יצר המין

 

הסבר קצר וקולע לשמירת הברית

לא להפוך את האמצעי למטרה

אחד היסודות הגדולים ביהדות הוא הבחירה החופשית. 

את רוב ככל הפעולות האנושיות הנוגעות לאיך להשתמש בחיים השאיר הקב"ה לבחירתו של האדם, וזה, כידוע, היסוד לשכר ועונש. כך הוא בטבע הבריאה ביחס למרבית הפעולות שבהן האדם בוחר מה לעשות עם חייו ולאן לכוון אותם. 

אולם, ככל שמדובר בפעולות שקרובות יותר לעצם קיום החיים הבחירה החופשית מצטמצמת ואת מקומה תופסים אינסטינקטים וכוחות טבעיים.

כך, למשל, בפעולת הנשימה. הנשימה אינה רצונית ואינה תלויה בבחירה. אינסטינקטיבית אדם אינו יכול להפסיק לנשום באופן רצוני.

במעגל רחב מעט יותר לעצם קיום החיים נמצאת האכילה שגם היא תוצאה של תחושת רעב טבעית שהקב"ה טבע בנו ודוחפת אותנו לאכול. מאחר והאדם יכול להתקיים זמן מה מבלי לאכול הדחף הטבעי לאכילה חלש מהדחף לנשימה ואולם עדיין ישנו כח פנימי חזק שגורם לנו לאכול ומצמצם את חופש הבחירה השכלי.

כך הדבר גם ביחס לייצר ההולדה שנוגע לקיום החיים עצמם. בו נעוץ עתיד הקיום האנושי ולכן הוא טבוע בנו ככוח גדול. 

לכן כשחז"ל ביקשו להרוג את יצר העריות לא נמצאה ביצת תרנגולת בת יומה אחת בכל ארץ ישראל (גמרא, מסכת יומא דף ס"ט ע"ב). והכוונה בזה שאין קיום והמשכיות לעולם מבלעדי יצר ההולדה. 

בדחף הטבעי הגדול שטבוע בנו לעצם קיום החיים והמשכתם טמונה סכנה של הפיכת האמצעי למטרה.

כל עוד אנחנו משתמשים בכוחות הטבעיים החזקים שלנו כאמצעי לקיום החיים זה מצויין, כשהאמצעי הופך למטרה הוא עלול להיות מזיק והרסני.

כך עלול מי שינשום מהר וחזק מידי להתעלף,

וכן מי שיתענג על מעדנים רבים מידי ולא בריאים, והנאת האכילה הופכת אצלו למטרה בפני עצמה ומחליפה את היותה אמצעי לקיום הוא מזיק לבריאותו, 

כך בדיוק גם מי שהופך את יצר הקיום למטרת הנאה בפני עצמה במקום אמצעי לקיום העולם הוא מזיק לו ולמציאות.

הפיכת האמצעי למטרה בהקשר הזה טומנת בחובה סכנות גדולות של איבוד שליטה והתמכרות לתאווה, פריצת מסגרות, פירוק המשפחה ועוד ועוד, כפי שהמציאות מוכיחה. משום כך אוסרת התורה את השימוש ביצר הקיום בכל מקום שבו הוא אינו מביא לידי הולדה ואינו משרת את התכלית של קיום העולם והמשכיות הדורות. 

שימוש לרעה בכח עוצמתי והכרחי שנטבע בנו לשם קיום העולם לשם תאוות חיצוניות ובלתי נשלטות שפעמים רבות סותרות את קיום העולם ומפרקות את התא המשפחתי, הוא הרסני ומסוכן.

ישאל השואל: אם כח ההולדה נועד לשרת את המשכיות הדורות מדוע הוא מותר בקדושה וטהרה במסגרת המשפחתית גם כאשר הוא אינו נועד להביא להריון?

התשובה לכך מונחת בצורך האנושי הטבעי במעטפת של הורים ומשפחה לאורך שנים כחלק מהמשכיות הדורות.

אצל חלק גדול מבעלי החיים סמוך לאחר הלידה ניתק הקשר בין הוולד לאימו והוולד עומד מיד על רגליו ומסתדר לבד. לא כך אצל בני האדם. אצלנו, התינוק הילד והנער זקוקים להוריהם במשך תקופה ארוכה לצרכיהם הפיזיים, הרוחניים והחינוכיים לפני שהם עומדים על רגליהם והופכים להיות עצמאיים.

משפחה בריאה ותומכת הכרחית לבריאות הטבעית והנפשית של הדורות הבאים. יחסיי האישות בין בני זוג, כשהם נעשים בקדושה ובטהרה, תורמים רבות ליציבות התא המשפחתי ולאהבה בין שני ההורים והם חלק בלתי נפרד מקיום העולם והמשכיות הדורות ומשום כך הם מותרים ורצויים במידה. לא כך כאשר הם נעשים מחוץ למסגרת המשפחתית המקיימת את העולם או כאשר באופן טבעי הם אינם יכולים להביא לידי הולדה.