אמונה וקורונה ב' - כמות מול איכות

אמונה וקורונה ב' -  כמות מול איכות

הקורונה הביאה איתה הרבה זמן פנוי, כולנו הרבה בבית ורק לפעמים מגיחים החוצה פה ושם ומצב זה עלול לסכנות רוחניות, חז"ל אומרים שהבטלה מביאה לידי חטא כי כוחות החיים כל הזמן צריכים לצאת אל הפועל וברגע שלא עובדים איתם ומעבדים אותם הם מחמיצים ומקלקלים את האישיות.

הבוקר התקשר אלי תלמיד והודיע לי חגיגית שהוא לא מצליח ללמוד תורה הוא משועמם וכל היום ישן ורואה סדרות.

 הצעתי לו שיקבע שעה אחת ביום שבה הוא לומד תורה לא משנה מה עבר עליו לפני ומה הוא מתכנן שיעבור עליו אחרי ועל ידי שעה זו הוא יקבל כח להוסיף טוב חסד תורה ומצוות בכל שאר היום. ואמר לי:

 "מה הקטע? כל היום אני ישן ורואה סדרות ורק שעה אחת לומד תורה זה כלום אתה עושה ממני צחוק עדיף כבר לא לעשות את זה מה זה כבר יכול להשפיע עלי??..."

עניתי לו יסוד אמוני מאוד חשוב הנקרא כמות ואיכות עליו אני רוצה לדבר.

נניח שאדם אוסף שבוע שלם מלא מלא קש ועוד קש וזרדים ועושה ערימה גדולה ויציעו לו להוסיף רק פעם אחת ביום גפרור אחד דולק לתוך הערימה הזאת... האם יתכן שיאמר:

"מה הקטע תראו כמה קש יש כאן זה סתם גפרור קטן בכמותו מול כל הערימה הגדולה של הזרדים הענקיים האלה מה הוא כבר יכול לעשות?.."

ודאי שלא! כי כל בר דעת מבין שהם כלל לא באותו סוג, ולכן לא בודקים אותם כמותית אלא כמות מול איכות, והאמת היא שפעם אחת שהוא ידליק עליהם גפרור אחד קטן בכמותו אבל ענק באיכותו כבר הכל יישרף מתוקף העוצמה של הפעולה כי זה לא עוד קש בצבע אחר אלא עוצמה שלא משתווה בכלל לכן היא מנצחת את כל הערימה כולה. 

כמו כן העולם שלנו מתחלק לשתיים עולם של עבדות ועולם של חופש.

כל הדומם צומח והחי שייכים לעולם של עבדות, הרי מה זה עבד אדם שאין לו רצון חופשי משלו הוא עושה את מה שבעל הבית בוחר ורוצה, כמו כן כל הדצ"ח הם עבדים לטבע אין להם רצון בחירי חופשי משלהם מה שה' טבע בהם כך הם מתנהגים וגם המלאכים כולם הם שליחים של הבורא ברמות כאלה או אחרות אבל הם גם עבדים לרצון ה'.

היצור היחיד שמורכב מעבדות וחופש (גוף ונשמה בלשון חז"ל) הוא האדם, הוא היחיד בבריאה שנברא עם מימד של חופש באישיותו כמו אלוהים שפועל ברצון חופשי ללא הכרח ולכן רק אצלו נאמר שנברא "בצלם אלוהים"

העובדה שאדם ישן בבית עד מאוחר או אוכל או ורואה דברים שטבעיים לו אם הוא פועל את כל זה רק מתוך זרימה טבעית הטבועה בו זה הכל שייך למרחב העבדות שבו והוא חווה רק אותו ושם את עצמו ביחד עם כל עולם הטבע הגשמי והרוחני קומת האדם החופשי שבו בכלל לא באה לידי ביטוי.

אולם ברגע העצום הזה ביום (אפילו אם זה רק שעה ) שהוא יושב ועוצר הכל בצורה לא טבעית ומתיישב ללמוד כנגד הטבע ולמרות הטבע הוא מבטא פעולה מעולם אחר מעולם של חופש וזה כבר ביטוי איכותי של קומת האדם ולכן לא שייך כלל להשוות את הכמות של שניהם. לישון זה עבדותי ללמוד תורה זה פעולה עצומה מעולם אחר מעולם אלוהי פעולה של אש "הלו כל דברי כאש נאום ה'"

נניח שאנחנו זורמים אם הפעולות הטבעיות שלנו כל היום אבל ברגע שאנחנו עוצרים ובבחירה חופשית דווקא ללא דחיפה טבעית אנחנו בוחרים לעשות טוב לעשות חסד לעשות מצווה ללמוד תורה למרות שהטבע דוחף לכיוון אחר אנחנו צריכים לשמוח מהמעשה הזה כל היום כולו כי חווינו את הממד האלוהי שבנו את ממד החופש נגענו באלוהים, וזה לא עוד פעולה אחת מיני רבות אלא פעולה עצומה באיכותה שבכוחה להשפיע ולהרים ולתקן את כל הפעולות הטבעיות שקדמו לה.

וככל שהרבה מעם ישראל ישליטו את הממד הנצחי והחופשי על המציאות גם הטבע בכלל המציאות יתכופף לעומת החופש האלוהי וגם אם בצורה טבעית המגיפה לא יכולה ולא אמורה לעצור בצורה חופשית של הבורא אפשר לעשות הכל.

כי הקב"ה מנהיג את העולם במידה כנגד מידה ואם חלק איכותי בעם ישראל בני הישיבות והדתיים יגבירו אצלם את הצד החופשי שבהם גם ה' בהנהגתו יגביר את רצונו החופשי להטיב לנו ולהושיע אותנו מהצרה הזו אמן כן יהי רצון. וכך מסביר הרמח"ל בדעת תבונות סימן עו:

אחר שידענו מציאות האדם ועניינו בין בנשמתו בין בגופו,..הנה צריכים אנו להבין איך שמתנהג עמו הקב"ה בכל הזמנים האלה, בין לעניין גופו, בין לעניין נשמתו..והנה האדם הוא עצמו המתקן והנתקן, כי את עצמו הוא מתקן בעבודתו..ובידו הוא להגביר בעצמו את הגופניות ודרכיו, או הרוחניות ודרכיו. ואמנם, אם מגביר האדם את גופו ומשליטו, הנה האדון ית"ש במידה שהוא מודד כן ימדוד לו - להנהיגו רק בהסתר פנים. ומכאן נמצא שיהיה רחוק מאור החיים, מן החכמה והדעת, ומשוקע בזבל זוהמת החומריות והבלי העולם הזה: לא כן בהיות האדם משליט את נשמתו, כי אז גם הקב"ה יאיר פניו אליו, ויעלהו לעילוי גדול להיות כאחד מן השרפים, כי גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת, וכמו שהיה לדור דעה על הר סיני, וכמו שיהיה לעתיד לבא בזמן שנאמר (יואל ג, א), "אשפוך את רוחי על כל בשר"