למה ללמוד תורה?

 

20 - סיבות טובות למה ללמוד תורה

הרב יהודה בן חמו - ראש בית מדרש 'טוב ומטיב'

א - ככה ה' ציווה

וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. (ספר דברים, פרק י"א, פסוק י"ט) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם: (ספר דברים, פרק ה', פסוק א') וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: (ספר דברים, פרק ו', פסוק ז') לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל: (ספר יהושע, פרק א', פסוק ח')

ב - לדעת מה לעשות

דרך ה' ד פרק ב - בתלמוד תורה :"הנה תלמוד התורה הוא ענין מוכרח, לפי שזולתו אי אפשר להגיע אל המעשה, כי אם לא ידע מה הוא מצווה שיעשה, איך יעשהו?"

ג - לדעת מימה להיזהר

מסילת ישרים - פרק ה - התורה, היא המצטרכת יותר לאדם לשיגיע אל הזהירות, וכמאמר רבי פינחס: תורה מביאה לידי זהירות, וזולתה לא יגיע אליו כלל, והוא מה שאמרו ז"ל (שם פרק ב): ולא עם הארץ חסיד. וזה, כי הבורא יתברך שמו שברא היצר הרע באדם, הוא שברא התורה תבלין לו, וכמו שאמרו ז"ל (קידושין ל): בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין: והנה פשוט הוא, שאם הבורא לא ברא למכה זו אלא רפואה זו, אי אפשר בשום פנים שירפא האדם מזאת המכה בלתי זאת הרפואה, ומי שיחשבו להנצל זולתה, אינו אלא טועה, ויראה טעותו לבסוף כשימות בחטאו. כי הנה היצר הרע באמת חזק הוא באדם מאד, ומבלי ידיעתו של האדם הולך הוא ומתגבר בו ושולט עליו. ואם יעשה כל התחבולות שבעולם ולא יקח הרפואה שנבראה לו שהיא התורה, כמו שכתבתי, לא ידע ולא ירגיש בתגבורת חליו אלא כשימות בחטאו ותאבד נשמתו. אך אם הוא עוסק בתורה בראותו דרכיה, ציוויה ואזהרותיה, הנה סוף סוף מאליו יתחדש בו התעוררות שיביאהו אל הדרך הטוב. והוא מה שאמרו ז"ל (פתיחתא דאיכה רבתי): הלואי, אותי עזבו ותורתי שמרו, שהמאור שבה מחזירו למוטב:

ד – להכיר את עצמך ואת החוקים הנפשיים והרוחניים של המציאות

קבצים ד, כח: "כשם שהאדם צריך להסתגל אל הטבע החומרי וכוחותיו, ללמוד את דרכיו ומעשיו ע"פ אותם החוקים הכלליים השולטים בעולם..ככה ויותר מזה צריך ומוכרח הוא להסתגל לחוקי הטבע הרוחני, שהם יותר שולטים במציאות כולה, זה היא הנקודה העליונה של הדבקות האלוהית" אגרות הראיה ח"א, עמ' פה:  "מהשקפה בהירה של דעת אלקים, אנו באים להחליט, שהעולם הפנימי שלנו הוא מונהג בסדרים לא פחות מכוונים ומדויקים מהעולם החיצוני".

ה - לחזק את הצדדים הגבוהים והטהורים שבי

אורות התורה ו ה - יֵשׁ מְגַמָּה אַחַת לַתּוֹרָה, לְעוֹרֵר אֶת הַצַּד הָרוּחָנִי הָעֶלְיוֹן שֶׁבָּאָדָם, שֶׁיִּהְיֶה עָסוּק בְּמֻשְׂכָּלוֹת קְדוֹשׁוֹת, וְיִהְיֶה סָר מִשִּׁקּוּעַ בֶּהֱמִי גּוּפָנִי, שֶׁמְּדַלְדֵּל אֶת כּחַ עַצְמִיּוּתוֹ. וּמִצַּד הַמְגַמָּה הַשְּׁלִילִית שֶׁל הֲסָרָה מֵרָע כָּל עִנְיְנֵי תוֹרָה שָׁוִים הֵם, אָמְנָם מִצַּד הַהִתְגַּלּוּת הָעַצְמִית שֶׁל הָאוֹרָה הָאֱלֹהִית, שֶׁמַּרְוָה אֶת הַנְּשָׁמָה, יֵשׁ הֶבְדֵּל גָּדוֹל בֵּין דָּבָר גָּדוֹל לְדָבָר קָטָן.

 ו - זיכוך האישיות

אורות התורה יא ו - הַתּוֹרָה מְזַכֶּכֶת אֶת הַמִּדּוֹת, וְאֶת כָּל הַתְּכוּנוֹת הַגּוּפָנִיּוֹת וְהַנַּפְשִׁיּוֹת, מִפְּנֵי שֶׁעַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה מִתְקַפֶּלֶת כָּל הַנַּפְשִׁיּוּת כֻּלָּהּ לְאוֹצַר הַחַיִּים שֶׁל מְקוֹר הַיּשֶׁר הַחַי הָאֱלֹהִי, שֶׁהוּא שׁרֶשׁ הַתּוֹרָה, וְעַל יְדֵי שְׁהִיָּתָם שֶׁל הָעֲנָפִים בִּמְקוֹרָם הָעֶלְיוֹן קוֹנִים הֵם שָׁם אֶת הַטֶּבַע הָעֶלְיוֹן וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁל עַצְמִיּוּתָם עַל פִּי יְסוֹד מְקוֹרָם הָאֱלֹהִי, וְאַחַר כָּךְ בְּשׁוּבָם לְהִתְפַּשֵּׁט בַּגּוּף, וְלִפְעל אֶת פְּעֻלַּת הַחַיִּים, הֲרֵי הֵם שָׁבִים בְּשֶׁפַע רַב שֶׁל אֲצִילוּת וַעֲדִינוּת עֶלְיוֹנָה, וְהַתּוֹצָאוֹת הַמַּעֲשִׂיּוֹת וְהַמַּהוּתִיּוֹת שֶׁלָּהֶן מִתְבָּרְכוֹת וּמִתְעַדְּנוֹת.

ז - להתאחד עם ה'

תניא פרק ה - כשאדם מבין ומשיג איזו הלכה במשנה או בגמרא לאשורה על בוריה הרי שכלו תופס ומקיף אותה וגם שכלו מלובש בה באותה שעה. והנה הלכה זו היא חכמתו ורצונו של הקב"ה שעלה ברצונו שכשיטעון ראובן כך וכך דרך משל ושמעון כך וכך יהיה הפסק ביניהם כך וכך ואף אם לא היה ולא יהיה הדבר הזה לעולם לבא למשפט על טענות ותביעות אלו מכל מקום מאחר שכך עלה ברצונו וחכמתו של הקב"ה שאם יטעון זה כך וזה כך יהיה הפסק כך הרי כשאדם יודע ומשיג בשכלו פסק זה כהלכה הערוכה במשנה או גמרא או פוסקים הרי זה משיג ותופס ומקיף בשכלו רצונו וחכמתו של הקב"ה דלית מחשבה תפיסא ביה ולא ברצונו וחכמתו כי אם בהתלבשותם בהלכות הערוכות לפנינו וגם שכלו מלובש בהם והוא יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופנה. וזאת מעלה יתרה גדולה ונפלאה לאין קץ אשר במצות ידיעת התורה והשגתה על כל המצות מעשיות

ח - מבטל ממנו ייסורין

נפש החיים ד - פרק טו -שכיון שבן אדם עוסק בתורה הוא מתקן עצמו...וכל הדינין בישין מסתלקין מעליו ואין להם עליו שום שליטה ח"ו, בין בעודו בזה העולם, כמ"ש (בפ"ק דברכות ה), ארשב"ל כל העוסק בתורה יסורין בדלין הימנו.

ט - למחוק עוונות

תד"א פ"ה "מקימי מעפר דל" כו', אדם שעבר עבירות הרבה וקנסו עליו מיתה כו', וחזר ועשה תשובה וקורא תורה נביאים וכתובים ושנה משנה מדרש הלכות והגדות ושימש חכמים, אפילו נגזרו עליו מאה גזירות הקב"ה מעבירן ממנו"

י - מורידים ממנו טרדות עולם הזה

נפש החיים א טז: "וגם מעבירין ומסלקין מעליו כל הטרדות והענינים מעול דרך ארץ וכו', וכל שאר עניני זה העולם המונעות תמידות העסק בתוה"ק, כמ"ש, כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ: שכתוב ביששכר, "ויט שכמו לסבול" כו' מי שמטה דרכו ועצמו שלא לסבול עול תורה מיד "ויהי למס עובד", וכן להיפך וכפי ערך הקיבול אשר יקבל עליו עול תורה באמת ובכל כחו, כן לפי זה הערך יסירו ויעבירו ממנו טרדות עניני זה העולם.

יא - לברוא את הרצון מחדש

אורות הקודש א חכמת הקודש הפועלת א - חכמת הקודש היא נעלה מכל חכמה, בזה, שהיא מהפכת את הרצון והתכונה הנפשית של לומדיה לקרבם לאותה הרוממות שהיא בעצמה מתעצמת בה. מה שאין כן כל החכמות העולמיות, אף על פי שהן מציירות עניינים נשגבים יפים ואציליים, אין להן אותה התכונה המפעלית, להמשיך את המהות העצמית של ההוגה בהן אל ערכן, ובאמת אין לה יחס כלל ליתר הכוחות והעצמיות של האדם, חוץ מכוחו המדעי לבד. וטעם הדבר הוא, כי כל עניני הקודש ממקור חיי החיים הם באים, מיסוד החיים המהוה את הכל, ויש בכח התוכן המקודש להוות המון ברואים לאין תכלית, לנטוע שמים וליסד ארץ, וקל וחומר להטביע צורה חדשה ומבולטת על הנפש ההוגה. וכל המדעים של חול אין בהם זה הכח, כי הם אינם מחדשים ומחוללים חדשות מצד עצמם, אלא הם מציירים ומציגים לפני ההשקפה השכלית את מה שהוא נמצא במציאות, ועל כן אינם יכולים גם לעשות את ההוגה בהם לבריה חדשה, לעקור אותו מעצמיות תכונותיו הרעות, ולהעמידו במצב של מציאות חדשה, טהורה וחיה באור החיים האמיתיים, העומדים לעדי עד.

יב - הזנה רוחנית

אורות התורה ו ו:הַלִּמּוּדִים הַמַּעֲשִׂיִּים הֵם מְזוֹנָהּ שֶׁל הַנְּשָׁמָה, בּוֹנִים אוֹתָהּ בַּחֲלָקֶיהָ בְּאוֹתָהּ הַצּוּרָה שֶׁהִיא קְבוּעָה מֵעֶצֶם טִבְעָהּ, כְּדֶרֶךְ שֶׁהַמְּזוֹנוֹת הַגַּשְׁמִיִּים בּוֹנִים אֶת הַגְּוִיָּה, וְהָעִיּוּנִים הָעֶלְיוֹנִים, הֶגְיוֹן הַדֵּעוֹת, הַשִּׁירָה, וְהִתְעַלּוּת הָרוּחַ, הֵם אֲוִירָהּ שֶׁל הַנְּשִׁימָה אֲשֶׁר לַנְּשָׁמָה. כָּל מַה שֶּׁיִּהְיֶה הָאוֹרְגָּן מְכֻלְכָּל בְּמָזוֹן יוֹתֵר מַבְרִיא, יְקַבֵּל יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֶת הַשֶּׁפַע הַטּוֹב, שֶׁהָאֲוִיר הַטָּהוֹר מַשְׁפִּיעַ עָלָיו.

יג - להיות טוב וישר

אגרת קע : "מטרת החינוך היא להכשיר את האדם לצורתו המתוקנת, שהנקודה המרכזית שבה היא לעשותו טוב וישר. מאז אשר החל אברהם אבינו לקרא בשם ד', היתה לנו לנחלה, כי כל מה שתהיה מושרשת בלבו של אדם יותר הקריאה בשם ד', כן יגדל טובו וישרו, ויהיה יותר מאושר לעצמו ולחברה כולה. כנסת ישראל נתיחדה מכל האומות להרים ברמה את הדגל של החלטה זאת בעולם, שהטוב והיושר של האדם היא התכלית היותר נשגבה שלו, ושהקריאה בשם ד' והשרשת ידיעה זו היא ההכשרה היותר בטוחה למגמה זו, עד שהמגמה וההכשר הנם דבר אחד ולא יתפרדו. וכאשר לתכלית השרשת הקריאה בשם ד' בלב ונפש, ביחיד ובאומה בכללה, דרוש תלמוד קבוע, משחר טל הילדות של האדם, על כן לקח מקום בראש החינוך הישראלי תלמוד תורה, - ודווקא תלמוד תורה ולא ידיעות אחרות, שאין מטרתן כ"א להכשיר את האדם למלחמת החיים, ולא לעשותו טוב וישר לפני ד' ואדם.

יד - יציבות רגשית

ספר התניא - חלק ראשון - פרק יב : "כי המוח שליט על הלב [כמ"ש בר"מ פ' פינחס] בתולדתו וטבע יצירתו שכך נוצר האדם בתולדתו שכל אדם יכול ברצונו שבמוחו להתאפק ולמשול ברוח תאותו שבלבו שלא למלאת משאלות לבו במעשה דבור ומחשבה ולהסיח דעתו לגמרי מתאות לבו אל ההפך לגמרי ובפרט אל צד הקדושה.. וכן בדברים שבין אדם לחבירו מיד שעולה לו מהלב למוח איזו טינא ושנאה ח"ו או איזו קנאה או כעס או קפידא ודומיהן אינו מקבלן כלל במוחו וברצונו ואדרבה המוח שליט ומושל ברוח שבלבו לעשות ההפך ממש להתנהג עם חבירו במדת חסד וחיבה יתרה מודעת לו לסבול ממנו עד קצה האחרון ולא לכעוס ח"ו וגם שלא לשלם לו כפעלו ח"ו אלא אדרבה לגמול לחייבים טובות כמ"ש בזהר ללמוד מיוסף עם אחיו:

טו - להכיר את היהדות וההיסטוריה הרוחנית והגשמית של עם ישראל

אורות התורה ו יג: "יֵשׁ מוּסָר פְּנִימִי שֶׁל שְׁקִידַת הַתּוֹרָה, הַבָּא מֵאַהֲבַת הָאֻמָּה וּכְבוֹדָהּ: אֵיךְ לֹא יִרְצֶה בֵּן יִשְׂרָאֵל לָדַעַת אֶת כָּל תּוֹרַת אֻמָּתוֹ, הַחֲבִיבָה וְהַקְּדוֹשָׁה, לְכָל פְּרָטֶיהָ, עַד כַּמָּה שֶׁיָּדוֹ מַגַּעַת בְּאַהֲבָה נֶאֱמָנָה. וְדֶרֶךְ זֶה פֶּתַח הוּא לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ בְּמוּבָנָהּ הַיּוֹתֵר נִשְׂגָּב.

טז - לדעת להקל כשצריך

אורח משפט, עמ' קכג : "ועיקר הנטיה לחומרות יתירות, במה שיש דרך סלולה עפ"י דרכי התורה להקל, אין זה מילתא דחסידותא כלל... ובאמת דרכן של רבותי הגאונים הצדיקים שזכיתי לשמשם... היה שלא להיות נוטים להחמיר בכל מה שיש מקום להקל, ביחוד בדברים שאין היסוד חזק על זה בדברי חז"ל בתלמודים"

יז - להגדיל את התורה

אורות התורה ב א: עִנְיַן תּוֹרָה לִשְׁמָהּ - לְשֵׁם הַתּוֹרָה. כִּי מְצִיאוּת הַחָכְמָה הוּא רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁתִּהְיֶה בְּפעַל, וְחָכְמַת הַתּוֹרָה הֲרֵי הִיא הַגִּלּוּי הָאֱלֹהִי כְּפִי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ הַבָּא מִצַּד עֲבוֹדָתֵנוּ וְתַלְמוּדֵנוּ. וְהִנֵּה כָּל הַלּוֹמֵד תּוֹרָה הוּא מוֹצִיא מֵהַכּחַ אֶל הַפּעַל אֶת מְצִיאוּת חָכְמָתָהּ מִצַּד נַפְשׁוֹ, וּבְוַדַּאי אֵינוֹ דּוֹמֶה הָאוֹר הַמִּתְחַדֵּשׁ מִצַּד חִבּוּר הַתּוֹרָה לְנֶפֶשׁ זוֹ לָאוֹר הַנּוֹלָד מֵהִתְחַבְּרוּתָהּ לְנֶפֶשׁ אַחֶרֶת, וְאִם-כֵּן הוּא מַגְדִּיל הַתּוֹרָה מַמָּשׁ בְּלִמּוּדוֹ, וְכֵיוָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה שֶׁיַּגְדִּיל תּוֹרָה, הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר הוּא שֶׁיִּלְמַד הָאָדָם מִצַּד אַהֲבָתוֹ אֶת הָאוֹר הַגָּדוֹל, שֶׁרוֹצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּגִלּוּי מְצִיאוּתוֹ, שֶׁיִּתְגַּדֵּל יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וּמִכָּל-שֶׁכֵּן לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה, שֶׁהוּא וַדַּאי הַגְדָּלַת הַתּוֹרָה מַמָּשׁ בְּאוֹר כָּפוּל.

יח - שמירה עליונה

תנא דבי אליהו פרק ה:"כשנשתלח מלאך כו', ובא ומצאן שהיו עוסקין בד"ת ולא היה יכול לשלוט בהם כו', מכאן אמרו, שני בני אדם שהולכין בדרך ועוסקין בתורה אין דבר רע יכול לשלוט בהן כו' ע"ש: ובזוהר ויחי רמ"ב סוף ע"א:" כמה חביבים הם העוסקים בתורה לפני הקב"ה, שכל העוסק בתורה לא יפחד מפגעי העולם, נשמר הוא למעלה ונשמר הוא למטה"

יט - לחזק את עם ישראל

אורות התורה ב ה - כְּשֶׁלּוֹמְדִים תּוֹרָה לִשְׁמָהּ עוֹשִׂים חֶסֶד עִם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. הָא כֵּיצַד, רוּחַ הָאֻמָּה מִתְחַזֵּק עַל יְדֵי מַה שֶּׁבָּנֶיהָ מִתְפַּרְנְסִים בְּפַרְנָסָתָם הָרוּחָנִית מִפְּרִי רוּחָהּ, וְהַתּוֹרָה כֻּלָּהּ הִיא מְלֵאָה רוּחַ יִשְׂרָאֵל, וְכָל יָחִיד הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה הוּא מְגַלֶּה כּחַ חַיִּים חָדָשׁ בְּנִשְׁמַת יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי הַמָּזוֹן הַנִּשְׁמָתִי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַתּוֹרָה. וְכָל מַה שֶּׁהַתַּלְמוּד יוֹתֵר מוּאָר וּמֻכְתָּר יוֹתֵר בְּדֵעָה רְחָבָה וּבְשֵׂכֶל טוֹב, וְכָל מַה שֶּׁמִּתּוֹסֶפֶת בּוֹ יוֹתֵר נְדִיבוּת לֵבָב וְטָהֳרַת נֶפֶשׁ, כֵּן כּחַ הַחַיִּים הַיִּשְׂרְאֵלִיִּים הוֹלֵךְ וּמִתְגַּלֶּה עַל יָדוֹ וְנוֹתֵן לְהָאֻמָּה כּחַ וְשִׂמְחַת חַיִּים לְהִתְעוֹדֵד וְלָקוּם. וְכָל הָרִפְיוֹנוֹת שֶׁבָּאִים לָעוֹלָם בְּרוּחַ יִשְׂרָאֵל, מְקוֹרָם הוּא שִׁכְחַת הַתּוֹרָה וְרִפְיוֹן יָדַיִם מִן הַתּוֹרָה

כ - השפעה סגולית

דרך ה ד ב: "אמנם זולת כל זה יש בתלמוד תכלית גדול לשלימותו של האדם כי בכלל ההשפעות הנשפעות ממנו ית' לצורך בריותיו יש השפעה אחת עליונה מכל ההשפעות, שענינה הוא היותר יקר ומעולה שבכל מה שאפשר שימצא בנמצאים, והיינו שהוא תכלית מה שאפשר שימצא בנמצאות מעין המציאות האמיתי שלו ית', ויקר ומעלה מעין אמתת מעלתו ית', והוא הוא מה שמחלק האדון ית"ש מכבודו ויקרו אל ברואיו. ואמנם קשר הבורא ית' את השפעתו זאת בענין נברא ממנו ית' לתכלית זה, והוא התורה. כי חיבר האדון ב"ה כלל מלות ומאמרים, שהם כלל ה' חומשי תורה, ואחריהם במדריגה נביאים וכתובים, וקשר בהם ההשפעה הזאת, באופן שכשיודברו הדיבורים ההם, תמשך ההשפעה הזאת למדבר אותם. ובתנאי שיהיה ההגיון הזה בגבולים שהוגבלו לו".