אמונה וקרונה ד' - החסד שבגבול



אמונה וקרונה 

על החסד שבגבולות

ימים לא קלים עוברים כל כוחותינו כולם במציאות לא פשוטה אולם מי שיביט עמוק עמוק במה שמתרחש יראה חסד גדול שהולך ונולד כבר עכשיו מתוך כל המציאות הזאת..

התקשר אלי חבר אתמול ותוך כדי השיחה אמר לי במילים האלה:

"הגעתי למצב שאני מתחנן ללכת לעבודה אחי זה עניין של בריאות"

השיחה התנתקה ואז ישבתי לכתוב את זה...

ביום יום הרגיל אנשים מוגבלים בהמון המון גבולות שמעיקים עליהם הם עובדים לומדים עושים סידורים הרצאות ספקים הספקים ולסיים תארים

הטבע מגביל אותם והם חייבים ללכת לחדר כושר ולעשות הליכות

והמדינה מגבילה אותם בחוקים שלה

והמוסר החברתי מגביל אותם בלעשות בגרות להיות אנושי לומר שלום ללחוץ ידיים לבקר חברים וללכת לחתונה ולבריתה שלהם

והתורה מגבילה אותם כל הזמן להתפלל במניין ללמוד תורה בישיבה וכו'

אבל אצל לא מעט אנשים כל ההגבלות האלה מאוסים או לפחות הם לא מתים עליהם. הגוף נמצא בלימודים בעבודה בבריתה או במניין אבל הלב נמצא בבית או במיטה ואומר לעצמו "הלוואי והשיעור היה נגמר או הבוס היה משחרר אותי הלוואי והתפילה הזאת תסתיים או הבריתה הזאת תגמר ואשב עכשיו במיטה ואראה משהו נחמד בלי גבולות בכלל ואף אחד לא ישב לי על הראש כלל.

או הלוואי והייתי יושב עם  משפחתי כל היום ולא הייתי צריך להביא פרנסה ולעבוד ולשים אותם בגנים וחוגים להסיע לחברה שלה ולקנות לילד נעליים ולשבת איתו על שיעורי בית ועוד המון מחשבות שרק גורמות לאדם לא להיות כל כולו בתוך עבודתו לימודיו אירועיו תפילותיו וכל מה שמחוץ לביתו ולהיות מרוכז בהם בשמחה ובאמונה שזה מה שטוב לו ולמשפחתו והוא לא רק מוגבל לעשות את זה.

ובכלל האוירה הכללית בתרבות היום היא לשבור כל גבול את הממסד את הרבנים את המורים את המנהל והמפקד כל מי שמטיל עלי גבול ומחייב אותי פשוט לברוח ממנו הוא כנראה נוכל הוא סתם רוצה שליטה זה ממש נהיה ספורט להסיר את כל הגבולות בתופעות קצה זה מגיע אפילו להסרת הגבול של הגוף הטבעי שאיתו נולדתי הוא לא יגביל אותי מה להיות זכר או נקבה..

ופתאום זה הגיע אלינו בחסד מוזר (בלי קשר לדין שיש בזה אני מדבר על החסד שבפנים),

 פתאום ללא כל התראה מוקדמת הוסרו מאיתנו כל הגבולות אל תעבוד אל תלמד אל תסע אל תלך לחתונות אל תתפלל במניין זה פשוט נחת עלינו ניתנה לנו הזדמנות חד פעמית לממש את הקול החלומי שכל הזמן צעק בפנים הנה עכשיו הכל יהיה טוב..

לכאורה...

אבל אז החלום קרס, הקול הגדול שמספר לנו כל הזמן שאנחנו יוצאים מהבית כי אנחנו מוגבלים בגבולות ולא כי זה טוב לנו "שכח" לספר לנו שיש לנו באישיות כוחות עצומים של יצירה חכמה קדושה חברתיות ועשיה שרוצים וצריכים וחייבים לצאת אל הפועל ואם אם הם לא יצאו זה לא יעשה טוב לאף אחד... ואם אני לא אלמד בתיכון במסגרת מחייבת ומסודרת אני לא אהיה יותר חכמה אלא כנראה יותר מלאה בסדרות מטופשות שהמכנה המשותף שלהם הוא קנאה שנאה תחרות, ואם לא אעבוד כוחות היצירה והעשייה המודחקים שלי יגרמו לי להיות יותר עלול לכעס כי אני לא יוצר,

ואם לא אהיה מוגבל במניין בעשרה לא אהיה יותר קדוש ומחובר לעצמי אלא זה רק ירחיק אותי מהקודש ומהעוצמה של "ברוב עם הדרת מלך", ואם לא אהיה מוגבל במוסר חברתי להגיע לאירועים ולשמחות אהיה בודד ועצוב, ואפילו גם מתגלה שלהיות כל הזמן עם המשפחה אם אתה לא ר' אריה לוין זה לא כזה מציאה (ודאי שנחשפים גם דברים טובים אבל לא מכיר אחד שהתלהב על הרעיון ורוצה לחתום עליו לשנה הקרובה...)

ופתאום מסתבר כמה חסד יש בגבולות שיוצרים לנו את השגרה המוברכת בגבולות בשיעורים במורים במנהלים שלנו במניינים ובמסגרות של הילדים כמה הגבולות האלה טובים לנו שומרים עלינו ועוזרים לנו להישאר שפויים גם שקשה..

אחד הדברים המוזרים הוא שאדם מעריך משהו רק כשלוקחים לו אותו. והנה לקחו לנו את השגרה הגיע הזמן שמתוך חסרונה נודה עליה ונוקיר אותה ואת ההגבלות שבה. וכן כותב הראי"ה בעין איה ברכות א טו:  

"אמר רב יהודה א"ר ארבעה צריכין להודות, יורדי הים והולכי מדבריות, ומי שהי' חולה ונתרפא ומי שהי' חבוש בבית האסורין ויצא.. ההודאה הפנימית הבאה מעומק הכרת הטובה לאל עליון הטוב והמטיב האמיתי, תצא אל הפועל בטבע האנושי ע"י ידיעת ההפכים.. ההתלונות האנושיות..יתחלקו לארבעה ראשים:
א' מצד הטבעיות הכללית,(חוקי טבע) האדם שעיניו לא תשבענה לא יאמר די למצבו הטבעי, לפעמים מצבו ואסוריו הטבעיים לא ימצאו חן בעיניו, ודמיונו יטעהו שהחופש האמיתי שהוא שואף, ראוי לו לציירו חפשי ג"כ מהחוקים הטבעיים של מצבו. האיש הנתעה הזה יקח מוסר, בהזדמנו לצאת ממצבו הטבעי ויראה מה רע ומר הוא,
ב', ההתאוננות המדינית, (חוקי המדינה) חוקי המדינה שהם בכללם לטובה ולאושר הכללי, יעיקו לב רבים החפצים בחופש קיצוני..אמנם הרודף חופש בלא מצרים, בלא דעת עמוקה והכרה נכונה, יתקצף מהם ולא יכיר כי יד ד' עשתה זאת..האיש הזה ישוב לכלל דעת מיושבת כשיטעם טעם מרירות העדר המדיניות כמה קשה הוא לאדם, אז לא יתקצף על איזה חוקים מדיניים שחשבם למותר בדמיונו, רק יכיר טובתם ויודה לד' חסדו על הסבות המזדמנות מיד החכמה העליונה לכונן את יסודי החברה האנושית בצדק ובמשפט.
הג', ההתאוננות הגופנית,(חוקי הגוף) ימצאו ג"כ מתאוננים שחושבים שמיותרת היא להם טובת גופם, וטבעיו הקיימים חזקתו ויכולתו קצרים הם נגד מאוייהם, "בטן רשעים תחסר" . אמנם כשיבא איש כזה לידי חולי ומדווה, אז יכיר טובת הבריאות ועד כמה ראוי להיות ממנה מלא רצון ולהודות לד' חסדו, מבלי לבקש גדולות חוץ לתכונה הגופנית המשוערה ע"פ החכמה העליונה.  
ד', התכונה המוסרית,(חוקי התורה) שהיא מלאה חוקים מעיקים למבקשי חופש גמור בלא חשבון ודעת היורד לסוף כל עניין, בין חוקי תורת ד' הקשים לבעלי תכונות רעות ונפשות בלתי מיושבות, בין גם חוקי השכל והיושר והדרך ארץ. אמנם בחפצם לפרע גדרות עולם, תתקומם כנגדם החברה האנושית המיושבת בהחלט, ויכנעו תחת עול של מאסר, עד שיכירו כי ראוי לחשוק את החופש הבינוני, שהוא החופש הגמור והטובה האנושית השלמה.
ע"כ כלל בזה ארבעה הסוגים הללו הצריכים להודות  א - יורדי הים, שניתקו רגליהם מהמעמד הטבעי הכללי האנושי, הם יכירו מההפך כמה טובה היא ההשתעבדות לטבע הכללי,. ב - הולכי מדבריות, הם טעמו המצב הרע של חסרון המדיניות, והם יעריכו בצדק כמה ראוי לאדם לישא בשמחה את עול המדיניות ולהודות לד' המקים מלכים עבור זה. ג - מי שהי' חולה ונתרפא, יודיע חסד ד' על טובת הבריאות הטבעית לאדם הפרטי, והחוקים הצריכים לשעבד את האדם לשמירת בריאותו לא יחשבו עוד לעול ולמשא כ"א לחסד הראוי להודות עליו בלב טהור. ד - ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא, המה האנשים פורצי חקי המוסריות יועילו להודיע לבני האדם את רעת השיעבוד והמאסר הגמור, למען ידעו כי כדאי ונכון לקבל בשמחה וטוב לב את עול החוקים המוסריים שהם גורמים לאדם להנצל משיעבוד קיצוני.
ויודו לד' חסדו, על מסורת התורה שהם גורמים לסידור עניני החברה האנושית על דרך המיצוע הראוי להיות נאהב מכל איש ישר ותמים דרך. וההודאה היוצאת מהיחידים תפעול על הרבים עד שבכלל האנושות יתקיימו המעמדים הנצרכים ותתרחב המוסריות, ויתרוממו הכוחות הנפשיים לבקש את הצדק והטוב האמיתי.



אין תגובות:

פרסום תגובה

הפוסטים הנצפים ביותר