איפה
אלוהים היה בשואה? הוא היה בישראל
כשמדברים על השואה צריך זהירות גדולה.
מאידך כשלא אומרים כלום, אלוהים עלול להיתפס כמנהיג את העולם
בצורה סדיסטית מתפרצת ולא מובנת ח"ו.
לכן חשבתי להציע שני כיוונים המופיעים בחז"ל היכולים
להזיז מעט את הערפל סביב השואה.
התשובות הינן שכליות ואינן באות להקל על החוויה של הכאב אלא על
המבוכה השכלית, ואין לערבב בין התחומים.
א - השואה האיומה אינה תאונה והתפרצות עצבים בלתי מובנת של ה'
אלא חלק מאופציות שנכתבו ונצפו מראש, הוזהרנו עליה, ולצערנו היא גם התממשה בסוף.
(ראה דברים כח, ובפרק לב. ובספורנו המבהיל שם על המילה "אפאם"
"אשאיר מהם פאה באחרית הימים אם לא יתוקנו בגלות")
ב - צריך לדעת שההתקיימות שלנו לאורך הגלות היא נס הנובע מרוב
אהבת ה' אלינו וזה אינו נס רק של כמה שנים אלא של אלפיים שנה!
"כִּבשה בין שבעים זאבים, מה יכולה לעשות? ישראל בין
שבעים אומות חזקים, מה הם יכולים לעשות? אילולי אתה (הקב"ה) עומד להם בכל שעה
ושעה".(ילקוט שמעוני תהילים לה)
כלומר, כמו שכבשה אינה יכולה להתקיים כמה שעות בין הזאבים, כך
אין סיכוי לעם ישראל לשרוד בין הגויים כמה שנים.
לכן אין לתלות את הקיום הנצחי של עם ישראל, בו עצמו, אלא תופעה
כזו חייבת לבוא מכוח התערבות חיצונית, של גורם עליון, השולט בהיסטוריה, ודואג
להמשך קיומו של עם ישראל, כי על פי טבע הדברים, דבר כזה לא יתכן. כל עם שגולה
מארצו מתכלה תוך כמה מאות שנים.
לא רק שהיינו בגלות, גם ממלכות גדולות שמו להם למטרה לרדוף
אותנו ולהשמידנו, וכנגד כל הסיכויים, ללא צבא, עם ישראל דל האמצעים, ממשיך להתקיים
ביניהם.
דווקא על רקע ההתנגדות החריפה לקיומו, הופך הקיום
הפלאי של עם ישראל, לחריגה פלאית המחייבת הסבר.
חריגה כזו, מוכיחה כי יד נעלמה – גורם חיצוני העומד מעל חוקי
ההיסטוריה ושולט בהם – משפיע על מהלך העניינים בהיסטוריה, הוא מכונה 'השכינה' והיא
השומרת על עם ישראל בגלות. "כל מקום שגלו ישראל גלתה שכינה עמהם"
כאן בא המהפך, השאלה היא לא 'איך הייתה שואה?'. אלא 'איך לא
הושמדנו אלפיים שנה בגלות'?
והתשובה היא שמרוב אהבת ה' אלינו הייתה כל זמן הגלות התערבות
ניסית אלוהית ששמרה עלינו שלא נושמד.
עד שהגיע הזמן שלנו לחזור לציון, הקב"ה חיכה לנו הרבה זמן
ולצערנו עם ישראל ברובו לא חזר. ואז הקב"ה התחיל לחזור "המחזיר שכינתו
לציון", וברגע שהוא החזיר את השכינה לציון אין יותר שכינה בגלות וסרה מעלינו
ההגנה הניסית ששמרה עלינו אלפיים שנה,
מימלא ניסיונות ההשמדה שתמיד היו התגברו והתחילו להצליח כי
היינו ללא הגנה, השכינה הייתה בציון ולא בגלות.(תפארת יונתן דברים ל)
איפה אלוהים היה בשואה? הוא היה בארץ ישראל.
אם אדם בריא נפצע קשה בכל גופו בגיל ארבעים, אנחנו שואלים איפה אלוהים?
אבל אם יש תינוק חולה סופני, שכולם מנסים לפצוע ולהרוג אותו וכל הרופאים
אומרים שיחיה מקסימום עד גיל שלוש אם לא ירצחו אותו הרבה לפני, והוא מאריך ימים עד
גיל ארבעים ואז נפצע קשה בשליש מגופו בניסיון התנקשות. אין שאלה 'איפה אלוהים'?
אלא יש קביעה ברורה שאלוהים איתו בעובדה שאינו מת עד עכשיו!
עם בגלות הוא חולה סופני, וודאי עם שמנסים להשמיד אותו
באנטישמיות שאינה מוסברת, ודווקא בגלל אהבת ה' העל טבעית אלינו המשכנו להאריך ימים
אלפיים שנה,
כולל אחרי ניסיון ההתנקשות האחרון עם ישראל חי וקיים בארץ ישראל,
לא צריך להתמקד בכמה שנים של הסתר פנים שנוצר לטובת החזרה
לציון ולנתק אותו ממכלול ההשגחה האלוהית עלינו, אלא להרחיב את המבט ולהבין
שההיסטוריה שלנו מעידה וצועקת -ה' אוהב אתכם תמיד אהבה על טבעית. "אהבתי אתכם
אמר ה'"
מקורות להרחבה:
ר' יונתן אייבשיץ בספרו תפארת יהונתן על דברים פרק ל פסוק ג:
"ושב
וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה. זהו הענין חבלו של משיח שיהיה סמוך
לגאולה עד שרבים מחכמי ישראל אמרו יתי ולא אחמיני' והטעם כי השכינה עמנו בגלות
אם על הבנים רטושה לשמרנו. ולעת הגאולה לא תשוב השכינה איתנו ביחד אלא
השכינה תשוב מקודם לא"י ואח"כ נשוב אנחנו לשם כי צריך הרבה דברים קודם
לקיבוץ גליות ואי אפשר אם לא השכינה במקומו וא"כ כשאנו בגולה וה' אין
בקרבנו יהיה עלינו צרות מצוקות כי אין כאן מגן וזהו מאמר הפסוק ושב כי
מתחילה ישוב ה' לא"י ואח"כ וקבצך ולא יהיה בפעם אחת"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה