יום חמישי, 28 באפריל 2022

למה יש רע בעולם?

 


שאלת הרע בעולם

 

 למה יש רע בעולם? אם הקב"ה הוא טוב וכל יכול מדוע הוא מאפשר זאת?


השגחת ה' על עולמו ודאגה לכך שיתקדם ויהיה תמיד יותר טוב היא ברורה מכל תהליך התפתחותו התמידית והעקבית של העולם בכל המישורים


אלא שעדיין יש שאלה גדולה אם ה' הוא טוב איך יש רע בעולם?


והיא כנראה השאלה הקדומה והטעונה ביותר כלפי האמונה באלוהים. כי גם אם יש אלוהים אבל הוא רע ח"ו זה לא עוזר לנו, לכן שאלת הרע בעולם היא קדומה בחשיבותה לשאלת מציאות ה'. אם כן אם אלוהים הוא טוב ומטיב וכל-יכול, מדוע קיימים רוע וסבל בעולם?


הרמח"ל - אפשר להבין את הנהגת ה'


תשובה אחת אפשרית היא שאם ילד קטן אינו מסוגל להבין את מחשבותיהם ומניעיהם של הוריו, קל וחומר שאין לנו כל אפשרות להבין את דרכי האל, "כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם" (ישעיהו נה, ט).


אלא שלמעשה אם נאמר כך אנחנו מייתרים לגמרי את לימודי האמונה כי ה' פועל בצורה שאנחנו לא מבינים וזהו אולם הרמח"ל מתאר שה' יכל לברוא בצורה כזו את העולם אולם לא עשה ככה ומנהל אותו בורה מודרגת ומדודה על מנת שנבין את מעשיו ומתוך כך נתקרב אליו. דעת תבונות סימן מ:


אמת הוא ודאי שהקב"ה היה יכול לברוא עולמו בדרך כל - יכולתו בלא שנוכל להבין במעשיו לא נמשך ולא קודם, לא סיבה ולא מסובב; ואם היה בורא כך - היה סותם פיהם של כל הבריות, שלא יפצו פה כלל על כל מעשיו, כי לא היה אפשר לנו להבין דרכו כלל ועיקר, כי דרך כל - יכלתו אינו נתפס משכלנו, ואינו מובן מן האדם אשר דעתו מוגבלת בחוקותיה הפרטיים. אבל מפני שרצה הרצון העליון שיוכלו בני אדם להבין קצת מדרכיו ופעולותיו, ואדרבה, רצה שיהיו משתדלים על זה ורודפים אחרי זה מאד, על כן בחר להיות פועל אדרבה בדרך בני האדם, פירוש, בסדר מושג ומובן. והכלל הוא - שרצה לפעול פעולותיו לפי ערך הנבראים, לא לפי ערכו, על כן נתן לנו מקום להתבונן בם, ולהבין לפחות מעט מזעיר, אם לא כביר. והראיה לדבר - מעשה בראשית ככתוב בתורתו, שהרי שם מעיד על עצמו שברא את עולמו בחילוק זמנים, והבדל מאמרות, ובסדר מה שרצה בו, ולא הכל בבת אחת, ולא במאמר אחד שהיה יכול להבראות. ומעתה יש לנו להבחין בכל פעולותיו וטעמיהם, וכל שכן בתולדותיהם, כל הסוגים והמינים והפרטים, ככל הסדר הנשמר בדרכי בני האדם:


חכמינו הרבו לעסוק בכך ותשובותיהם אינם באים לבטל את הכאב ואת הצער שאדם חווה בזמנים קשים או בכך שבני אדם צריכים להפסיק להילחם ברע, אלא עניינם להסביר במעט את חשבונות ההנהגה. הבאנו כאן שש תשובות:


א' - רמב"ם - רוב העולם הוא טוב


הרמב"ם אומר שיש יותר טוב מרע במציאות, כל הבעיה שמתמקדים בבן אדם אחד או באירוע אחד אבל רוב הזמן ורוב המקרים הם טובים, למשל נשאל למה נולד ילד עם בעיה גופנית יאמר הרמב"ם זה רע אבל אל תתמקד בו שים לב שמאה אלף ילדים נולדו בעולם באותו יום ללא בעיות כלל, לכן יש רע אבל הרוב הוא טוב.

 

מורה הנבוכים חלק ג פרק יב - יש יותר טוב מרע


"הרבה פעמים יעלה בלב ההמון שהרעות בעולם יהיו יותר מן הטובות, עד שבהרבה מחידות רוב האומות ובשיריהם יכללו זה הענין, ויאמרו כי מן הפלא שימצא בזמן דבר טוב אמנם רעותיו רבות ומתמידות, וסיבת זה הטעות כולה היות זה הסכל וחבריו מן ההמון לא יבחנו המציאות רק באיש מבני אדם לא זולת זה.


ב' - רמב"ם - רוב הרע ממידות לא מתוקנות שלך

 

ורוב הרעות הנופלות באנשים הם מעצמם, מאישי בני אדם החסרים, ומחסרונותיו נצעק ונבקש עוד, ומהרעות נעשה אותם בעצמנו בבחירתנו נכאב וניחסהו להשם, חלילה לו ממנו, כמו שבאר בספרו ואמר שחת לו לא בניו מומם וגו', ובאר שלמה ואמר אולת אדם תסלף דרכו...הרעות הוא מה שימצא כל אחד מבני אדם מפעולתו בעצמו, וזהו הרוב, ואלו הרעות יותר מרעות המין השני הרבה, ומרעות זה המין יצעקו בני אדם כולם, וזהו אשר לא ימצא מי שלא יחטא על עצמו בו אלא מעט...וזה המין הוא הנמשך אחר המדות המגונות כלם, ר"ל רוב התאוה במאכל ובמשתה ובמשגל, ולקיחתם ביתרון כמות, או בהפסד סדר, או בהפסד איכות המזונות, ויהיה סבה לכל החליים והמכות הגשמיות והנפשיות,


רמב"ם ג' - אדם חווה רוע כי משתוקק לדברים לא נחוצים


חליי הנפש מרוע הוא היות הנפש מתרגלת בדברים שאינם הכרחיים, וישוב לה טבע חזק להשתוקק למה שאינו הכרחי לה. וזאת התשוקה אין תכלית לה, אמנם ההכרחיים כלם הם מתי מספר בעלי תכלית אבל המותרות אין תכלית לו,(אין להם סוף, כל פעם תרצה יותר) והוא שאם תתאוה להיות כליך מכסף, והלא היותם מזהב יותר נאה, ואחרים עשאום מספיר, ואפשר שיעשו ג"כ מנופך, או מאודם, או מכל מה שאפשר למוצאו, ולא יסור סכל רע המחשבה מהיותו בצער ואנחה על אשר לא ישיג לעשות מה שיעשהו פלוני מן המותרות, וברוב יכניס עצמו בסכנות עצומות כרכיבת הים ועבודת המלכים, ותכלית כוונתו בזה להשיג אל אלו המותרות שאינם הכרחיות, וכשיארעו לו המאורעות בדרכים ההם אשר ילך בהם יתרעם מגזירת השם ומשפטיו, ויתחיל לגנות הזמן ויתמה ממיעוט דינו איך לא עזרו להגיע אל ממון גדול.


ד - הרע מבחין את הטוב


תשובה נוספת לקיום הרע בעולם הוא שהוא נחוץ כדי לפתח באדם ובאנושות תכונות חיוביות מסוימות - לבנות את נשמותיהם. תארו לכם עולם דמוי גן עדן, שבו כולם שרויים בשלווה, רובצים במנוחה ואוכלים ענבים להנאתם. בעולם כזה לא הייתה התפתחות או יצירה כלשהי, לא היה מקום לפעילות מוסרית, לתיקון המידות, להתגברות ולהתעלות.


כל ההתקדמות והיצירות האנושיות נוצרים מתוך התמודדות עם החסרונות הסבל והרוע שבעולם: הללו מחשלים את האדם, מציבים לו אתגרים וניסיונות, מדרבנים אותו למצוא דרכים להתגבר עליהם, מאלצים אותו לחשוב, להעמיק ולבחון את עצמו ואת עולמו, מבררים עד כמה הוא נאמן לערכיו ועקרונותיו, מעוררים בו מחשבות ותהיות קיומיות המעשירות את נפשו, מעניקים לו השראה ליצירות שונות – מהטכנולוגיה ועד לאומנות, ועוד.


גדולי הצדיקים ואנשי המופת בתולדות האנושות: הם הגיעו למדרגותיהם הראויות להערצה רק מתוך יחסם לרוע ולסבל שסביבם ומאבקם בהם. אין בהן אחת שאינה קשורה בדרך כלשהי למאבק כנגד קשיי הקיום. עולם ללא רוע וסבל היה עולם עצל, מנוון ונהנתני, שאולי הייתה בו הנאה מרובה, אבל לא יצירה והתקדמות. אם רואים בעולם הזה רק שלב קצר וחולף בקיום, שלאחריו מגיע העולם הבא הנצחי שכולו טוב – הרי שאפשר בהחלט לראות את ההצדקה לפיה פרק זמן קצר של סבל ישמש כדי לבנות את נשמתו של האדם ולהעניק לו טובה נצחית.


ה - הרב יונתן זקס זצ"ל - הרע והסבל כמנוע דוחף


לרפא עולם שבור עמ' 28


הרב זקס טוען שהתשובה לחוסר צדק היא שאין תשובה ואסור שתהיה תשובה כי היא גורמת להשלמה עם המצב והבורא רוצה שנתקן את המצב ולא נשלים איתו!


"לו יכולנו לראות כיצד הרע של היום מוביל את הטוב של מחר, לו יכולנו לראות מנקודת המבט של אלוקים, בורא הכול – יכולנו להבין את הצדק, אך היינו משלמים על כך מחיר: היינו חדלים להיות אנושיים. היינו משלימים עם כל דבר, מצדיקים כל דבר, והופכים חירשים לבכיים של אלה שכואב להם. אלוקים איננו רוצה שנחדל להיות אנושיים, משום שאילו רצה, לא היה בורא אותנו"

 

ו - הרב אשלג - להתחיל לעבוד

הרב אשלג מלמד שהרע באמת לא אמור להיות ולא צריך לתרץ אותו ולמצוא תשובה למה הוא קיים, אלא לא לעסוק בתשובה אלא בפעולה להעביר אותו מן העולם!


מאמר השלום:

הנה, כל בר דעת, המסתכל במציאות הערוכה לעינינו, הוא מוצא בה ב' הפכים, מקצה אל הקצה: כי כשמסתכלים בסדרי הבריאה, מבחינת מציאותה ועמידתה, הרי בולט לעינינו הנהגה מאושרה עד להפליא, בחכמה עמוקה וכשרון רב:


והמסתכלים אמנם, מבחינת הכלכלה והכשרת הקיום, של אותה המציאות, הרי בולטים לעיניהם, אי סדרים ובלבולים גדולים, כמו שלא היה כאן שום מנהיג ושום השגחה, ואיש הישר בעיניו יעשה, וכל אחד בונה על חורבנו של חברו, ורשעים השיגו חיל, וצדיקים נרמסים באין חמלה וכולי.


ותדע, אשר הפכיות הזה, הנמצא ערוך לעיני כל מרגיש ומשכיל, העסיקה את האנושיות עוד מימים קדמונים. ושיטות רבות היו להם, כדי לתרץ את ב' ההפכים האלו המתראה בהשגחה, אשר משמשים בעולם אחד.


ובהביטי על כל אלו הניסיונות, האמורים לעיל, שהשתמשו בהם האנושיות, כמה אלפי שנה עד הנה, ולא הועילו, הריני שואל:


אולי אין לבקש כל עיקר, את תיקון הקרע הזה, מצד המשגיח, אלא כל התיקון הגדול הזה, מצוי בידינו עצמנו?

 

יום שלישי, 26 באפריל 2022

איפה אלוהים היה בשואה? הוא היה בישראל

 


איפה אלוהים היה בשואה? הוא היה בישראל




כשמדברים על השואה צריך זהירות גדולה. 


מאידך כשלא אומרים כלום, אלוהים עלול להיתפס כמנהיג את העולם בצורה סדיסטית מתפרצת ולא מובנת ח"ו.


לכן חשבתי להציע שני כיוונים המופיעים בחז"ל היכולים להזיז מעט את הערפל סביב השואה. 


התשובות הינן שכליות ואינן באות להקל על החוויה של הכאב אלא על המבוכה השכלית, ואין לערבב בין התחומים.


א - השואה האיומה אינה תאונה והתפרצות עצבים בלתי מובנת של ה' אלא חלק מאופציות שנכתבו ונצפו מראש, הוזהרנו עליה, ולצערנו היא גם התממשה בסוף. (ראה דברים כח, ובפרק לב. ובספורנו המבהיל שם על המילה "אפאם" "אשאיר מהם פאה באחרית הימים אם לא יתוקנו בגלות")


ב - צריך לדעת שההתקיימות שלנו לאורך הגלות היא נס הנובע מרוב אהבת ה' אלינו וזה אינו נס רק של כמה שנים אלא של אלפיים שנה!

 

"כִּבשה בין שבעים זאבים, מה יכולה לעשות? ישראל בין שבעים אומות חזקים, מה הם יכולים לעשות? אילולי אתה (הקב"ה) עומד להם בכל שעה ושעה".(ילקוט שמעוני תהילים לה)


כלומר, כמו שכבשה אינה יכולה להתקיים כמה שעות בין הזאבים, כך אין סיכוי לעם ישראל לשרוד בין הגויים כמה שנים.


לכן אין לתלות את הקיום הנצחי של עם ישראל, בו עצמו, אלא תופעה כזו חייבת לבוא מכוח התערבות חיצונית, של גורם עליון, השולט בהיסטוריה, ודואג להמשך קיומו של עם ישראל, כי על פי טבע הדברים, דבר כזה לא יתכן. כל עם שגולה מארצו מתכלה תוך כמה מאות שנים.


לא רק שהיינו בגלות, גם ממלכות גדולות שמו להם למטרה לרדוף אותנו ולהשמידנו, וכנגד כל הסיכויים, ללא צבא, עם ישראל דל האמצעים, ממשיך להתקיים ביניהם. 


דווקא על רקע ההתנגדות החריפה לקיומו, הופך הקיום הפלאי של עם ישראל, לחריגה פלאית המחייבת הסבר.


חריגה כזו, מוכיחה כי יד נעלמה – גורם חיצוני העומד מעל חוקי ההיסטוריה ושולט בהם – משפיע על מהלך העניינים בהיסטוריה, הוא מכונה 'השכינה' והיא השומרת על עם ישראל בגלות. "כל מקום שגלו ישראל גלתה שכינה עמהם"

 

כאן בא המהפך, השאלה היא לא 'איך הייתה שואה?'. אלא 'איך לא הושמדנו אלפיים שנה בגלות'? 


והתשובה היא שמרוב אהבת ה' אלינו הייתה כל זמן הגלות התערבות ניסית אלוהית ששמרה עלינו שלא נושמד.


עד שהגיע הזמן שלנו לחזור לציון, הקב"ה חיכה לנו הרבה זמן ולצערנו עם ישראל ברובו לא חזר. ואז הקב"ה התחיל לחזור "המחזיר שכינתו לציון", וברגע שהוא החזיר את השכינה לציון אין יותר שכינה בגלות וסרה מעלינו ההגנה הניסית ששמרה עלינו אלפיים שנה,


מימלא ניסיונות ההשמדה שתמיד היו התגברו והתחילו להצליח כי היינו ללא הגנה, השכינה הייתה בציון ולא בגלות.(תפארת יונתן דברים ל)


איפה אלוהים היה בשואה? הוא היה בארץ ישראל. 


אם אדם בריא נפצע קשה בכל גופו בגיל ארבעים, אנחנו שואלים איפה אלוהים? 


אבל אם יש תינוק חולה סופני, שכולם מנסים לפצוע ולהרוג אותו וכל הרופאים אומרים שיחיה מקסימום עד גיל שלוש אם לא ירצחו אותו הרבה לפני, והוא מאריך ימים עד גיל ארבעים ואז נפצע קשה בשליש מגופו בניסיון התנקשות. אין שאלה 'איפה אלוהים'? אלא יש קביעה ברורה שאלוהים איתו בעובדה שאינו מת עד עכשיו!


עם בגלות הוא חולה סופני, וודאי עם שמנסים להשמיד אותו באנטישמיות שאינה מוסברת, ודווקא בגלל אהבת ה' העל טבעית אלינו המשכנו להאריך ימים אלפיים שנה, כולל אחרי ניסיון ההתנקשות האחרון עם ישראל חי וקיים בארץ ישראל,


לא צריך להתמקד בכמה שנים של הסתר פנים שנוצר לטובת החזרה לציון ולנתק אותו ממכלול ההשגחה האלוהית עלינו, אלא להרחיב את המבט ולהבין שההיסטוריה שלנו מעידה וצועקת -ה' אוהב אתכם תמיד אהבה על טבעית. "אהבתי אתכם אמר ה'"

 

 


מקורות להרחבה:


ר' יונתן אייבשיץ בספרו תפארת יהונתן על דברים פרק ל פסוק ג:


"ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה. זהו הענין חבלו של משיח שיהיה סמוך לגאולה עד שרבים מחכמי ישראל אמרו יתי ולא אחמיני' והטעם כי השכינה עמנו בגלות אם על הבנים רטושה לשמרנו. ולעת הגאולה לא תשוב השכינה איתנו ביחד אלא השכינה תשוב מקודם לא"י ואח"כ נשוב אנחנו לשם כי צריך הרבה דברים קודם לקיבוץ גליות ואי אפשר אם לא השכינה במקומו וא"כ כשאנו בגולה וה' אין בקרבנו יהיה עלינו צרות מצוקות כי אין כאן מגן וזהו מאמר הפסוק ושב כי מתחילה ישוב ה' לא"י ואח"כ וקבצך ולא יהיה בפעם אחת"

 

יום ראשון, 24 באפריל 2022

ספירת העומר הכנה לתורה

 


ספירת העומר - הכנה לקבלת תורה



ספירת העומר - בניית כלים לקבלת התורה


ימי הספירה מהווים שלב-ביניים בין פסח לשבועות. בין יציאה לחירות לקבלת התורה.


בחג-הפסח היתה יציאת-מצרים. הקב"ה נגלה מלמעלה על בני-ישראל והוציא אותם ממצרים. בני-ישראל לא היו בשלים עדיין להתגלויות כאלה. הם היו שקועים עדיין בטומאת-מצרים, ולכן היציאה משם היתה באופן של "כי ברח העם" - בריחה מפני הרע שאין אפשרות לשלוט בו.


בשפת החסידות נקרא מה שהתרחש בפסח - 'אתערותא-דלעילא' (כלומר: התעוררות והתגלות שבאים מלמעלה, לא מהאדם עצמו). יתרונה של התגלות כזאת, שהיא גבוהה מאוד והיא מרימה בבת-אחת את האדם לדרגות שאפילו לא חלם עליהן קודם לכן. 


מצד שני, ההתעלות אינה יכולה להתייחס לאדם עצמו, שכן היא באה מכוחו של הקב"ה ולא ממנו. משום כך מיד לאחר ה'אתערותא-דלעילא' צריכה לבוא עבודה מהאדם 'אתערותא-דלתתא' (התעוררות שבאה מהאדם עצמו). זו משמעותם של ימי ספירת-העומר, בהם היהודי עובד ומתעלה בכוחות עצמו, דרגה אחר דרגה.


הדברים רמוזים גם בפסוק "משכני אחריך נרוצה". ה"משכני" מתייחס לחג-הפסח, כאשר הקב"ה בא מלמעלה ו'משך' אליו את בני-ישראל. אבל מיד לאחר מכן בא תורו של "אחריך נרוצה", העבודה (ה'ריצה') העצמית של האדם.


התכללות המידות


ימי ספירת-העומר הם מ"ט (49). מספר זה מורכב מ-7 כפול 7, והדבר מציין את השלימות של עבודת האדם. כידוע, יש לאדם שבע מידות (חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות). מידות אלה מרכיבות, למעשה, את האישיות הרגשית של האדם. 


אדם שיש לו נטייה לאהבה ולנתינה הוא אדם שמידת ה'חסד' שלטת בו. אדם שנוטה להיות קפדן ורגזן נשלט בעיקר על-ידי מידת ה'גבורה'. 


אבל הדברים מורכבים יותר, משום שכל 'מידה' כוללת בתוכה את כל האחרות (גבורה שבחסד, חסד שבגבורה וכדומה), כך שבסיכומו של דבר יש לנו ארבעים ותשע פרטים במידות. ובתחום זה צריכה להתבצע העבודה הרוחנית-נפשית של האדם בימי ספירת-העומר. 


חיבור המידות לשכל


בימים אלה עלינו לבדוק ביסודיות כל אחת מהמידות הללו בנפשנו ולהתאימן לשכל ולהבנה, שהמידות יהיו נשלטות על-ידי השכל ולא עצמאיות.


הצורך בהתאמת המידות לשכל נחוץ לא רק לגבי המידות השליליות. ודאי שאם אדם מוצא בנפשו מידה שלילית (תאוותנות, כעסנות, התפארות וכדומה) חייב לתקנה. 


אבל הוא גם צריך להביא את המידות החיוביות שלו לידי כך שיהיו נשלטות על-ידי השכל, משום שאפילו מידה חיובית כשהיא עצמאית עלולה להיות שלילית.


לדוגמא: אדם שהוא איש-חסד בטבעו. מידת החסד היא מידה טובה מאוד: לאהוב את הזולת, לתת לאחרים וכו'. אבל כשמידה זו עצמאית ובלתי נשלטת על-ידי השכל היא עלולה להיות שלילית. 


יש מצבים שבהם אסור להיות טוב, אסור לתת. במצבים כאלה חייבים לומר 'לא', כדי שלא ייגרם נזק. אבל אדם שמידת החסד שלו אינה נשלטת על-ידי השכל לא יוכל לומר 'לא', והוא ימשיך לתת ויקלקל במקום לתקן.


זו המשמעות של 'המשכת המוחין למידות'. כל יום מימי הספירה מציין מידה פרטית, וביום זה יש לעסוק בבירורה, בעידונה ובהתאמתה למוחין של מידה זו.


ועל-ידי העבודה הרוחנית של ימי ספירת-העומר, כאשר האדם מזכך ומתקן את אישיותו ונפשו, אנו באים לחג-השבועות ויכולים לקלוט את ההשפעות הרוחניות שניתנות בו.

 

ספירה כהכנה לקבלת תורה - מקורות.

 

כפי איכות הכלי כך קבלת האור

רש"ש נהר שלום לב עמ ב

"כי ימים אלו ימי פסח וספירת העומר, הם שורש לכל ימות השנה, ובדרך שהולך בהם, בה מוליכים אותו כל ימות השנה"


זוהר חלק ג דף צז/א

רבי אבא ורבי חייא הוו אזלי באורחא, אמר רבי חייא, כתיב וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה, מאי קא מיירי, אמר ליה, תא חזי, ישראל כד הוו במצרים, הוו ברשותא אחרא, והוו אחידן במסאבותא, כאתתא דא כד היא יתבא ביומי דמסאבותא: בתר דאתגזרו, עאלו בחולקא קדישא דאקרי ברית, כיון דאתאחדו ביה, פסק מסאבותא מנייהו, כדא אתתא כד פסקו מינה דמי מסאבותא: בתר דאתפסקו מינה מה כתיב, (ויקרא טו כח) וספרה לה שבעת ימים, אוף הכא, כיון דעאלו בחולקא קדישא, פסקא מסאבו מנייהו, ואמר קודשא בריך הוא, מכאן ולהלאה חושבנא לדכיותא: וספרתם לכם, לכם דייקא, כמה דאת אמר וספרה לה שבעת ימים, לה לעצמה, אוף הכא לכם לעצמכם, ולמה, בגין לאתדכאה במיין עלאין קדישין, ולבתר למיתי לאתחברא ביה במלכא, ולקבלא אורייתיה:


49 יום כי יש התכללות המידות

שיחה של הרבי בשנת תשיא "וספרתם לכם"

וביאור ענין התכללות המידות, איך כל מדה כלולה מז' המדות. ולדוגמא במידת החסד, שנוסף על כללות מדת החסד עצמה שעניינה הוא אהבת הוי', הרי היא כלולה גם מכל המידות. דעניין חסד שבחסד היינו שמצד אהבתו להוי' הרי הוא אוהב את אוהבי הוי', שכאשר רואה מי שעוסק בלימוד התורה וקיום המצוות ביראת שמים, הרי הוא מתעורר באהבה אליו. וכמו"כ מצד אהבתו להוי' הרי התעסקותו בכל הענינים השייכים לתומ"צ היא בזריזות. וענין גבורה שבחסד היינו שאהבתו להוי' מתבטאת בקו ההפכי, ששונא את מנגדי הוי'. וענין תפארת שבחסד הו"ע ההתפארות הבאה מהחסד, שכאשר רואה מי שלומד תורה ומקיים מצוות מתוך נועם ועריבות הרי הוא מתפאר על היופי שבתומ"צ, באיזו מדה יכולה התורה לפעול באדם. ונוסף על התכללות עיקרי המדות (חג"ת), כלולים בחסד גם ענפי המידות (נה"י), דנצח שבחסד היינו שמצד אהבתו להוי' הנה גם כאשר יש מונעים ומעכבים, ה"ה מנצח את עצמו לעמוד נגד כל מונע כו'. ועוד זאת, שכאשר יש התנגדות מבחוץ ואין לו כח כו', כי רבים קמים עלי, הנה מצד אהבתו להוי' הרי הוא לוחם עם המנגדים כו' שזה הוא עצמו הוד שבחסד. וענין יסוד שבחסד היינו שגם כאשר מאיזה טעם אין לו משיכה לתומ"צ, הנה מצד אהבתו להוי' הרי הוא מתקשר לזה בכל תנועות נפשו, עד שמתעורר בתשוקה לתומ"צ, ועד שכל המחשבה דיבור ומעשה שלו הם רק בתומ"צ, שזה הוא עצמו מלכות שבחסד. וכשם שמדת החסד כלולה מכל המדות, כן הוא גם בכל המדות, שכל מדה כלולה מכל המידות.

והנה כשם שבנה"א כלולה כל מדה מז' המדות, כן הוא גם בנפש הבהמית, שהרי את זה לעומת זה עשה האלקים. וכמו במדת החסד, הנה ענין חסד שבחסד היינו שאהבתו לדברים גשמיים מתבטאת בתשוקה גלוי' לגשמיות. וגבורה שבחסד היינו שמצד אהבתו לדברים גשמיים הרי הוא שונא את המנגד לו בענין זה, שכאשר אומרים לו: איך מתאים לך להיות שקוע בענינים בהמיים שאינם לפי מעלת האדם, הרי הוא שונא אותם. ותפארת שבחסד היינו שנוסף על המשכתו לענינים גשמיים, הנה הוא גם מתפאר ומתלהב בזה שהוא נמשך לענינים גשמיים. וענין נצח שבחסד היינו שגם כאשר מאיזו סיבה חסרה אצלו המשיכה לדברים גשמיים, הרי הוא מנצח את עצמו לפעול תשוקה כו'. ויתרה מזה, שגם כשישנה התנגדות מבחוץ, שמביישים ומבזים אותו, ואומרים: ראו כיצד יהודי בן אברהם יצחק ויעקב שקוע בעניינים בהמיים, ועוד יותר בענינים אסורים, הרי הוא לוחם שזה לא יבלבל את תאוותו, שזהו"ע הוד שבחסד. וכל כך גדלה תאוותו עד שבא לידי התקשרות בהתאוה, שזהו"ע יסוד שבחסד, ועד שגם המחדו"מ שלו הם בענינים חומריים, וכך הולך מדחי אל דחי, עד שבא לכלל דברים אסורים, שזהו עניין מלכות שבחסד


כפי תיקון המידה כך מבטל הטומאה שלה

ספר נהר שלום - דף לב עמוד ב

וחזרו המוחין להמשך ע"י מצות ספירת העומר לאט לאט מדריגה אחר מדרגה וכפי סדר כניסתם (של המוחין) כך הוא סדר ביטול אחיזתם (של הקליפות) במ"ט ימים


ספירת העומר זמן בניית הכלים ואסור להמשיך אור לכלי פגום

ספר נהר שלום - דף לג עמוד א

 וגם לפי זה אין לכוון במצות ובתפלות של כל אותם המ"ט ימים בשום כונה כלל לא בחול ולא בשבת מלבד כונת העומר בלבד ואין עוד, כי כל מדריגה שנשלם בירורה ותיקונה אז מתפשטים בה המוחין ואין לומר כי כל התפלות והמצות של כל יום הוא בפרטות אותה מדריגה של אותו יום כי אין כל מדריגה נשלם עד תשלום כל המ"ט ימים כמ"ש בדרוש ז' שהוא דרוש א' של העומר דיבור המתחיל עוד יש כונה אחרת וגם היא אמיתית כו' וגם אין לומר כי מצות העומר בפני עצמה והתפלות ושאר המצות כל א' בפ"ע אמת ונכון הדבר בשאר ימות השנה אבל בימים אלו שבאו לתקן חטא אדה"ר אינו כן.


מהות המידות

חסד - השפעה

גבורה - צמצום

תפארת – להתפאר, איזון הרמוניה, אמת , שלום.

נצח - משמעות נצחית לנצח.

הוד - הודאה תודה

יסוד - יסודיות, התקשרות.

מלכות - מעשיות, התנהגות.


ספר באר מים חיים - פרשת יתרו - פרק יט 

והנה ישראל כשהיו במצרים ידוע שהיו בסוד אלם מאלהים שהיו נאלמים מן הקדושה, ואכן בעת הגאולה האיר ה' עליהם פתאום אור בהיר בשחקים גדול ועצום, עד שהגיעו לבחינה גדולה ונפלאה מאוד בבחינת מוחין דגדלות שלא ביגיעה כלל ושלא ברחיצה וטהרה מטומאת זוהמתן אשר נדבק בהם, וזה היה עיקר נס יציאת מצרים שקידשן הקב"ה באותו הלילה קדושה נפלאה פתאומיות שלא בטבע, כי היה הקב"ה מוכרח להוציאם ברגע הזו, ועל כן צוה להם לעשות קצת מצוות כמו שחיטת הפסח, בכדי שיהיה קצת מקום להקדושה שיחול עליהם, אבל הקדושה היה בנס גדול שהאיר הקב"ה על נשמות ישראל ורצו והלכו אחריו באותו היום לארץ ציה וערבה באמונה רבה בלי מזון וצידה, ואכן דבר זה אינו דבר המתקיים, כיון שבא שלא מצד עבודתם, ועל כן נלקח זה תיכף מהם אחר יום הראשון וצום אחר כך לספור ספירת העומר שבע שבתות תמימות בכדי לרחוץ ולטהר את נפשם וגופם מכל בחינות הטומאה והזוהמא, כדין אשה נדה שמחויבת לספור שבעה נקיים. והמה לרוב הטומאה אשר נדבק בהם במ"ט שערי טומאה הוצרכו לספור שבע שבתות מ"ט יום בכדי שיזדככו ויטהרו עצמם שיהיו ראוין לקבל התורה מאת הקב"ה, ועל כן אנו אומרין בסדר של פסח קדש ורחץ, לומר כי נשתנה יום זה מכל הימים שבכל הימים כאשר ירצה האדם לקבל הקדושה צריך קודם לרחוץ ולטהר עצמו ואחר כך תוכל הקדושה לשרות עליו כמאמר הכתוב (תהלים ל"ד, ט"ו) סור מרע ועשה טוב.


ספר מגן אברהם )טריסק( - פרשת במדבר 


ונמצא שיכול האדם להרגיש בכל יום ויום קדושת כל המועדים, ולא כמו ההמון עם  שבחג השבועות המה מקבלים את התורה ואחר כך המה חוזרים לקדמותם ולא עשה הקבלה זו רושם בלבבם על כל ימי השנה, אך עיקר קבלת התורה צריך להיות באופן זה שיקבל האדם האור הרוחניות שבתורה הקדושה ושיטעום וירגיש העריבות נעימות ידידות של התורה הקדושה, 

שעל שם כוונה זו סופרין ספירת העומר מפסח עד עצרת שהיא הכנה על קבלת התורה, בכדי שיספר ויזכך ויטהר האדם את עצמו אז מכל הזוהמות והטומאות בכדי שיהיה כלי מוכן לקבל האור הרוחניות שבתורה, ושירגיש עריבות ומתיקות אורה בכל ימות השנה, ושיבוא בכל פעם להשיג אורות חדשים בהתורה הקדושה:


 וזה רמזו רז"ל בהלשון עוסק בתורה שלא מצינו הלשון לומד רק עוסק, וגם בזוה"ק הוא הלשון לעי או משתדל באורייתא, כי לא הלימוד בלבד הוא העיקר, כי יש כמה אנשים הגם שלומדים תמיד עם כל זה אין עולה להם שום מדה טובה והנהגות ישרות מלימודם, כי כל לימודם הוא לצורך פרנסתם או לשם איזה פניות, אך עיקר הלימוד בתורה צריך להיות בבחינת עוסק בתורה שכל עסקו יהיה רק להעמיק בהתורה לבוא לתכלית המכוון להשיג אור הרוחניות שבה ולהרגיש חיות אלהותו יתברך שמו, וזה פירוש כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה.

 


הנצפים ביותר