בית המקדש - הרפואה של הדור
אם
אנחנו מבינים שבית מקדש זהו רק מקום ששוחטים בו כבשים, באמת אי אפשר לבכות עליו...
במאמר
הזה ננסה להבין מהו באמת בית המקדש בשבילנו.
אני
רוצה לשאול שאלה אחת פשוטה ותנסו לענות עליה בכנות לפני שאתם ממשיכים לקרוא..
השאלה
היא:
מה
הבעיה הכי קשה שנוצרה לנו בחורבן בית המקדש?
אם
אתם לא מצליחים לענות משהו שבאמת מציק לכם כנראה תתקשו להצטער על חסרון המקדש.
תשובה:
החיבור בין שמיים לארץ – בשפת חז"ל -השראת שכינה.
כתוב
בתהלים (קכב,ג): "יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ
יַחְדָּו".
הגמרא
(בבא בתרא עד.) מכנה את ירושלים "היכא דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי"
– המקום שבו נושקת הארץ לשמיים, הכוונה היכן שהעולמות נפגשים. חומר ורוח, חול
וקודש, השכל והחיים הידיעה והחוויה, הטבע והערכים, היום אנחנו יכולים לראות
את החיבור הזה קצת אצל צדיקים שהם שרידים של השראת שכינה פרטית אבל זה רק טעימה
קטנה מאוד שלא מרווה את צמאוננו.
והחיבור
הזה, הוא מה שנחרב לנו!
ואז
יצאנו לגלות. גלות זהו הזמן, הרגע, שבו החיים, הדמיון, האומנות, התרבות, החומר, הארץ,
הממלכה, נפרדו מהקודש מהתוכן האלוהי, ואז האדם מתחיל לבנות ולחוות קודש המנותק
מהחיים.
במצב
כזה שהחיים עצמם לא מחוברים אל הקודש צריך לפרוש מהם, ולכן עם ישראל בגלות התכנס בחיי
הרוח ורק בבתי הכנסת ובבתי המדרש, ועסק בחומר רק במידה שהיה חייב על מנת להתקיים
ולשרוד אבל לא מעבר.
אלפיים
שנה אנחנו חיים בניתוק הזה.
והמצער
הוא שהתרגלנו אליו, לאט לאט אנחנו מתרגלים לעובדה שאתה יכול לדעת משהו בשכל ולא להרגיש אותו, אתה
מדבר על קדושת האדמה אבל אין לך אדמה בכלל, אנחנו מתפללים ומתעלים רוחנית בבית
הכנסת והולכים לאכול חומרית בבית, הרוח והחומר מופרדים אצלנו, אדם נכנס
לבית המדרש לומד תורה בשכל, במפגש הרוחני עם ה' הוא מצליח להביא לתוכו
רק את השכל, אח"כ הוא הולך לחדר ושומע מוזיקה...
היהדות בגלות הופכת להיות אוסף של קלישאות וסיסמאות רוחניות המנותקות אחת מהשנייה ומהעולם הזה ומימושם.
אבל בבית המקדש, הכל היה מחובר, הכהן היה אוכל את הבשר ועצם פעולה זו הייתה מטהרת את הבעלים, זה היה מעלה את הבעלים רוחנית. המקדש היה מחבר את הכל אל ה', היית מביא למקדש את הדמיון את החוויות את התשוקות את האומנות את הבישול את הבשר והחומר ואת המוזיקה וכל זה היה מתחבר לה'!
זה היה מקום שבו יכלת להתקשר עם ה' עם כל כוחות החיים שלך לא להשאיר שום נטייה מחוץ
לקשר עם ה' ית'.
וכשאין
בית כזה, כשאין עבודה אחדותית כזאת, בהכרח חלקים לא מצליחים להיות בחיבור עם ה'
ומימלא יוצאים החוצה, יוצאים לטומאה על מנת להתממש שם.
אם כן שעיקר ושורש כל הנפילות הרוחניות
והערכיות שלנו היום הוא שאין בית מקדש, אין לנו מקום שיכול להכיל את כל האישיות
שלנו ולהביאה לתוך קשר חי ובריא עם ה', ועל זה אנחנו בוכים, את זה אנחנו כואבים, זה השורש להכל.
כשחוזרים
לארץ ישראל, לא חוזרים לאותה עבודת ה' רק בארץ, אלא חוזרים אל החיים אל החומר אל
החקלאות אל האדמה אל העשייה אל הנפש אל החוייה אל הרגשות, כל הכלים מתעוררים לחיים
בחזרה על מנת להתחבר שוב.
החיבורים
הללו בימינו מתחילים לחזור אבל לא לגמרי עיקר החיבור עדיין לא התרחש, הבית שיצליח
להביא את החיבור הזה לשיא מימושו, עדיין לא נבנה, ולכן אנחנו סובלים כל כך מכוחות
רבים שלא מתממשים בקודש.
בעזרת
ה' שנזכה לבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה