עליה להר הבית

 


בתשעה באב הזה בוכים ובונים!


 

מה תאמרו על אדם שצריך להגיע לתל אביב בשעה שמונה בבוקר בהסעה מיוחדת על מנת לפגוש את אהובתו, ולצערנו פספס את ההסעה והוא יושב ובוכה, עד כאן הכל בסדר, 


אבל אם הוא יושב ובוכה בתחנה שיש בה אוטובוס שעומד לצאת לתל אביב בדקות הקרובות והוא רק בוכה ולא עולה על האוטובוס זה כבר מתחיל להיות חשוד שהוא לא רוצה לפגוש אותה.


בתשעה באב הזה הבנתי שזה בסדר לבכות על חורבן הבית, אבל בימינו שאפשר גם לעזור ולקדם את שליטתנו ואחיזתנו בהר בית ה', לא נכון רק לבכות.


לאורך כל הגלויות, הגיע השלב שהיה צריך לעלות לקומה הבאה לקומת הגאולה ורוב עם ישראל לא היה מוכן לעלות לשלב הבא, ושילם על כך מחירים כבדים.


א – בגלות מצריים רוב עם ישראל לא רצה לצאת. והמחיר -שמונים אחוז מעם ישראל מתו במכת החושך.


ב – במדבר, עם ישראל לא רצה לעלות קומה ולהיכנס לארץ ובניהם גדולי ישראל המרגלים, המחיר -רובם מתו במדבר


ג – בגלות בבל, הייתה הצהרת כורש, נגמר זמן הגלות ורוב עם ישראל לא רוצה לעלות לארץ, המחיר -נגזרת עליו גזירת כליה על ידי המן, בסוף חזר בתשובה וניצול ממנה בנס.


ד – בגלות האחרונה חלק מגדולי ישראל זעקו לעלות לארץ ולא שמעו אליהם, הייתה הצהרת בלפור שנתנה רשות לעלות, ועדיין בעלייה הראשונה והשנייה עלו מעט מאוד, רוב עם ישראל לא עולה. המחיר -לצערנו מתרחשת שואה. וגם אחריה רבים מהגרים לאמריקה.


תמיד אמרתי שאם הייתי בכל אחת מהצמתים הייתי בוחר נכון. במצריים בטוח הייתי יוצא, ואם הייתי בכניסה לארץ ברור שלא הייתי מאמין למרגלים, אחרי השואה הייתי עולה לארץ, ולכן ברור שאם תגיע הקומה הבאה בגאולה אני אהיה שם ויבחר נכון.


אבל אז שאלתי את עצמי, מה הקומה הבאה היום? והבנתי, הר הבית.


בימינו הר הבית בידינו, הוא פתוח לכולם, ואפשר לעלות ולראות בבית ה' במקומות המותרים בטהרה.


ועל ידי העלייה משנים בפועל את המצב העגום בהר בית ה' !


לאט לאט בזכות העלייה, המדינה והמשטרה מתירים יותר ויותר את ההנחיות ומרבים על ידי כך את אחיזתנו בהר, זמני התורה והתפילה בהר הבית של יהודים גדלים, כיום יש בכל יום תפילת שחרית ומנחה בהר וכולל 'דרישת ציון' הלומד תורת קדשים וטהרות בטהרה בהר, בזכות אנשים שעולים ודורשים את המקדש, אם כן רואים בפועל שהעולים משנים את התמונה לטובה,


דמיינו מציאות שיעלו כל יום שלושים אלף איש ובחגים מיליון איש, זה יכריח את המדינה לסדר שם מבנה קבוע של תפילה ותורה לכל העולים בטהרה. ומשם לבניית מזבח בצורה כזאת או אחרת לכל העולים הוא קטן מאוד, דמיינו את השמחה במירון כפול מאה בחוה"מ פסח בהר בית ה', יש יותר קרוב מזה למקדש ? 


כיום לצערנו רק בגלל שרוב עם ישראל לא עולה, והערבים בוחרים כן לעלות, הם השולטים ועושים שם ככל העולה על רוחם.


מי יודע איזה קטרוג יש על עם ישראל שיכול לעלות בימים אלו להר בית ה' ולקדם את בנייתו ולא עולה...כמו שמתארים חז"ל (מדרש שמואל פרשה לא וכן ברמב"ן במדבר טז כא) את הקטרוג שהיה על עם ישראל כיוון שלא עסק בבניית המקדש.

 

שו"ת הר הבית

 

גם היום כמו בכל דור יש טענות טובות מאוד למה לא לעלות לקומה הבאה. הבאנו כמה מהם עם תשובה.


שאלה א

צריך להתרחק ממקום המקדש ולקיים על ידי כך מצוות 'מורא מקדש'

תשובה א

מצוות מורא אב ואם לא מקיימים על ידי שמתרחקים מהם אלא על ידיי שחיים איתם באותו בית ומכבדים אותם, כך בענייננו מורא מקדש זה לא לעזוב אותו לידי שונאנו שומם ועזוב, אלא להיות בו ולעלות אליו מתוך כבוד גדול אליו וטהרה.


שאלה ב

בענייני בית המקדש צריך לחכות שה' יעשה הכל ובית המקדש ירד מהשמיים

תשובה ב

בניית המקדש היא מצווה ממצוות עשה המוטלת עלינו ואיך נזרוק אותה חזרה על ה'?? אם ה' ציווה אותנו משמע שרוצה שאנחנו נעשה אותה.


שאלה ג

נחכה שה' יעשה איזה אירוע גדול ואז נבין שזה הזמן לבנות

תשובה ג

ברוך ה'' הוא עשה כבר במאה שנים האחרונות אירוע יותר מידי גדול אין אירוע גדול מזה ששבנו לארצנו בניסי ניסים וכבשנו את הר הבית כנגד כל הסיכויים. ועכשיו אנחנו צריכים לעשות משהו מצדנו, כמו בכל ענייני הגאולה חז"ל מדריכים אותנו שהקב"ה מבקש שאנחנו נתחיל ואם לא הוא לא יעשה כלום. וכן מובא בזוהר בראשית עז עמ ב


בֹּא רְאֵה מַה כָּתוּב, וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן וְגוֹ', וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים. לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן. שֶׁרְצוֹנָם הָיָה לָלֶכֶת לְשָׁם. מִכָּאן לָמַדְנוּ, כָּל מִי שֶׁמִּתְעוֹרֵר לְהִטַּהֵר, מְסַיְּעִים אוֹתוֹ...וְעַד שֶׁהוּא הִתְעוֹרֵר בַּתְּחִלָּה, לֹא כָתוּב לֶךְ לְךְ. בֹּא רְאֵה, הַדָּבָר שֶׁלְּמַעְלָה לֹא מִתְעוֹרֵר עַד שֶׁמִּתְעוֹרֵר לְמַטָּה בָּרִאשׁוֹנָה 


שאלה ד'

זה אסור על פי ההלכה, והרבנות הראשית שהיא המוסכמת היום לדון בענייני כלל ישראל גם אוסרת זאת.

תשובה ד

לא נכון. יש חבל רבנים ענקים שמתיר זאת ואפשר להיסמך עליהם, ביניהם הרב דב ליאור הרב צפניה דרורי, הרב ישראל אריאל, הרב אלעזר ולדמן, הרב אליעזר מלמד, ועוד הרבה. לצערנו משחרב הסנהדרין אין שום גוף שמוסמך לדון היום בפסיקה של כלל ישראל וכל ישראל יהיה מחוייב להישמע אליו, 


בנוסף הרבנות הראשית בעצמה אינה אוסרת לעלות, ופרסמה בשנת תשע"ד שמי שרבותיו מתירים לו יכול לעלות בטהרה והיא אינה מתנגדת לזה. הרב דוד לאו אומר "בנושא הזה שכל אחד יעשה כרבותיו"


שאלה ה'

הראי"ה קוק אמר על הברון שעלה להר הבית "פגימה אחת בקדושת מקום בית חיינו עולה לנו על כל מיליונים של ישובים מעשיים.

תשובה ה

יש בהר הבית כיום ג' דרגות.

א – מחנה שכינה (אסור להיכנס לטמאי מתים -כולנו)

ב -מחנה לויה (אסור למי שלא טבל מקרי או זב)

ג - מחנה ישראל (אסור למצורע)

הברון עלה ללא טבילה למקום המקדש עצמו שהוא מחנה שכינה האסור לעליה כיוון שאנחנו טמאי מתים. אולם כיום העולים עולים בטהרה רק לדרגה ב' היינו למחנה לוויה (או לשטח שהוסיפו על הר הבית והוא בגדר מחנה ישראל ) ואינם נכנסים כלל למקומות האסורים.


שאלה ו

אם תתיר לעלות יבואו אנשים לעלות למקומות האסורים

תשובה ו

עלייה להר בית ה' היא קיום חמש מצוות עשה, לשכנו תדרשו, לא תחנם, מורא מקדש, עובדהו במקדשו, וכיבוש הארץ, לא יתכן שלא נקיים מצוות כיוון שאנשים יבואו לטעות בהם, כמו שלא יתכן שלא נשמור שבת היום כי יש רבים שלא יודעים את ההלכות ויבואו על ידי כך לחלל את השבת, הפתרון הפשוט הוא ללמד ולהסביר לכל העולים מה ההוראות ולאכוף אותם.

 

 

   

בית המקדש - הרפואה של הדור

 


בית המקדש - הרפואה של הדור





אם אנחנו מבינים שבית מקדש זהו רק מקום ששוחטים בו כבשים, באמת אי אפשר לבכות עליו...


במאמר הזה ננסה להבין מהו באמת בית המקדש בשבילנו.


אני רוצה לשאול שאלה אחת פשוטה ותנסו לענות עליה בכנות לפני שאתם ממשיכים לקרוא..


השאלה היא:


מה הבעיה הכי קשה שנוצרה לנו בחורבן בית המקדש?


אם אתם לא מצליחים לענות משהו שבאמת מציק לכם כנראה תתקשו להצטער על חסרון המקדש.

 

 


תשובה:

 

החיבור בין שמיים לארץ – בשפת חז"ל -השראת שכינה.


כתוב בתהלים (קכב,ג): "יְרוּשָׁלַ‍ִם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו".


הגמרא (בבא בתרא עד.) מכנה את ירושלים "היכא דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי" – המקום שבו נושקת הארץ לשמיים, הכוונה היכן שהעולמות נפגשים. חומר ורוח, חול וקודש, השכל והחיים הידיעה והחוויה, הטבע והערכים, היום אנחנו יכולים לראות את החיבור הזה קצת אצל צדיקים שהם שרידים של השראת שכינה פרטית אבל זה רק טעימה קטנה מאוד שלא מרווה את צמאוננו.


והחיבור הזה, הוא מה שנחרב לנו!


ואז יצאנו לגלות. גלות זהו הזמן, הרגע, שבו החיים, הדמיון, האומנות, התרבות, החומר, הארץ, הממלכה, נפרדו מהקודש מהתוכן האלוהי, ואז האדם מתחיל לבנות ולחוות קודש המנותק מהחיים.


במצב כזה שהחיים עצמם לא מחוברים אל הקודש צריך לפרוש מהם, ולכן עם ישראל בגלות התכנס בחיי הרוח ורק בבתי הכנסת ובבתי המדרש, ועסק בחומר רק במידה שהיה חייב על מנת להתקיים ולשרוד אבל לא מעבר.


אלפיים שנה אנחנו חיים בניתוק הזה.


והמצער הוא שהתרגלנו אליו, לאט לאט אנחנו מתרגלים לעובדה שאתה יכול לדעת משהו בשכל ולא להרגיש אותו, אתה מדבר על קדושת האדמה אבל אין לך אדמה בכלל, אנחנו מתפללים ומתעלים רוחנית בבית הכנסת והולכים לאכול חומרית בבית, הרוח והחומר מופרדים אצלנו, אדם נכנס לבית המדרש לומד תורה בשכל, במפגש הרוחני עם ה' הוא מצליח להביא לתוכו רק את השכל, אח"כ הוא הולך לחדר ושומע מוזיקה...

 

היהדות בגלות הופכת להיות אוסף של קלישאות וסיסמאות רוחניות המנותקות אחת מהשנייה ומהעולם הזה ומימושם.

 

אבל בבית המקדש, הכל היה מחובר, הכהן היה אוכל את הבשר ועצם פעולה זו הייתה מטהרת את הבעלים, זה היה מעלה את הבעלים רוחנית.  המקדש היה מחבר את הכל אל ה', היית מביא למקדש את הדמיון את החוויות את התשוקות את האומנות את הבישול את הבשר והחומר ואת המוזיקה וכל זה היה מתחבר לה'! 


זה היה מקום שבו יכלת להתקשר עם ה' עם כל כוחות החיים שלך לא להשאיר שום נטייה מחוץ לקשר עם ה' ית'.

 

וכשאין בית כזה, כשאין עבודה אחדותית כזאת, בהכרח חלקים לא מצליחים להיות בחיבור עם ה' ומימלא יוצאים החוצה, יוצאים לטומאה על מנת להתממש שם.

 

 אם כן שעיקר ושורש כל הנפילות הרוחניות והערכיות שלנו היום הוא שאין בית מקדש, אין לנו מקום  שיכול להכיל את כל האישיות שלנו ולהביאה לתוך קשר חי ובריא עם ה', ועל זה אנחנו בוכים, את זה אנחנו כואבים, זה השורש להכל.

 

כשחוזרים לארץ ישראל, לא חוזרים לאותה עבודת ה' רק בארץ, אלא חוזרים אל החיים אל החומר אל החקלאות אל האדמה אל העשייה אל הנפש אל החוייה אל הרגשות, כל הכלים מתעוררים לחיים בחזרה על מנת להתחבר שוב.

 

החיבורים הללו בימינו מתחילים לחזור אבל לא לגמרי עיקר החיבור עדיין לא התרחש, הבית שיצליח להביא את החיבור הזה לשיא מימושו, עדיין לא נבנה, ולכן אנחנו סובלים כל כך מכוחות רבים שלא מתממשים בקודש.


בעזרת ה' שנזכה לבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן.

 

שכר ועונש

 

 

האתאיסט והפנאט הדתי טועים את אותה טעות


כשקוראים את התורה שבכתב בצורה פשוטה, ומשליכים אותה בהעתק הדבק ממש לימינו (פונדמנטליזם -יְסוֹדָנוּת בעברית) זה אסון וחילול ה' ולא משנה אם זה חילוני או רב.


לקחת כתובים כפשטם, בהתעלמות מוחלטת ממדרגת חיים בה הם נאמרו ללא העמקה בתהליכי העלייה והירידה בקשר הרוחני של ישראל לבורא בהכרח מוביל להולדה של שני זרמים ביהדות: כפירה ובורות.


הכופר יאמר, שאינו מוכן לקבל את העתק הדבק מלאכותי שלוקח טקסט לפני 3300 שנה ומכיל אותו עליו בלי למצמץ, הדתי הפנאט יאמר שאדרבה זה האמת ואין בלתה ומה שכתוב שם צריך לעשות היום ולנצח.


הבעיה היא שהרבה אנשים אינם מבינים ששניהם טועים את אותה טעות באותה מידה, רק שאחד מוכן ליישם אותה ואחד לא, ולכן הם מרגישים שצריך לבחור או להיות כופר או להאמין.


אבל האמת היא שיש גם את האופציה האמיתית והיא אומרת שליהדות יש תושב"ע -מסורת חכמים האחראית על מימוש ערכי הנצח בהתאם לרמה התרבותית של הדור, ודילוג מעל לחכמי ישראל של אותו הדור תמיד ירחיק את האנשים מהתורה ולא משנה מאיזה כיוון זה.


למשל: בתורה כתוב שמחלל שבת עונשו כרת, שמות לא יד: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ"


למרות זאת היום לצערנו הרבה אנשים מחללים שבת ומאריכים ימים בטוב ובנעימים עד גיל 90? וכמו שהקשה אמנון לוי על הרב יוסף מזרחי: (דקה:15:50)


 https://www.youtube.com/watch?v=GSa9nOm5jWU&pbjreload=10


הרב יוסף מזרחי ענה מה שענה על פי הפשט, ואני רוצה לענות תשובות נוספות המופיעות בחז"ל והם אלו שמסייגים ומעדנים ומגשרים על הפערים בין הוראת התורה למציאות הנראית לעיננו כיום:


א - הבדלים בהשראת השכינה


נניח שהמלך אוסר על כל אנשי מדינתו ללבוש כובע. אם שוטר קהילתי יתפוס אדם בשם יוסי ברחוב, שלא כל כך שמע את מה שהמלך אמר, ברור שהוא יקבל עונש מסויים כי עבר על דברי המלך.


אבל ברור לנו שאם המלך יבוא במיוחד לבקר בכפר של יוסי, ושבוע לפני יש מודעות בכל הכפר שהמלך מגיע ונאמר לכולם לדאוג שהם ללא כובע למען כבוד המלך, ושליחים מאת המלך באים לכל האנשים ומוודאים איתם שהם יודעים את החוק וכו'


וביום המיוחל המלך מגיע לבקר בכפר עד למקום העבודה של יוסי, וליד המלך ממש יוסי לובש בכוונה את כובעו, ברור לנו שהוא לא יקבל את אותו עונש, זה יכול להסתיים במוות בקלות...


כמו כן לעניינו הרבה עונשים חריפים שנמצאים בתורה נובעים ממדרגת החיים העליונה בה עם ישראל היה שרוי באותה עת מדרגת חיים של גילוי שכינה וגילוי אלוהות בדרגה מאוד גבוה. מתוך כך העונשים על עבירות התורה היו מידיות ויותר חריפות.


לאט לאט עם היציאה לגלות השכינה גלתה, דהיינו נוכחות ה' בעולם הסתלקה והתעממה, בוודאי ששמירת התורה נמשכת ונצרכת על מנת להחזיר את השראת השכינה, אולם העונשים לא יכולים להיות באותה מידת חריפות. אי אפשר לדרוש את אותה רמת דבקות והקפדה מעולם עם גילוי אלוהות ומעולם ללא נוכחות אלוהית.


ולכן בימינו אדם המחלל את השבת על פי רוב הוא לא מתחייב באותו העונש כמו המתחייב בזמן השראת השכינה כמו שכותב האדמו"ר הזקן באגרת התשובה (פרקים ד ה ו ז בדילוגים):


"עִנְיַן הַכָּרֵת וּמִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, כְּשֶׁעָבַר עֲבֵרָה שֶׁחַיָּבִים עָלֶיהָ כָּרֵת, הָיָה מֵת מַמָּשׁ קֹדֶם חֲמִשִּׁים שָׁנָה, וּבְמִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם – מֵת מַמָּשׁ קֹדֶם שִׁשִּׁים שָׁנָה.

וַהֲרֵי נִמְצְאוּ בְּכָל דּוֹר כַּמָּה וְכַמָּה חַיָּבֵי כָּרֵתוֹת וּמִיתוֹת וְהֶאֱרִיכוּ יְמֵיהֶם וּשְׁנוֹתֵיהֶם בַּנְּעִימִים ? 

אָמְנָם זֶהוּ בִּזְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה, כְּשֶׁהָיְתָה הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ; וְאָז לֹא הָיוּ מְקַבְּלִים חַיּוּת לְגוּפָם, רַק עַל יְדֵי נֶפֶשׁ הָאֱלֹקִית לְבַדָּהּ, מִבְּחִינַת פְּנִימִיּוּת הַשֶּׁפַע שֶׁמַּשְׁפִּיעַ אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא עַל יְדֵי שֵׁם הֲוָיָ"ה בָּרוּךְ הוּא, כַּנַּ"ל.(ולכן היה לזה תוצאות מידיות כמו שמאריך שם) אַךְ לְאַחַר שֶׁיָּרְדוּ מִמַּדְרֵגָתָם וְגָרְמוּ בְּמַעֲשֵׂיהֶם סוֹד גָּלוּת הַשְּׁכִינָה...אֲזַי יָכוֹל גַּם הַחוֹטֵא וּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל לְקַבֵּל חַיּוּת לְגוּפָם וְנַפְשָׁם הַבַּהֲמִיּוֹת כְּמוֹ שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ".


ב - חילול שבת בימינו שונה


היום כשאדם עובר על חילול שבת יש מורכבות גדולה במעשים שלו: 

א- הוא חי בעולם ללא השראת שכינה.

ב – ברוב המקרים הוא תינוק שנשבה ולא שייך בו דין כרת 

ג – כיום חילול השבת אינו מעיד על התרסה כפירה באלוהי ישראל ויציאה מכלל ישראל כמו שהיה מקובל פעם שרוב עם ישראל שמר את השבת כי בדורות האחרונים עם עליית החילון הכפירה וההשכלה לדאבון ליבנו שמירת השבת נפרצה אצל רבים מישראל, ורק מי שמחלל שבת בציבור כדי להכעיס ולפגוע בתורת ישראל – נחשב כעובד עבודה זרה, אבל המחלל שבת לצורך עצמו, אינו נחשב כמי שהחליט להתנכר למורשת היהדות (מלמד להועיל או”ח כט; בניין ציון החדשות כג, ועי’ פניני הלכה תפילה ב, ח) ולכן ברוב המקרים הוא כלל לא מתחייב בכרת.


ג - כרת מהעולם הבא


הרמב"ם (הלכות תשובה, ח, א-ח) מבאר שהכרת הוא היעדר נפש האדם מהעולם הבא ולא מיתה בעולם הזה. והעומק בזה הוא שמי שעסק רק בחומר בעולם הזה ולא פיתח את עולמו הרוחני אין לו שום עולם רוחני שימשיך איתו, ולכן התוצאה הטבעית של כך היא השארתו בעולם החומר והוא נכרת מעולם הנצח:


"הטובה הצפונה לצדיקים, היא חיי העולם הבא...הנקמה שאין נקמה גדולה ממנה – שתיכרת הנפש ולא תזכה לאותן החיים, שנאמר "היכרת תיכרת הנפש ההיא, עוונה בה" (במדבר טו,לא)" 


ד - כרת מהרבדים הרוחניים שבו


נפש החיים מבאר שכרת עניינו ניתוק בין האדם לרבדים הרוחניים והעליונים שבו בעודו בעולם הזה ולכן הוא יהיה עסוק רק בחומר ותאוות ואדיש לגמרי לכל עניין שבקדושה: נפש החיים שער א פרק יח:


וענין הכרת הוא: שבחינת הנפש נפסק ונכרת משורשו וינתק החבל שהיה קשור ומדובק בו עד הנה ע"י התקשרות הנ"ל. וכמ"ש בזוהר תרומה הנ"ל. ואית נפשא כו' דכתיב בה ונכרתה הנפש ההיא מלפני אני ה'. מאי מלפני דלא שריא עלה רוחא. וכד רוחא לא שריא עלה לית לה שותפו כלל במה דלעילא כו' וע"ש...ואז נטבעת בעמקי הטומאה והקליפות ר"ל.