חכמי אומות העולם בשבח היהודים

"הללו את ה' כל גויים"

ווינסטון צ׳רצ׳יל, ראש ממשלת בריטניה, אמר על היהודים:

"יש אנשים שאוהבים יהודים, ויש שלא. אבל אף אדם הוגה לא יכול להכחיש את העובדה שהם, מעבר לכל ספק, הלאום היותר עצום והיותר נפלא שהופיע בעולם"

במלאת עשר שנים להכרזתו ההיסטורית נשא בלפור נאום על הבחינה הרוחנית של הציונות, ובתוך דבריו אמר:

"לעולם לא הייתי יכול להשקיע את עצמי באותה ההתלהבות שהרגשתי תמיד לענין הזה, אילו היתה זו רק שאלה של הוצאת חלק מסוים של הגזע היהודי מתנאים אומללים ביותר, ושתילתו מחדש בארץ אבותיו. אני סבור שזה יהיה הרבה יותר. אני מקווה ומאמין שהעם המוכשר עד מאד, שעשה כה הרבה בשביל התרבות המערבית בשטחים הנעלים ביותר של המאמץ האנושי, יעשה עוד יותר, אם תינתן לו האפשרות לשאת בארץ, שהיא מקור השראתו, שכם אחד עם כל העמים המתורבתים הגדולים של העולם, בעול העבודה לקידום משותף של הדעת וש׳ מייזליש, רבנות בסערת הימים, הוצאת מרחב, עמ' 94).

על ההכרה של אומות העולם והדתות הרבות בייחודו ואמיתותו של התנ״ך תעיד העובדה, שהספר הזה הופץ ע״י החברה הביבלית באנגליה במשך תשעים שנות קיומה במאתיים מליון אקסמפלארים ותורגם ל- 300 שפות.

וכך כתב המשורר היינריך היינה:

"חטפתי את הבייבל... והנני מודה שספר זה לא רק שעניין אותי, אלא שגם פעל עלי. מהו הספר הזה? גדול ורחב כהתבל וכו׳. ספר הספרים הוא הביבל. היהודים יכולים להתנחם על אבדן ירושלים, ביהמ׳׳ק, ארון הקדש וכלי הזהב וכו', האבדה הזאת מהי לעומת התנ׳׳ך, האוצר הקיים אשר הצילו, העמים שחייבים ליהודים בעד האלקים אשר נתנו להם, חייבים גם בעד דבר האלקים, היהודים אשר הצילוהו מתוך שריפת הבית השני, ובכל מקום גלותם הוליכוהו אתם, כארץ מולדת מטלטלת במשך כל שנות מאות של ימי הביניים, טמנו את האוצר הזה בתחום מושבם, ולשמה התגנבו המלומדים האשכנזים, מחוללי הרפורמציה, למען התלמד שפת עבר, ובאופן זה השיגו את המפתח אל התיבה אשר שם טמון האוצר, ההפצה הזאת הביאה פרי ברכה הנמשכת עד היום הזה, את אשר שבו והתעוררו בי רגשי הדת, אני חייב אל הספר הקדוש הזה, והוא היה לי למעין ישועה והצלה, פלא! כל ימי חיי הייתי מתנועע בבתי המחולות של הפילוסופיה, כרתי ברית אהבה עם שיטות שונות מבלי למצוא שביעות רצון, והנה פתאום מצאתי את עצמי על נקודת השקפת התנ״ך, והנני כורע על ברכי בהדרת קודש, המהפכה בקרב לבי אשר לשאלות אלוקות, האור אשר האיר את מוחי לראות את הדרך אל ההכרות של עם הספר. עם ספר? כן,זה ספר ישן, פשוט, סגולתו כהשמש המחמם אותנו וכהלחם המשביענו, הספר הזה יקרא פשוט - ספר, בייביל, בצדק יקראוהו גם בשם ״כתבי הקודש״. מי שמאבד את אלוקיו, ימצאהו מחדש בספר הזה, ואשר לא ידעהו מעולם ־ עליו ינשב רוח דבר אלקים. היהודים המבינים ערך אבני חן ידעו היטיב את אשר עשו, אשר בעת שריפת הבית השני עזבו לשריפת אש את כלי הכסף והזהב, המנורות וכל כלי יקר, ויצילו את התנ״ך, וזה היה האוצר האמיתי של הבית, והודות לה׳ לא נשרף בתוך מדורת האש.

הביולוג האנגלי הנודע, תומאס האקסלי, כתב:

בכל תולדותיו של העולם המערבי היה התנ״ך המעורר הגדול להתמרדות נגד העריצות הרוחנית והמדינית. התנ״ך היה ה״מאגנה קארטה״ של העניים והמדוכאים. עד לימינו אלה אין לך מדינה, שידעה תחיקה(תהליך קביעת חוקים) כתחיקתו של עם ישראל, זו שבספר ויקרא ובספר דברים; תחיקה — שבה הושם לב במידה כזאת לצרכיו של העם, ולעומת הזכויות הודגשו בה בתוקף רב כל כך חובותיהם של המעמדות השולטים. בשום מקום אחר לא באה לידי ביטוי עז כל כך האמת היסודית, שטובת המדינה תלויה באושרם של אזרחיה. התנ״ך הוא הספר הדמוקראטי ביותר בתבל!

פרופ׳ מקס מיללער אמר באספת מדענים בלונדון:

לא אפריז על המדה אם אומר על חכמת היהודים הקדמונים כי עוד גם עתה קרנים מיידה לנו לפתור חידות העולם... חלילה לנו לשכוח את היהודים, העם הנפלא היושב בכל ארצות תבל. בשימנו לב כמה נשאו ונתנו היהודים עם שכניהם ומנצחיהם, אז נוכל לשער מה גדולה ואדירה היתה פעולתם, ומה נפלאה השפעת רוחם בקרב אנשי הביניים, ופילסו נתיב לבינה ודעה והשכל בין כל העמים העתיקים(הצפירה תרנ"ב, עמ' 202)

הפילוסוף הגרמני ניטשה כתב:

בברית הישנה היהודית, הספר של הצדק האלוקי, יש אנשים, דברים ואמרות, בסגנון גדול כזה, שאין למצוא דומה לו בספרות יון והודו, האדם עומד בפחד וביראת הכבוד לפני השאריות הענקיות של מה שהאדם היה לפנים" (מאזנים תר״ץ, גיליון יח).

את הערכתו על האינטלקטואליות היהודית והשקפתו הרחבה על אומות העולם, כתב הסופר הרוסי טולסטוי:

״מהו יהודי?״ — אין זו שאלה משונה כלל, כפי שהיא נשמעת. איזו ברייה מיוחדת הוא היהודי, שכל שליטי תבל וכל העמים, כולם ביחד וכל אחד לחוד, ביזוהו, רדפוהו ועינוהו, רמסוהו ורצחוהו, שרפוהו ותלוהו, ואף על פי כן הוא נשאר חי וקיים! מהו יהודי, שמעולם לא הלך אחר כל הטובות הגשמיות, אשר לא פסקו מעניו מלהבטיח לו, ובלבד שיטוש את דרכו, ימיר את אמונתו ויעזוב את דתו? היהודי הוא היצור הקדוש ביותר, שהוריד עמו מן השמים את האש הנצחית והאיר בה את העולם כולו. הוא מקורה של הבאר, שממנה שאבו כל שאר העמים את אמונתם ואת דתם. היהודי הוא חלום התרבות, בכנען הקדומה לחמו בני ישראל בבערות יותר משנלחמים בה כיום באירופה המתורבתת ־ היהודי הוא חלוץ החופש. אפילו בימים הקדומים ההם, כשכל עם עדיין נחלק לעבדים ולאדונים, אף בימים הרחוקים ההם אסרה תורת משה להחזיק עבד יותר משש שנים. היהודי הוא סמל הסובלנות האזרחית והדתית. ״כאזרח מכם יהיה הגר הגר אתכם, ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים, כך מצוה תורת משה; ודברים אלה נאמרו בימים רחוקים ופראיים, כשעיקר שאיפתם של גזעים ועמים הייתה לדכא ולשעבד זה את זה. ואשר לסובלנות הדתית, לא זו בלבד שהדת היהודית רחוקה היא מרוח ההשתלטות ומן השאיפה להניע בעלי דתות אחרות להתגייר. אלא נהפוך הוא — התלמוד מצוה שאם בא אדם מרצונו החפשי לקבל עליו את הדת היהודית, יש להאיר את עיניו ולהסביר לו את הקשיים הרבים, שהוא עלול להביא על עצמו בשל כך, ולומר לו, שאף המאמינים שבאומות אחרות יש להם חלק לעולם הבא. בסובלנות נעלה כזו לא יוכלו להתפאר אף בעלי המוסר של ימינו. היהודי הוא סמל הנצחיות; הוא, אשר השחיטות והעינויים של אלפי שנים לא יכלו לו להעבירו מן העולם; הוא, שהיה הראשון אשר שמע את דבר ה׳; הוא, אשר ימים רבים כל כך היה שומר הנבואה, לעולם לא יעבור מן העולם. היהודי הוא נצחי, עומד וקיים כנצח עצמו"

על עדות נוספת ממלך בן־זמננו סיפר ראש עירית באר-שבע, שאירח את מלך נאפל ולקח אותו לסיור באזור. תוך כדי נסיעה הראה ראש העיר למלך את ים המלח, ואמר לו:

״שנינו מחזיקים בקצוות העולם, אצלנו המקום הנמוך בעולם, ובמדינתך מצויים הרי ההימליה הגבוהים ביותר בעולם, אנחנו למטה ואתם למעלה״. על כך ענה לו המלך - שהוא לא רק ראש המדינה, אלא גם ראש הדת במדינתו, ולנתיניו אסור להתקרב אליו, ואפילו אשתו הלכה תמיד מאחוריו - ״המצב הפוך, אנחנו למטה ואתם למעלה, אתם נתתם לעולם את עשרת הדברות״(מתתיהו אדלר, מפראג לירושלים, עמ', 129).

המובאות הבאות הועתקו מהספר ״תוספת ברכה״ להרב ברוך הלוי עפשטיין זצ״ל, בעל התורה תמימה, בנו של בעל ערוך השלחן (פ׳ בלק).

הפילוסוף היוני טיטופרטוס, תלמיד חבר לאריסטו, כתב בספרו ״על הפילוסופיה״, שברובו תורת רבו בפיו, אחר שמתאר את החיים הרוחניים של כל עם מאומוה״ע, כדברים האלה:

״עם נפלא הם היהודים. רבים מהם הקדישו את חייהם ללמוד וללמד תעלומות חכמה ודעת החיים והעולם, ויעניקו מתורתם לכל באי עולם״.

מרטין לותר, מיסד האמונה הפרוטסטנתית, כותב בספרו הנקרא על שמו, ״לותר״ (חוברת 52 צד 409)

״עם היהודים נבחר מאת ההשגחה העליונה להפיץ תורה ודעת בעולם, והוא ״הדופק הדתי״ היותר נרגש וחזק בעולם״. במקום אחר (צד 260) כתב: ״על ידי היהודים זכו כל בני האדם למתנת אלקים בכתבי הקדש. והם היהודים יחשבו בעולם הדתי לבנים ולאזרחים, ואנחנו לגרים ולאורחים, ודי לנו כי נזכה בפרורים הנופלים מעל שולחנם״.

וכן המשורר היינה מתאר את מגמתו של עם ישראל בעתיד.

היהודים הם עם הרוח, ובכל פעם כאשר העם חוזרים לעקרונות היסודיים שלהם, הם נעשים גדולים ומבריקים, והם מביישים את לוחציהם המגושמים. גם בעתיד נשקפת עוד טובה רבה לאנושות מן היהודים. בתוך האנשים האלה נמצאות הדעות היותר טהורות של האנושיות, וכמו מאז הוליכו את העולם הדרכים חדשות קדימה, כן ממש אפשר שגם העתיד הנשקף לעולם לקבל מהם התגלויות נוספות.

וכן חזה הפילוסוף הגרמני ניטשה:

יבוא היום הגדול וכל שלשלת דברי ימיו וקורותיו של העם החסון הזה, המופיעה בגודל אישיו ופועליו, במדה שכל שאר העמים הגדולים הדוגלים בתרבות האנושית, פעוטי הכת ומעוטי הנסיון, אינם יכולים להגיע אליו, תיגלה בנקמת ברכתו של ישראל גם לכל אלה העמים, ואלקי ישראל עתיק היומין, ישמח אז ביצירת עולמו ובעמו, וכולנו כולנו נגילה ונשמחה אתו"