מי אמר שה' טוב? והעולם טוב?

מי אמר שה' טוב? והעולם מתקדם אל הטוב?

"מי אמר שאלוהים חושב עלינו טוב ורוצה רק את טובתנו?"

גילוי מחשבתו של הבורא היא פשוטה והיא עובדת בדיוק כמו גילוי מחשבתו של האדם, פשוט צריך להביט במעשיו,

כשמתבוננים באופי כל המציאות המתגלה לעיננו עולה אמירה אחת ארוכה וברורה הכל הוא טוב ומטיב. הדבר הכי 'בוטה' בכל המציאות הוא – צורת התפתחותה התמידית; המציאות כולה מתעלה בצורה עקבית לאורך כל שנות ההיסטוריה, וכך העולם נהיה יותר טוב ואיכותי. כל הזמן המציאות נדחפת לאותו כיוון, היא נדחפת להיות טובה יותר ואיכותית יותר. לכן אנחנו אומרים שלוש פעמים ביום: "טוֹב ה' לַכֹּל".

לפי תורת ההתפתחות ('האבולוציה'), לאורך מיליארדי שנים המציאות בצורה קבועה הולכת ונעשית איכותית וטובה יותר. מחוקים פיסיים המציאות התעלתה לרבדים בוטניים ומשם לזואולוגיים ומשם השתדרגה לרבדים של דעה ודיבור ומשם לחוקים מוסריים, נצחיים ונבואיים. היום, ברוך ה', אנחנו חיים בתרבות מפותחת היודעת לקבל שיקולים מוסריים כעזרה לחלש, ולשכלל באופן בלתי נתפס את איכות ואורך חיי האדם, ועוד היד נטויה לאין סוף עליות הבאות עלינו לטובה בעזרת ה'. לכן ההטבה היא אופי המציאות של הכל. אדם הרוצה להיות מציאותי צריך להיות טוב. אדם שאינו טוב הוא אינו מציאותי, הוא אינו תואם לאופי המציאות^[1].

באופן פרדוקסאלי, דווקא אותן תופעות שמשמשות פעמים רבות ככלי ניגוח כנגד האמונה באלוהים, דהיינו: המפץ הגדול, האבולוציה והקדמה המדעית – הינן בין הראיות החזקות ביותר לקיומו; שהרי לפי תיאוריות המפץ הגדול והאבולוציה מתברר שכמות הטוב בעולם רק הולכת וגוברת בהתמדה. 

ממצב של נקודה סינגולרית בודדה התהווה יקום שלם, ובאותו יקום הופיעו צורות חיים בסיסיות שהלכו והתפתחו, הלכו ונעשו מורכבות ומשוכללות יותר ויותר עד להופעת האדם התבוני, שגם הוא עצמו אינו שוקד על שמריו אלא הולך ומתקדם מבחינת ידיעותיו, כישוריו ויכולותיו, עד שהוא מגיע לרמות מדהימות ממש של טכנולוגיה ושליטה במציאות – ועוד ידו נטויה. עולמנו יכול היה להיות מקום הזוי ומטורף כמו ארץ הפלאות של אליס, שבו אותה פעולה הייתה מובילה כל פעם לתוצאות שונות; החוקים היו משתנים ללא הרף, והעולם לא היה מתפתח תמיד לעבר מגמה אחת יותר טובה מהקודמת.

אפשר לשים לב שהטוב תמיד הולך ומתגלה יותר במציאות, זאת מכיוון שרצונו של אלוהים הוא להתגלות לנבראיו. ככל שמתקדמים במרכיבי הבריאה, מדומם לצומח, מצומח לחי, מחי לאדם, ומאדם המערות לאדם מוסרי – הטוב יותר מפותח וגלוי לעינינו. האדם המודרני מצליח לשכלל את האנושות בהיבטים כה רבים, עד שנראה לפעמים כאילו האדם שחי בעולם לפני שנים רבות והאדם של היום – אלה שני יצורים שונים. 

העובדה שבני האדם הם אלה שעומדים מאחורי אותם חלק מחידושים אינה גורעת מחלקו של אלוהים בתהליך; כי כאמור אלוהים אינו רק כח חיצוני למציאות שמתחרה עם האנושות על השליטה בעולם, אלא הוא מתגלה בהכל כולל דרך התפתחות מוחם ונפשם של בני האדם^[2].

 

---

[1] עיין אורות התשובה ח, ג-ד.

[2] עין איה שבת א, פרק ראשון, פז: ״כי לא דווקא ההמצאה של המציאות הטבעית כמו שהיא צריכה שתתייחס לשם ד׳, כי אם גם כל החידושים שישכיל האדם על ידי בינה יתירה להמציא ולחדש, הכל מעשה ד׳ המה והוא מנהלם בידו הגדולה לתכלית הנשגבה של כלל המציאות כולה״.