סדרות - מסלול עוקף חיים

 

סדרות - מסלול עוקף חיים

חבר שלי עשה ניסוי מעניין, הוא שם את ילדיו שלוש שעות מול סרט שרואים בו אנשים קופצים, אחר כך הושיב אותם לארוחת ערב, וכל הארוחה הילדים לא הפסיקו לקפוץ ולזוז.

למחרת הוא שם אותם בטרמפולינה והם קפצו שלוש שעות, אחר כך הושיב אותם לארוחת ערב וכולם היו רגועים ונינוחים.

 

מה ההבדל?

 

החיים שלנו בנויים בצורה מאוד פשוטה, יש את כוחות החיים ויש את החוויות המתלוות אליהם ואלו שני דברים שונים.

 

למשל כשאדם רב עם מישהו מתלווה לאירוע חוויה של כעס ויש לזה ביטויים גם בגוף במהירות הדופק בפנים ובקצב לב, וכן כשאדם נפגש עם חבר טוב מתלווה למפגש חוויה של תענוג געגוע וכו',

זה הכלל: לכל מימוש של כח חיים אמיתי מתלווה חוויה וביטויים חיצוניים בגוף ובנפש.

 

סדרות  - מסלול עוקף חיים

 

בדורות האחרונים התפתחה המדיה בצורה מדהימה היכולה לספק לאדם חוויות של מתח אהבה, גבורה, פחד, עונג,  וסכנה בלי שכוחות חייו האמיתיים יהיו באמת בסיטואציה ויתממשו. 

וזה כיוון שהמח האנושי אינו יודע להבדיל אם האדם באמת שם או שהוא רק צופה בזה בסרט, מבחינת הנפש היא חווה חוויה חזקה מאוד כאילו היא שם, לכן אנשים מתמכרים לזה.

 

למה זה ממכר אותנו?

 

כי זה מספק לנו את החוויה ללא מאמץ והשקעה, אפשר לחוות גבורה בלי להסתכן, לחוות אהבה וריגוש בלי לצאת ולהשקיע בדייטים, זה עוקף את הצורך במאמץ בחיים.

מה רע בזה?

לכאורה זה נפלא האדם עלה על פטנט, הוא צופה בסרט מתח וחווה מתח, הוא צופה באהבה וחווה חוויה של אהבה, 'מקסימום מאמץ במינימום תענוג', מה הבעיה?

הסיבוך נובע מהעובדה שעיקר הבקשה של האדם היא לחיות באמת, הכוונה לממש את כוחות החיים שלו במציאות ומתוך כך גם לחוות אותם, ולא רק לחוות חוויות של מישהו אחר,

אפשר להשוות את הנזק של הסדרות לכוחות החיים, כמו אדם שגופו צריך הזנה כי חסר לו אנרגיה, ומתלווה אל הכח הזה חוויה של רעב, והוא במקום לאכול לוקח קפסולה המספקת לו חוויה של שובע. 

לכאורה במקום לטרוח להכין ולאכול הוא כבר מרגיש שבע, זה נשמע מדהים וחוסך כסף רב והכנה של האוכל אולם לאט לאט הבן אדם יהיה חלש, כי כוחות החיים שלו צריכים הזנה ולא רק לחוות חווית שובע.

הסדרות הם פעולה של ניתוק החוויה מכוחות החיים והחלפת החיים בחוויות.

וזה מה שקרה לילדים של חבר שלי, בסרט הם חוו חוויה חיצונית של קפיצות אולם כוחות החיים שלהם לא היו שותפים לה לכן הם עדיין חיפשו להתממש, אולם בטרמפולינה כוחות החיים שלהם התממשו ולכן הם נרגעו.

האדם מבקש כל הזמן להתממש ולהוציא את כוחות חייו אל הפועל, ומי שירבה לצפות בסרטים וסדרות אולי יוצף בחוויות של אחרים אבל כוחות חייו הפנימיים לא ימומשו,

מה שכנראה עלול להוביל לעצבות כי זה נוגד את בקשתו להתממש ולהופיע במציאות, וגם עלול לעורר אצלו עצבנות חוסר רוגע והפרעות קשב כי כוחות חיים לא ממומשים מתרבים אצלו וחפצים לצאת החוצה והוא כמו פצצה העומדת להתפוצץ, וכן מראים כמה סקרים שיש קשר בין דיכאון הפרעות קשב וריכוז לצפייה ממושכת בסרטים וסדרות.

מה התרופה?

הפתרון הוא מאוד פשוט אבל לא קל ליישום. -לייצר חיים משמעותיים המממשים את כוחות החיים שלנו.  כשאדם עסוק בלהתממש אין לו זמן ואין לו עניין לצפות במימוש חיים של אחרים, בקיצור אל 'תחיו בסרט'.

בהצלחה.