בהמה דקדושה

 


להתחיל מהתחלה - בהמה דקדושה


האדם צריך לעלות תמיד מדרגה לדרגה, וברגע שסיים את המדרגה הנמוכה הוא חוזר להיות בדרגת מתחיל בדרגה החדשה.


 כמו אדם שסיים תיכון והיה הכי גדול, ועכשיו עולה לישיבת גבוהה ושם הוא בשיעור הכי נמוך ובדרגה הכי נמוכה,


 ואם לא יבין זאת ויחשוב שהוא גם כאן הכי גדול ולא יסכים ללמוד מהגדולים ממנו לא יוכל לצמוח ולגדול ולקבל את ההשגות החדשות של הישיבה.


יש כלל כוס מלאה אינה יכולה לקבל עוד נוזלים אין אצלה מקום.


כמו כן בנפש, נפש מלאה מידיעות אינה יכולה נפשית להוות בית קיבול לקבל השגות וידיעות חדשות, 


לכן מסבירים חז"ל "תכלית הידיעה שלא נדע" והכוונה שהתכלית והמטרה של כל הידיעות שלי בדרגה הנמוכה הם להביא אותי למדרגה החדשה בדרגת לא יודע,


ואצליח שוב לשים עצמי כמי שלא יודע כלום ועל ידי כך להיות כלי קיבול לקבל את ההשגות של המדרגה החדשה.


באריז"ל כתוב שהצמצום מכשיר את המקום להיות כלי קיבול לאור ה' (הנקרא קו), ולכן מי שעולה מדרגה אבל אינו עושה צמצום בנפשו,


הכוונה שמרוקן את עצמו מכל השגותיו הקודמות ואומר שעכשיו ביחס למדרגה הבאה אינו יודע כלום, לא יוכל לקבל את הקו את אור ה' במדרגה הבאה.


וזה עלול להשאיר את האדם כל חייו באותה דרגה ומימלא בעצבות ואינו יכול לשמוח, כי השמחה תלויה תמיד בתוספת וחידוש ומה שהשיג גם אם זה השגות רבות ונפלאות אחרי כמה זמן אינו משמחו כי רגיל בזה.


וזה מה שאומר דוד המלך "בהמות הייתי עימך" היינו שביחס למדרגה הבאה אני באמת בהמה אני לא יודע כלום,


וזה מה שנקרא "בהמה בקדושה" ומגלים חז"ל שמי שאינו יודע לשים עצמו כבהמה נופל לבהמה בטומאה היינו כל התאוות הבהמיות ר"ל.


לכן צריך ללמוד בתורה לא רק איך אנחנו יודעים כבני אדם אלא גם ללמוד איך להיות בהמה, "בהמה בקדושה" ועל ידי זה ננצל מבהמה בטומאה.


לכן צריך להתחיל מחדש כאילו איננו מכירים את התורה כלל ועכשיו השנה זו תורה חדשה לגמרי ויפתחו לנו השגות חדשות לגמרי כמו בעל תשובה שעכשיו ניגש פעם ראשונה לתורה ששמחתו אמיתית לגמרי.



מקורות


ספר לקוטי הלכות חו"מ - הלכות פקדון וארבעה שומרים הלכה ד:


נִמְצָא שֶׁעִקַּר תִּקּוּן הַשֵּכֶל עַל יְדֵי בְּחִינַת הַמַּלְכוּת שֶׁהִוא בְּחִינַת כְּלַל כָּל הַצִּמְצוּמִים וְהַמִּדּוֹת כַּנַּ"ל...שֶׁהוּא קָרְבָּן מִמַּאֲכַל בְּהֵמָה שֶׁהִוא בְּחִינַת הֶעְדֵּר הַדַּעַת, בְּחִינַת צִמְצוּם הַמֹּחִין שֶׁעַל יְדֵי זֶה עִקַּר קַבָּלַת הַמֹּחִין כַּנַּ"ל. כִּי בִּקְדֻשָּׁה זֹאת הַבְּחִינָה יְקָרָה מְאֹד, הַיְנוּ בְּחִינַת בְּהֵמָה, הַיְנוּ לַעֲשֹוֹת עַצְמוֹ כִּבְהֵמָה כְּאִלּוּ אֵין בּוֹ שׁוּם דַּעַת כְּלָל כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד, וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדַע בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ...כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּשִֹים עַצְמוֹ כְּאֵינוֹ יוֹדֵעַ וְאָז עַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא זוֹכֶה לְקַבֵּל אֶת הַשֵּכֶל וְהַמֹּחַ בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה. וְגַם כְּשֶׁמְּקַבֵּל אֵיזֶה שֵֹכֶל וְדַעַת צָרִיךְ לֵידַע בְּכָל פַּעַם שֶׁעֲדַיִן אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כַּמָּה פְּעָמִים, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְקַבֵּל מֹחַ וְדַעַת חָדָשׁ בְּכָל פַּעַם.


אֲבָל אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָֹה אֱלֹקִים וּבְכָל דָּבָר יֵשׁ טוֹב וְרַע וְעַל כֵּן לִפְעָמִים מִתְגַּבֶּרֶת הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְיוֹנֶקֶת מִבְּחִינַת צִמְצוּם הַנַּ"ל, כִּי עִקַּר יְנִיקָתָם מִבְּחִינַת הֶעְדֵּר הַדַּעַת מִבְּחִינַת צִמְצוּמִים שֶׁהֵם בְּחִינַת דִּינִים כַּיָּדוּעַ. וּכְשֶׁהֵם יוֹנְקִים מִשָּׁם...אֲזַי הֵם מְהַפְּכִים הַדָּבָר מֵהֵפֶךְ אֶל הֵפֶךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, הַמְהַפְּכִים אָרְחוֹת יֹשֶׁר וּנְלוֹזִים בְּמַעְגְּלֹתָם:


 כִּי בֶּאֱמֶת צְרִיכִין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל דָּבָר וּבְכָל מִדָּה בִּמְקוֹמוֹ וּבִשְׁעָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה כָּרָאוּי, הַיְנוּ כִּי בֶּאֱמֶת צָרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא יַעֲשֶֹה מַעֲשֵֹה בְּהֵמָה חַס וְשָׁלוֹם, כִּי גֶּדֶר הָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה רָחוֹק מִמַּעֲשֵֹה בַּהֲמִיּוּת שֶׁהֵם כָּל הַתַּאֲוֹת רָעוֹת שֶׁהֵם כְּסִילוּת וּשְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן בְּחִינַת בְּהֵמָה מַמָּשׁ. וּבִשְׁבִיל זֶה ה' יִתְבָּרַךְ חוֹנֵן לְאָדָם דַּעַת כְּדֵי שֶׁיִּתְרַחֵק מִמַּעֲשֵֹה בְּהֵמָה, כִּי הַדַּעַת, שֶׁהִוא גֶּדֶר הָאָדָם, הִוא הַהֵפֶךְ מִכָּל הַתַּאֲוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת בַּהֲמִיּוּת כְּסִילוּת וּשְׁטוּת. וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְגָרֵשׁ הַתַּאֲוֹת הַבַּהֲמִיּוֹת אֲזַי נִתְחַזֵּק וְנִתְרוֹמֵם שִֹכְלוֹ, כְּפִי הַכְנָעַת הַתַּאֲוֹת הַבַּהֲמִיּוֹת כֵּן נִתְרוֹמֵם שִֹכְלוֹ כִּי כְּשֶׁזֶּה נוֹפֵל זֶה קָם.


וַאֲזַי כְּשֶׁמַּגִּיעַ אֶל הַשֵּכֶל אָז צָרִיךְ לֵידַע הָאֱמֶת שֶׁעֲדַיִן הוּא רָחוֹק מֵחָכְמָה בִּבְחִינַת אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה שֶׁיַּשְֹכִּיל שֶׁרָחוֹק מִמֶּנּוּ הַחָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְאָז צָרִיךְ דַּיְקָא לַעֲשֹוֹת עַצְמוֹ כִּבְהֵמָה כְּמוֹ דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁבְּוַדַּאי הָיָה חָכָם גָּדוֹל אֲמִתִּי וְאוֹמֵר וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדַע בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ. וְזֶה בְּחִינַת בְּהֵמָה בַּקְּדֻשָּׁה, בְּחִינַת אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בְּנֵי אָדָם שֶׁעֲרוּמִין בְּדַעַת כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן וּמְשִֹימִין עַצְמָם כִּבְהֵמָה.


אֲבָל הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַקְּלִפּוֹת מְסִיתִין אֶת הָאָדָם מֵהֵפֶךְ אֶל הֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם כְּמוֹ שֶׁנִּמְצָאִין כַּמָּה בְּנֵי אָדָם שֶׁמְּשֻׁקָּעִים בְּכָל הַתַּאֲוֹת כַּאֲשֶׁר הֵם יוֹדְעִים בְּעַצְמָם וְהֵם עוֹשִֹים מַעֲשֵֹה בְּהֵמָה מַמָּשׁ, וְהֵם רוֹצִים עוֹד לֵידַע חָכְמוֹת וְהֵם חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבוֹנִים, וְרוֹצִים לְהַטִּיל מוּם בְּקָדָשִׁים חַס וְשָׁלוֹם, לִמְצֹא קֻשְׁיוֹת וְחֶסְרוֹנוֹת בִּגְדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים הָאֲמִתִּיִּים כְּאִלּוּ הַכֹּל צְרִיכִים לִלְמֹד שֵֹכֶל מֵהֶם, בִּפְרָט הָרְשָׁעִים הַגְּדוֹלִים שֶׁהֵם כַּת הַמְחַקְּרִים הָעוֹסְקִים בְּסִפְרֵי חִיצוֹנִים וּבִלְשׁוֹנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר רִשְׁעוּתָם מְפֻרְסָם לְעֵין כֹּל, וְהֵם מְשֻׁקָּעִים בְּכָל הַתַּאֲוֹת רָעוֹת וַחֲשׁוּדִים עַל כָּל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה כַּמְפֻרְסָם וְהֵם גְּרוּעִים מִבְּהֵמוֹת בְּרִבּוּי זֻהֲמַת תַּאֲוֹתֵיהֶם הָרָעוֹת, וּמְעִזִּים פְּנֵיהֶם כִּכְלָבִים וְאוֹמְרִים שֶׁהֵם חֲכָמִים וּנְבוֹנִים וְקוֹרִין אֶת הַכְּשֵׁרִים וְהַיְרֵאִים הָאֲמִתִּיִּים בְּשֵׁם כְּסִילִים וְשׁוֹטִים וּפְתָאִים וּמְהַפְּכִים הַקְּעָרָה עַל פִּיהָ.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה