שו"ת קצר ליום העצמאות

שו"ת קצר ליום העצמאות

"מי אמר שאנחנו בגאולה ?"

למילה גאולה יש משמעות ברורה המבטאת את מצבו המדיני של עם ישראל, כשעמ"י מכונס בארצו, עם שלטון עצמאי הוא נחשב גאול (מהר"ל בנצח ישראל פרק א) המהר"ל לא הזכיר כקריטריון לגאולה את המקדש או נבואה וכל האומה שומרת מצוות. אלה הם שלבים נוספים בגאולתם הרוחנית של האומה הקשורים לימות המשיח וכו' ואינם נצרכים להגדרת המצב כגאולה.

הראיה שאנחנו מגדירים את גאולת מצריים כגאולה למרות שהיו בניהם עוברי עבירות ועובדי עבודה זרה. כי גאולה היא שחרור מעבדות - וכן פירש הרמב"ן ויקרא כה: " ואמר "גאולה" כמו גאל ה' עבדו יעקב (ישעיהו מח כ) שהוציא עבדו מיד המחזיקים בו" והמהר"ל בגבורות ה' נא: "כלל הדבר כל עניין הגאולה הסתלקות מזולתו לעמוד בעצמו"

המדד לגלות ולגאולה הוא האם יש שלטון יהודי עצמאי בארץ ישראל. לכן חז"ל קוראים לתקופה שהיינו בארץ עם מקדש, גלות יוון! כיוון שלא היה לנו שלטון עצמאי משלנו. (מדרש רבה בראשית פרשה ב פסקה ד). שלבים נוספים בגאולה של הקמת סנהדרין, מקדש חזרת הנבואה  קשורים לעלייה רוחנית נוספת בגאולה וחלקם לימות המשיח ולא להגדרת המצב היום כגאולה.

וכן בסנהדרין צח' הסימן לקץ המגולה שארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה, ומה יותר מסמן ממדינת ישראל שמאדמת תרשים הפכה למעצמה חקלאית מהמובילות בעולם בפירות הדר.

"האם יש מצב שיהיה גאולה ללא תשובה?"

 כן! מובא יחזקאל לו כב:

"לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם: {כג} וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם.. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם"  

וכן הכרעתם של גדולי ישראל: 

א. רס"ג ("יחזירנו בלי תשובה")

ב. רש"י ("לא זכו – מאחר פעמיו עד הקץ")

ג. הרמב"ן ("אע"פ שאין עושין תשובה הם נגאלים").

ד. רבינו בחיי ("ואם לא יעשו תשובה אי אפשר להתאחר מזמן הקץ הקצוב")

ה. רבי יוסף אלבו ("הגאולה הכללית בזמן או בזכות")

ו. הרד"ק ("גאולתנו על כל פנים תהיה בזמנה בין זכאים בין חייבים")

ז. המהר"ל מפראג ("קיי"ל כרבי יהושע דקאמר אף אם אין עושין תשובה נגאלין")
ח. הגר"א ("אבל קץ אחרון לא תליא בתשובה")

ט. הרמח"ל ("אפילו אם לא יהיה זכות בישראל")

י. 'אור החיים' ("אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו")  

יא. החפץ-חיים ("שהוא אפילו אם לא זכו כלל") 
יב. הגר"ש אלישיב ("אינה תלויה בזכות ומעשים כלל")."

ע"ע אבן שלמה, פרק יא ט. צדקת הצדיק, עמ' 32 "בן דוד בא בדור שכולו חייב".

"תהליך הגאולה צריך להיות מהיר אלוקי וניסי ולא קמעא קמעא טבעי!"

לא נכון. יש אופציה כזאת אבל היא בכלל לא האפשרות היחידה.

סנהדרין צח: " אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע בן לוי רמי (=הקשה) כתיב  'וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתה' וכתיב  'עני ורוכב על חמור'. זכו - עם ענני שמיא, לא זכו - עני רוכב על חמור"

ובתלמוד הירושלמי במסכת ברכות א' א': "רב חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתא וראו איילת השחר (עמוד השחר) שבקע אורה, אמר לו רב חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא בי רבי: כך היא גאולתן של ישראל: בתחילה קימעא קימעא (מעט מעט), כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת."  

הסיבה לזה כתובה בזוהר (בראשית דף קע' עמ' א' תרגום הסולם): תרגום: "רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר, בִּזְמַן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָקִים אוֹתָם וְיוֹצִיאֵם מִן הַגָּלוּת, אָז יִפְתַּח לָהֶם פֶּתַח שֶׁל אוֹר [שהוא] דַּקִּיק קָטָן, וְאַחַר כָּךְ פֶּתַח אַחֵר שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶּנּוּ, עַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִפְתַּח לָהֶם שְׁעָרִים עֶלְיוֹנִים פְּתוּחִים לְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם.. (משל) לְאָדָם שֶׁנִּתָּן בַּחֹשֶׁךְ וְדִיּוּרוֹ הָיָה תָּמִיד בַּחֹשֶׁךְ, כְּשֶׁיִּרְצוּ לְהָאִיר לוֹ, צְרִיכִים לִפְתֹּחַ לוֹ אוֹר קָטָן כְּעֵין הַמַּחַט, וְאַחַר כָּךְ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, וְכָךְ בְּכָל פַּעַם עַד שֶׁיָּאִירוּ לוֹ כָּל הָאוֹר כָּרָאוּי. כָּךָ הֵם יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג) מְעַט מְעַט אֲגָרֲשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךְ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְגוֹ'. וְכֵן לְמִי שֶׁהוּא בָּא לְהֵרָפֵא, אֵינוֹ בְּשָׁעָה אַחַת, אֶלָּא מְעַט מְעַט עַד שֶׁיִּתְחַזֵּק" 

והרב צבי הירש קאלישר כתב:

 "גאולת ישראל אשר אנחנו חוכים לה, אל יחשוב כי פתאום ירד ד' יתברך שמו משמים ארץ לאמור לעמו: צאו! או ישלח משיחו כרגע מן השמים לתקוע בשופר גדול על נדחי ישראל ויקבצם ירושלימה ויעשה לה חומת אש ומקדש אל ממרומים ירד, כאשר הבטיח על ידי עבדיו הנביאים. לא כן קורא המשכיל, ודאי כי יעודי הנביאים יתקיימו באחרית הימים, ולא ייפול חס וחלילה דבר ארצה, אך לא במנוסה נלך ולא בחיפזון יום אחד. כי אם מעט מעט תבוא גאולת ישראל, לאט לאט תצמח קרן ישועה עד 'וישראל יעשה חיל' וישגה מאוד באחריתו'."

"אם זה הגאולה למה היא באה על ידי חילונים?"

אנחנו לא מבינים את כל מעשה ה'. אולם כותב הרב ואלדנברג ציץ אליעזר ז מח:

"ואולי הם מוכרחים להרעיון זה ושיהיה בנין ירושלים דווקא ע"י אלה האנשים, כי יוכל להיות שהם היו מהגורמים לחורבן ירושלים לכן גזירת המלך היא, אשר המה יהיו המתקנים. כי לא ידח ממנו נדח כתיב, ויתקנו את אשר עוותו בדורות ראשונים"

ובאם הבנים שמחה עמ קכב:

"והנה, מבואר בספרי המקובלים, שבעת שהי"ת רוצה לעשות איזה דבר גדול בעולם שנוגע לעליונים בשמי השמים ולתחתונים בארץ, אז ה' יתברך מעטף דבר זה בכל מיני עיטופים ואפילו באמצעים שאינם נאים ועוד הם כעורים, כדי שלא ירגישו בזה הדינים והמקטרגים. ואלמלי היה נעשה בפומבי, תיכף היה עולה המקטרג לקטרג, ומידת הדין הייתה מעכבת בדבר. 

"למה הגאולה שלנו מתקדמת לאט ולא מהירה וניסית כיציאת מצריים?"

כל דבר במציאות מופיע בהדרגה ותהליך בנייתו הוא שלב אחרי שלב ואם תנסה לזרז אותו ולדלג על שלבים בהתפתחותו רק תהרוס אותו ממש כמו להכריח ילד ללכת לפני שזוחל זה גורם לו נזק, בגאולה הראשונה שהכל היה מהיר שנאמר "ואכלתם אותו בחיפזון" זה לא נבנה לאט וטוב ולכן לא החזיק כל הדור הזה מת במדבר ולבסוף נחרב הבית. אולם כיוון שאנחנו עכשיו בגאולה האחרונה שבה כל המציאות צריכה להיגאל לתמיד לנצח לכן צריך שכל הכוחות כולל הטבע עצמו וכוחות החול יהיו שותפים מלאים בגאולה זו ומימלא זה יהיה יציב לכן נאמר על הגאולה האחרונה "כי לא בחיפזון תצאו". (מהר"ל נצח ישראל פרק מז.)

"מי אמר שיש מצווה וקדושה בהקמת מדינת ישראל?"

קדושה נובעת מקיום רצון ה' .

כל אדם לא משוחד הקורא את התנ"ך רואה שכל עניינו ורצונו של ה' הוא שעם ישראל ישב בארץ ישראל עם שלטון עצמאי משלו, ובקללות (שהם אינם רצון) מתוארת מציאות שאיננו בארצנו דהיינו הגלות היא קללה ומחלה וח"ו להפוך את המחלה לבריאות. כל התורה כולה מלאה מחשיבות ישוב הארץ עיין מאמרי הראי"ה עמ' 524 שם הראי"ה מביא מקורות על חשיבות ישוב ארץ ישראל מכל התורה כולה.  

(למאמר נהדר הסוקר את כל הדעות בהרחבה לחץ כאן-

https://drashotforyou.blogspot.com/2020/04/blog-post_19.html )

ובאמת כך פסק הרמב"ן להלכה שיש מצווה לכבוש את הארץ להקים בה מדינה עם שלטון. בהשגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם שכחת העשין ד':

"מצוה רביעית שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן האל יתברך ויתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב ולא נעזבה ביד זולתינו מן האומות או לשממה" 

מצווה זו אינה יכולה להיות מוטלת על יחיד בישראל מצד פרטיותו, שכן אין היחיד מסוגל להלחם כנגד "אומה מזולתו מן האומות" בלא מסגרת מדינית ממלכתית וצבאית, שהיא תכבוש את הארץ, מכאן יוצא שלהקים את "מדינת ישראל" זה חיוב דאורייתא על כלל ישראל הנוהג בכל הדורות.

אבל הקמת המדינה הביאה עלינו את כל החילוניות והכפירה ?

במבט היסטורי רחב זה בדיוק ההפך!

הציונות לא יצרה את החילוניות, אלא נולדה לתוך מציאות זו. ההשכלה היא זו שהביאה עם ביקורתה החריפה לעזיבה גדולה של הדת , ולאחריה הגיעה הרפורמה שפגעה קשות ביסודות הדת, והביאה הריסות גדולות הציונות באה להציל אותם מפני האנטישמיות הגוברת והולכת, היא רצתה למצוא מקלט בטוח,. נכון שהיא התלבשה בלבוש החילוני 'המקובל' בימים ההם. אך גם אילו הציונות לא הייתה קמה הרי שהחילוניות הייתה מכה ביהודים בכל מקום אפילו בארצות המזרח השמרניות. זו הייתה רק שאלה של זמן עד שרוח זו הייתה מגיעה גם אליהם ומעבירה אותם על דתם. 

ובפועל אנחנו רואים שיהדות חו"ל נמחקה בשואה הגשמית ובשואה השקטה של מיליוני יהודים המתבוללים.  למעשה הקמת מדינת ישראל הצילה את היהדות ואת עולם התורה וזה עוד בלי לדבר על כל הטוב התורה המצוות והחסד הרבים שהיא כן עושה.

בכלל לא היה צריך לחשוש מעלייתם של יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות, כי מובטחים אנו שיעשו תשובה בארץ ישראל, כפי שמתאר הנביא יחזקאל את התהליך שיבה אל הארץ, ולאחר מכן שיבה אל ד': "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם." ורק לאחר מכן מגיע שלב התשובה: "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם: וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר: וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם."  כשיש חיבור לערך לאומי כמו ארץ ישראל או עם ישראל או תורה אז ישנה התנגדות פנימית להתבוללות. רק מעטים מגדולי ישראל הבינו מהלך זה. הם קראו לא"י אך קולם לא נשמע . יש לציין, שהמתנגדים לא הציעו הצעה אחרת למצוקתם הרוחנית והביטחונית ההולכת וגוברת של יהודי אירופה. הגרי"ד סולובייצ'יק שעבר לשורות 'המזרחי' לאחר השואה והקמת המדינה, ערך חשבון נפש ציבורי. וכך כתב:

"נודה על האמת בפומבי ובגילוי דעת: קובלים אנו על מנהיגים ידועים בישראל בשל יחסם לערכי-מסורת ושמירת הדת. הטענות צודקות הן: ברם, האם רק הם אשמים, ואנחנו נקיים וטהורים כמלאכי השרת? הנחה כזאת אין לה כל יסוד! יכולים היינו להרחיב את השפעתנו על עיצוב דמותו הרוחנית של היישוב, אילו מיהרנו להתעורר מתנומתנו ולרדת לפתוח את הדלת לדוד הדופק. חוששני, שאנו היהודים החרדים, שקועים עוד כיום בתרדמה נעימה. אילו היינו מייסדים יותר קיבוצים דתיים, אילו בנינו יותר בתים לעולים חרדים, אילו הקימונו רשת מסועפת של בתי ספר – היה מצבנו אחר לגמרי. "  

על פי דברים אלו עולה, שהאשמה על אותם מעשים של פריקת עול, שבוצעו בארץ לצערנו הרב, מוטלת על צווארם של החרדים. לו היו עולים לארץ בזמן, היו משפיעים במידה ניכרת מאוד ובכך היו מצילים רבים מהם. במקום זאת, הם היו שקועים בביקורות נוקבות על התנועה הציונית. אי אפשר לעמוד מן הצד ולראות את המחדלים ואח"כ לבוא בתלונות לנעשה.

בנוסף הציונות היא המקימה עולה של תורה! העמדה המתנגדת לציונות חשבה שהיא נלחמת את מלחמת היהדות, ולכן טענה שיש להבדל מהתנועה הציונית ומפעולותיה. כיום הוכח ההיפך הגמור. השואה חיסלה את עולם התורה המשגשג וגם את היהודים עצמם. כל מי שברח למדינות הסמוכות לגרמניה, לבסוף נכבש על ידי הנאצים וגם חוסל מאוחר יותר כפי שקרה בליטא, הונגריה, הולנד ועוד. לעומת זאת, הציונות שהראתה כלפי חוץ שדבר אין לה עם הדת , דווקא היא הטיפה לעלייה לארץ, הקימה את המדינה והצבא, ונתנה מקלט בטוח. עם הזמן היא זו ששיקמה בעצם את מפעל התורה שנהרס בשואה. ההיפך הגמור ממחשבת המתנגדים.  

מדינת ישראל הקימה מחדש את עולם התורה בתמיכה כספית קבועה בעולם הישיבות, קצבאות ילדים גבוהות, וכן על ידי הביטוח הלאומי. מלבד זאת, שורה של פטורים והנחות בתחומים נוספים כמו ארנונה, מעונות, ועוד. מצב זה אפשר לאברכים לשבת באוהלה של תורה שנים ארוכות ולהתפרנס בכבוד ולשקוע בתורה. יש לזכור, כאן במדינת ישראל, התמיכה בעולם התורה היא תמיכה ממשלתית קבועה מה שלא היה בגלות כלל. שם היינו תלויים בטוב ליבם של הנדיבים בלבד. אין זה משנה מה היו כוונותיה של המדינה , עצם עובדה זו מראה כי רצון ד' הוא ברור: נסתיים עידן הגלות, והתחיל זמנה של הגאולה וארץ ישראל. כל אחד מבין היום את המסקנה המתבקשת מהעובדה הפשוטה והברורה: יש לסיים את הקשר עם הגלות ולעלות ארצה ולהתמודד עם אתגריה.

"מדינת ישראל היא לאומיות קדושה מה זה?"

כל האומות נוצר אצלם בסיס חומרי של שטח צבא כלכלה ואח"כ מתפתחת אצלם נטייה אל האלוהות ונוצרות דתות המהוות חלק מהאומה אולם יש אצלם פירוד בין השניים החומר נבע מהחומר ומנהלים אותו אנשים המבינים בחומר ואת הדת מנהלים אנשים הדתיים. אולם בישראל יש דפוס שונה לגמרי, כל הזהות הלאומית שלנו נבנתה ונתייסדה מרצון אלוהי מפורש שהמצווים עליו היו אנשים אלוהיים דווקא. לא התאגדנו לבנות אומה בשביל אינטרסים חומריים ועל גביהם קיבלנו תורה, אלא כל הזיכרון הלאומי וכל חיבורינו וייסודנו הלאומי והחומרי נוצר בהוראה אלוקית "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך.. ואעשה אותך לגוי (עם) גדול" אנחנו האומה היחידה כשקמה לעם אלוהי, במעמד הר סיני כלל לא היה לנו ארץ צבא כלכלה ומדינה אלא רק בגלל הרצון האלוהי להקים אומה הלכנו משם להקים ולכבוש את כל זה. אם כן בניין הלאומיות של עמ"י הוא כולו ציווי אלוקי כמו כל מצווה אחרת, ולכן המנהל של כל הכיבוש התנחלות בארץ והקמת המדינה הוא הממשיך הרוחני הדתי יהושע, וזה נמצא אצלנו בכתבי הקודש ולכן אצלנו ורק אצלנו העיסוק בבניית האומה ובלאומיותה, בכיבוש שטחה, החלת ריבונותה ופיתוח כלכלתה, הוא מצווה ויש בו קדושה. רק אצלנו הגיוס לצה"ל הוא קיום חמש מצוות עשה. ההבנה הזאת היא קריטית. כי רבים מעמ"י תופסים לא נכון את היהדות וטועים ומטעים, וכן לימד הראי"ה שני יסודות חשובים: א- עבודת ה' בעם ישראל היא בעיקר עבודה לאומית ולא רק פרטית. ב- בניית האומה על כל מרכיביה היא קודש. (מקורות להרחבה מאמרי הראי"ה במאמר 'יום הביכורים זמן מתן תורתנו' עמ' 177)

האם יש חובה הלכתית לומר הלל?

כן כדברי הגמרא: "אמר רב יהודה אמר שמואל: ...והלל זה מי אמרו? נביאים שביניהן תקנו להן לישראל, שיהיו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבוא עליהן (לשון סגי נהור), ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן."  רש"י מפרש שם: "ועל כל צרה שלא תבא עליהם ... כגון חנוכה."  

הגמרא במגילה יד העוסקת באמירת שירה והלל על ניסים, מציינת שתי הגדרות: "תנו רבנן ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה. מאי דרוש? (מהו המקור שממנו למדו זאת?) אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה ומה מעבדות לחירות (יציאת מצרים) אמרינן שירה ממיתה לחיים (פורים) לא כל שכן?! ."

מהגמרא עולה שיש לומר הלל באחד משתי ההצלות: ממיתה לחיים או משעבוד לגאולה. והנה בימינו זכינו ברוך ה' לשתי הצלות אלו גם יחד, שהרי הייתה סכנת קיומית ממשית על היישוב היהודי עם ההכרזה על המדינה. ובנוסף יצאנו משעבוד לגאולה, ופרקנו עול הגויים מעל צווארינו ואנו עומדים ברשות עצמנו. ולכן, ישנה חובה כפולה להודות. וכדברי הגאון הרב משולם ראטה  זצ"ל:

"הנה אין ספק שהיום ההוא (ה' באייר) שנקבע על ידי הממשלה וחברי הכנסת (שהם נבחרי רוב הציבור) ורוב גדולי הרבנים לחוג אותו בכל הארץ זכר לנס של תשועתנו וחירותינו, מצווה לעשותו שמחה  ויו"ט ולומר הלל. ואף ציבור שבעיר אחת או יחידים שקובעים עליהם יום טוב לעצמם על נס שנעשה להם חייבים לקיים עליהם ועל זרעם והבאים אחריהם עד עולם ואף שהולכים לעיר אחרת להשתקע חייבים לקיים היום ההוא... ועיין בחתם סופר או"ח סימן קסג' בסופו שכתב דשפיר (שטוב) מצי ציבור או יחיד לקבוע יום מועד לעצמם ביום שנעשה להם נס ומצווה נמי (גם) עבדי (עושים). וממילא פשיטא בנידון דידן (שלנו, היינו הקמת המדינה) הנוגע לציבור של כלל ישראל , ויש כאן פדיון מעבדות לחירות שנגאלנו משיעבוד מלכויות ונעשינו בני חורין והשגנו עצמאות ממלכתית, וגם הצלה ממיתה לחיים שנגאלנו מידי אויבנו שעמדו עלינו לכלותינו, בוודאי חובה עלינו לקבוע יו"ט. ויפה כיוונו המנהיגים שקבעו את היום הזה דווקא, אשר בו היה עיקר הנס שיצאנו  מעבדות לחירות ע"י הכרזת העצמאות, ואלמלא נעשית ההכרזה באותו יום והייתה נדחית ליום אחר אז היינו מאחרים את המועד ולא היינו משיגים את ההכרה וההסכמה של המעצמות הגדולות שבאומות העולם, כידוע, וגם זה משך אחריו גם את הנס השני של ההצלה ממוות לחיים הן במלחמתנו נגד הערבים בארץ ישראל והן הצלת יהודי הגולה מידי אויביהם במקומות מגוריהם שעלו לארץ ישראל ובא על ידי כך הנס השלישי של קיבוץ גלויות."

איך נאמר הלל שיש כל כך הרבה בעיות רוחניות במדינה?

חז"ל קבעו מהו הקנה מידה לאמירת הלל. והם פסקו שבהצלה ממיתה לחיים או משעבוד לגאולה ישנה חובה לומר הלל בלי להתחשב בנתונים נוספים.  הראיה לזה היא חנוכה. ועל תקופה זו אומרים חז"ל שהיוונים החשיכו עיניהם של ישראל.  ונגע ההתייוונות פשה בעם ישראל. וכך היה המצב גם לאחר ניצחון המכבים. והמכבים נאלצו עוד להילחם גם אחרי נס פך השמן. ומה גם, שרוב מלכי בית שני לא היו צדיקים בלשון המעטה. ובכל זאת, חז"ל תיקנו לומר הלל גמור עם ברכה שמונה ימים  על השחרור מעול יון והקמת מלכות ישראל.  

מלבד זאת, כיצד על האדם להגיב כאשר פוקדים אותו בו זמנית שני מאורעות, האחד שמח והשני עצוב? האם עליו לבטל את השמחה מפני העצב או שמא לבטל את העצב מפני השמחה? גם בהלכה מצאנו מקרה מורכב משמחה ועצב. מדובר באדם שקיבל ידיעה על מות אביו אך יחד עם זאת זכה בירושה. כאן העצב הרבה יותר גדול מהשמחה ואף מדחיק אותה הצידה. למרות זאת, ההלכה היא שעליו לברך שתי ברכות: האחת 'דיין האמת' על מות אביו, והשניה 'שהחיינו' או 'הטוב והמטיב'  על הירושה. כך גם יש להתייחס למדינתנו, מחד, יש להצטער על הרע שבה, אך מאידך, יש לשמוח על הטוב הגדול שבה.

יש רבנים שאומרים לא לומר..לא יודע כרגע אני לא אומר הכי בטוח...

ממש לא הכי בטוח כבר היה אירוע דומה אירוע דומה בהיסטוריה התנ"כית חיל שלם של מעצמה אזורית נחל תבוסה בן לילה, באופן מופתי. היה זה אצל סנחריב וחזקיה. סנחריב שולח את צבאו הרב כדי לעלות על ירושלים. חיל כבד צובא על העיר.  ובאותו לילה יוצא מלאך ה' ומכה במחנה סנחריב 185 אלף חיל, "וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים" (שם). אומרת הגמרא בסנהדרין  צד : "ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג אמרה מדת הדין לפני הקב"ה רבש"ע ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח? לכך נסתתם" אומרים חז"ל שבשעה שצריך להודות ולא מודים מפסידים טוב עצום ויכולים ח"ו לעורר קטרוג על ידי כפיות הטובה.

"אין לשלטון בישראל כיום דין מלכות כיוון שהם רשעים"

לכל אורך ההיסטוריה היה לעם ישראל מלכים שהיו רשעים והיה להם דין מלך. למשל, אגריפס לא היה ראוי להתמנות מלך (סוטה מא.) ועם זאת היה לו דין מלך ע' ביכורים ג. וכן להורדוס היה דין מלך, עוכן כתב הנציב עה"ת בדברים יז טז ד"ה מקרב אחיך וגו' "מיוחס אינו אלא למצוה, אם אפשר, אך אינו לעכובא שהרי הורדוס לא היה ממיוחסי ישראל מ"מ היה לו דין מלך". לאחאב דין מלך, מנחות צח. "עמרי זכה למלכות", סנהדרין קב: וממשלה שנבחרה ע"י רוב הצבור יש לה דין מלכות וכן בברכות נה. ליפתח היה דין שופט, ע' ר"ה כה: "שקל ג' קלי עולם, גדעון שמשון ויפתח, כשלושה חמורי עולם וכו' ללמדך שאפילו קל שבקלים ונתמנה פרנס על הציבור הרי הוא כאביר שבאבירים." וע' רמב"ן, ויקרא כז כט, והתוהמ"צ שם, שליפתח היה דין מלך ומשפט מלוכה.

"אסור לחבור לרשעים ואיך נצטרף לבניית המדינה איתם?"

לא נכון. מצטרפים רק אל הטוב וכבר היה הדבר בימי עזרא שבנה המקדש עם נושאי נשים נוכריות ומחללי שבתות.

בנוסף הציץ אליעזר מחלק דין זה בין מתי שאם תתרחק ממנו אז הוא יהיה לבד ולא קשור אליך, לבין מצב שאם תניח לו הוא ידרדר את המדינה ואת ישראל עוד יותר ולכן תצטרף ותציל מה שאפשר, וכן כתב הרב ואלדנברג חלק ג, שער ג, פרק ג.

 "אבל אחרי העיון נראה לפי עניות דעתי שיש מקום לחלק, דנידוננו לא דמי לההיא דיהושפט, דשם לא היו תלוי יהושפט בעצם הנהגת ממלכתו באחאב ואחזיה, ומה שאין כן בנידוננו, אי ההשתתפות אתם כמוה כמסירת כל ההנהגה הממלכתית בידם. ובשלמא אי דבר אי ההשתתפות היה ברור לנו שיביא לידי שידוד מערכות אצלם בוודאי נאה ויטה לעשות כן, אבל כל זמן שיש ספק שאולי אדרבא ישתנה המצב לרעה וההנהגה תהפך לגמרי לממשלה כופרת ח"ו, ולא תתן ולא תוסיף לנו ההפרדה וההתבדלות, בכהאי גוונא נראה לפי עניות דעתי שאין מקום לפירוד והתבדלות...נראה לפי עניות דעתי דאם מביני דבר ויודעי בינה לעתים חושבים ומשערים בנפשם עפ"י עומק הבנתם אחרי שיקולים מרובים בכובד ראש הראוי שבהשתתפות יחד יכולים להביא יותר תועלת ממה שיתבדלו מהם, בכל כגון דא, אין לפי עניות דעתי בההשתתפות איתם עבירה של אל תתחבר לרשע או של שותפים לדבר עבירה..ואם מצינו בדברי רבותינו הפוסקים ז"ל שהתירו משום פרנסה שותפות מסחרית עם מומרי לחלל שבתות, ולא עוד אלא שלא זקפו על השותף גם מה שהמומר מחלל שבת בעסק המסחר (עיין בזה בספרי שביתת הים פרק יט') על אחת כמה שיש מקום להתיר השתתפות זאת של נידוננו הנוגעת בציפור נפשה של האומה ושל קביעת דמות דיוקנה של המדינה, שכל תיקון איזה שהוא בזה, ולו כחוט השערה נחשב כתיקון הר-גדול"

אולי צריך להיפרד מכל הרשעים החילונים שעוברים עבירות ולהקים מדינה נפרדת?

תשובה: ח"ו. כל היסוד של הוצאת פושעי ישראל מכלל האומה הלא הוא רעיון פסול ודרך המינות ממש, כסתם משנה דמגילה כ"ה א. "האומר יברכוך טובים הרי זה דרך המינות" ופרש"י שם שאינו כולל רשעים בשבחו של מקום, וע' תוס' ד"ה האומר: "שמוציא רשעים מן הכלל". וע' טורי אבן שם. וע' מהר"ל נצח ישראל פרק יא וגבורות-ד' פ"ה. וכן רבנו יונה ברכות פרק ה' יברכוך טובים. ע"ע ערובין יט. "ריקנים ... מלאים במצוות כרמון". יומא נו-נז. "השוכן אתם בתוך טמאותם - אפילו בזמן שהם טמאים שכינה שרויה ביניהם". וע' גבורות-ד' למהר"ל פרק לח. בהבדל בין פסח ראשון לשני:

"כי רבים אין צריכים הכנה שאף בטומאתם השם יתברך אלקיהם והם עובדים לו, שאע"ג שאין ראויים מצד עצמם. אבל היחיד הוא צריך טהרה וקדושה, שאם היחיד יש לו הכנת עצמו אז השם יתברך לו לאלקים, ואם לא אין השי"ת לו לאלקים. ולפיכך רבים אינם נדחים שאינם צריכים טהרה אבל היחיד צריך טהרה ונדחה ...כי העבודה הראשונה מצד האומה הכללית אשר נקרא אלקי ישראל, ופסח שני מצד הפרטי ... וכדי להורות שהוא יתברך אלוקיהם על כל פנים לפיכך אין רבים נדחים אפילו הם טמאים ויעבדו לפניו".

וידוע רמז מגורי האר"י: צבו"ר - צ'דיקים ב'ינוניים ור'שעים. ע' ויקר"ר פ' בלולב ומיניו. וע' מסילת ישרים פרק יט. ובמנחות כז. "כולם באגודה אחת. ואם עשיתם כך באותה שעה אני מתעלה". ויקר"ר ל, יקו"ש אמר. ע"ע כריתות ו: כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית שהרי חלבנה ריחה רע, ומנאה עם סממני הקטורת". "ואם חסר אחת מכל סממניה חייב מיתה...".

"גדולי ישראל שפסקו אחרת לא יודעים את כל הטענות האלה?"

תשובה: אף פעם לא מכריעים ויכוח הלכתי רק כי רב אמר ויהיה גדול ככל שיהיה. כל ויכוח הלכתי מחייב את הצד שני לכתוב ולהביא ראיות. וכן כתב באם הבנים שמחה עמ' לח-לט: "ברם, צריך אני להודיע, שדברי ערוכים אל האדם הישראלי אשר רוצה לידע האמת לאמיתו בדרך ויכוח ומשא ומתן של הלכה, כי גם עניין הקץ הוא דבר הלכה, כאשר דרשו חז"ל בשבת (דף קלח) וב'תנא דבי אליהו': 'דבר ד'- זו הלכה, דבר ד' – זה הקץ'. הורו בזה, כי גם במה שנוגע לקץ הוא כדבר הלכה שצריך ויכוח של חכמים בזה..מה גם הלכה זו, שנוגעת לכבוד ד' ולכבוד אומה הקדושה ולכבוד ארצנו הקדושה, וזה בונה וזה סותר עד שיתבררו הדברים כשמלה, וד' יתברך יתעלה בכך, כמבואר בתשובת מבי"ט (ס' קי"ו). ז"ל :

"כל חכם הרוצה להשיג על פסק חכם חבירו שהאריך בכתב להטעים דבריו, אינו יכול להשיג על פסקו רק אם ג"כ מברר דבריו בטענות צודקות, אבל בפיטומי מילי דעלמא, לומר שאין הדין כפסקו, אין שומעין לו'"

"ואם העוסקים בבניית המדינה הם רשעים אולי נפריד דת ומדינה?"

ח"ו זה טעות גדולה כי אין אצלנו לאומיות שהיא לא קודש אף פעם לא היה לנו דבר כזה ומימלא זה לא יחזיק ויביא לחורבן הלאומיות. וכן כותב הרב זצ"ל בישראל ותחייתו ל"א:

"טעות גדולה היא ביד אותם שאינם מרגישים את האחדות הסגולית שבישראל, וחפצים הם בדמיונם להשוות את העניין האלוהי הזה, המיוחד באופי הישראלי, לעניין כל תוכן של עם ולשון אשר בכל משפחות האדמה, ומזה בא הרצון לפלג את העניין הלאומי ואת העניין הדתי לשתי פלוגות, ושתיהן יחד נחלו בזה שקר, כי כל עניני המחשבה, ההרגשה והאידיאליות, שהננו מוצאים באומה הישראלית, חטיבה אחת בלתי מחולקה היא, והכל ביחד עושה הוא את צורתו המיוחדה"

א.
תודה רבה לרב יצחק בן פורת על ספרו הנהדר קומי אורי העוסק בהרחבה ובעומק בנושאים אלו. בחלק מהמקורות נעזרתי בספרו.