לא להתווכח - לגדול ולגדל

 

 

לא להתווכח - לגדול ולגדל

לא מעט פעמים אנחנו נתקלים בויכוח בין מאמינים לכופרים.


בויכוח כל אחד מנסה להראות מה המציאות האמיתית וכמובן להראות שהיא כמו דעתו. מי שיש לו ניסיון בויכוחים רואה שכמעט ולא יוצא מהם כלום, יש לכך הרבה סיבות, היום ארצה לגעת באחת מהם חשובה מאוד.


המציאות היא מה שאתה משיג ממנה


רובנו חושבים שהמציאות נתונה לכולנו אותו דבר בדיוק, והויכוח בינינו הוא רק מה באמת קיים במציאות. אולם צריך לדעת שזה לא כך, המציאות היא אין סופית וכל אחד משיג ממנה כפי מדרגתו.


המציאות דומה לאירוע של חופה, יש שם הכל, חתן וכלה, רב מקדש, כוס יין, סוכריות שהשושבינים זרקו, מלצרים מסתובבים תזמורת יפה השראת שכינה ואוכל משובח, הכל שם באותו מקום.


אלא, שיש תינוק קטן שהוא מונח בעולם הסוכריות ואם תשאל אותו מה יש כאן עכשיו? הוא יענה: זורקים מלא סוכריות וכיף. וזה נכון יש את זה שם אבל רק זה מה שהוא משיג משם.


 ויש את המלצר, שהוא בעולם של להשיג כסף מהמאורע הזה, זה מה שהוא משיג מהאירוע. הוא לא שקרן יש באמת בחתונה פוטנציאל להרויח כסף על ידי נתינת שירות לאורחים.


ויש אורח שאוהב את הניגון היפה והנעים, ויאמר לך שזו מוזיקה מאוד איכותית וגם הוא אינו שקרן יש שם מוזיקה יפה מאוד.


 ויש את האורח שחושב על הקבב המשובח, כי בא רעב מאוד ובשביל זה בא ולכן זה מה שהוא רואה שם.


ויש את הרב שרואה השראת שכינה של יצירת האדם השלם המתרחשת ברגע זה במעשה הקידושין, ובאמת הכל אמיתי והכל נמצא ואפילו יותר.


 זה הכלל: ככל שהדעת מפותחת יותר היא משיגה רבדים יותר עליונים מהמציאות.


ולמשל אם יפנה הרב המקובל העומד בחופה לתינוק וישאל אותו מה הוא רואה? וישיב התינוק הרבה סוכריות וכיף, אין טעם להתווכח עם התינוק ולצעוק עליו 'איך הוא לא רואה כריתת ברית של אהבה ויצירת קומת אדם שלם',?


כי הוא כרגע לא במדרגה הזאת, כן יש עניין לחכות שהוא יתפתח עד שישיג במשך הזמן גם את המדרגה הזאת. אבל חשוב לדעת שהוא אינו משקר הוא באמת משיג רק את החלק הזה מכלל המציאות.


לכן כשבן אדם בא ומספר לך מהי המציאות לדעתו הוא בעצם מגלה לך באיזה מדריגה הוא משיג אותה ומה מצבו הרוחני.


למשל אם בא כופר וטוען: אין אלוהים, אין מסדר, אין טוב, יש כאוס אין שכר ועונש.


א - צריך לדעת שיש צדק בדבריו הוא אינו משקר, אלא הוא באמת לא רואה את אלוהים. צריך לרחם עליו לא לכעוס עליו.


באמת לא הכל מסודר לא הכל טוב יש גם הרבה רע במציאות גדולי המקובלים שלנו כותבים שהעולם הזה רובו רע[1]. באמת אין שכר ועונש מיידיים הגלויים לכל, לכן לא צריך להתווכח איתו שאין את הדברים הללו.


ב - צריך להבין אותו ולהסביר לו שהוא צודק ויש ממדים ושכבות כאלה במציאות והוא אכן השיג אותם, והאמת שאלו השכבות הגלויות והחיצוניות של המציאות והם הכי קלות להשגה, לא צריך להיות גאון גדול כדי לראות שיש הרבה חולים, עוולות, חוסר צדק, שואה, ושאדם שצופה בסרטים לא צנועים ועובר על איסור תורה לא נופל עליו ברק מהשמיים מיד.


אין צורך לומר שהכופר משקר, הוא חווה כרגע מציאות שהוא לא רואה את אלוהים אתה לא יכול לתווכח איתו על זה, ולא נכון להתווכח איתו, הפתרון האמיתי הוא להסביר לו ולהתפתח איתו ביחד ולמצוא איפה באמת אלוהים וטובו בכל הסיפור הזה.


כמו אבא וילד, שרואים את אמא בהריון מקיאה ונפוחה ומתקשה ללכת, וטוען הילד שלאמא רע ואין פה טוב כלל כי היא חולה והוא מתפלל עליה הרבה שירד לה הנפיחות בבטן והיא ממשיכה להתנפח לכן המסקנה שאלוהים לא שומע את תפילתו והוא לא קיים וכו'


אין טעם שהאב יאמר לילד שהוא שקרן, ואיך הוא מדבר ככה על אלוהים? וכו' אלא יאמר לו שכל מה שאומר הוא אמת וקיים והוא רואה נכון והוא מבין אותו! ואמא באמת נפוחה וקשה לה ללכת ובאמת אלוהים לא עונה לתפילה שלך שתרד לה הנפיחות, אבל כל זה רק בחיצוניות הגלויה[2], בעומק יש טוב גדול חיים חדשים שמתפתחים דרך הנפיחות הזאת דווקא.


לכן ישב וילמד איתו ויאמר לו: אתה לא כופר בטוב ה' אתה עדיין לא השגת אותו בכלל, השגת רק את הצד החיצוני השטחי של הנהגתו במידת הדין שיש בה רע, ובזה ודאי ראוי לכפור ולא בזה אמונתנו אלא בטובו האין סופי העמוק שהוא הנשמה של כל הנהגת מידת הדין הזו. ולכן כשתתפתח ותגדל ותבין איך הריון זה ברכה ודאי תאמין בטוב הזה.


כמו כן אין עניין להתעצבן או ליפול לייאוש מהכופרים, כי בעומק אינם כופרים כלל! הם רק צועקים לנו כל היום מי הם ומה מדרגת השגתם. וכך מתאר בעל הסולם שהוא אף פעם לא נלחם עם הכופרים כי הם אינם כופרים באמת אלא משיגים חלקית וחיצונית ובעומק הם כופרים בהשגתם החלקית ולא באלוהים בעצמו. הרב אשלג באגרות הסולם עמ' רד':


איני מהקנאים, גם אין זה נקרא חילול השם ח״ו, כי לא שמעתי ולא ראיתי שיזלזלו באלוהים ח״ו ואין צריך לומר בתורתו.


ודומה הדבר למי שהביאוהו לדין בגלל שירק בתמונתו" של המלך, ושאלוהו למה עשית כן? וענה כי הבטתי בו והיה לי לגועל נפש, והוציא התמונה ואמר, אדרבא, הביטו בו ותראו. וכשהוציא התמונה, ראו כולם שאין זה דמות מלך, אלא מאיזה אדם מכוער ביותר, וכמובן שפטרוהו, כי לא ירק אלא בתמונה של אדם מכוער ולא בתמונת מלך.


כן האנשים הללו, הם ציירו לעצמם צורה של אלוהים וצורה של תורה, ויורקים באותה הצורה. וגם אנכי וכל בעלי דת האמיתיים יורקים גם כן על אותה הצורה, כי אין זה צורה של אלוהים, אלא צורה של אדם גשמי רע המזג. ואין זה צורה של דת, אלא צורה של איזה חיבור שהיה מותאם אך למחבר בלתי אחראי.


כי כל אחד נושא עמו צורת אלוקיו בכל פרטיו ודקדוקיו על כל דרכי השגחתו את באי עולם, גם נושא עמו תורה מבוארת כל צרכו בלי שום היסוס או ביקורת. ומאין לו כל זה? עוד מימי נעוריו ממה שלמד בחדר אצל חצי עם-הארץ והוא כבן עשר או י״ג - אשר מאז ועד עתה לא הוסיף כלום. ותמה על עצמך אם אפשר להחליט אשר הבנת האלקיות והדת אפשרית הוא לנער בן י״ג שנה, ולמורים כאלה שיפרנסו לו עד שבעים שנותיו.


מתי מתחילה הטעות ? שהכופר טוען שהשגתו היא כל המציאות ואין כלום מעבר.


כאן צריכים להסביר לו שזה באמת כל המציאות שלו. כל מה שהוא אומר זה אמת ויציב ונכון וקיים במדרגה המסויימת של השגתו. ואם הוא יתפתח הוא בעצמו יראה אחרת את המציאות ויסביר אותה אחרת לגמרי. למה?


כי השגת המציאות תלויה באיכות הנפשית של האדם.


האדם משיג מהמציאות רק כפי מה שיש בו.


למשל קחו תינוק בן שנתיים ותתנו לו סוכריה על מקל וצ'ק של מיליון דולר מה הוא ייקח? ברור את הסוכרייה, נשאלת השאלה האם במציאות קיים צ'ק של מיליון דולר שיכול להיות שלו? התשובה היא כן, למה הוא לקח אותו? תשובה: כי במציאות של התינוק הוא לא קיים. כיוון שאצלו עדיין לא התפתח הערך לכסף הוא גם לא יכול להיפגש עם ערך של הכסף במציאות!


כמו כן אריה שטורף והורג בן אדם אב לשמונה ילדים האם יש לו ייסורי מצפון על העוול המוסרי שקרה בגללו? תשובה: לא הוא שבע וטוב לו. האם אין פה עוול מוסרי והרג במציאות? בוודאי שיש. אז למה האריה לא קולט אותו? בדיוק בגלל אותו עיקרון כיוון שאין באריה את הממד המוסרי הוא לא יכול להיפגש עם הממד המוסרי שבמציאות.


לכן רק אם יש בך ממד מסוים אתה יכול לפגוש דרכו את אותו הממד במציאות כולה, וככל שהממד אצלך יותר מפותח כך תוכל לקלוט בצורה יותר מפותחת את הממד ההוא בכלל המציאות.


יוצא אם כן שהדרך היחידה שלנו להכיר את המציאות באמת היא רק על ידי הפיתוח של עצמנו וזה בעיקר תפקיד תורה ומצוות לפתח אותנו להיות אלוהיים מוסריים אחדותיים וממלא להתחבר ולהכיר את הממדים האלה בבריאה,


 ובצדק יש כאלה הטוענים שאין אלוהים, אמונה, מוסר ואחדות במציאות כולה ובאמת הם לא רואים את העניינים הללו כי הממד האלוהי האמוני האחדותי והמוסרי שלהם לא מפותח או מפותח מעט. וכן כתב הראי"ה באוה"ק ג' מוסר הקודש ב' ל"ט:


 "מבשרו יחזה אדם אלוה. אם יש באדם כח לאחד את כל כוחות נפשו וכל נטיותיו למטרה שכלית ומוסרית אחת, כבר רואה הוא את האחדות בעולמו הפנימי, והאחדות של העולם הכללי מתבררת אצלו יותר ויותר. וכשהוא מוצא שכוחותיו פרודים הם, כשאינו יכול לצייר שלטון כללי על נטיותיו ותאוותיו, אז מחליט הוא, שהעולם הגדול כמוהו מפורד הוא גם הוא, ושאין אחדות במציאות"


השאלה מה יש במציאות היא בעצם השאלה מי אתה! באיזה כלים אתה בא לבדוק ולהכיר אותה. האישיות היא כמו משקפיים שמרכיבים על ההשגה. ככל שאתה יותר מפותח ככה תוכל להכיר יותר את המציאות האמיתית. אבל אם תבוא למציאות רק עם כלים גשמיים חומריים מוגבלים זה מה שתמצא בה.


לכן אין כ"כ טעם להתווכח אלא בעיקר ללמד להסביר ולהתפתח. למען שמו באהבה.


בהצלחה.

 



[1] ספר עץ חיים - שער מז פרק ד: "אמנם העשיה היא פחותה מכולן כי הבריאה היא דינין אבל העשיה הוא מדור הקליפות ואלהים אחרים. גם בזה תבין מה שכתוב בתקונים ל"ו כי האצילות רובו טוב ומיעוטו רע ואפי' אותו רע אינו מעורב עם הטוב, והבריאה חציו טוב וחציו רע. אבל אינן מתערבין יחד וביצירה חציו טוב וחציו רע והם מעורבים יחד והעשיה (העולם הגלוי שלנו) רובו רע ומיעוטו טוב ומעורבים יחד"

[2] על פי הסוד החיצוניות הגלויה היא נחשבת לעולם העשייה ולכן באמת רובה רע כמו שהובא בהארה לעיל, כי לא ניכר בא הטוב האמיתי המתפתח ברבדים הנסתרים.


2 comments:

  1. למה כל כך קשה להגיד שהוא טועה? שהוא רואה מציאות חלקית והמקובל רואה את המציאות בשלמות?
    הוא לא משקר, הוא רק שוגה. ואנחנו נלמד אותו איך מסתכלים על המציאות מתוך אמונה ומבט מלא.

    השבמחק
  2. מצויין זו הכוונה. אינו רע אלא חלקי.

    השבמחק

הנצפים ביותר