אלוהים מדבר איתך!!
הבורא מדבר אלינו כל הזמן אנחנו רק צריכים להקשיב לו.
הבורא מדבר אלינו בעיקר דרך ארבע ערוצי תקשורת מרכזיים ובכל
ערוץ הוא מתגלה בצורה ברורה ובהירה יותר:
א . בחוקי הטבע - המרכזי שבהם הוא גוף האדם על כל
שכלוליו.
ב. בהיסטוריה ובמאורעות - המרכזית שבהם ההיסטוריה הישראלית.
ג. דרך המצפון והנשמה - המרכזית שבהם דרך הישרים
והצדיקים.
ד. בהתגלות הנביאים ורוח הקודש - המרכזית שבהם היא
התורה.
ונסביר אותם אחד לאחד.
א - בחוקי הטבע.
דרך החכמה והסדר שקיימים במציאות, עולה
אמירה פשוטה שיש מסדר, מנהיג, מחיה ומאחד לכל העולם הזה, וזוהי סוג של התגלות
ואמירה כלפי האדם: "אני כאן".
ממש כמו אדם המתחבא באי בודד מחברו
ורוצה שיגלה אותו, ולכן משאיר לו ציור עמוק ויפה שרק אדם יכול לצייר. הוא מצפה
מחברו שיסתכל על הציור ויבין שהוא שם, כי שום בעל חיים אינו יודע לצייר בצורה כזו.
זהו עומק הציווי בתנ"ך: "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה".
בכל מערכות הטבע יש חכמה אין-סופית, אך
הגוף הוא פלא פלאים. מי שמתרכז בלימוד עליו, ממש שומע את הקריאה האלוהית שהוא כאן.
למשל, העין האנושית היא אחת המערכות המתוחכמות ביותר בטבע - היא מסוגלת להבחין
בכ-10 מיליון גוונים שונים של צבעים, להסתגל במהירות לשינויי אור וחושך, ולעבד
כ-36,000 פיסות מידע בשעה.
המוח האנושי, שמעבד את המידע מהעין,
מדהים אף יותר - הוא מכיל כ-86 מיליארד תאי עצב המחוברים זה לזה בטריליוני
חיבורים, צורך רק כ-20 ואט של אנרגיה (פחות מנורה ביתית!), ומסוגל לאחסן כמות מידע
המוערכת בכ-2.5 פטהבייט - שווה ערך למיליוני שעות של סרטים. היכולת של המוח והעין
לעבוד יחד בסנכרון מושלם, תוך עיבוד וניתוח המידע בזמן אמת, היא עדות לתכנון
המופלא של גוף האדם.
ב - בהיסטוריה ובמאורעות המציאות.
מספרים על אדם אחד שטבע בים והתפלל
לאלוהים שיציל אותו. הגיע אליו מציל, אך הבחור, מאמין אדוק, דחה אותו ואמר:
"אלוהים יציל אותי!" ושילח את המציל לדרכו. הגיעה סירת הצלה, וגם לה הוא
צעק: "לא תודה, אלוהים יציל אותי!" וגירש אותם. מן השמיים הופיע מסוק,
ריחף מעליו ושלשל לו חבל הצלה. "אלוהים יציל אותי!" הוא התעקש וסירב
לעלות. המסוק נעלם באופק, והאיש שקע למצולות, טבע ומת. כשעלה לשמיים, פנה לאלוהים
ושאל: "אלוהים! מה זה צריך להיות?
התפללתי אליך! למה לא הצלת אותי?!" ואלוהים ענה לו:
"אני לא הצלתי
אותך?! שלחתי לך מציל, סירה ומסוק!!!"
עלולה להתפתח מחשבה שאלוהים מתגלה רק
בנס ובשבירת הטבע, אך מחשבה זו אינה יהודית. אלוהים מדבר איתנו דרך כל מאורעות
המציאות הטבעית וזה עיקר הגילוי הקבוע שלו. המציאות אינה אוסף של אירועים שאינם
קשורים זה לזה - יש להם סדר והשגחה, והיא בעצמה אחת מהצורות של אלוהים לדבר איתנו.
למשל, כשאדם מבקש בתפילה שה' יקרב אותו
אליו ויראה לו את הדרך ואלוהים לא עונה לו, שלא יחכה לשמוע את קולו של אלוהים מבעד
לפרוכת... אלא יחכה לראות מה המציאות תזמן לו. ייתכן שפתאום יתקשר אליו חבר
ויזמין אותו לשיעור תורה חדש, או שאולי ימצא ספר בספרייה שחיכה שם שנים והוא לא
פתח אותו, ופתאום עכשיו החליט לפתוח ולהסתכל בו, וספר זה ישנה לו את כל ההסתכלות
על המציאות. מאורעות אלו הם דיבור של אלוהים אליו - דרך החבר, דרך הספרים, דרך
המאורעות ודרך ההיסטוריה.
שיא הדיבור האלוהי דרך המאורעות הוא
בהיסטוריה, ובעיקר בהיסטוריה העל-טבעית של עם ישראל, שמולה כל היסטוריון ניצב פעור
פה, וההיסטוריה הזו זועקת זעקה גדולה וארוכה של אלפי שנים: "יש אלוהים".
ג - במצפון וקולות הנשמה
הקולות הנובעים מעומק האישיות שלנו הם קריאות של אלוהים אלינו.
למשל, בראותנו אדם בצרה, מתעוררים בנו קולות שדוחפים אותנו אל הטוב וכמעט מכריחים
אותנו לעזור לו. קולות אלה אומרים גדולי ישראל הם ממש קולו של אלוהים הזועק אל
האדם ממעמקי ליבו[i].
אלוהים כל הזמן קורא אל הטוב כי זוהי ההתגלות המרכזית שלו
ולכן בהרבה מקומות בתורה, בנביאים, בכתובים ובדברי חז"ל, ה' יתברך מתואר
בזיהוי גמור עם הטוב. למשל בתהילים: "הַלְלוּיָהּ הוֹדוּ לַה' כִּי
טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ"[ii]; "טוֹב
אַתָּה וּמֵטִיב לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ"[iii]; "טוֹב
ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו"[iv].
אפשר להתעלם מהקולות הללו, להשאיר אותם עמומים ולהעמיס עליהם
רעשים חיצוניים עד שקולה של הנשמה כמעט ולא יישמע. אבל בסוף, את קולה של הנשמה אי
אפשר לכבות[v].
דומה הדבר לשעון מעורר שמצלצל וכדי להחליש את עוצמתו שמים
עליו כמה שמיכות עד שבקושי שומעים אותו. כך לפעמים אדם מפחד להיות עם עצמו בשקט,
כי כשאדם מכבה את המרחב הגופני, הנפשי והרוחני שלו אז הנשמה מתחילה לדבר. מה עושה
האדם? מכסה את קולה של הנשמה ב'מוזיקה' רועשת – הנאות החיים ומכשירים טכנולוגיים
חדישים.
זה ההסבר העמוק לעובדה שלא מעט אנשים מפחדים היום לשהות עם
עצמם לבד. כשהאדם המודרני מוצא את עצמו לבד הוא מיד מפעיל מוזיקה, ואפילו במקלחת,
הוא צופה בסרטונים או יוצא לבלות עם חברים - העיקר שיהיו רעשי רקע. כי השקט מכריח
את האדם לשמוע את קולות הנשמה, את קולו של אלוהים ששואל אותו בעקביות -
"אייכה? תגדל! תהיה יותר טוב! תתפתח!". השיא בישרים והטובים.
ד - בהתגלות הנביאים ורוח הקודש.
בכל תחום יש מומחים, גם ביכולת השמיעה
של הדיבור האלוהי. ביכולת לתקשר עם הבורא יש מומחים - לאורך כל ההיסטוריה היו
אנשים שתקשרו עם אלוהים והעבירו ממנו מידע לאנושות. ליכולת הקליטה הזו יש רמות
משתנות, והנמוכה שבהן מכונה 'רוח הקודש', שגם הגויים יכולים להשיגה.
כמובן שיש במרחב זה, כמו בכל מרחב,
שקרים ובוסריות, וצריך לבדוק שאכן זהו דיבור אלוהי אמיתי. אך זהו אחד הערוצים
שדרכם אלוהים קורא אלינו. עם ישראל הוא המומחה והתמצית הטובה ביותר של האנשים שזכו
לדבר עם אלוהים ולהעביר את דברו אל האנושות, ועיקרי דבריו בהתגלויות אלו כתובים
בתנ"ך על ידי נביאי ישראל. מי שילמד אותם ישמע את קול ה' הקורא אליו מתוך
הנבואות.
אם כן, מכל מיני כיוונים אלוהים מדבר איתנו, וקורא לנו אליו.
להיות כמוהו 'טובים ומטיבים' וצריכים להאזין ולשמוע לדיבורים שלו אלינו.
[i]
כפי שכתב הרב קוק (אורות ישראל א, ו): "שתי נטיות מתרוצצות הננו פוגשים בנפש
האדם, נטיה למלא את כל שאיפת הרע... ולעומתה שאיפת הטוב. הדרך האחד הוא דרך
הירידה, כלומר להדריך את האדם בחינוך כזה עד אשר סוף כל סוף ישתקע קול אלוהים
אשר בלבבו, ויהיה כולו מסור לשאיפותיו המוטבעות בעומק חומרו...הדרך השנייה היא
דרך העלייה, לבקש לחנך את האדם עד שיבוא למרום המטרה, שרק קול האלוהים ישמע
בלבבו, ורק הטוב האור החסד והאהבה יהיה חלקו".
[ii] תהלים קו,
א.
[iii] שם קיט,
סח.
[iv] שם קמה, ט.
[v] מאמרי הראיה, לדמות דיוקנו של הרמב"ם, א:
"במעמקי הנשמה האנושית קול ד' קורא בלא הרף, מהומת החיים יכולה רק להמם את
הנפש, עד שלא תשמע ברוב עתות חייה את הקול הקורא הזה. אבל
בשום אופן לא תוכל לעקור את היסוד, את השורש והעיקר, של הקול הזה, שהוא באמת כל
עצם החיים האנושיים. ועל כן אנחנו רואים בכל התולדה האנושית, שגליה מכים תמיד בתוך
הים הגדול הזה של קול ד' הקורא בלא הרף. בצורות שונות מתגלם הקול הנורא הזה.
בתכסיסים שונים הולכת נפש האדם הפרטי ונפש הקבוץ האנושי, הכללי או החלקי, ומבקשת
דרכים, איך להקשיב את הקול הזה. וגם באלה שהם מתאמצים לברוח מפניו ולהשתיק אותו,
אין הבריחה וההשתקה הזאת אלא מגלה ביותר את קשורה הפנימי של הנפש אל אותו הקול
האדיר, שאינו פוסק מנהום גם בלבבם ומרדות גם בהם עצמם. אכן לשוא גם כל מאמצי
הבריחה ממנו וכל התחבולות להשתקתו, קול ד' לא יפסק, זכרו לא יסוף, לעולם ירעם
עליהם בתוכם ובנפשם פנימה, קול ה' בכח, קול ה' בהדר".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה