שבועות

שבועות תיקון או שיעור? לפי הראי"ה שניהם!

לפעמים מתעורר דיון מה עדיף בחג השבועות תיקון או שיעורים, בעומק הסוגיה מונחת השאלה מה יותר גדול סגולת התורה או ידיעת התורה,

לשתי הצדדים יש עוצמה ויתרון, בסגולת התורה אנחנו מקבלים אותה כמו שהיא אלוהית ללא מגע יד אדם לא מקטינים ולא מכווצים אותה לשכלנו הדל לעומת זאת אי אפשר להתעלם מהכח של ידיעת התורה שרק היא מדריכה את החיים של האדם והאנושות בצורה הרבה יותר טובה מאשר גרסה ללא הבנה בהם והמציאות מעידה על כך..

היה מעניין לשמוע מה הראי"ה קוק יאמר על זה למרבה השמחה הוא השאיר הרבה כתבים ואפשר ללמוד מהם מה הוא מעדיף סגולה או ידיעה?

 כדרכו בקודש הראי"ה מעדיף את ההרמוניה ומסביר שבלי סגולה הידיעה חלשה ואנושית ובלי הידיעה  הסגולה ללא גילוי ועיבוד וגם חלשה ולכן צריך את שניהם ובאותה דרגה.

הגמרא בברכות כותבת (מה א)  שאין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא, הראי"ה לומד מהלכה זו רעיון מוסרי ומבאר שהמתרגם מבטא את ידיעת התורה כמו שהתרגום הוא משהו מובן והקורא מבטא את סגולת התורה כי הוא קורא קריאה ללא הבנה 

ועצם ההלכה שאין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מהקורא רומזת לכך שאין האנשים רשאים לתת חשיבות לידיעת התורה יותר מהחשיבות של סגולת התורה וכן הפוך לשיטתו גם הקורא לא רשאי להרים את קולו יותר מהמתרגם הכוונה שאין סגולת התורה רשאית להתעלות בצורה כזאת שמוחקת את ידיעת התורה צורה כזאת הסגולה לא תתגלה או תתגלה בצורה לא מעובדת..ולכן אסור להקצין לשום צד לא לצד הסגולה ולא לצד הידיעה. וכן הוא כותב בעין איה ברכות ז ד:

נראה באשר תכלית תורת ד' התמימה ותועלתה בישראל תצא משתי אלה. מיסוד הסגולה והקדושה שיש בתורת ד'...והתועלת השני' בא מצד הידיעה, שידיעת התורה תלמד לאדם, ליחיד ולציבור, נתיב יושר ללכת בדרך חיי עולם וחיים טובים ומאושרים ג"כ בעוה"ז.

ונגד אלה ב' הסגולות ששתיהן יקרות מאד, הם הקורא והמתרגם. פעולת הקורא על העם הבלתי יודע ומבין בלא תרגום, להפעיל עליהם קדושת סגולת התורה, ופעולת התרגום לרשם עליהם נחיצות ידיעת התורה כ"א כפי מעלתו.

והנה הנטי' לאחת הקצוות לבכר יסוד אחד מאלה על חבירו הוא דבר גורם תקלות, והדרך המביא אל ההצלחה האמיתית היא ההכרה להחשיב שתי הסגולות בשקל אחד, באופן שלא יזיז אחד מחברו.

דהנה אם יטה לבבו רק לתועלת הידיעה ותקטן בעיניו סגולת התורה, הלא אז יהי' כאותן שלא ברכו בתורה תחילה, שעליהם אמרו חז"ל שאבדה הארץ. כי הדימוי את ידיעת תורת ד' לכל ידיעה וחכמה אנושית הוא הגורם הקרוב לכבות חלילה נרה של תורה ולסמות העינים מהשקיף אל זוהר קדושתה. אמנם אם יטה האדם רק אל תכלית הקדושה מצד סגולתה, וירף לבבו מעבוד עבודת התורה בשום שכל ועומק הגיון בכל חלקי', בהלכה ואגדה בלשון וסגנון בדקדוקה וכל סעיפי', הנה גם סגולתה מעט תעלה בידו, כי סגולת תוה"ק תוסיף תת כחה רק כפי ערך רב העבודה בידיעתה. ע"כ המתרגם, שיסוד תיקון התרגום הוא מפאת הידיעה, לא יגביה קולו יותר מן הקורא, לבלי להעדיף כח הידיעה על הסגולה, לבלי להשוות ידיעת תורת ד' לאיזה ידיעה של חכמת חול. וכמו כן הקורא מובן שלא יגביה קולו יותר מהמתרגם שלא לבטל ג"כ ערך הידיעה לגבי הסגולה, שלא יזיק חלילה ציור אהבת התורה מצד סגולתה מלהגדיל תורה ולהאדירה.