כולם מחפשים פתרון לסכסוך בין היהודים והערבים. בעצם יש רק שלוש דרכים: כלכלה, צדק וזכויות, או ייעוד וברכה. שתי הראשונות כבר נוסו. למה הן לא מגיעות לשורש? ומה כן?
הדרך הראשונה: כלכלה
במילואים אמר לי איש כלכלה: הכל כלכלה! תפתור את הכסף והכל יסתדר. מול מיליארד דולר כל אמונה נופלת.
אמרתי לו: תציע לאדם מיליארד דולר, בתנאי שיירה לאמא שלו בראש. מה יקרה? הוא לא יעשה את זה. למה? כי יש בו אמונה: הכרת הטוב לאמא שלו. ניצוץ אחד של טוב, וכל הכלכלה מתפרקת מיד!
זה מה שקורה בנפש. האדם לא חי רק מכסף. הוא חי ממה שהוא מאמין בו, ממה שנותן לו משמעות. ולכן האמונה היא הגורם המרכזי בכל הסיפור הזה.
וזה לא רק רעיון. ניסו! מפקד בג'נין סיפר לי שהניסיון הכלכלי קרס שם, וגם בעזה ראינו אותו קורס.
הדרך השנייה: צדק וזכויות
אנחנו במלחמה קשה מול האויב, אבל עיקר הבעיה הוא אחר: אנחנו לא מאמינים שהצדק איתנו לגמרי.
נתן אלתרמן כתב על זה שיר. השטן מחפש איך להפיל את העם הנצור, שיש לו אומץ וכלי מלחמה. הוא לא נוגע בכוח שלו. הוא רק מחליט: "רק זאת אעשה: אכהה מוחו, ושכח שאיתו הצדק" ("אז אמר השטן").
למה זה כל כך מסוכן? כי מי שלא בטוח בצדק שלו מתכווץ מבפנים. יש לו נשק ביד, אבל אין לו כוח בלב.
אז הנה חמש סיבות למה הארץ הזאת שלנו:
א. השם מדבר בעד עצמו. צרפתי צריך להוכיח שצרפת שלו? אנגלי צריך להוכיח שאנגליה שלו? מכירים עוד עם שנקרא עם ישראל? עוד ארץ שנקראת ארץ ישראל? זהו!
ב. ה' נתן אותה לנו, וזה הדבר הכי מוסרי שיש. יש שטוענים שכיבוש כנען בידי יהושע לא היה מוסרי. אבל בני נח קיבלו כל אחד חלק: שם את אסיה, חם את אפריקה ומצרים, ויפת את אירופה. וכנען היה מבני חם (בראשית י).
כשאברהם מגיע לארץ כתוב "וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ", ורש"י מסביר שהכנעני היה אז הולך וכובש אותה מזרעו של שם. לכן ה' אומר "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת": אני עתיד להחזיר אותה לבניך (בראשית יב, ו-ז וברש"י).
ובזה רש"י פותח את כל התורה: אם יאמרו אומות העולם לישראל "ליסטים אתם", נענה להם: "כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא" (רש"י בראשית א, א).
ג. כיבוש נותן זכויות - כן או לא? אם כן, כבשנו את הארץ משבעת העממים וזה שלנו. אם לא, אז הערבים כבשו אותה מאיתנו, שיחזירו לנו!
וגם אחרי חורבן בית שני, בשנת 70 לספירה, לא הייתה גלות המונית. המשיכה להיות כאן התיישבות יהודית בגליל: רבן יוחנן בן זכאי, רבי עקיבא, חתימת המשנה בידי רבי יהודה הנשיא וחתימת התלמוד הירושלמי. כל זה גם אחרי המרד שנכשל והמון הרוגים. המוסלמים כבשו את ירושלים רק בשנת 638.
ד. "עזוב היסטוריה", יגידו. "לא היו כאן יהודים, היו כאן ערבים. נלחמתם והעפתם אותם, והם לא אשמים בשואה שלכם. לא פותרים עוול בעוול." התשובה: רוב המהגרים הערבים הגיעו לכאן אחרי שאנחנו באנו, כי הם ראו שהמקום מתפתח.
ועוד: האימפריה הבריטית נתנה את הצהרת בלפור, והאומות הסכימו שזה המקום שלנו. בשנת 1947 עצרת האו"ם הביאה את תוכנית החלוקה. הערבים סירבו ופתחו במלחמה. אחרי המלחמה רצו לחזור לגבולות החלוקה, ובן גוריון אמר: תחזירו לנו את ההרוגים של מלחמת השחרור, ונחזיר לכם את השטח.
ה. אין לנו מדינה אחרת. לעם היהודי אין עוד מדינה בעולם. למוסלמים יש עשרות. מיעוט נרדף שמקבל מקום אחד - זה נקרא צדק.
הצדק נכון, אבל הוא לא מספיק
כל זה אמת. אבל הבעיה של הצדק היא שהוא לא עובד, ולא עבד עד היום. אותנו הוא לא כל כך משכנע, ובטח שלא את האויבים.
הדרך השלישית: ייעוד וברכה
ארץ ישראל היא לא מולדת טבעית שיש לנו עליה זכויות. היא ארץ הייעוד! אברהם הולך אליה, עם ישראל עולה אליה ממצרים, וכל התורה מדברת עליה כעל מקום שצריך להגיע אליו. אתה מקבל אותה בתנאי, לא כירושה טבעית.
ומה ההבדל בנפש? על זכויות אפשר לוותר. על חובות לא. מי שחושב שיש לו רק זכות, יכול להתעייף ולומר "עזוב, לא שווה". מי שיודע שיש לו שליחות, יש לו בשביל מה לקום בבוקר.
בשביל מה קם עם ישראל? בהתחלה היו בעולם משפחות. אחר כך נהיו עמים, ובין עמים יש אינטרסים ומלחמות. עם ישראל קם כדי להחזיר בין העמים את האחווה של משפחות. אחרת למה צריך עוד עם? לכן נאמר: "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית יב, ג).
כל הקיום שלנו הוא להביא ברכה לכל העמים. ואם ננסה להיות כאן עם רע ומושחת, בלי ייעוד, אין לנו שום הצדקה להיות כאן!
למה היה צריך לכבוש את הארץ?
במבט ראשון זה נראה כאילו התורה מעדיפה את טובתנו על טובת אחרים. אבל הרב קוק מלמד שזה לא ייתכן. ה' רחמיו על כל מעשיו, ולא ניתנה לנו רשות לדחות עם בשביל טובת עצמנו.
המטרה היא ההצלחה של כל האנושות, והיא נבנית דרך עם אחד שפועל על כולם. לכן הארץ ניתנת בתנאי של שמירת התורה. עם תורה, הכל ביושר ובצדק. בלי תורה, זה עושק וגזל. ההיבדלות שלנו מהעמים היא בעצם הדרך הכי חזקה להועיל לכולם (מדבר שור, דרוש כב).
מי צודק - הימין או השמאל?
הימין אומר: אני רוצה לכבוש את כל הארץ כדי להביא את הברכה האלוהית לעולם. השמאל אומר: אתה כובש, אתה משיחי, אתה לא מוסרי. מי צודק? שניהם!
בלי תורה זה באמת לא מוסרי. עם תורה זה מוסרי מאוד ומביא ברכה. השאלה היא לא אם הלאומיות מוסרית, אלא איזו לאומיות: לאומיות חילונית לא מוסרית, לאומיות יהודית מוסרית. "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט, ו).
אז למה בכלל לאומיות? למה לא להביא טוב לכולם בלי הבדל? כי הלאומיות הישראלית היא כלי להרים את כל העולם. זה כמו צה"ל: כדי להיטיב עם כל העם מתייחדים אנשים לצה"ל, וזה לא פתוח לכולם.
אבל לאומיות בלי הדרכת התורה, מלמד הרב קוק, היא רק אהבה עצמית גסה בלבוש של לאומיות (עין איה, שבת א, פרק ראשון, מט).
המלחמה היא מול מי שמפריע לנו להיות אנחנו. אבל להפוך את העולם לעובד ה' עושים בדוגמה אישית, לא בכוח. לא נצטווינו לשאת חרב ולקרוא בשם ה' לעמים. כשהם יראו את ההוד והשלום, הם ירוצו לבקש את ה' בעצמם (עין איה, ברכות ב, ט, שיד).
ולמה יש שנאה? עד היום השפענו על העולם בעיקר חובות, מוסר וצדק. ומי שמזכיר לך חובה, נשארת עליו טינה בלב, כי הוא לא נותן לנפש להתפשט בכל מה שהיא רוצה.
אבל כשיתגלה שאנחנו מביאים לעולם דרך חיים של עונג ואושר אמיתי, זה יהיה אחרת. אושר הוא דבר שכולם רוצים, ואת המקור שלו אוהבים: "יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי" (זכריה ח, כג; אורות ישראל ה, טו).
גם העולם מצפה מאיתנו לזה. אינטלקטואלים בריטים אמרו לפרופ' זאב צחור שהם חלמו שכאן ייכתב ספר הספרים החדש לקראת גאולת העולם: "היו לעולם ציפיות, וראו מה עשיתם".
שורש הבעיה: התכחשות לייעוד
עשרות שנים אומרים לנו שהניסיון להיות יהודים בארצנו, עם מקדש וסנהדרין וכל הארץ, הוא מה שמביא עלינו בעיות ביטחון ושנאת העולם. המציאות מראה הפוך.
ה' החזיר אותנו לכאן כדי למלא ייעוד ולהביא ברכה. בלי זה אין לנו זכות להיות כאן, וכל התכחשות לכך מביאה לאיבוד הארץ. גם התת מודע של הגויים מרגיש זאת.
וכך כתוב: "וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם... וְצָרְרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ" (במדבר לג, נה). אור החיים מסביר: לא רק שיחזיקו בחלק שלא זכיתם בו, אלא גם על החלק שאתם יושבים בו יאמרו לכם: קומו, צאו ממנו!
כשלא מאמינים שזו לאומיות של ברכה, הארץ מתחילה להילקח מאיתנו. וכשלא שומרים את המצוות, גם: "וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ" (ויקרא יח, כח).
ואין סכנה שנהיה עם מדכא. להפך! אנחנו כל הזמן דואגים לעמים ושוכחים את עצמנו. עם ישראל רוצה לחיות בגלל המטרה המוסרית של כל העולם, ואוהב אותה יותר מאת עצמו (אורות ישראל א, ה).
אז מה הפתרון? לא רק כסף ולא רק צדק. אנחנו לא כאן רק כדי להישאר בחיים. אנחנו כאן כדי להביא ברכה לעולם! וכל אחד מאיתנו הוא חלק מהשליחות הזאת, וצריכים אותו מאוד.