האתאיסט והפנאט הדתי טועים את אותה טעות
כשקוראים
את התורה שבכתב בצורה פשוטה, ומשליכים אותה בהעתק הדבק ממש לימינו (פונדמנטליזם -יְסוֹדָנוּת
בעברית) זה אסון וחילול ה' ולא משנה אם זה חילוני או רב.
לקחת
כתובים כפשטם, בהתעלמות מוחלטת ממדרגת חיים בה הם נאמרו ללא העמקה בתהליכי העלייה
והירידה בקשר הרוחני של ישראל לבורא בהכרח מוביל להולדה של שני זרמים ביהדות: כפירה
ובורות.
הכופר
יאמר, שאינו מוכן לקבל את העתק הדבק מלאכותי שלוקח טקסט לפני 3300 שנה ומכיל אותו
עליו בלי למצמץ, הדתי הפנאט יאמר שאדרבה זה האמת ואין בלתה ומה שכתוב שם צריך
לעשות היום ולנצח.
הבעיה
היא שהרבה אנשים אינם מבינים ששניהם טועים את אותה טעות באותה מידה,
רק שאחד מוכן ליישם אותה ואחד לא, ולכן הם מרגישים שצריך לבחור או להיות כופר או להאמין.
אבל
האמת היא שיש גם את האופציה האמיתית והיא אומרת שליהדות יש תושב"ע -מסורת חכמים האחראית על מימוש ערכי הנצח
בהתאם לרמה התרבותית של הדור, ודילוג מעל לחכמי ישראל של אותו הדור תמיד ירחיק את
האנשים מהתורה ולא משנה מאיזה כיוון זה.
למשל:
בתורה כתוב שמחלל שבת עונשו כרת, שמות לא יד: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת
כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה
וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ"
למרות
זאת היום לצערנו הרבה אנשים מחללים שבת ומאריכים ימים בטוב ובנעימים עד גיל 90?
וכמו שהקשה אמנון לוי על הרב יוסף מזרחי: (דקה:15:50)
https://www.youtube.com/watch?v=GSa9nOm5jWU&pbjreload=10
הרב
יוסף מזרחי ענה מה שענה על פי הפשט, ואני רוצה לענות תשובות נוספות המופיעות
בחז"ל והם אלו שמסייגים ומעדנים ומגשרים על הפערים בין הוראת התורה
למציאות הנראית לעיננו כיום:
א
- הבדלים בהשראת השכינה
נניח
שהמלך אוסר על כל אנשי מדינתו ללבוש כובע. אם שוטר קהילתי יתפוס אדם בשם יוסי ברחוב,
שלא כל כך שמע את מה שהמלך אמר, ברור שהוא יקבל עונש מסויים כי עבר על דברי המלך.
אבל
ברור לנו שאם המלך יבוא במיוחד לבקר בכפר של יוסי, ושבוע לפני יש מודעות בכל הכפר
שהמלך מגיע ונאמר לכולם לדאוג שהם ללא כובע למען כבוד המלך, ושליחים מאת המלך באים
לכל האנשים ומוודאים איתם שהם יודעים את החוק וכו'
וביום
המיוחל המלך מגיע לבקר בכפר עד למקום העבודה של יוסי, וליד המלך ממש יוסי לובש
בכוונה את כובעו, ברור לנו שהוא לא יקבל את אותו עונש, זה יכול להסתיים במוות
בקלות...
כמו
כן לעניינו הרבה עונשים חריפים שנמצאים בתורה נובעים ממדרגת
החיים העליונה בה עם ישראל היה שרוי באותה עת מדרגת חיים של גילוי שכינה
וגילוי אלוהות בדרגה מאוד גבוה. מתוך כך העונשים על עבירות התורה היו מידיות ויותר
חריפות.
לאט
לאט עם היציאה לגלות השכינה גלתה, דהיינו נוכחות ה' בעולם הסתלקה והתעממה, בוודאי
ששמירת התורה נמשכת ונצרכת על מנת להחזיר את השראת השכינה, אולם העונשים לא יכולים
להיות באותה מידת חריפות. אי אפשר לדרוש את אותה רמת דבקות והקפדה מעולם עם גילוי
אלוהות ומעולם ללא נוכחות אלוהית.
ולכן
בימינו אדם המחלל את השבת על פי רוב הוא לא מתחייב באותו העונש כמו המתחייב בזמן
השראת השכינה כמו שכותב האדמו"ר הזקן באגרת התשובה (פרקים ד ה ו ז בדילוגים):
"עִנְיַן
הַכָּרֵת וּמִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, כְּשֶׁעָבַר עֲבֵרָה שֶׁחַיָּבִים עָלֶיהָ
כָּרֵת, הָיָה מֵת מַמָּשׁ קֹדֶם חֲמִשִּׁים שָׁנָה, וּבְמִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם
– מֵת מַמָּשׁ קֹדֶם שִׁשִּׁים שָׁנָה.
וַהֲרֵי
נִמְצְאוּ בְּכָל דּוֹר כַּמָּה וְכַמָּה חַיָּבֵי כָּרֵתוֹת וּמִיתוֹת וְהֶאֱרִיכוּ
יְמֵיהֶם וּשְׁנוֹתֵיהֶם בַּנְּעִימִים ?
אָמְנָם
זֶהוּ בִּזְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה, כְּשֶׁהָיְתָה
הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ;
וְאָז לֹא הָיוּ מְקַבְּלִים חַיּוּת לְגוּפָם, רַק עַל יְדֵי נֶפֶשׁ הָאֱלֹקִית
לְבַדָּהּ, מִבְּחִינַת פְּנִימִיּוּת הַשֶּׁפַע שֶׁמַּשְׁפִּיעַ אֵין סוֹף
בָּרוּךְ הוּא עַל יְדֵי שֵׁם הֲוָיָ"ה בָּרוּךְ הוּא, כַּנַּ"ל.(ולכן
היה לזה תוצאות מידיות כמו שמאריך שם) אַךְ לְאַחַר שֶׁיָּרְדוּ מִמַּדְרֵגָתָם
וְגָרְמוּ בְּמַעֲשֵׂיהֶם סוֹד גָּלוּת הַשְּׁכִינָה...אֲזַי יָכוֹל גַּם הַחוֹטֵא
וּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל לְקַבֵּל חַיּוּת לְגוּפָם וְנַפְשָׁם הַבַּהֲמִיּוֹת
כְּמוֹ שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת
נִדְמוּ".
ב
- חילול שבת בימינו שונה
היום כשאדם עובר על חילול שבת יש מורכבות גדולה במעשים שלו:
א- הוא חי בעולם ללא השראת שכינה.
ב – ברוב המקרים הוא תינוק שנשבה ולא שייך בו דין כרת
ג – כיום חילול השבת אינו מעיד על התרסה כפירה באלוהי ישראל ויציאה מכלל ישראל
כמו שהיה מקובל פעם שרוב עם ישראל שמר את השבת כי בדורות האחרונים עם עליית החילון
הכפירה וההשכלה לדאבון ליבנו שמירת השבת נפרצה אצל רבים מישראל, ורק מי שמחלל שבת
בציבור כדי להכעיס ולפגוע בתורת ישראל – נחשב כעובד עבודה זרה, אבל המחלל
שבת לצורך עצמו, אינו נחשב כמי שהחליט להתנכר למורשת היהדות (מלמד להועיל או”ח כט;
בניין ציון החדשות כג, ועי’ פניני הלכה תפילה ב, ח) ולכן ברוב המקרים הוא כלל לא מתחייב
בכרת.
ג
- כרת מהעולם הבא
הרמב"ם
(הלכות תשובה, ח, א-ח) מבאר שהכרת הוא היעדר נפש האדם מהעולם הבא ולא מיתה בעולם הזה. והעומק בזה הוא
שמי שעסק רק בחומר בעולם הזה ולא פיתח את עולמו הרוחני אין לו שום עולם רוחני
שימשיך איתו, ולכן התוצאה הטבעית של כך היא השארתו בעולם החומר והוא נכרת מעולם
הנצח:
"הטובה הצפונה לצדיקים, היא חיי העולם הבא...הנקמה שאין נקמה גדולה ממנה – שתיכרת הנפש ולא תזכה לאותן החיים, שנאמר "היכרת תיכרת הנפש ההיא, עוונה בה" (במדבר טו,לא)"
ד - כרת מהרבדים הרוחניים שבו
נפש החיים מבאר שכרת עניינו ניתוק בין האדם לרבדים הרוחניים והעליונים שבו בעודו בעולם הזה ולכן הוא יהיה עסוק רק בחומר ותאוות ואדיש לגמרי לכל עניין שבקדושה: נפש החיים שער א פרק יח:
וענין
הכרת הוא: שבחינת הנפש נפסק ונכרת משורשו וינתק החבל שהיה קשור ומדובק בו עד הנה
ע"י התקשרות הנ"ל. וכמ"ש בזוהר תרומה
הנ"ל. ואית נפשא כו' דכתיב בה ונכרתה הנפש ההיא מלפני אני ה'. מאי
מלפני דלא שריא עלה רוחא. וכד רוחא לא שריא עלה לית לה שותפו כלל במה
דלעילא כו' וע"ש...ואז נטבעת בעמקי הטומאה והקליפות ר"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה