למה לשמור נגיעה?
למה לשמור נגיעה?
א - כי הבורא ציווה עלינו.
ב - אפשר לראות שעבירה זו מייצרת מרחק בין הגוף ללב מה שמביא לפירוק
הקשרים העתידיים.
כדי להבין טוב מה מועילה 'שמירת נגיעה' אנחנו צריכים להסתכל מסביב
בתרבות המערבית שאינה מחנכת את ילדיה לשמירת נגיעה מגיל קטן עד החתונה ולבחון את
האופן בו מערכות יחסים מתקיימות שם. כיצד הן מתחילות, כיצד הן מסתיימות, מהי
החוקיות הלא-כתובה שלהן, כיצד הן משפיעות על הנפש ומעל הכל, האם השיטה עובדת?!
מודל ה"חברוּת" בגיל הנעורים בתרבות המערבית יוצר זוגיות
מתוחה ביותר, הגובה מחירים גבוהים ביותר. המודל מורכב מאינטימיות גופנית מלאה מצד
אחד, עם מחויבות חלקית ובלתי-מוגדרת מצד שני. לחוסר ההתאמה בין העוצמה הגבוהה של
האינטימיות לעוצמה הנמוכה של המחויבות יש השלכות רבות.
כך למשל, כאשר כל צד יודע שמותר לו לעזוב בכל רגע, ושלשני מותר אותו
הדבר בדיוק, אפשרות הפרידה, והבדידות שתבוא אחריה, רובצת מעל הזוג, ומכה בהם קשות
כל אימת שמתעורר קושי ביחסים. חיים בכוננות פרידה. אחד מתוצרי הלוואי העגומים יותר
של הדבר הוא הכנת תוכניות מגירה לקראת תרחיש של עזיבה.
רוב האנשים עוברים מספר קשרים כאלה, לעתים מספר רב מאד. לדבר
הזה יש השלכות מרחיקות לכת. בפעם הראשונה המגע המיני הוא מרגש בטירוף, חשיפה
ראשונה של הגוף לאדם אחר והיחשפות ראשונה לגופו שלו. הפיזי והרגשי הגוף והנפש
לחלוטין בלתי ניתנים להפרדה במצב זה. אך כאשר מגיעה הפרידה הבלתי-נמנעת, השניים
ניתקים זה מזה: הגוף מגלה שהרגש לא היה נצחי כפי שחשב, ומתפכח. הלב שהצטלק
מגלה שהמגע הגופני מתעתע, ומתקשח.
כאשר מתחיל הקשר השני, את הגוף קל יותר לחלוק, כי זו לא פעם
ראשונה, אך את הלב חולקים פחות בקלות, מאותה סיבה בדיוק. דבר
זה רק מתעצם בקשר השלישי והרביעי. ככל שהגוף עובר 'הוזלה' הלב עובר
'התייקרות'. ככל שהגוף מתערטל הלב מצטמק. תוצר הסיום של התהליך הזה הוא
אדם שגופו 'משוחרר' לגמרי, שמין עבורו הוא כמו ללכת למסעדה, אך לבו ספון
במקלטי-מקלטים ואינו ניתן לאיש, מה שמייצר ניתוק מבהיל ואלילי בין הגוף והנפש הנפש
כנוסה, עצובה, לא אוהבת צינית וקרירה, והגוף משוחרר כולו ללא בושה וללא
עכבות.
לאט לאט הפער גדל ומתחדד ונוצרת לפנינו מוטציה מחולקת עם תמונה
חיצונית מסויימת של חופש ותמונה פנימית הפוכה לגמרי יבשה מאהבה נאמנות וקשרי עומק.
כשמגיעים לנישואין עם "היסטוריה" כזו לא פלא שבאירופה של היום יש כמעט
70% גירושים, הקשרים לא מצליחים להחזיק מעמד, בגלל שהנפש לא מחוברת לגוף עיקר האדם
לא בקשר. לעומת זאת אם ניקח חברה ששומרת על שמירת נגיעה אצל הנערים והנערות עד
החתונה בהדיקות למשל החברה החרדית בישראל יש אצלה רק 4% גרושים זהו פער בלתי נתפס.
עיקר הבשורה של עם ישראל היא שה' אחד דהיינו המציאות אחדותית ומטרת המצוות לאחד את
המציאות בפועל. במקרה הזה אפשר לראות איך תרבות של עשיית עבירות יוצרת אנשים
מופרדים ולא מאוחדים ובסופו של תהליך גם גורמת לפירוק הקשרים הזוגיות האהבה
והמשפחתיות.[1]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה