יום שני, 19 בספטמבר 2022

עשר תובנות מנצחות לחזרה בתשובה

 


עשר תובנות מנצחות לחזרה בתשובה


כשאדם רוצה לחזור בתשובה, כמו בכל תחום מה שמונע ממנו להצליח בתהליך הוא: מחשבות שגויות בנושא הזה. אספנו כאן עשר תובנות בסיסיות ביותר על מנת לעשות סדר בתהליך התשובה.


תהנו ואל תשכחו להעביר את זה הלאה אולי בזכותכם נשמה אחת תקבל חיים ותקווה מפוסט זה.


תוכן עניינים


א - להאמין לחז"ל בהכל

ב - תשובה זה חד פעמי

ג - תשובה אינה למי שאמר אחטא ואשוב

ד - תשובה אינה למי שיפול מחר שוב

ה - תשובה מובילה לחיים משעממים

ו -  תשובה זה למי שנפל בטעות

ז - אני לא יכול לחזור בתשובה

ח - תשובה זה הכל או כלום

ט - לא יוצא מעובדתי כלום

י - הסכנה בחיזוקי התשובה    


     

ונבאר אותם אחד לאחד.


א - להאמין לחז"ל בהכל


לפעמים אנשים מאמינים לחז"ל אמונה גמורה בכל מה שקשור לעבירות ולחומרתן, ומצד שני כשחז"ל אומרים שאם אדם יעשה תשובה החטאים מתכפרים לו, הם לא מאמינים להם, ואומרים שאמרו את דבריהם רק לנחם אותם וזה לא באמת. 


לכאורה זה פלא גדול, אם אתה מאמין להם אז תאמין להם עד הסוף בהכל, ואם לא - אז גם אל תאמין שהעניין אסור. 


אלא שזו עצת היצר לגרום לאדם להאמין רק במה שהוא רוצה שתאמין, ועל ידי זה להפיל אותך לייאוש גמור מהקודש. וממחשבות כאלה שמביאות לעצבות לייאוש אפילו אם הם מלאות בציטוטים מחז"ל יש להתרחק. כמו שמזהיר הרב קוק באורות התשובה יד יא:


"מרעיונות של קדושה ושל תשובה שהם מביאים לידי עצבות צריכים להתרחק, על כן כאשר באות לו מחשבות של יראה ושל תשובה בדרך עצבות יסיח דעתו מהם, ויקבל עליו כל התוכן של קדושה ושל יראת שמיים בדרך חדוה ושמחה"


ב - תשובה זה חד פעמי


תלמיד: כל מה שאמרו שהתשובה מתקנת, זה רק למי שנפל פעם אחת אבל אני נפלתי מאות פעמים וכנראה אני שנוא ומרוחק מה' ית', כי כמה פעמים ה' יכול לסלוח לי.


הרב: מחשבה זו אינה נכונה, והיא המשך ישיר של רצון היצר הרע להוציא את האדם מעבודת ה', כמו שמתאר ר' נחמן (משיבת נפש עמוד קא):


בתחילה היצר הרע מחטיא את האדם על ידי שיקרו שמטעה אותו בכמה מיני הטעיות, ואחר כך כשבא על דעתו לשוב הוא מחליש דעתו ומכניס בליבו שכבר נסתלק השם יתברך ממנו והוא רחוק כל כך עד שכבר אי אפשר לו לשוב. ובאמת הוא להפך כי מלכותו בכל משלה וכמו שנאמר, השוכן איתם בתוך טומאותם


גם אם אדם נופל כמה וכמה פעמים, תמיד יעשה תשובה, כי רחמי ה' אינם גבוליים אלא רחמים מרובים, ותמיד יקבלו ה' באהבה, גם אלפי פעמים כמו שכותב בעל התניא (אגרת התשובה פרק יא):


ומה שמשבחים ומברכים את ה' חנון המרבה לסלוח, המרבה דווקא, דהיינו שבמידת בשר ודם אם יחטא איש לאיש וביקש ממנו מחילה ומחל לו, ואחר כך חזר לסורו, קשה מאד שימחל לו שנית, וכל שכן בשלישית ורביעית. אבל במידת הקב"ה אין הפרש בין פעם אחת לאלף פעמים, כי המחילה היא ממידת הרחמים ומידותיו הקדושות אינן בבחינת גבול ותכלית אלא בבחינת אין סוף, כמו שכתוב: "כי לא כלו רחמיו".


ג - תשובה אינה למי שאמר אחטא ואשוב


תלמיד: תשובה זה למי שלא רצה ליפול כלל אבל אני נופל עשרות פעמים, וגם לפני שנפלתי חשבתי שאפול ואז אעשה תשובה, וכתוב (משנה יומא ח, ט): "כל האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה", לכן אני מחוק ולא יקבלו את תשובתי.


הרב: אין האדם הרגיל נכנס בגדר של "אחטא ואשוב", כי "אחטא ואשוב" זה רק כשחוטא ולא רוצה לעשות תשובה כלל, אלא שמפחד מעונש לכן משתמש בתשובה כדי לא לקבל את העונש (וגם הוא, אם יעשה תשובה חזקה יתכפר לו).


אבל האדם הרגיל אינו רוצה לחטוא כלל, ונאנס כל פעם מחדש ומגיע למקום הזה חזרה, ולא עליו נאמרו הדברים.  וגם אם כן נאמרו דברים אלו על האדם, אם יעשה תשובה עמוקה יקבלו אותו ואין לו כלל לפחד.


הרב אברהם יהושע העשיל מאפטא נקרא גם האוהב ישראל, על שם ספרו, הוא מלמד שהאומר אחטא ואשוב תשובתו יותר מורכבת שבכל תשובה רגילה ה' ית' שולח לאדם הרהורי תשובה כדי שיחזור אליו, אבל מי שאומר אחטא ואשוב הקב"ה רק מחכה לו ואינו שולח לו שליחים, אבל ודאי שגם לו יש תשובה וה' יתברך מחכה לתשובתו ואין דבר העומד בפני התשובה. (אוהב ישראל - לימי הרצון והתשובה):


מגודל רחמי ה' ית' שמרחם על כל בריותיו. וגם על החוטאים נגדו ית'. וחושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח לזאת שולח ה' ית' הרהורי תשובה בליבם ומעורר אותם שישובו בתשובה שלימה או על ידי איזה סיבה מעוררם שישובו.


אכן יש עבירות חמורות כמו האומר אחטא ואשוב וכדומה, אז אין מהראוי שה' יחזר אחריו לעוררו ולבקש ממנו שיעשה תשובה רק צריך האדם להתעורר מעצמו ולהתוודות לפניו ית' בכל לבבו וישפוך שיחו לפניו ית' שישלח לו עזר וסיוע מן השמים שיגמור תשובתו בכי טוב ואז באמת מקבלין תשובתו! 


ד - תשובה אינה למי שיפול מחר שוב


תלמיד : תשובה זה אמיתי לגמרי בתנאי שהאדם יודע שלעולם הוא לא יחזור ויפול לשם, ואני בן אדם כנה המכיר את עצמי ואני יודע שכנראה מחר או עוד שבוע אני גם יפול לכן התשובה לא תעזור לי.


הרב: חז"ל אומרים שכשאדם עוזב את מה שעשה ומחליט לא לעשות אותו שוב ומתחרט עליו באמת, זוהי מצוות התשובה תשובתו אמיתית מוחלין לו על החטא של עכשיו.


ולא דנים, ולא שואלים, ולא מצפים מימך לדעת את העתיד או להבטיח שזה לא יקרה עוד לעולם. וגם לא עושים לו תנאי שתשובתו אמיתית בתנאי שיודע שבעתיד לא יחזור לזה כי אין אף אדם שיודע את העתיד ויכול להבטיח שלא יפול כמו שנאמר "אל תאמין בעצמך עד יום מותך" ואם זה תנאי בתשובה אף אחד באמת לא יכול לחזור בתשובה, אלא זה שוב מחשבה שקרית המרחיקה אנשים מלחזור בתשובה,


דנים את האדם מה הוא רוצה עכשיו, ואם מחר יחטא שוב ידונו אותו מחדש, כי זה יצר הרע חדש שהחטיאו, ויצטרך לעשות תשובה חדשה. כך כותב המבי"ט (בית אלוקים שער התשובה פרק ו):


נראה מדברי רבותינו כי כיון שחזר האדם בתשובה מן החטאים שעשה וגמר בליבו שלא לעשותם עוד, השם יתברך מעביר חטאתו בתשובה זאת, ואם אחר כך חוזר לחטוא, יצר הרע הוא שפיתה אותו מחדש לחזור למה שחטא, ולא יהיו החטאים הראשונים חוזרים וניעורים אחר שנתבטלו בתשובה הקודמת.


ה - תשובה מובילה לחיים משעממים


תלמיד: אם אצליח לחזור בתשובה החיים שלי יהיו משעממים ולא מלאי חוויות.


הרב: הציור שאתה מצייר לעצמך הוא באמת מעכב גדול לתשובה. לפי הראי"ה הציור שהחיים ללא עבירות אלו חיים משעממים זהו העיכוב הגדול ביותר בתהליך התשובה. (תוספות תשובה ז' מאמר ׳התשובה והשלום׳):


ישנם דברים רבים שהם מעכבים את התשובה ואנחנו חייבים לסלק אותם מקרבנו ולהתגבר עליהם בכל עוז. אבל הדבר שהוא המעכב שהוא כולל בקרבו באמת את כל שאר העיכובים, הוא המושג של ציור התשובה, המקושר שלא על פי אמת, רק עם דלדול נפש, עם חולשה ורפיון והנמכת החיים


אבל באמת אנחנו צריכים להעמיק להבין למה אנחנו רגישים ככה ולמה זו טעות.


מה שמושך את האדם אל העבירה זהו חלק קטן של טוב הנמצא בעבירה כגון 'תענוג', אלא שהוא מלופף בהמון קליפות ודברים הרסניים שאדם האדם לוקח את העונג משם הוא מקבל גם אותם איתו והורס את האישיות שלו. 


חלקי הטוב שהאדם נמשך אליהם בקליפה הם רק חלק קטן מטוב הרבה יותר גדול שיש בקדושה. ניצוץ הוא רק חלק קטן מהאור הגדול האבוקה, לכן הראי"ה מכנה את חלקי הטוב שיש ברע ניצוצות קדושה. (קבצים מכתב יד קודשו א פא' סה'):


התאוות עצמם אינם דבר אחר כי אם שמרי האהבות, כלומר ניצוצות קדושה שנפלו אל הקליפות


הבעיה שמסבכת את הכל והיא גם הסיבה העמוקה שנמשכים אל הטומאה ומרגישים שבלעדיה הכל משעמם, היא שהתרגלנו לקבל את חלקי הטוב דרך שם. וזה מה מושך אותנו לשם כל פעם, כי "כל שיטה שבעולם אינה צדה נפשות בצד הרע והשפל שבה כי אם בצד הטוב וניצוצי האורה שבה"[1] ולכן יש משיכה אל הטומאה מצד הטוב שמונח בה, 


אבל הניצוץ הטוב גנוז ועטוף בתוך המון רוע, אנחנו נמשכים אל הטוב ונופלים אל תוך רע עצום, ואנחנו לא מבינים למה הרע מושך אותנו ולמה הוא נאסר עלינו אם אנחנו נמשכים אליו.

 

באמת אנחנו נמשכים באמת רק אל אור ה' וטובו המתגלה במציאות, וכיוון שחלק מאורו וטובו נפל לקליפות וכרגע הוא עטוף ברע, בדרך אל הטוב אנחנו נפגעים מהרע ונהרסים, והעבודה היא לברור את הטוב מהרע ולא לקחת אותו כמו שהוא.

 

על כל פנים זה מסביר למה אנשים שנופלים חושבים שאם יפסיקו הכל יהיה משעמם, כי האנשים שקשורים אל הטוב שברע מדמים לעצמם שקיומו של הטוב הזה יכול להתגלות רק דרך הרע ולכן אם באים להרוס את הרע על ידי התשובה הם חושבים שבאים להרוס את הטוב שמצאו שם, והחיים ללא הטוב הזה יהיו משעממים ואפורים ללא תענוג שהם רגילים לקבל.

 

משל לבן מלך שנזרק מהארמון ורגיל לאכול מפחי אשפה מסריחים ויום אחד מודיעים לו שהולכים לפנות את כל פחי האשפה המסריחים מהעיר והוא מצטער צער גדול כי חושב שלא יהיה לו אוכל יותר, ונלחם בכל מי שמנסה לקחת את הפחים.

 

אבל האמת שמה שמושך אותו בפחי האשפה זה חלקי האוכל שמצא שם וזה באמת מה שהוא מחפש, והטעות שלו שהוא חושב שהוא יוכל למצוא את האוכל רק דרך פחי אשפה מסריחים, האמת היא שאם יעשה עבודה ויתעלה לאכול במקומות מסודרים ונקיים ובריאים הוא יוכל לקבל את אותו אוכל ברמה יותר שלימה מזינה וטובה ללא כל המחלות והזבל שיש מסביב ומביאות לו מחלות[2]

 

לפעמים חז"ל אוסרים עלינו איזה עבירה ואנחנו מרגישים כאילו חז"ל באו להרוס לנו את החיים ונלחמים מולם ולא מסכימים לא לעבור את העבירה, אבל האמת היא שמה שאנחנו מחפשים זה לא את העבירה אלא את החיות או התענוג שבתוכה וחז"ל מדריכים אותו לברור ולמצוא את זה במקומות אחרים יותר מוסריים ובונים.

 

ו -  תשובה זה למי שנפל בטעות


תלמיד: תשובה נועדה למי שנפל בטעות ואני נופל בכוונה אני יודע שזה אסור למדתי כמה פעמים שאסור לעשות זאת ובחרתי ליפול כי זה כיף לי.


הרב: חז"ל אומרים שגם החוטא במזיד שהוא התכווין לחטוא יש לו תשובה, נכון שהיא יותר מורכבת מהחוטא בטעות אבל ודאי שיש לו תשובה, בנוסף כלל לא בטוח כמה מי שנופל בוחר בזה באמת, ובוודאי שהוא לא בוחר למרוד בה' אלא בגלל היצר הרע שהשפיע עליו לעשות כך.


ז - אני לא יכול לחזור בתשובה


תלמיד: המקרה שלי אבוד אני לא יכול להתמודד עם זה זה גדול עלי.


הרב: האמת שאני מסכים איתך, זו מחשבה נכונה, אלא שהפתרון אינו לא להתאמץ יותר אלא להבין שאתה באמת לא יכול לחזור בתשובה ולהצליח בה ולכן אתה חייב עזרה של מקור החיים שהוא יכול הכל, וחז"ל כבר אמרו לנו שאתה לא יכול "אילולא הקב"ה עוזרו לא יכול לו" חז"ל מודיעים לנו ללא עזרת ה' אדם לא יכול לנצח את היצר הרע. לכן ודאי שיש לך תשובה אבל אתה חייב לעבוד עם ה' כדי להצליח.


עלולה להיות טעות שעובדים את ה', ה' בשמיים נתן לנו הוראות ואנחנו לבד בארץ צריכים לעשות את כל ההוראות, והוא יושב מחוץ למציאות ורק סופר נקודות, כמו טסטר בטסט, אבל באמת זה אינו כך בכלל.


"אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם ה'" (ירמיהו כג, כד), ו"מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיהו ו, ג), הקב"ה נמצא איתנו בארץ בכל ההתמודדיות והוא בא אלינו על מנת לעזור לנו ואנחנו צריכים להשתמש בכוחו הגדול.


ולכן אנחנו צריכים לעבוד עם ה' ולא רק את ה'.


לעבוד עם ה' הנמצא איתנו כאן בארץ, בארציות, בחומר, בתאוות ובמורכבות החיים, ואם אנחנו נתפלל לה' ונבקש ממנו שיעזור לנו, כי הוא הכניס אותנו למצב הזה, אז בוודאי שה' יעזור לנו גם לצאת מזה.


הוא יעזור לנו דרך הנשמה האלוהית שבנו עם הכוחות האין סופיים שקיימים בנו מכוחה, עם התקווה, עם הגבורה, עם הקדושה, עם הצדיקים.


יש לקב"ה הרבה שליחים להרים אותנו, ופתרון זה שצריך להתפלל לה' ולקוות לישועתו ממש מעומק הלב אינו רק חיזוק, אלא תיאור מצב, שללא פניה לה' אין סיכוי להצליח בתחום הזה, כמו שאומרים חז"ל בגמרא (קידושין ל):


אמר ר''ש בן לוי: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו ואלמלא הקב''ה עוזרו אין יכול לו.


ח - תשובה זה הכל או כלום


תלמיד: עבודת ה' זה רק למי שלא נמשך לדברים הללו בכלל, אני הראש שלי מלא בשטויות, אני כל היום נמשך לזה, מתגבר אבל שוב נמשך וזה כמה שנים ככה, מי צריך את זה בכלל למה זה טוב? כל היום להימשך לזה ולהתגבר על זה, מעגל אין סופי שלא נגמר..


הרב: אחד הדברים המדכאים בהתמודדות עם היצר זו המחשבה שכל ההתמודדות הזאת היא סתמית ולא יצא ממנה כלום, ואפילו ה' לא מעוניין בה.


בעל התניא מלמד שיש צדיקים המצליחים לבטל את היצר הרע לגמרי וזה מביא לה' נחת רוח מיוחדת אבל יש עוד עבודה רוחנית מיוחדת במינה והיא התמודדות תמידית עם היצר הרע והכנעה שלו, האדם לא מבין למה צריך את זה אבל בעל התניא (פרק כז) מגלה שיש עבודת ה' כזאת שעושה נחת רוח לה' וכבודו מתגדל מזה,


ממש כמו סוגי מאכלים, יש מאכלים שצריכים רק קילוף והם מוכנים ואז הם טעימים, ויש מאכלים שצריכים הרבה זמן של בישול איטי על האש ורק אז הם יהיו מוכנים וטעימים, בדיוק כך יש רוע שצריך ביטול מיידי וזוהי עבודת הצדיקים ויש רוע שצריך ביטול איטי לאט לאט במשך כל החיים, כל פעם שהוא ינסה להפיל אותך אתה תתגבר עליו ורק במשך זמן ארוך של התמודדות תצליח לבטל את הרע הזה וזוהי העבודה שלך ולא של הצדיקים :


אַל יִפֹּל לֵב אָדָם עָלָיו, וְלֹא יֵרַע לְבָבוֹ מְאֹד גַּם אִם יִהְיֶה כֵּן כָּל יָמָיו בְּמִלְחָמָה זוֹ, כִּי אוּלַי לְכָךְ נִבְרָא וְזֹאת עֲבוֹדָתוֹ, לְאַכְפְּיָא לְסִטְרָא אַחֲרָא תָּמִיד (להתמודד ולכפות את היצר הרע כל חייו) וְהֵם יִהְיוּ נִלְחָמִים תָּמִיד וְלֹא יוּכְלוּ לְבַטְּלָהּ מִכֹּל וָכֹל, כִּי זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי צַדִּיקִים.


וּשְׁנֵי מִינֵי נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ לְמַעְלָה: אֶחָד, מִבִּטּוּל הַסִּטְרָא אַחֲרָא לְגַמְרֵי עַל יְדֵי הַצַּדִּיקִים. וְהַשֵּׁנִית, כַּד אִתְכַּפְיָא הַסִּטְרָא אַחֲרָא עַל יְדֵי הַבֵּינוֹנִים. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי", מַטְעַמִּים לְשׁוֹן רַבִּים, שְׁנֵי מִינֵי נַחַת רוּחַ.


ט - לא יוצא מעבודתי כלום


תלמיד: הצדיקים מביאים לה' תוצאות, אני מה אני מביא לו? כל פעם שהבטחתי לו משהו נפלתי שוב ואכזבתי אותו, תמיד אני נופל, לא יוצא מזה כלום.


הרב: מחשבה זו לקוחה מהעולם שלנו, עולם ההישגים, התעודות והתוצאות. למשל, אם הזמנתי ארון מנגר לעוד שבוע, ואחרי שבוע הוא בא אלי ואומר לי: תשמע כל השבוע לא הרגשתי טוב, וניסיתי וקמתי ובניתי קצת, ואחר כך זה התפרק לי שוב ולא הצלחתי לבנות.


אני אומר לו: אוי, אני מצטער לשמוע, אבל אתה לא מקבל את הכסף על הארון.


אנשים לוקחים את העולם הזה ומעתיקים אותו לעבודת ה', כאילו בעבודת ה' מה שנחשב ומתקבל זה רק תוצאות, הצלחות, הישגים ותעודות, או בשפת חז"ל – עבודה של צדיקים.


אנשים בטעות חושבים שעבודת ה' שייכת רק לצדיקים, למי שמצליח להביא תוצאות מצויינות והישגים בפועל.


אבל חז"ל מגלים לנו שיש עוד סוג של עבודה, והם הנקראים בעלי תשובה. הם לא עובדים את ה' מתוך תוצאות והישגים, הם בקושי מצליחים להביא משהו, הם עובדים אותו מתוך מרורות, ייאוש, לב שבור,


מתוך אלפי הבטחות שהבטיחו לעצמם ולא עמדו בהן, מתוך סבל והצלחות מועטות. דווקא מהמקומות הללו הם שבים בתשובה, הם באים אל ה' להיות איתו בקשר מתוך התהומות האין סופיים של נפילות ובלבולים.


רוב האנשים לא רוצים להיות במקומות הללו, אבל לקב"ה יש רצונות אחרים מהם כנראה...


לקב"ה יש לו כל מיני בריות שהוא איתם בקשר, ומכולם יש לו נחת רוח והתפארות מסויימת. למשל, יש לו מלאכים מושלמים רוחניים, ובריות ארציות כמו בהמות, וצדיקים עם תוצאות,


ויש לו בריות שהקשר שלהם איתו והנחת רוח וההתפארות מהם היא מהעבודה שלהם בתוך היאוש והנפילות, בתוך התהומות הללו, לגלות גם שם את אחדות ה' ומלכותו, לגלות שגם משם אפשר להיות בקשר עם ה' ית'. להצליח להוציא משם דיבור אמיתי! זו עבודה מיוחדת במינה והתפארות מסויימת שרק הם יכולים להביא לה' ית'.


י - הסכנה בחיזוקי התשובה


אחרי שהאדם קורא את כל החיזוקים הללו שה' תמיד איתו ואוהב אותו ויקבל אותו רחמיו אינם מוגבלים והוא יכול לסלוח לך תמיד הוא עלול להיכנס לסכנה רוחנית שהאדם יתחיל לזלזל בעבירות ויאמר מקסימום אעשה תשובה ויתכפר לי והכל יהיה בסדר, 


ולכן צריך לדעת שיש כאן מורכבות מסויימת אם לא ניתן לחוטאים פתח לחזור הם יתייאשו ויפלו הרבה יותר בחטא, ואם ניתן להם פתח לחזור ונחזק אותם יש סכנה שלא מעט ישתמשו בזה כמו שחז"ל אומרים "האומר אחטא ואשוב" שהוא משתמש בפתח של התשובה כדי לעבור את החטא,


לכן צריך להחזיק את זה משני הצדדים איך לא לאבד לגמרי את החוטאים ואיך מצד שני לא לאבד לגמרי את הצדיקים ויש בזה שני עניינים.


א - להבין שהתשובה עצמה היא כבר דרך של חיזוק גדולה מאוד, לומר לאדם שגם אם נפל יש לו תיקון, והתורה אומרת את זה למרות שהיא יודעת שאדם יפול ויכול לבנות על זה שיחזור בתשובה למרות זאת היא נתנה את זה, כי יותר גרוע מליפול בעבירה זה להתייאש לגמרי מעבודת ה' ולעזוב הכל, 


ולכן התורה אמרה שיש תשובה, כי כשאדם ישמע את העונשים זה ירתיע אותו אבל מצד שני אם הוא חושב שהוא לא יכול לקום הוא יתייאש ואז יפול לגמרי. כך כותב האברבנאל (מעיני הישועה מעיין ד תמר ב) :


ייעוד העונשים בתורה הנה הוא מצד מועיל ומזיק בקצת, מועיל לפי שיצר האדם רע מנעוריו ומצד טבעו הוא נמשך אחרי החטא ולהיות האדם מוכן אל החטא הוצרכו מניחי הדתות לייעד בעונשין ולהפחיד גם בני אדם גם בני איש כדי שלא יחטאו, ואמנם היזק יעודי העונשים הוא לפי שהאנשים אחרי שידעו את ענשם המעותד לבא עליהם יוסיפו לחטא ירעו וישחיתו יותר ויתיאשו מן הטוב. כמו החולה המתיאש מן הרפואה שלא ישמור עוד לפיו מחסום בכל אוות נפשו,


ולראות ה' יתברך תועלת ויעוד העונשים מצד אחד והיזקו מצד אחר לקח בזה דרך אמצע והוא ליעד בעונשים לחטאים בנפשותם ולהודיעם שעוד ישוב ירחמם בשובם אליו.


ב - יש לדעת שדרכי החיזוק והניחומים של ההתקרבות לה' בכל מצב היא באמת תרופה גדולה, ותרופה גדולה אם לוקח אותה אדם חולה הוא יבריא ואם יקח אותה אדם בריא הוא עלול למות, לכן את כל החיזוקים צריך לשמוע מי שצריך ואם מישהו מרגיש שזה מחליש אותו באמת ילמד דברים יותר קשים ותקיפים בעניין הזה, 


כך כותב רבי נתן (ליקוטי הלכות או"ח - הלכות השכמת הבוקר הלכה א):


מַה שֶּׁדָּן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, זֹאת הַבְּחִינָה מְטַהֶרֶת טְמֵאִים וּמְטַמֵּא טְהוֹרִים, כִּי מִי שֶׁהוּא בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה צָרִיךְ דַּוְקָא לִמְצֹא זְכוּת בְּעַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפּוֹל לְגַמְרֵי ח"ו, וְעִקַּר טָהֳרָתוֹ וּתְשׁוּבָתוֹ עַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא. אֲבָל מִי הוּא טָהוֹר כְּשֶׁיַּחֲזִיק עַצְמוֹ בְּמַדְרֵגַת הַטּוֹב בְּוַדַּאי נִפְגַּם עַל יְדֵי זֶה, וְזֶה בְּחִינַת מְטַהֵר טְמֵאִים וּמְטַמֵּא טְהוֹרִים


הנה עוד מעט מקורות היכולות לחזק את האדם:


אֲפִילּוּ אִם רוֹאֶה אָדָם, שֶׁעִם מָה שֶׁנִּתְעוֹרֵר בְּלִיבּוֹ לְהַחֲזִיק בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה וּלְהִתְגַּבֵּר יוֹתֵר בַּעֲבוֹדַת השי"ת, מִתְגַּבֵּר בּוֹ הַיֵּצֶר הָרַע יוֹתֵר וּמַפִּילוֹ לְתַאֲווֹת וְשִׁפְלוּת, מִכָּל מָקוֹם לֹא יִתְחָרֵט כְּלָל עַל הִתְגַּבְּרוּתוֹ וְיוֹסִיף גְּבוּרָה עַל גְּבוּרָתוֹ, וְעַל הַמִּכְשׁוֹלִים שֶׁאֵירְעוּ לוֹ בְּדֶרֶךְ עִילּוּיוֹ יָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, וְיֵדַע שֶׁכָּל זֶה כָּלוּל בִּכְלָל טָעָה בִּדְבַר מִצְוָה דְּפָטוּר מֵחַטַּאת. וְלֹא יִירָא כְּלָל כִּי אִם יִרְאֶה קְדוּשָּׁה וּתְשׁוּבָה יִקַּח מִכָּל דָּבָר

 [אורות התשובה יד, יט]


לא ליפול מרצונות נמוכים

אֵין לְהִתְפַּעֵל מִמָּה שֶׁהַלֵּב מוֹשֵׁךְ לִפְעָמִים לְאֵיזוֹ תַּאֲוָה אוֹ לְאֵיזוֹ מִידָּה שֶׁאֵינָהּ מְהוּגֶּנֶת, וּלְהַחֲלִיט בִּשְׁבִיל כָּךְ שֶׁכָּל הוֹפָעָה עֶלְיוֹנָה שֶׁל חָכְמַת קוֹדֶשׁ אֵינָהּ הוֹלֶמֶת לוֹ. פְּתַיּוּת הִיא זוֹ. הָאָדָם נָתוּן תָּמִיד בִּסְבַךְ שֶׁל חַיִּים גּוּפָנִיִּים, חָכְמַת אֱלוֹהִים מְקַדֶּשֶׁת אֶת חַיָּיו, וְגַם מְגַדֶּלֶת אוֹתָם. סוֹעֲרִים בַּלֵּב לִפְעָמִים דִּמְיוֹנוֹת וּנְטִיּוֹת בִּלְתִּי רְצוּיִים, שֶׁהֵם עוֹמְדִים מוּכָנִים לְהִתְבַּטֵּל מִפְּנֵי הֲדַר ד', הַמִּתְגַּלֶּה בַּנְּשָׁמָה בְּהַדְרַת קוֹדֶשׁ.

[שמונה קבצים, קובץ ב, רכד]


העליות והירידות הן אופי החיים

הָעֲלִיּוֹת וְהַיְּרִידוֹת הֵן תְּדִירִיּוֹת, בְּמַצַּב הָאָדָם הַיָּחִיד, וּבְמַצַּב הָעוֹלָם בִּכְלָלוֹ, וּמִכָּל מָקוֹם הַתְּנוּעָה בִּכְלָלָהּ הִיא תְּנוּעַת עֲלִיָּה וּבִיסּוּם. וְחִילּוּפֵי הַמַּצָּב אֲפִילּוּ בְּעֵת יְרִידָה גְּדוֹלָה אֵין לָהֶם כִּי אִם עֵרֶךְ שֶׁל מִילּוּי הַיָּרֵחַ וּמִיעוּטוֹ, אוֹ זוּטוֹ שֶׁל יָם וּנְסִיגָתוֹ, אוֹ הַנְּשִׁימָה הַפְּנִימִית, הַמְּשִׁיבָה אֶת הָרוּחַ אֶל תּוֹכִיּוּתוֹ שֶׁל הַחַי, וְהַחִיצוֹנִית, הַדּוֹחֶפֶת אוֹתוֹ מִתּוֹכוֹ, אוֹ הָעֵרוּת וְהַשֵּׁינָה , שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵם נִרְאִים כַּהֲפָכִים מִכָּל מָקוֹם שְׁנֵיהֶם יַחַד הֵם מְחוֹלְלֵי הַחַיִּים הַשְּׁלֵמִים

[אורות הקודש ח"ב, עמ' תקכא]



[1] אגרות הראי"ה אגרת קעח

[2] ח' קבצים ו קמט: "הצער נמצא רק לאותו הניצוץ מן הטוב, הקשור בחטיבה אחת עם הרע, והוא מצד הטוב שלו שואף לקיום, ומדמה בדעתו, שתנאי קיומו תלויים הם בקיום כל הסתעפות הרע, שהוא קשור בו, וכל זעזוע של כילוי של הרע מכאיב אותו. ואנו שואפים להפריד את הרע מן הטוב. אז ימלא העולם עונג, יתענג הטוב בקיומו, ההולך וגובר כצאת השמש בגבורתו, ויתענג הרע בכליונו, ההולך ומתגבר גם הוא לפי רבות הטוב. נר רשעים ידעך, ואור צדיקים ישמח"

 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הנצפים ביותר