ה' טוב? למה יש רע?

ה' טוב? למה רע?

"אם ה' הוא טוב גמור וברא את העולם כדי להטיב לנו למה לפעמים רע לי?"

ודאי שה' ברא אותנו כדי להטיב לנו אולם ההטבה במלואה לא מתממשת כעת, כרגע אנחנו בדרך להשיג אותה. לשכוח יסוד זה, זה כמו חתן הנכנס ביום חופתו אל הספר ואומר לו תעשה לי תספורת יפה לקראת חתונתי, ואמר לו הספר ודאי תיכנס אלי ואטיב את המראה שלך והתחיל הספר לגלח לו את כל חלקו התחתון של ראשו, ונלחץ החתן, וצעק 'אתה רוצה בטובתי?? הרי הייתי נראה יותר טוב לפני שנכנסתי, ועכשיו מה יצא מכל הסיפור הזה? ואיפה פה היופי שהבטחת לי?? רק כיעור יש כאן',

אם יבין החתן שהוא בדרך אל היעד וכרגע הוא באמצע לבנות אותו ודאי יירגע ויוכל לקבל את החסרונות במראהו עד הטבת מראהו הסופית, ככה היא גם דרך העולם פרי עם פירות מתוקים עובר הרבה זמן בדרך שהפירות מרים ובוסריים עד שהוא מגיע להשלמתו שם הכל מתוק ובשל וכך גם תינוק קטן עד שגדל ומקבל את כוחות המוסר והשכל. (מקורות להרחבה מהר"ל נצח ישראל פרק יט.)

"אם ה' הוא הטוב הגמור אז כל הרע במציאות לא בא מאלוהים זה כביכול מפגש עם מישהו אחר.."

ח"ו אין מישהו אחר! "אין עוד מלבדו" כל המציאות כולה היא גילוי של אלוהים כולל הרע בעצמו שגם דרכו הטוב היותר עליון מתגלה, והוא בעצמו ברא אותו "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי יְהוָה עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה"[2] (מקורות להרחבה רמח"ל ספר דעת תבונות)

"אם אלוהים הוא טוב למה ברא את הרע? שהיה בורא רק את הטוב..

אם היה בורא רק טוב זה היה פחות טוב..תתאר לך שאיינשטין רוצה ללמד את בנו מתמטיקה כדי להטיב לו שיהיה פיזיקאי כמוהו, אם יאמר לו כל הזמן על כל תרגיל מה הדרך ומה התשובה בנו לא יהיה משכיל ופיזיקאי מקורי פורץ דרכים גדול כמוהו הוא מקסימום ידע קצת ידע, כדי להביא אותו לדרגה של אביו הוא חייב לצמצם את עצמו להעלים את עצמו ממנו, לתת לו תרגיל ולעזוב אותו כביכול לבד כדי לתת לו להתמודד לבד ועל ידי זה לפתח בעצמו את החשיבה ואת כח הריכוז ע"י  העלמות של אביו מתחיל להתפתח המון רע כביכול כי ע"י הצבה לא נכונה של תשובה נגררות המון המון טעויות ואז צריך דרך ארוכה ושעות של סבל ועמל הדורשים חשיבה והעמקה בתרגילים עד לפיתרון הנכון אולם רק ככה הוא בונה בעצמו את הכישורים הנדרשים להגיע לדרגה של אביו. 

כך ה' ית' שהוא הטוב הגמור טובו עצמאי וחופשי  רצה להטיב לנו כלומר לעשות אותנו טובים עצמאים וחופשיים כמוהו אולם אם הוא רק יתן לנו את הטוב אנחנו לא באמת נהיה טובים ועצמאים כמוהו כי הוא אינו שייך לנו הוא יהיה חיצוני לנו ואנחנו בעצמנו לא נהיה טובים אלא יצורים נבראים שהביאו להם טוב חיצוני כמו תלמיד שהביאו לו מלא ידע..וזה כלל אינו טובו של ה',

 ולכן כדי להטיב לנו הטבה יותר שלימה צמצם ה' את טובו האין סופי ומימלא נולד מזה מציאות של רע ממש, אבל הכל הכל  כדי שיהיה לנו התמודדות עם הרע ועל ידי התמודדות שלנו עם הרע והתגברות עליו אנחנו מפתחים בנו יכולות של טוב עושים את עצמנו הרבה יותר טובים, טובים באמת, טובים מתוך בחירה ונהיים טובים בטוב האלוהי הטוב החופשי והעצמאי. (מקורות להרחבה רמח"ל דרך ה' א' ב').

מי אמר שה' טוב? והעולם טוב?

מי אמר שה' טוב? והעולם מתקדם אל הטוב?

"מי אמר שאלוהים חושב עלינו טוב ורוצה רק את טובתנו?"

גילוי מחשבתו של הבורא היא פשוטה והיא עובדת בדיוק כמו גילוי מחשבתו של האדם, פשוט צריך להביט במעשיו,

כשמתבוננים באופי כל המציאות המתגלה לעיננו עולה אמירה אחת ארוכה וברורה הכל הוא טוב ומטיב. הדבר הכי 'בוטה' בכל המציאות הוא – צורת התפתחותה התמידית; המציאות כולה מתעלה בצורה עקבית לאורך כל שנות ההיסטוריה, וכך העולם נהיה יותר טוב ואיכותי. כל הזמן המציאות נדחפת לאותו כיוון, היא נדחפת להיות טובה יותר ואיכותית יותר. לכן אנחנו אומרים שלוש פעמים ביום: "טוֹב ה' לַכֹּל".

לפי תורת ההתפתחות ('האבולוציה'), לאורך מיליארדי שנים המציאות בצורה קבועה הולכת ונעשית איכותית וטובה יותר. מחוקים פיסיים המציאות התעלתה לרבדים בוטניים ומשם לזואולוגיים ומשם השתדרגה לרבדים של דעה ודיבור ומשם לחוקים מוסריים, נצחיים ונבואיים. היום, ברוך ה', אנחנו חיים בתרבות מפותחת היודעת לקבל שיקולים מוסריים כעזרה לחלש, ולשכלל באופן בלתי נתפס את איכות ואורך חיי האדם, ועוד היד נטויה לאין סוף עליות הבאות עלינו לטובה בעזרת ה'. לכן ההטבה היא אופי המציאות של הכל. אדם הרוצה להיות מציאותי צריך להיות טוב. אדם שאינו טוב הוא אינו מציאותי, הוא אינו תואם לאופי המציאות^[1].

באופן פרדוקסאלי, דווקא אותן תופעות שמשמשות פעמים רבות ככלי ניגוח כנגד האמונה באלוהים, דהיינו: המפץ הגדול, האבולוציה והקדמה המדעית – הינן בין הראיות החזקות ביותר לקיומו; שהרי לפי תיאוריות המפץ הגדול והאבולוציה מתברר שכמות הטוב בעולם רק הולכת וגוברת בהתמדה. 

ממצב של נקודה סינגולרית בודדה התהווה יקום שלם, ובאותו יקום הופיעו צורות חיים בסיסיות שהלכו והתפתחו, הלכו ונעשו מורכבות ומשוכללות יותר ויותר עד להופעת האדם התבוני, שגם הוא עצמו אינו שוקד על שמריו אלא הולך ומתקדם מבחינת ידיעותיו, כישוריו ויכולותיו, עד שהוא מגיע לרמות מדהימות ממש של טכנולוגיה ושליטה במציאות – ועוד ידו נטויה. עולמנו יכול היה להיות מקום הזוי ומטורף כמו ארץ הפלאות של אליס, שבו אותה פעולה הייתה מובילה כל פעם לתוצאות שונות; החוקים היו משתנים ללא הרף, והעולם לא היה מתפתח תמיד לעבר מגמה אחת יותר טובה מהקודמת.

אפשר לשים לב שהטוב תמיד הולך ומתגלה יותר במציאות, זאת מכיוון שרצונו של אלוהים הוא להתגלות לנבראיו. ככל שמתקדמים במרכיבי הבריאה, מדומם לצומח, מצומח לחי, מחי לאדם, ומאדם המערות לאדם מוסרי – הטוב יותר מפותח וגלוי לעינינו. האדם המודרני מצליח לשכלל את האנושות בהיבטים כה רבים, עד שנראה לפעמים כאילו האדם שחי בעולם לפני שנים רבות והאדם של היום – אלה שני יצורים שונים. 

העובדה שבני האדם הם אלה שעומדים מאחורי אותם חלק מחידושים אינה גורעת מחלקו של אלוהים בתהליך; כי כאמור אלוהים אינו רק כח חיצוני למציאות שמתחרה עם האנושות על השליטה בעולם, אלא הוא מתגלה בהכל כולל דרך התפתחות מוחם ונפשם של בני האדם^[2].

 

---

[1] עיין אורות התשובה ח, ג-ד.

[2] עין איה שבת א, פרק ראשון, פז: ״כי לא דווקא ההמצאה של המציאות הטבעית כמו שהיא צריכה שתתייחס לשם ד׳, כי אם גם כל החידושים שישכיל האדם על ידי בינה יתירה להמציא ולחדש, הכל מעשה ד׳ המה והוא מנהלם בידו הגדולה לתכלית הנשגבה של כלל המציאות כולה״.

ניצחון הרע ע"י הגדלת הטוב

ניצחון הרע ע"י הגדלת הטוב

לפעמים אדם חווה רוע בנפש במציאות במחשבות וכו' והניסיון הראשוני הטבעי הוא להילחם בו ולגרש אותו כולו מהמציאות שבה הוא ניפגש איתו.

אולם יש כאן טעות שהיא מסתעפת מעיוות בעיקרי האמונה, מעיקרי אמונת היהדות שהבורא ית' הוא אחד דהיינו לא רק שהוא אחד ולא שתיים אלא שכל מה שקורה בכל העולמות כולם הכל יוצא רק מרצון אחד ומכוון למגמה אחת. יוצא אם כן כשאנחנו חווים רע הוא בעצם גם בא מהטוב המוחלט ומטרתו גם לטובה, והמפגש שלנו איתו אינו קרה סתם כדי להתעלל בנו אלא כדי להצמיח בנו קומה יותר עליונה,

למשל אדם שרב כל הזמן עם חבריו לחדר או עם או בת הזוג שלו זה רוע שבא עליו הוא חווה אותו וזה קשה לו נורא, אולם אם ישים לב כל ההתנגדות של החברים אליו וכל הוויכוחים שהוא חווה אינם סתמיים כל המתנגדים מאותתים לו שהטוב שבו הוא קטן וחלקי, הטוב שבו יכול להכיל מישהו ולחיות איתו בשלום רק שהוא נפגש איתו לזמנים קצרים מאוד אבל מי שגר איתו בחדר ונכנס לו למרחב הפרטי זה כבר מעצבן אותו נורא וכל הזמן יש חיכוכים, ובגלל שהטוב שבו חסר נולדו לו מתנגדים.

פיתרון הבעיה והמתנגדים אליו לא תהיה בלהתרחק מהאנשים כי כל מטרת המפגש איתם הייתה להצמיח בי טוב יותר גדול שיכול להכיל אנשים לזמנים יותר ארוכים ובמציאויות יותר פרטיות, מה גם שאינו פתר את הבעיה כי אדם צריך להתחתן וגם אם יתגרש יגיע לאותה בעיה אם אישתו השנייה וכן הלאה. 

כל המציאות היא בעצם משחק גדול אחד שמפגיש את האישיות שלנו עם מורכבויות ומתנגדים על מנת שנצמיח בנו את הטוב ונהנה ממנו זה אופי העולם, ככל שנברח מזה ככה אנחנו פחות תואמים למציאות ומימלא מייצרים לנו המון מתנגדים וכך יהיה לנו פחות טוב, הפיתרון האמיתי הוא ההבנה שכל הרוע וההתנגדות נובעת מזה שהטוב שלנו קטן ולכן אנחנו סובלים ואם ניקח את הטוב ונגדיל אותו ונכלול את מה שהמתנגדים צועקים עלינו באמת לא יהיה רע, זה הגאולה שהאנושות מכילה את כל הטוב בכל הגדול וממילא לא צריך יותר רע וכוחות שמתנגדים אל הטוב. כי כל מציאותו הרע נובעת רק מחסרון הטוב^[1] כל תפקיד הרע והמתנגד הוא להכאיב לנו על מנת שנגדיל את הטוב למה שצריך להיות במדרגתנו זה טבעו ותפקידו, ממש כמו שכל הכאב של הרעב והצמא הגופניים נובעים מחסרון בשתיה ואכילה ותפקידם לגרום לנו למלא את החוסר הגופני הזה, ולכן במציאות שכולה טוב אין רע כלל. וכן כותב הראי"ה בעין איה שבת פרק ה עט: 

"הטוב השלם אין לו ניגוד.. וכל עניני הניגוד שנמצא בעולם, בין בדעות בין בסדרי החיים המעשיים, הוא בא רק מפני שאפילו בצד הטוב יש בו איזה קורטוב של רע והפסד.. על כן נמצא ניגוד מכוון המקטרג על הטוב ההוא מפני חלק הרע שבקרבו, ומתוך כך הוא מנגד גם כן את הטוב בעיקרו, ומזה נולדות כל המבוכות המסובכות בעולם"

---

[1] בספרים הפנימיים מובא שכל הדינים והגבולות והחסרונות נבעו בשורשם מהצמצום ולא לפני, והצמצום היה צמצום הרצון הטוב האין סופי כמובא בשיטת הרמח"ל. אם כן גם בעולמות הכללים כל החסרונות נולדים רק שמחסירים מטוב ולכן כל הרפואה לחסרונות היא הגדלת הטוב.

רע - טוב יותר גדול מנסה לצאת אל הפועל

רע - טוב יותר גדול מנסה לצאת אל הפועל

היחס הנכון אל הרוע שאנחנו חוויים גם הכללי ובמיוחד הפרטי שבנפש אינו צריך להיות יחס של מאורע מיותר סתמי והלוואי ולא היה קיים, אלא יחס אל טוב יותר גדול שמבקש להתפתח ולצאת אל הפועל דרכי וכיוון שאני עדיין לא מצליח להופיע אותו בצורה בונה וחיובית הוא מופיע אצלי כרוע. 

למשל יש אדם שהיה עשרים שנה רווק וטייל עם החברים וצחק הרבה והיה לו טוב איתם ופתאום כבר תקופה ארוכה הוא מרגיש בודד ולא כל כך טוב לו והוא מחפש משהו נוסף והוא חווה רוע מסויים מבחינה חברתית הוא מרגיש שלא כל כך טוב במצב הרווקות הזה, יש לו אפשרות לנסות לסלק את הרוע ולהתחיל להתפלל עליו שיצא לו מהחיים 

ויש לו אפשרות אחרת להבין שהרוע הזה הוא בעצמו המנוף צמיחה להביא אותו למדרגת חיים יותר עמוקה מדרגת הנישואין, וכל הרוע בבדידות ובעצבות ובחיפוש קשר יותר עמוק הוא מה שיוביל ויצמיח בו את הרצון להתחתן ומימלא את בניית הקומה הבאה של הנישואין, ובגלל שהוא גדל מבחינה רוחנית ונפשית ונהיה מוכן לקבל את המדרגה הבאה היא מנסה להיכנס בו אבל כיוון שאינו מוכן עדיין לקבלה כי אינו נשוי לכן היא מופיע אצלו כחוויה רוע או סבל מסויים לא נעימים אבל בסופו של דבר הם עצמם יהפכו אותו לטוב יותר גדול. וכן כתב הראי"ה בעין איה שבת ב נ: 

"כאשר בכללות המציאות הכל הוכן לטוב, גם הכוחות הרעים הוכנו למטרה טובה ומתוך כך הם נובעים, הכל ממקור הטוב בהכרח. ולא עוד, אלא שכל עניין רע שנמצא בעולם, הוא בא מתוך שיש בפנימיות העניין שאיפה אל טוב נעלה ונשגב שלא גמר לבא אליו, ונתעה מדרכיו מאורך הדרך וגודל הסתעפות העניין, אבל סוף כל סוף יגיעו הדברים למטרתם, והרע היותר גדול יהפך לטוב נשא ונשגב עד מאד"

קודש וחול

קודש וחול

"אשר קידשנו במצוותיו, אני עושה מצווה ולא רואה ומרגיש שום קדושה"

העולם שלנו מחולק לג' חלוקות קודש, חול, וטומאה. כל מה שבונה מעצים מרחיב את עניני המוסר המידות והאמת בעולם הוא שייך למרחבי הקודש, כל מה שהוא נטרלי כגון נגר שבונה להנאתו ארון מעץ זה שייך למרחבי החול, חול מלשון לחול, המרחב החולי אפשר לחול עליו למשל הקודש יכול לחול עליו על ידי ששמים בו ספר תורה ואז הוא יהיה ארון קודש. 

ומכלל הן אתה שומע לאו, כל מה שמחריב מצמצם ומוריד את רמת המוסריות האמת והמידות הטובות בעולם הוא נקרא טומאה. יש קדושה עצומה בעם ישראל כי כל האומה נוסדה כדי לעלות את הרמה המוסרית של כל האנושות, וכל מצווה מעלה את המוסריות של העושה אותה ושל כל ההויה הקשורה אליו ולכן יש בה קדושה זה פשוט רק צריך להסביר את המילים. כותב הרב[1] 

"ישנם דברים בהנהגת העולם שמועילים לחזק את עולם החיים וחיזוק הברואים והטבעים, ואלה הם בכלל דברים של חול שעוד אינם עיקר בבריאה. אמנם כל הדברים המביאים לשכלל את הכח המוסרי במציאות, לרומם את הכרת האמת ולקדש את הדרכים ואת המידות, להם "קודש" יקרא". 

ודאי שהרב כותב "לשכלל את הכח המוסרי במציאות" הוא מתכוון לכל המציאות כולה כולל האדם אבל לא רק האדם. 

הטוב הרע והמוסר שעליו אנחנו עובדים ואותו אנחנו מרחיבים לא מתחיל ומסתיים רק באדם הקטן אנחנו עסוקים גם בטוב וברע בעולמות כולם התורה והמצוות הם לא מוסר אנושי מוגבל קטן להיות אדם טוב וזהו, אלא הרבה מעבר לזה זה "תיקון עולם" זה ריפוי של כל ההויה כולה כולל המחלות המוות  ועוד למעלה מזה והכל יוצא אל הפועל ונתקן ע"י הקדושה התורה והמצוות (מקורות להרחבה ח' קבצים ד מג)

---

[1] עין אי"ה ברכות פרק ה פס' סב.