איך יוצרים שינוי אמיתי?

איך יוצרים שינוי אמיתי בנפש?

במשך חיינו אנחנו יוצרים המון קשרים עם הרבה אנשים: הורים, מורים, בני זוג, ילדים, תלמידים, חברים לעבודה, חברותות בישיבה ועוד, לפעמים ההתנהגות שלילית של אדם בקשר גורמת לנו צער מאוד גדול והיינו רוצים שישנה אותה ויתנהג יפה, ולכן ע"פ רוב אנחנו מדברים איתו מעירים לו מבקרים אותו ומסבירים לו למה ההתנהגות הזאת לא שייכת ופוגעת בנו והיא לו מתאימה לו, כל זה נחמד ויפה אבל יש בעיה אחת, זה פשוט לא עובד.

אמת, בחלק קטן מהמקרים ובדברים שוליים כמו חברותא שלוקח לך את הגמרא מהמקום אתה מבקש שזה לא יקרה שוב וזה נגמר, ועוד.

אבל בקשרים עמוקים כגון הורים וילדים בני זוג מנהלים וכו' אנשים קולטים שזה האופי של הבן אדם והוא לא הולך לשום מקום...ולכן כל פעם שחוזרת התנהגות שלילית הבן אדם הפגוע נלחץ ואומר לעצמו וואו זה לא היה נעים וכנראה הוא לא באמת הפנים שזה לא טוב ולכן אני עכשיו יסביר לו טוב מאוד ולפרטי פרטים כמה הוא פוגע וכמה הוא לא בסדר וכמה זה לא אחראי וכו. 

ע"פ רוב מעשים אלו לא נפסקים אלא מלווים בוויכוחים ארוכים ובכל פעם של ניסיון של צד אחד להסביר למה זה לא תקין הצד השני עסוק בלהצדיק את עצמו. וחוזר חלילה.

השאלה מה עושים עם מצבים אלו? 

יש הכוונות שאומרות להיפרד,

 יש הכוונות שאומרות הכל משמיים וזה מגיע לך ולכן תמשיך לסבול בשקט,

 יש הכוונות שאומרות 'מי אתה שתעיר ותבקר מישהו'? הרי אתה לא יודע מה עבר עליו, ואל תדין אדם עד שתגיע למקומו וכו, 

כל אלו הכוונות נכונות בצורה מסויימת אבל היום אנחנו רוצים לעבוד עם כלי שבאמת יעזור לנו להבריא את הקשר או לפחות להקל את הסבל קצת.

הפתרון שאנחנו רוצים לעסוק בו היום בנוי משתי שלבים:

א -  להבין איך הוא הגיע למצב הזה.

ב -  לדעת איך להוציא אותו משם.

ונפרט אותם:

א - איך הוא הגיע למצב הזה –

האדם במיוחד בקטנותו לא סגור כל כך על התדמית שלו ועל ידי הנאמר לו מהסובבים הקרובים הוא בונה את התדמית ומעצב אותה סופית. התדמית של האדם זה האופן שבו האדם תופס מי הוא, 

הבעיה העיקרית היא שהאופן שבו האדם תופס מי הוא אינה יכולה להשתנות במהירות על ידי ביקורת שכלית מוסברת או הארה אחת מנומקת כי היא בנויה מהרבה הרבה אמירות ושנים של יחס עד שהתגבשה לכלל תודעה מסויימת ונקברה עמוק בתשתית האישיות.

למשל ילד שהיה שופך מיצים על השולחן ואימו אמרה לו כל הזמן: 'אתה לא יוצלח' 'רק חיכיתי שתשפוך' 'אתה פשוט רחפן', בהצטבר הרבה אמירות כאלה לאורך זמן ובגיל צעיר שכל האישיות רכה לעיצוב, הילד מתחיל לתפוס עצמו ככזה ולהתייחס אל עצמו באופן כזה. דהיינו, לא לקחת משימות שדורשות ריכוז או הצלחה גדולה כי הוא תופס שהוא רחפן ולא יצליח לעמוד בהם.

או דוגמא אחרת ילדה שקצת קשה לקום בבוקר והוריה צעקו עליה כל הזמן שהיא עצלנית ולא יצא ממנה כלום ואף פעם היא לא מגיעה בזמן ויש לה בעיה כרונית עם זמנים וכו' בסופו של דבר היא מאמינה להם והם במו ידיהם בונים לה את התדמית השלילית שתהרוס לה הרבה בהמשך חייה. כמובן הכל מתוך כוונה טובה להראות לה שהיא לא בסדר על מנת שתשתנה. הבעיה העיקרית היא שההורים לא כל כך מודעים לכמה הילדים מאמינים להם ומעוצבים על ידם.(במקרים חריגים על ידי אירוע חד פעמי חריף גם עלולה להתפתח תדמית שלילית).

עד כאן איך הוא הגיע למצב הזה. וזה כבר מתחיל לסמן לנו את הפתרון שהוא ודאי אינו בלומר לו למה הוא לא בסדר כי זה רק מחזק לו את התדמית שהוא מאמין בה כי הנה עוד אחד בא ומספר לי כמה אני לא בסדר בתחום הזה.

ברוב המקרים הצד הפוגע יודע טוב מאוד שהוא לא בסדר והוא לא רוצה לפגוע אבל יש אצלו תדמית שלילית שמנהלת אותו, כוחות שלילים חזקים שהצטברו באישיות והוא בעצמו לא מצליח להתגבר עליהם, וכשבאים לומר לו כמה הוא לא בסדר ממש דורכים לו על הנקודות הכי כואבות בנפש שהוא בעצמו סובל מהם ולא מבין איך אפשר להשתחרר מהם.

ב. איך מוציאים אותו משם:

 הפתרון השורשי הוא כמובן לבנות לילדים מגיל קטן תדמית חיובית, אולם גם אדם גדול שמתנהג בצורה שלילית הפתרון האמיתי הוא לשנות לו לאט לאט את התדמית, ואיך יוצרים לאדם תדמית חדשה? פשוט מאוד כמו שבנו את הישנה..אם אמרו לו אלפי פעמים שהוא עצלן ומאחר הפתרון יהיה לומר הרבה פעמים כמה הוא טוב וחרוץ וכמה זכיתי לעבוד איתו ושהוא מדייק בזמנים וכו'.

אולם יש כאן ב' בעיות: א': זה שקר, ב': האדם לא יאמין לנו.

 ולכן מדריכים אותנו חז"ל למצוא את הזמן או המאורע שהוא כן הגיע בזמן וכל אדם יש לו פעמים שהוא כן מתנהג בסדר בתחום שהוא שלילי בו בד"כ, ואת המאורע הזה לקחת ולרומם להעצים לעשות ממנו רעש גדול, 

למשל אם אחרי ארבע פגישות איתו הוא איחר בכולם לא לומר לו מילה, ובפגישה החמישית שהגיע בזמן לומר לו : 'רציתי לומר לך שאתה אדם כל כך נפלא איך שהתחשבת בזמן שלי והגעת בזמן ואני מודה לך על זה הלוואי וכל העובדים שאני עובד איתם יהיו כמוך' וכו' 

בפעמים הראשונות האדם יאמר שאתה אדם נחמד אבל אח"כ הוא יתחיל להאמין לך במיוחד אם זה קשרים יותר עמוקים כגון בני זוג והורים וילדים, לאט לאט התמדית השלילית הולכת ומתרחקת והתדמית החיובית צומחת ומתבססת, על ידי שאתה מוצא בו מעט טוב מתבונן בו מעצים אותו אתה ממש הופך אותו להיות טוב גמור יוצר לו תדמית חדשה של צדיק ולא רשע. וכן כותב רבי נחמן בליקוטי מוהר"ן תורה רפב:

דע כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות, ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע, ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב, ודן אותו לכף זכות, על ידי זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה...ואף על פי שאתה רואה שהוא רשע גמור, אף על פי כן צריך אתה לחפש ולבקש למצא בו מעט טוב ששם אינו רשע..כי אף על פי שהוא רשע, איך אפשר שאין בו מעט טוב עדין, כי איך אפשר שלא עשה איזה מצוה או דבר טוב מימיו, ועל ידי זה שאתה מוצא בו עוד מעט טוב ששם אינו רשע, ואתה דן אותו לכף זכות, על ידי זה אתה מעלה אותו באמת מכף חובה לכף זכות, עד שישוב בתשובה על ידי זה"

עד כאן דיברנו על קשרים עם אחרים. אבל עיקרון זה נכון גם על עצמנו לפעמים אנחנו מבקרים את עצמנו בצורה כל כך נוקבת עד שמול הציפייה שלנו מעצמנו אנחנו ממש עלובים ורשעים. וממשיך רבי נחמן ואומר שאת אותו עיקרון צריך לעשות גם כלפי עצמנו. להתבונן על האישיות בעין טובה להסתכל על החיובי כמה הספקתי היום ולא רק במה לא הייתי בסדר לעבוד דרך הטוב והחיובי ועל ידי כך תתרומם כל האישיות ותהיה כזאת באמת:

וכן צריך האדם למצא גם בעצמו, כי זה ידוע שצריך האדם לזהר מאד להיות בשמחה תמיד, ולהרחיק העצבות מאד מאד (כמבאר אצלנו כמה פעמים). ואפלו כשמתחיל להסתכל בעצמו ורואה שאין בו שום טוב, והוא מלא חטאים, ורוצה הבעל דבר להפילו על ידי זה בעצבות ומרה שחורה, חס ושלום, אף על פי כן אסור לו לפל מזה, רק צריך לחפש ולמצא בעצמו איזה מעט טוב, כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזה מצוה או דבר טוב..הינו כמו שצריכין לדון אחרים לכף זכות אפלו את הרשעים ולמצא בהם איזה נקדות טובות. ועל ידי זה מוציאין אותם באמת מכף חובה לכף זכות, בבחינת ועוד מעט וכו' והתבוננת וכו' כנ"ל, כמו כן הוא אצל האדם בעצמו, שצריך לדון את עצמו לכף זכות, ולמצא בעצמו איזה נקדה טובה עדין, כדי לחזק את עצמו שלא יפל לגמרי, חס ושלום, רק אדרבא יחיה את עצמו, וישמח את נפשו במעט הטוב שמוצא בעצמו.