גילוי יחוד ה'
בהיסטוריה
יסוד היסודות של תורת הרמח"ל הוא גילוי יחוד ה'.
היחוד אינו נמצא רק ביקום בלבד, דהיינו בטבע ובפיזיקה אלא גם בהיסטוריה. החידוש העצום של הרמח"ל שכל תהליך ההיסטוריה על כל סיבוכיו המורכבים נועד כולו ללא יוצא מן הכלל לגלות את יחוד ה'[1].
היחוד הוא השלום
מהו היחוד שבשבילו נברא העולם וסביבו הכל
מסתובב?
יחוד בשפה הפנימית הכוונה לשלום[3], תכלית ההיסטוריה היא לגלות את השלום בין כלל החלקים שלה ובעיקר לחבר ולהשלים בין הנברא לבורא.
באמת רואים ככל שהעולם הולך ומתבגר הוא
מגלה את אחדות החוקים בטבע, המדע עוסק בזה רבות, ככל שתאוריה מצליחה לאחד ולהסביר
יותר ויותר תופעות איך שכולם מאוחדים תחת חוק אחד היא תאוריה מדעית יותר משוכללת,
כך ככל שהעולם מתבגר מתגלה היחוד בחוקי המדע ובטבע.
כמו כן בגוף, ככל שהאנושות מתבגרת היא
מגלה כמה אחדות יש בתוך הגוף בין האברים השונים שלו, ובשלב הבא היא תעלה להבין את
הקשר של גוף נפש, כמה הם מושפעים זה מזה וכמה הם מאוחדים אחד בשני, וזה עניינה של
הרפואה.
יחוד ה' בהיסטוריה
במאמר הזה נעסוק ביחוד ה' בהיסטוריה,
ההיסטוריה לכאורה נראית כמו פיגוע אחד ארוך שאין קשר בין המאורעות שלו, והיא מראה לנו
הפך ההשגחה והפך העובדה שיש לה כיוון ויעד אחד להגיע אליו[4].
עמים עולים, כובשים, משעבדים, נלחמים, נעשות עוולות גדולות, עמים גולים ולבסוף עוברים מן ההיסטוריה,
אחר כך עולים כתות, דתות, שיטות, פילוסופיות חיים, כל מיני צורות שונות ומשונות וכולם דוהרים קמים עולים נופלים בזה אחר זה, ובאים חדשים במקומם.
נראה שאין כיוון להיסטוריה, ואם
אנחנו מצליחים למצוא את האחדות השוררת בטבע ובגוף, קשה מאוד למצוא את תהליך אחדות
השורר המקיים המחייה והמוביל את ההיסטוריה כולה, אפשר לומר שגילוי אמת זו, היא נשמת משנת הרמח"ל.
אופן התגלות היחוד - שלילת כל האופציות
מגלה הרמח"ל שמטרת ההיסטוריה היא
לגלות לנו את יחודו ית'. ולמה להעמיד את כל תכלית ההיסטוריה רק על
גילוי יחודו?
מסביר הרמח"ל שכל שאר מידותיו של
ה' הם עניינים חיובים בבורא, ואנחנו לא באמת יכולים לתפוס אותם כי "לית מחשבה
תפיסה ביה כלל" אבל עניין הייחוד לא תופס בו אלא מגדיר אותו על דרך השלילה שהוא
היחיד. שאין שליט חוץ ממנו ואין מנהיג חוץ ממנו, ואין מקור מחייה ויציב חוץ ממנו.
משל לילד קטן שלא יכול לתפוס מה זה חתונה ומה זה אהבה ומה זה נאמנות כי העניינים האלה למעלה ממדרגתו, לכן מסבירים לו את זה על דרך השלילה, שחתונה זה שאסור לאיש להיות עם שום אישה אחרת חוץ ממנה וכן הפוך, זהו,
את זה הוא יכול לתפוס אבל את התוכן החיובי זה כבר הרבה יותר קשה. וכיוון
שעניין זה בבורא הוא היחיד שיכול להיות מובן אצל הנבראים הוא נבחר כדי להיות מרכז
ותכלית הבריאה[5].
וכאן מניח הרמח"ל את היסוד של משנתו
- את האמת שאין עוד מלבדו ואת השלום בין הנברא לבורא -ההיסטוריה תִּלְמַד על דרך
השלילה.
הכוונה בזה, שהקו החורז והמנהל את ההיסטוריה זה רק הבירור הזה, שהיא עדיין חושבת שיש עוד מלבדו, היא מקימה לעצמה פסלים, אלילים, פילוסופיות, תאוות, סדרות, משחקים, תחליפים ומנסה לחיות ללא קשר עם הבורא בתקווה שזה יצליח להחליף אותו ולספק לה אושר וחיים טובים,
היא מנסה לומר שהוא לא
היחיד שיכול לרפא את הכל, אלא היא יכולה למצוא לו מחליפים טובים. עד שהיא קורסת מהם
ומבינה שזו לא הדרך.
האנושות מנסה כל הזמן לייצר כל מיני אלטרנטיבות ליחוד ה'! תחליף לחיבור בין הנברא לבורא, והיא לא מצליחה. לאט לאט על ידי שלילת הרבה מן האפשריות יתברר לנו ש: 'אין לנו מלך אלא אתה'.
לאורך ההיסטוריה האנושות מבינה בדרך הקשה שזו לא הדרך.
למשל הניסיון לחיות בקומונה ב'קומניזם' ללא קשר לאלוקות הביא לה מיליוני הרוגים, אז היא הבינה שקומונה ללא אלוקות לא תופס,
אבל היא אז היא אמרה לעצמה רגע אבל לא ניסינו את המדע, המדע הבטיח לה שהוא יסביר לה את הכל, ויענה לה על כל השאלות, יפתור לה את כל המחלות, וימציא לה את כל המכונות שיעבדו במקומה, ואז הוא אכזב הוא לא הצליח לתת לה משמעות נצחית ולתקף לה את הערכים,
לאט לאט היא שמה
לב לזה ומצאה אליל חדש 'המהפכה הטכנולוגית' ואשתו האלה החדשה :'הרשת החברתית', אלילים
אלו מספקים המון כיף ותענוג ויעשו את כולנו מאושרים, הגרפים של הדיכאון הורסים הכל
אבל אנחנו בלמידה מולם...
כמון כן בעולם הערכים האנושות בשיא של
ניסוי לשים במקום הקשר העמוק והיחוד של בורא ונברא את 'השיוויון' היא מצפה מכח
השיוויון והחופש להחליף את יחוד ה' אבל כנראה שזה לא יספק אותה.
ה' סבלן גדול, אין כפיה ברוחניות, הקשר עם הבורא חייב לבוא מתוך חופש מודעות ואהבה, רק ככה מגיעים לקשר ויחוד אמיתי איתו. אחרת זה כמו אדם המציע לאהובתו להתחתן איתו באיומי אקדח והיא אומרת כן, זו לא אהבה.
כמו כן
ה' לא כופה את יחודו עלינו אלא ההבנה הזאת מתבררת לנו לבד לאורך ההיסטוריה, דרך
הבחירות החופשיות של האנושות, ויש להודות שלאורך אלפי שנים האנושות מבינה יותר
ויותר מה לא נכון לעשות ומה לא מספק אותה ושוללת אותו ומתקדמת הלאה ועל ידי כך מתקרבת
לאמת של אמונת היחוד.
ישראל עניינם לגלות את האמת הזאת, והם מסורבים
ומעונים על מנת להשתיק אותנו ולנסות דרכים אחרות שעדיין לא נוסו, זוהי האמת מאחורי
תופעת האנטישמיות הבלתי מוסברת, הרצון למצוא עוד דרך שאינה יחודו ית' שאולי תהווה
תחליף לקשר האמיתי והחי בין הנברא לבורא.
היכולת לקחת את כל ההיסטוריה ולקפל
אותה לעיקרון אחד, זוהי אמונות של רוח הקודש, זכינו והרמח"ל מראה לנו שכל
התקופות, כל הניסיונות, כולם הם תהליכי בירורים ארוכים לאמת הזאת.
האנושות תגיע לשם בסוף. אמת זו תתברר
גם על ידי נהרות של דם ושל סבל, אבל כולם יראו שאי אפשר לחיות ללא האמת הזאת כי
היא פשוט האמת. וכך הוא מלמד בדעת תבונות לד:
"וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד". ופי עליון מעיד בעצמו ומודיע כי כל הנלקט מכל מסיבותיו הגדולות אשר הוא מתהפך בעולמו, הלא הוא גילוי יחודו הגמור הזה...
נמצא, שכל מה שמתברר לנו באמת מעוצם שלמותו הבלתי בעלת תכלית הוא רק
יחודו השלם. שכאשר נביט בהבטה עיונית על כל המעשים אשר נעשו תחת השמים, נראה הילוך
אחד שסובב והולך, והייתה מנוחתו רק גילוי האמת הזאת.
[1]
ספר דעת תבונות - א - מב : "יחודו, אדרבא, זה מתגלה ומתברר לנו
בירור גמור. ונמשך לנו מזה שלא די שהוא מתברר לנו, אלא שחייבים אנחנו להשיב אל
לבנו הידיעה הזאת, לתקוע אותה בלבבנו בישוב גמור בלי שום פקפוק כלל. והוא מה
שמצוינו משה רבנו ע"ה מפי הגבורה (דברים ד, לט), "וידעת היום והשבות אל
לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד". ופי עליון מעיד
בעצמו ומודיע כי כל הנלקט מכל מסיבותיו הגדולות אשר הוא מתהפך בעולמו, הלא הוא
גילוי יחודו הגמור הזה; כענין אמרו (דברים לב, לט), "ראו עתה כי אני אני הוא
ואין אלהים עמדי", ומקרא זה נאמר אחר שכלל כל סיבוב הגלגל, שהיה עתיד ומזומן
להיות סובב בעולם, שנכלל הכל בדברי השירה ההיא של האזינו, וכמו שפשטן של כתובים
עצמן מוכיח, והנה חותם החזון שלו חתם בלשון הזה, "ראו עתה כי אני אני
הוא" וגו'. ובדברי הנביא ישעיה נתבאר בהדיא (ישעיה מג, י יא), "למען
תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא, לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה. אנכי אנכי ה'
ואין מבלעדי מושיע"; וכמו שכתוב (ישעיה מד, ו), "אני ראשון ואני אחרון
ומבלעדי אין אלהים"; וכמו שכתוב (ישעיהו מה, ו ז), "למען ידעו ממזרח שמש
וממערבה כי אפס בלעדי אני ה' ואין עוד. יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע,
אני ה' עושה כל אלה". והנה "למען ידעו", "למען תדעו
ותבינו" כתיב, משמע שרוצה שנדע בידיעה והבנה. ותכלית כל ההצלחה שהוא מבטיח
לישראל הוא התברר יחודו לעיני הכל. ודבר זה נזכר פעמים אין מספר בדברי הנביאים
ע"ה (ישעיהו ב, יא), "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא"; (זכריה יד, ט),
"והיה ה' למלך וגו' ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד"; (צפניה ג, טו),
"כי אז אהפוך אל עמים לקרוא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד". וסוף דבר, הלא
זה עדותנו בכל יום תמיד (דברים ו, ד), "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד":
[2]
ספר דרך ה' - חלק ד פרק ד - בק"ש )ותפלה( [וברכותיה]
ואמנם שרש כל מציאות הרע,
פעולותיו ושליטתו, הוא העלים הבורא ית' את יחודו, שאינו מתגלה בעוצם אמתתו לכל,
וכפי שיעור ההעלם כך הוא שיעור כח מציאותו של הרע, וכמ"ש בחלק א'. ושרש כל
ביטול הרע והעברתו והקבע כל הבריאה בטוב, הוא גילוי אמתת יחודו ית'. והוא מה שאמר
הכתוב, ראו עתה כי אני אני הוא וכו', וכתוב, למען תדעו ותאמינו וכו' לפני לא נוצר
אל ואחרי לא יהיה. ונמצא שסוף תיקון כל הבריאה תלוי בגילוי יחודו ית'. והנה הוא
היה הוה ויהיה תמיד אחד יחיד ומיוחד, אלא שעכשיו אינו מגולה לכל כראוי, ולעתיד לבא
יתגלה לגמרי לכל הברואים, כמ"ש, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.
[3]
אדיר במרום עמ לו הוצאת מכון רמח"ל: כי הנה בסוף הכל יהיה שלום
בעולם, והבריות יעשו כלם אגודה אחת לעבוד את המלך היחיד ב"ה, כי יהיה נתקן
הכל בסוד היחוד.
[4]
דעת תבונות סימן ז: "אמרה הנשמה - המסיבות הגדולות המתהפכות
בעולם המראות תמיד לכאורה הפך ההשגחה ח"ו. כל שכן שאין הסברא רואה סוף
הענינים להיכן הם מגיעים, מה רוצה האדון ב"ה בבריותיו, ולמה הוא מנהלם, ומה
אחרית כל אלה; כי מעשי ה' ית' נראה בהם רוחב כל כך גדול שאין שום לב מכיל אותם.
והייתי רוצה שתלמדני דרך ישרה להבין יושר הענינים האלה, מבלתי נטות ימין ושמאל:
[5]
דעת תבונות: (לד) אמר השכל - עתה כשנשיב אל לבנו כל סדרי מעשיו ית',
כל המעשה הגדול אשר עשה מני שים אדם עלי ארץ, וכל אשר הבטיח לנו לעשות ע"י
נביאיו הקדושים, הנה מה שמתברר לנו מכל זה בירור גמור - הוא עוצם יחודו יתברך.
ותראי שכל שאר מעלות שלמותו הבלתי בעלת תכלית אינם מתבררים אצלנו כלל, שאין בנו כח
להשיג אותם. דרך משל, ידענו שהוא חכם, אבל לא השגנו סוף חכמתו; ידענו שהוא יודע,
ולא השגנו ידיעתו. ועל כן אמרו ז"ל (תפלת אליהו, תיקוני זוהר, הקדמה שניה),
"אנת הוא חכים, ולאו בחכמה ידיעא, אנת הוא מבין, ולאו בבינה ידיעא".
וכיון שאין אנו יכולים להשיג המעלות האלה, נמשך לנו מזה איסור החקירה בהם, כי על
כל כיוצא בזה נאמר (חגיגה יג. בשם בן סירא ג, כא), "במופלא ממך אל תדרוש,
במכוסה ממך אל תחקור"; וכן אמרו (ספר יצירה, פרק א), "אם רץ לבך - שוב
למקום": אבל יחודו, אדרבא, זה מתגלה ומתברר לנו בירור גמור. ונמשך לנו מזה
שלא די שהוא מתברר לנו, אלא שחייבים אנחנו להשיב אל לבנו הידיעה הזאת, לתקוע אותה
בלבבנו בישוב גמור בלי שום פקפוק כלל. והוא מה שמצוינו משה רבנו ע"ה מפי
הגבורה (דברים ד, לט), "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים
ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד"...נמצא, שכל מה שמתברר לנו באמת מעוצם שלמותו
הבלתי בעלת תכלית הוא רק יחודו השלם. שכאשר נביט בהבטה עיונית על כל המעשים אשר
נעשו תחת השמים, נראה הילוך אחד שסובב והולך, והיתה מנוחתו רק גילוי האמת
הזאת....כשאנו אומרים שהקב"ה הוא אחד, אינו די שנבין שהוא אחד במציאותו,
דהיינו שאין מצוי מוכרח אלא הוא, ושאין בורא אלא הוא, אבל צריכים אנו להבין עוד,
שאין שום שליט ומושל אלא הוא; ואין מנהיג לעולמו או לשום בריה בעולמו אלא הוא;
ואין מעכב על ידו, ואין מונע לרצונו, וזהו ששליטתו יחידית וגמורה....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה