ספירת העומר הכנה לתורה

 

ספירת העומר - הכנה לקבלת תורה

ספירת העומר - בניית כלים לקבלת התורה

ימי הספירה מהווים שלב-ביניים בין פסח לשבועות. בין יציאה לחירות לקבלת התורה.

בחג-הפסח היתה יציאת-מצרים. הקב"ה נגלה מלמעלה על בני-ישראל והוציא אותם ממצרים. בני-ישראל לא היו בשלים עדיין להתגלויות כאלה. הם היו שקועים עדיין בטומאת-מצרים, ולכן היציאה משם היתה באופן של "כי ברח העם" - בריחה מפני הרע שאין אפשרות לשלוט בו.

בשפת החסידות נקרא מה שהתרחש בפסח - 'אתערותא-דלעילא' (כלומר: התעוררות והתגלות שבאים מלמעלה, לא מהאדם עצמו). יתרונה של התגלות כזאת, שהיא גבוהה מאוד והיא מרימה בבת-אחת את האדם לדרגות שאפילו לא חלם עליהן קודם לכן. 

מצד שני, ההתעלות אינה יכולה להתייחס לאדם עצמו, שכן היא באה מכוחו של הקב"ה ולא ממנו. משום כך מיד לאחר ה'אתערותא-דלעילא' צריכה לבוא עבודה מהאדם 'אתערותא-דלתתא' (התעוררות שבאה מהאדם עצמו). זו משמעותם של ימי ספירת-העומר, בהם היהודי עובד ומתעלה בכוחות עצמו, דרגה אחר דרגה.

הדברים רמוזים גם בפסוק "משכני אחריך נרוצה". ה"משכני" מתייחס לחג-הפסח, כאשר הקב"ה בא מלמעלה ו'משך' אליו את בני-ישראל. אבל מיד לאחר מכן בא תורו של "אחריך נרוצה", העבודה (ה'ריצה') העצמית של האדם.

התכללות המידות

ימי ספירת-העומר הם מ"ט (49). מספר זה מורכב מ-7 כפול 7, והדבר מציין את השלימות של עבודת האדם. כידוע, יש לאדם שבע מידות (חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות). מידות אלה מרכיבות, למעשה, את האישיות הרגשית של האדם. 

אדם שיש לו נטייה לאהבה ולנתינה הוא אדם שמידת ה'חסד' שלטת בו. אדם שנוטה להיות קפדן ורגזן נשלט בעיקר על-ידי מידת ה'גבורה'. 

אבל הדברים מורכבים יותר, משום שכל 'מידה' כוללת בתוכה את כל האחרות (גבורה שבחסד, חסד שבגבורה וכדומה), כך שבסיכומו של דבר יש לנו ארבעים ותשע פרטים במידות. ובתחום זה צריכה להתבצע העבודה הרוחנית-נפשית של האדם בימי ספירת-העומר. 

חיבור המידות לשכל

בימים אלה עלינו לבדוק ביסודיות כל אחת מהמידות הללו בנפשנו ולהתאימן לשכל ולהבנה, שהמידות יהיו נשלטות על-ידי השכל ולא עצמאיות.

הצורך בהתאמת המידות לשכל נחוץ לא רק לגבי המידות השליליות. ודאי שאם אדם מוצא בנפשו מידה שלילית (תאוותנות, כעסנות, התפארות וכדומה) חייב לתקנה. 

אבל הוא גם צריך להביא את המידות החיוביות שלו לידי כך שיהיו נשלטות על-ידי השכל, משום שאפילו מידה חיובית כשהיא עצמאית עלולה להיות שלילית.

לדוגמא: אדם שהוא איש-חסד בטבעו. מידת החסד היא מידה טובה מאוד: לאהוב את הזולת, לתת לאחרים וכו'. אבל כשמידה זו עצמאית ובלתי נשלטת על-ידי השכל היא עלולה להיות שלילית. 

יש מצבים שבהם אסור להיות טוב, אסור לתת. במצבים כאלה חייבים לומר 'לא', כדי שלא ייגרם נזק. אבל אדם שמידת החסד שלו אינה נשלטת על-ידי השכל לא יוכל לומר 'לא', והוא ימשיך לתת ויקלקל במקום לתקן.

זו המשמעות של 'המשכת המוחין למידות'. כל יום מימי הספירה מציין מידה פרטית, וביום זה יש לעסוק בבירורה, בעידונה ובהתאמתה למוחין של מידה זו.

ועל-ידי העבודה הרוחנית של ימי ספירת-העומר, כאשר האדם מזכך ומתקן את אישיותו ונפשו, אנו באים לחג-השבועות ויכולים לקלוט את ההשפעות הרוחניות שניתנות בו.

 

ספירה כהכנה לקבלת תורה - מקורות.

 

כפי איכות הכלי כך קבלת האור

רש"ש נהר שלום לב עמ ב

"כי ימים אלו ימי פסח וספירת העומר, הם שורש לכל ימות השנה, ובדרך שהולך בהם, בה מוליכים אותו כל ימות השנה"

זוהר חלק ג דף צז/א

רבי אבא ורבי חייא הוו אזלי באורחא, אמר רבי חייא, כתיב וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה, מאי קא מיירי, אמר ליה, תא חזי, ישראל כד הוו במצרים, הוו ברשותא אחרא, והוו אחידן במסאבותא, כאתתא דא כד היא יתבא ביומי דמסאבותא: בתר דאתגזרו, עאלו בחולקא קדישא דאקרי ברית, כיון דאתאחדו ביה, פסק מסאבותא מנייהו, כדא אתתא כד פסקו מינה דמי מסאבותא: בתר דאתפסקו מינה מה כתיב, (ויקרא טו כח) וספרה לה שבעת ימים, אוף הכא, כיון דעאלו בחולקא קדישא, פסקא מסאבו מנייהו, ואמר קודשא בריך הוא, מכאן ולהלאה חושבנא לדכיותא: וספרתם לכם, לכם דייקא, כמה דאת אמר וספרה לה שבעת ימים, לה לעצמה, אוף הכא לכם לעצמכם, ולמה, בגין לאתדכאה במיין עלאין קדישין, ולבתר למיתי לאתחברא ביה במלכא, ולקבלא אורייתיה:

49 יום כי יש התכללות המידות

שיחה של הרבי בשנת תשיא "וספרתם לכם"

וביאור ענין התכללות המידות, איך כל מדה כלולה מז' המדות. ולדוגמא במידת החסד, שנוסף על כללות מדת החסד עצמה שעניינה הוא אהבת הוי', הרי היא כלולה גם מכל המידות. דעניין חסד שבחסד היינו שמצד אהבתו להוי' הרי הוא אוהב את אוהבי הוי', שכאשר רואה מי שעוסק בלימוד התורה וקיום המצוות ביראת שמים, הרי הוא מתעורר באהבה אליו. וכמו"כ מצד אהבתו להוי' הרי התעסקותו בכל הענינים השייכים לתומ"צ היא בזריזות. וענין גבורה שבחסד היינו שאהבתו להוי' מתבטאת בקו ההפכי, ששונא את מנגדי הוי'. וענין תפארת שבחסד הו"ע ההתפארות הבאה מהחסד, שכאשר רואה מי שלומד תורה ומקיים מצוות מתוך נועם ועריבות הרי הוא מתפאר על היופי שבתומ"צ, באיזו מדה יכולה התורה לפעול באדם. ונוסף על התכללות עיקרי המדות (חג"ת), כלולים בחסד גם ענפי המידות (נה"י), דנצח שבחסד היינו שמצד אהבתו להוי' הנה גם כאשר יש מונעים ומעכבים, ה"ה מנצח את עצמו לעמוד נגד כל מונע כו'. ועוד זאת, שכאשר יש התנגדות מבחוץ ואין לו כח כו', כי רבים קמים עלי, הנה מצד אהבתו להוי' הרי הוא לוחם עם המנגדים כו' שזה הוא עצמו הוד שבחסד. וענין יסוד שבחסד היינו שגם כאשר מאיזה טעם אין לו משיכה לתומ"צ, הנה מצד אהבתו להוי' הרי הוא מתקשר לזה בכל תנועות נפשו, עד שמתעורר בתשוקה לתומ"צ, ועד שכל המחשבה דיבור ומעשה שלו הם רק בתומ"צ, שזה הוא עצמו מלכות שבחסד. וכשם שמדת החסד כלולה מכל המדות, כן הוא גם בכל המדות, שכל מדה כלולה מכל המידות.

והנה כשם שבנה"א כלולה כל מדה מז' המדות, כן הוא גם בנפש הבהמית, שהרי את זה לעומת זה עשה האלקים. וכמו במדת החסד, הנה ענין חסד שבחסד היינו שאהבתו לדברים גשמיים מתבטאת בתשוקה גלוי' לגשמיות. וגבורה שבחסד היינו שמצד אהבתו לדברים גשמיים הרי הוא שונא את המנגד לו בענין זה, שכאשר אומרים לו: איך מתאים לך להיות שקוע בענינים בהמיים שאינם לפי מעלת האדם, הרי הוא שונא אותם. ותפארת שבחסד היינו שנוסף על המשכתו לענינים גשמיים, הנה הוא גם מתפאר ומתלהב בזה שהוא נמשך לענינים גשמיים. וענין נצח שבחסד היינו שגם כאשר מאיזו סיבה חסרה אצלו המשיכה לדברים גשמיים, הרי הוא מנצח את עצמו לפעול תשוקה כו'. ויתרה מזה, שגם כשישנה התנגדות מבחוץ, שמביישים ומבזים אותו, ואומרים: ראו כיצד יהודי בן אברהם יצחק ויעקב שקוע בעניינים בהמיים, ועוד יותר בענינים אסורים, הרי הוא לוחם שזה לא יבלבל את תאוותו, שזהו"ע הוד שבחסד. וכל כך גדלה תאוותו עד שבא לידי התקשרות בהתאוה, שזהו"ע יסוד שבחסד, ועד שגם המחדו"מ שלו הם בענינים חומריים, וכך הולך מדחי אל דחי, עד שבא לכלל דברים אסורים, שזהו עניין מלכות שבחסד

כפי תיקון המידה כך מבטל הטומאה שלה

ספר נהר שלום - דף לב עמוד ב

וחזרו המוחין להמשך ע"י מצות ספירת העומר לאט לאט מדריגה אחר מדרגה וכפי סדר כניסתם (של המוחין) כך הוא סדר ביטול אחיזתם (של הקליפות) במ"ט ימים

ספירת העומר זמן בניית הכלים ואסור להמשיך אור לכלי פגום

ספר נהר שלום - דף לג עמוד א

 וגם לפי זה אין לכוון במצות ובתפלות של כל אותם המ"ט ימים בשום כונה כלל לא בחול ולא בשבת מלבד כונת העומר בלבד ואין עוד, כי כל מדריגה שנשלם בירורה ותיקונה אז מתפשטים בה המוחין ואין לומר כי כל התפלות והמצות של כל יום הוא בפרטות אותה מדריגה של אותו יום כי אין כל מדריגה נשלם עד תשלום כל המ"ט ימים כמ"ש בדרוש ז' שהוא דרוש א' של העומר דיבור המתחיל עוד יש כונה אחרת וגם היא אמיתית כו' וגם אין לומר כי מצות העומר בפני עצמה והתפלות ושאר המצות כל א' בפ"ע אמת ונכון הדבר בשאר ימות השנה אבל בימים אלו שבאו לתקן חטא אדה"ר אינו כן.

מהות המידות

חסד - השפעה

גבורה - צמצום

תפארת – להתפאר, איזון הרמוניה, אמת , שלום.

נצח - משמעות נצחית לנצח.

הוד - הודאה תודה

יסוד - יסודיות, התקשרות.

מלכות - מעשיות, התנהגות.

ספר באר מים חיים - פרשת יתרו - פרק יט 

והנה ישראל כשהיו במצרים ידוע שהיו בסוד אלם מאלהים שהיו נאלמים מן הקדושה, ואכן בעת הגאולה האיר ה' עליהם פתאום אור בהיר בשחקים גדול ועצום, עד שהגיעו לבחינה גדולה ונפלאה מאוד בבחינת מוחין דגדלות שלא ביגיעה כלל ושלא ברחיצה וטהרה מטומאת זוהמתן אשר נדבק בהם, וזה היה עיקר נס יציאת מצרים שקידשן הקב"ה באותו הלילה קדושה נפלאה פתאומיות שלא בטבע, כי היה הקב"ה מוכרח להוציאם ברגע הזו, ועל כן צוה להם לעשות קצת מצוות כמו שחיטת הפסח, בכדי שיהיה קצת מקום להקדושה שיחול עליהם, אבל הקדושה היה בנס גדול שהאיר הקב"ה על נשמות ישראל ורצו והלכו אחריו באותו היום לארץ ציה וערבה באמונה רבה בלי מזון וצידה, ואכן דבר זה אינו דבר המתקיים, כיון שבא שלא מצד עבודתם, ועל כן נלקח זה תיכף מהם אחר יום הראשון וצום אחר כך לספור ספירת העומר שבע שבתות תמימות בכדי לרחוץ ולטהר את נפשם וגופם מכל בחינות הטומאה והזוהמא, כדין אשה נדה שמחויבת לספור שבעה נקיים. והמה לרוב הטומאה אשר נדבק בהם במ"ט שערי טומאה הוצרכו לספור שבע שבתות מ"ט יום בכדי שיזדככו ויטהרו עצמם שיהיו ראוין לקבל התורה מאת הקב"ה, ועל כן אנו אומרין בסדר של פסח קדש ורחץ, לומר כי נשתנה יום זה מכל הימים שבכל הימים כאשר ירצה האדם לקבל הקדושה צריך קודם לרחוץ ולטהר עצמו ואחר כך תוכל הקדושה לשרות עליו כמאמר הכתוב (תהלים ל"ד, ט"ו) סור מרע ועשה טוב.

ספר מגן אברהם )טריסק( - פרשת במדבר 

ונמצא שיכול האדם להרגיש בכל יום ויום קדושת כל המועדים, ולא כמו ההמון עם  שבחג השבועות המה מקבלים את התורה ואחר כך המה חוזרים לקדמותם ולא עשה הקבלה זו רושם בלבבם על כל ימי השנה, אך עיקר קבלת התורה צריך להיות באופן זה שיקבל האדם האור הרוחניות שבתורה הקדושה ושיטעום וירגיש העריבות נעימות ידידות של התורה הקדושה, 

שעל שם כוונה זו סופרין ספירת העומר מפסח עד עצרת שהיא הכנה על קבלת התורה, בכדי שיספר ויזכך ויטהר האדם את עצמו אז מכל הזוהמות והטומאות בכדי שיהיה כלי מוכן לקבל האור הרוחניות שבתורה, ושירגיש עריבות ומתיקות אורה בכל ימות השנה, ושיבוא בכל פעם להשיג אורות חדשים בהתורה הקדושה:

 וזה רמזו רז"ל בהלשון עוסק בתורה שלא מצינו הלשון לומד רק עוסק, וגם בזוה"ק הוא הלשון לעי או משתדל באורייתא, כי לא הלימוד בלבד הוא העיקר, כי יש כמה אנשים הגם שלומדים תמיד עם כל זה אין עולה להם שום מדה טובה והנהגות ישרות מלימודם, כי כל לימודם הוא לצורך פרנסתם או לשם איזה פניות, אך עיקר הלימוד בתורה צריך להיות בבחינת עוסק בתורה שכל עסקו יהיה רק להעמיק בהתורה לבוא לתכלית המכוון להשיג אור הרוחניות שבה ולהרגיש חיות אלהותו יתברך שמו, וזה פירוש כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה.