יום ירושלים

יום ירושלים

ללא יום ירושלים - אין יום העצמאות

בשעה טובה אנחנו נכנסים ליום המיוחד יום שנעשו בו ניסים לישראל 'יום ירושלים' בו חזרנו אל עיר קודשנו ותפארתנו.

 מסבירים חז"ל שיש לאומה הישראלית שתי קומות: גשמית ורוחנית. ולאורך ההיסטוריה הגשמית מתגלה תחילה ולאחריה הרוח, כמו תינוק שנולד גופו ואח"כ מתגלה בו רוחו ונשמתו בצורת שכל מוסר וערכים, כמו כן בחיי אומה תחילה החומר הכבישים הבתי חולים והשלטון אח"כ הרוח התכלית הנשמה של כל המפעל הגשמי.

הקומה החומרית נקראת בכמה שמות: משיח בן יוסף, ציון, ציונות וכו' והקומה הרוחנית: משיח בן דוד וירושלים..

לכאורה הכל תקין תחילה חומר ואז רוח.. אבל בחילוף משמרות טמונה סכנה,  לפעמים הילד גדל שלוש עשרה שנים רק עם הקומה החומרית והוא מרגיש הזדהות איתה ואינו מעוניין בכלל בחיי הרוח לדעתו היא מיותרת... 

כמו כן האומה עלולה להסתפק בקומה החומרית ולזלזל במטרות רוחניות אבל האמת היא שבהגיע זמן האומה להתבסס על מטרות רוחניות עליונות אינה יכולה להתבסס רק על מטרות גשמיות ומתדרדרת. ממש כמו לידה.. אין לאמא אפשרות להתחרט או שהיא מולידה את קומת חיים החדשה בצורת תינוק או שהיא מתה ביחד איתו..וכך מתאר הראי"ה (במהלך האידאות) את התדרדרות החברה שלא עולה קומה.

החברה הלאומית..שנדמה לה שהיא מוכרחת להנזר ממקור ראשית צמיחת חייה, תחל לחוש את מכאוביה בזמן קרוב. החומריות תמצא לה אז, לחברה הנחנקת תחת סבל משא החיים מחוסרי המטרה, הטעם והתוכן, להחיש לה רפאות על ידי..שיטות של מהומה, המיוסדות על בסיסים רעועים של רכוש כלה וחיי כלכול נמוכים, חסרי און והוד, גרויים חומריים של תאוות חיים גסים ההולכים ומתנוולים, שאין בהם נחת וחמדת לב טהור, כל אלה יחגרו שארית כחם לפרנס את הלב ואת המח..בהתאמצות להקים מן השברים הללו איזה מוסד טכני גם לחיי חברה ואנושיות. אבל לשווא, מאומה לא תשאנה בעמלן. המוות השחור, הדומם והקר, לא יוכל להחיות. רק ממקור החיים יכולים חיים להיות מפכים ונובעים.

בימינו זכינו וחזרנו לארץ וחגגנו את לידת הגוף ביום העצמאות קודש הקודשים של הציונות. הציונות מסביר הראי"ה היא הגוף, היא אחראית על ביסוס קומת החומר של האומה ועשתה את זה יפה אבל הגיע הזמן למלכות בית דוד..

ולצערנו אנחנו מתחילים לראות את הציונות החילונית שעשתה כאן פלאים ואינה מוכנה לעלות קומה מתחילה להתעמר באנשי הקודש ולהוביל בפועל לחיסול המפעל הציוני בעצמה, כמו בתנ"ך ששאול מנסה להרוג את דוד כך מנסה הציונות לחסל כל ניסיון של מטרות רוחניות כמקדש סנהדרין כהונה ונבואה ומלכות בית דוד.

דווקא המחשבה שהשגנו כבר את כל מה שרצינו כמקלט בטוח וכו' ואין לנו עוד שום ייעוד רוחני גוזרת מוות ערכי על כל המפעל הציוני (ממליץ בחום לקרוא את ספרו של מוטי קרפל 'שקיעתה של הציונות החילונית ועליית האלטרנטיבה האמונית' שעוסק כולו במשבר זה) העצירה ביום העצמאות בדרגת ציון והסירוב להתפתח ולהמשיך לעלות הוא מה שמחסל את המפעל הציוני! 

מה שימשיך להחיות את המפעל הציוני שמיצה את המטרה ששם לעצמו להוות מקלט בטחוני לעם היהודי -הוא רק חיבורו למטרה רוחנית אידאלית וערכית וממנה ישאב את כוחו, וכן מתאר הראי"ה את שקיעתה של החברה שהשיגה את מטרתה באורות התחיה מד:

"השלווה הגשמית שתבוא לחלק מהאומה, אשר ידמו שכבר באו למטרתם כולה, תקטין את הנשמה, ויבאו ימים אשר תאמר אין בהם חפץ. השאיפה לאידיאלים נשאים וקדושים תחדל, וממילא ירד הרוח וישקע.."

יום ירושלים הוא היום שמסמן לנו את המטרה הרוחנית הבאה, באנו לארץ לא רק למקלט בטחוני באנו לייצר כאן את 'תרבות הבית השלישי' חזרנו כדי להמשיך לכתוב את התנ"ך לא פחות! וירושלים אינה רק עוד עיר או אתר תיירות מעניין היא הנשמה של כל הארץ, היא התכלית של כל המפעל הציוני, היא החזון של כל האומה אלפיים שנה, לחזור ולהקים כאן מקדש כהנים סנהדרין ונבואה עם צירוף כל ההתפתחות הנפשית הרוחנית והנשמתית של ימינו ולהפיץ אור לכלל האנושות וזה מה שהמילה ירושלים מסמלת לנו..מאמרי הראי"ה 333:

"ציון" ו"ירושלים", הן זו אצל זו, מאז מראשית תולדותנו התבלט שם ציון אצל ההבטאה של מלכותנו...אמנם "ירושלים" מבטאת את המטרה של קדושתנו מצד עצמה בתור המגמה היותר גבוהה בעד עצמנו ובעד האנושיות כולה, המקום של בית המקדש, בית תפלה העתיד של כל העמים, המקום שבו ישבו הסנהדרין הגדולה אשר ממנה יצאה ותצא תורה לכל ישראל, זה מציין השם "ירושלים".