ידיעה ובחירה
כל אדם פועל בעולם ורוצה לממש את כוחותיו ולהשאיר
חותם אמיתי בעולם. אולם לפעמים הוא עלול להחלש ולחשוב שאינו פועל באמת ומעשיו
לחינם.
כי הרי ה' יודע את העתיד, עובדה שה' אומר שתהיה
גאולה ועולם מושלם, ולכן האדם לא באמת בוחר אלא העתיד נקבע כבר מראש, וה' באמת
עושה כאן את הכל והמשחק מכור מראש, הרגשה זו עלולה לרוקן אותו מכל מוטיבציה אמיתית
לפעול או להתאמץ על מנת לא ליפול.
לכן הבאנו
את דברי גדולי היהדות המראים בבירור שכל ההשגחה של ה' וידיעתו את המציאות ופעולתו
עליה אינם באים למעט כלל וכלל את מקומו של האדם אלא הם פועלים במקביל ובהתאם
לבחירות שלו.
'שאלת הידיעה והבחירה' היא שאלה עיקרית ונפוצה במחשבת ישראל, העוסקת בשאלת המרחב האנושי של האדם איפה הוא?
אם הבורא יודע הכל
ומשגיח על הכל לא נשאר לי באמת מרחב אמיתי שאני קובע עליו ופועל בו. מתוך התירוצים
לשאלת הידיעה והבחירה גדולי ישראל מגיעים להבנה לשאלה איך השגחת ה' מאפשרת את
החופש האנושי ולא מבטלת אותו.
שאלת הידיעה והבחירה היא:
כיוון שה' שלם הוא יודע הכל כי חוסר בידיעה אצלו
הרי זה גבול בו, כי הרי הוא ודעתו אחד, אם כן אם אינו יודע את העתיד הוא מוגבל
בידע ובזמן, אם כן הוא חייב לדעת הכל, ואם הוא יודע את הכל אז אין מקום
לעבודתנו ולבחירתנו כי הכל ידוע מראש. ואם כן יש סתירה או שהוא יודע מה
יהיה, ואין בחירה לאדם, או שהוא לא יודע, ואנחנו בוחרים מה לעשות.
גדולי ישראל כל אחד בסגנונו המיוחד תירץ ויישב
קושיא זו בדרכים נפלאות ובתשובת הדבר יש המון תירוצים, אבל כולם מסכימים[1] שיש
לאדם בחירה ואינו מוכרח במעשיו כלל! ולכן הוא אחראי על מעשיו, איך דבר זה מסתדר?
בואו נראה.
כהקדמה יש לדעת שנביא כאן שני סוגי דעות א - דעות
מגדולי ישראל המכריחים שיש לאדם בחירה והבאנו את דעתם על מנת לבסס דעה זו למרות
שאין הם מתייחסים לשאלה זו. ב - דעות מגדולי ישראל המיישבים את הסתירה.
בתנ"ך יש כמה פסוקים המלמדים שניתנה בחירה
לאדם והחיים והבחירות נתונות לנו.
בראשית (ד' ג') ה' שואל את קין למה נפלו פניך, וגילה לו רז זה "אם תטיב שאת." אין הדבר תלוי אלא בך. ופירשו רש"י והרמב"ן שם שהבחירה ביד האדם:
ובדברים ל' יט: "הַעִידותִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּווֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ:"
ובישעיהו פרק סו' אומר הקב"ה שאפשר גם לבחור
וגם נגד רצונו: "גַּם אֲנִי אֶבְחַר בְּתַעֲלֻולֵיהֶם וּמְגוּרתָם אָבִיא
לָהֶם יַעַן קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה דִּבַּרְתִּי וְלֹא שָׁמֵעוּ וַיַּעֲשׂוּ
הָרַע בְּעֵינַי וּבַאֲשֶׁר לא חָפַצְתִּי בָּחָרוּ:"
במשנה
ר' עקיבא משנה באבות ג
טו: "הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה, וּבְטוֹב
הָעוֹלָם נִדּוֹן. וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה": ביאור דעת ר'
עקיבא: ר' עקיבא מעמיד את הניגוד בשיאו, לא מפרש, ולא מבטל שום צד ולבסוף מדגיש
שהכל הולך ע"פ מעשינו.
בגמרא
שבת קד עמ א': "בא להיטמא פותחין לו בא
להיטהר מסייעין אותו" מכות דף י': "אמר רב הונא בדרך
שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו"
נדה טז עמ ב': "אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו ונוטל טפה ומעמידה לפני הקב''ה ואומר לפניו רבש''ע טפה זו מה תהא עליה גבור או חלש חכם או טיפש עשיר או עני ואילו רשע או צדיק לא קאמר כמו שאמר ר' חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים"
הבנת גמרא זו על פי הרמב"ם[2] היא: שיש דברים שנקבעים אצל האדם והם לא ניתנים לשינוי כגון אדם גבוהה או נמוך, עשיר או עני, חכם או טיפש וכו' ויש את כל מעשה המצוות והעבירות, שבהם לא נקבע כלום, ובהם יש בחירה ועליהם ייתן האדם את הדין, וכיוון שדבר זה הוא רחב מאד כי כמעט וכל דבר הוא מצווה או עבירה, כגון עם מי הוא יתחתן כיוון שזה מצווה, זה תלוי בו, מתי, ועם מי הוא יתחתן,
וכיוון שאם הוא עושה זאת בלי חופה וקידושין זה עבירה
אז גם תלוי בו וכו' ועוד שמצינו גדולי עולם שהיו נמוכים ועניים ובתחילת דרכם קשיי
הבנה, ורשעים גדולים שהיו גבוהים ועשירים, ופיקחים ואין כאן שום ראיה לומר שהכל
קבוע, ועדיין רוחב הבחירה הוא גדול מאד.
בזוהר
זוהר פרשת וישב דף קעט עמ א'.
תרגום:
אֶלָּא שֶׁרָאָה רְאוּבֵן שֶׁהַנֵּזֶק נִמְצָא בִּידֵי אֶחָיו, מִשּׁוּם שֶׁיָּדַע כַּמָּה הֵם שׂוֹנְאִים אוֹתוֹ וּרְצוֹנָם לַהֲרֹג אוֹתוֹ. אָמַר רְאוּבֵן, טוֹב לְהַפִּיל אוֹתוֹ לְתוֹךְ בּוֹר הַנְּחָשִׁים וְהָעַקְרַבִּים וְלֹא יִמָּסֵר בִּידֵי שׂוֹנְאָיו שֶׁלֹּא מְרַחֲמִים עָלָיו. מִכָּאן אָמְרוּ, יַפִּיל אָדָם עַצְמוֹ לָאֵשׁ אוֹ לְבוֹר שֶׁל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים וְלֹא יִמָּסֵר בִּידֵי שׂוֹנְאָיו מִשּׁוּם שֶׁכָּאן בִּמְקוֹם הַנְּחָשִׁים וְהָעַקְרַבִּים - אִם הוּא צַדִּיק, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַרְחִישׁ לוֹ נֵס, וְלִפְעָמִים שֶׁזְּכוּת אָבוֹת מְסַיְּעִים לָאָדָם וְיִנָּצֵל מֵהֶם. אֲבָל כֵּיוָן שֶׁנִּמְסָר בִּידֵי שׂוֹנְאָיו, מְעַטִּים הֵם שֶׁיְּכוֹלִים לְהִנָּצֵל וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם, מִיָּדָם דַּוְקָא, וְלֹא כָתוּב לְמַעַן הַצִּיל אוֹתוֹ וְיוֹתֵר לֹא. אֶלָּא אָמַר רְאוּבֵן, יִנָּצֵל מִיָּדָם, וְאִם יָמוּת בַּבּוֹר - יָמוּת. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם"
מזוהר זה מבינים, שיש לאדם יכולת מצד עצמו והיא
הבחירה החופשית מה שאין לחיות, לכן עדיף ליפול ביד החיות ולא ביד האנשים, כי החיות
יזיקו לאדם רק אם ה' גוזר עליו, אבל האנשים יכולים להזיק גם אם לא גזר. וזה מה
שעשה ראובן ליוסף שהפילו ביד החיות ולא ביד האנשים, כי האדם יכול להמית גם מי שלא
נגזרה עליו מיתה . (על פי האור חיים הקדוש שם).
בראשונים
רס"ג - יש הבדל בין המעשה לעושה
רס"ג (אמונות ודעות מאמר ד' פס' ג' ): כותב שיש בחירה וזה מוכח מהחוש, מהשכל, ומהכתובים, מהחוש שאדם רוצה לדבר הוא מדבר ושרוצה לשתוק הוא שותק, ומהשכל מוכח דבר זה כי לא יתכן לומר שהקב"ה יצווה את האדם דברים שאינו יכול ויעניש אותו, והרי זה עוול, וגם לא ראוי להעניש או לתת שכר על זה, והרי כתוב בתורה שיש שכר ועונש, ועצר את השמיים וכו', ומהתורה והכתובים הרי כתוב ובחרת בחיים וכו'
ושואל רס"ג אם ה' יודע איך אנחנו בוחרים? תשובה: ידיעת ה' את הדבר אינה הסיבה להתרחשותו של הדבר, כי אם ידיעת ה' הייתה הסיבה להתרחשות הדבר, הדבר היה אמור להתרחש בראשית הבריאה, כי ידיעת ה' היא מתחילת הבריאה, אם כן מוכח שיש עוד דבר שזה תלוי בו, והדבר הזה זה הוא: 'בחירת האדם' ואם לא יבחר זה לא יהיה.
ושואל אם האדם בוחר אז איפה רצון ה' במעשה, ומשיב
שיש חילוק בין עצם המעשה, לעושה, עצם המעשה זה הקב"ה קבע, מי העושה אותו זה
בבחירת האדם כגון רצח איזבל את הנביאים אומר הרב שהם היו אמורים למות בכל מקרה
בגזירת ה' אבל איך הם ימותו זה היה בבחירת איזבל להורגם לכן תיענש, וכן ענו שמעיה
ואחיו לאחד ממלכי רומי אנחנו חייבים מיתה למקום אם אין אתה הורגנו הרבה שלוחים
למקום.
רבינו בחיי - לא משיגים עומק השגחתו
חובות הלבבות (שער עבודת האלוהים פ' ח') מביא
פסוקים לכאן ולכאן ומעמיד את הניגוד בין הפסוקים ואומר שהניגוד בין הפסוקים הוא
בעצם הניגוד שאנחנו רואים במציאות.
ומביא שיש שאמרו שהאדם רק בוחר, ויש שאמרו הפוך,
ויש כאלה שאמרו שדברים שקשורים לעבודת ה' יש בהם בחירה ומה שלא, כגון: אם יהיה
גבוה או נמוך זה בגזירת ה' ודעה זו היא דעת חז"ל שצדיק או רשע זה לא נקבע.
ולבסוף אומר שהדעה שאומרת שאנחנו לא מבינים את
ידיעת ה' ואיך זה מסתדר עם בחירתנו "היא הכי קרובה אל דרך ההצלה" כיוון
שיש דברים בתוך העולם הזה שאנחנו משתמשים בהם ולא מבינים אותם, אז בוודאי שיהיה
חלק מדרכי הנהגת ה' את עולמו שאנחנו לא מצליחים לתפוס.
לסיכום: רבינו בחיי לא מבטל את בחירת האדם אלא
מסכם כמה פתרונות שהציעו לפניו, ואומר דרך הכי בטוחה היא לומר שאנחנו לא מבינים
איך זה עובד גם בחירתנו וגם השגחתו וידיעתו.
הרמב"ם (מורה נבוכים חלק שלישי פרקים יז'
יח', הלכות תשובה פרק ה שמונה פרקים ועוד) אומר שהאדם בעל בחירה גמורה
כולל מעשיו דיבוריו ומחשבתו. והסביר בלשונו הברורה הרבה פסוקים שנראים
קשים וכביכול מראים שאין בחירה והראה שאין הדבר כך כלל, והוסיף שלפעמים הכלל מוכרח
והפרט חופשי, ולפעמים כעונש על בחירה רעה נלקחת לאדם הבחירה.
ריה"ל - הבחירה כלי למימוש הידיעה
הכוזרי (מאמר חמישי פס יט') אומר שרק העקשן החנפן
שרוצה להראות אמונתו ואדיקותו בדת יאמר שאין בחירה, אבל אפשר להראות שהוא
עצמו לא מאמין בזה, כי אם יש שריפה הוא בורח, ושצריך לאכול הוא משתדל אחרי האוכל
להכניסו לפיו, והרי אם נגזר עליו שיאכל או שיישרף ואין לו מה לעשות נגד
זה (כי הוא טוען שאין בחירה חופשית והכל ה' קובע) אז למה הוא בורח? ומשתדל בהכנסת
האוכל? הרי הוא עצמו לא מאמין במה שאומר.
ומוסיף שאם יאמר שעושה כן כי ה' גזר שכדי לקבל את
גזירת ה' צריך להכין כלים הרי הוא כבר הודה שיש סיבות ואמצעיים לגזירת ה', ואם לא
יכין את האמצעיים לגזירת ה' היא לא תצא לפועל, ולכן אין בעיה להודות שגם
בחירת האדם היא סיבה אמצעית וכלי להוציא את רצון ה' לפועל, ואין בחירת האדם נוגדת
את רצון ה', אלא כל הבחירות החופשיות של בני האדם הם כלים לממש את ידיעתו של ה'
בדרך ישירה או עקיפה,
רצון ה' בדרך הישירה זה הכוכבים והים וכו' שאין שם
יד אדם אלא רואים שהכוכבים מאירים בלי שאף אחד נוגע בהם, ורצון ה' בדרך עקיפה זה
הלחם שיוצא מהארץ, אם לא נשקה את האדמה ונקצור את החיטה ונלוש את הקמח ונשים בתנור
לא יצא לחם, ואם נחקור על דבר זה שהאש מחממת את הקמח והמים, ועושה מהם לחם, נגיע
לכל מיני חוקי טבע שתלויים בכוכבים ומשם עד לסיבה הראשונה שזה הקב"ה וזה הדרך
העקיפה, ולכן מי שאמר הכל זה ה' הוא צודק, כי בדרך עקיפה הכל מיוחס לה', ומי שאמר
הכל זה האדם כי בסיבות האחרונות תלוי הדבר באדם ומשפיע עליהם הוא גם צודק, אבל הכל
לא יוצא מרצון ה' עם בעקיפין עם במישרין.
ובקשר לשאלה איך אני בוחר אם ה' יודע עונה הרב,
שידיעת ה' ובחירת האדם אלו שני מסלולים שונים שלא משפיעים אחד על השני. כמו שאני
יודע את העבר בידיעות מדויקות וזה לא משפיע על הבחירות שנעשו בעבר, כך ה' יודע את
העתיד אבל הוא לא משפיע על בחירות העתיד, ומה שמשפיע זה בחירת
האדם ולכן יענש,
כמו אדם שיודע בוודאות שהוא הולך להשקות את העציץ
ואז העציץ יגדל, אבל מה הגורם לגדילת העציץ? בודאי שרק ההשקיה עצמה, המעשה עצמו,
ולא ידיעתו, לכן הוא הקובע, ורק מי שהשקה הוא יטול שכרו ובהפך להפך.
הרמ"ק והמהר"ל - ידיעתו אינה עצמותו ולכן חסירה
דעת הרמ"ק והמהר"ל (פרדס רימונים שער ד
ודרך חיים ה ו ) היא: שלעולם לא מדברים בעצם האלוקות, אלא בפעולותיו שהם עשרה
גילויים, ונקראים בפי המקובלים עשרה ספירות, כל ספירה היא שורש לפעולה אחרת וחל בה
שינויים, ובזה חל שינוי הידיעה, ומאחר שאין השינויים בעצם הבורא, כי כל מה שאנו
משיגים ומדברים זה בגילויו, ובפעולותיו, אז בעיה לומר שיש שינויים בידיעה זו
וחיסרון בידיעה זו על מנת לאפשר בחירה לאדם ובו עצמו אין שינוי וגם אין שיווי כי
והוא למעלה משינוי ושיווי.
האריז"ל - הבחירה יכולה לשנות את הידיעה
אומר האר"י (ארבע מאות שקל כסף עמ' רפב שער
הכוונות דרוש ו)
שידיעה בכח ובחירה בפועל, ומה יהיה בפועל זה תלוי
באדם, ולא מוכרח, כמו שמחשבת האדם יודעת הרבה אופציות, אבל לא מכריחה את האדם
לעשות אותם, ומה להוציא לפועל מתוך כל המחשבות זה תלוי בבחירתו, כן הדברים בהנהגת
העולמות.
השל"ה הקדוש (שני לוחות הברית חלק א' בית
הבחירה עמ קכג'.) כותב:
"כי הרצון כלול מדברים הפכיים, וכל הדרכים
בו, והבחירה נתונה לאדם להתעורר איזה כח שירצה. והאלקים עשה את האדם ישר וציווהו
שלא יעורר כח הרע, ומכח חטאו היה לדעת טוב ורע, ומזה נמשך השכר והעונש שאינם
הסכמיים רק שכר מצוה היא שורש מצוה למעלה בשרשה, ושכר עבירה עבירה
והנה קודם עשיית אדם איזה ענין הן טוב הן רע, כבר
היו מוכנים אלו הדרכים, והא ראיה שהפסוק אומר בפרשת ראה, ראה אנכי וגו', שאומר הרי
דרכים לפניך, שמע מינה הדרכים קודמין לעשייתן. הרי יש דרך צדיקים ודרך
רשעים, ושורש כולם הרצון העליון והיא הידיעה ידיעת עצמות רצונו בשרשי כל
ההשתלשלות, וכל מה שאדם עושה עושה בכח עליון, אלא הצדיק בוחר והולך בדרך הישר
הקודש, והרשע בתמורה (בהפך). וכפי פעולתם כן אחיזתם ודביקותם, ותלוי הכל
בהתעוררות התחתון. ואם היה האדם נשאר ישר, ולא היה מתעורר כח הרע, אז היו ראוים כל
יוצאי חלציו דורי דורות להיותם בענין אחר ממה שהם עכשיו, כי היה נפתח מקור הטוב
והיה מתפשט והולך מהתפשטות להתפשטות ומענף לענף. ולאחר שחטא ופתח המקור מענין אחד
מטוב ומרע, אזי הראהו הקב"ה דור ודור ודורשיו וחכמיו ומנהיגיו לפי ענין
המקורות שנפתחו עתה, איך ראוי להיות ההתפשטות והענפים וענפי ענפים:
אמת שבעבור זה אינם מוכרחים, כי מי שירצה להגביר
ולילך מזה ההתפשטות וירצה לפתוח מקור אחר מהמקורות וימשיך כפי רצונו, אזי כח
הבחירה בידו להגביר, רק הקב"ה הראה לאדם לפי פתיחת המקור של עתה, איך ראוי
להיות ההתפשטות. ובודאי אלפי ורבואות עניינים שהיו ראויין להיות לפי פתיחת המקור
של עתה כך ונשתנו מכח הבחירה, והרבה דברים נשארים כפי שהיו ראויים"
ביאור דעת השל"ה הקדוש:
הרב מסביר שהידיעה שאנחנו מדברים עליה היא בעצם
רצונו של ה', כי רצונו כולל הכל את כל המצבים האפשריים, ורצונו של ה' הוא אין סופי
אם כן רצון ה' רוצה הכל, הכוונה שכבר לפני העולם המוכר לנו הקב"ה רצה את כל
הדרכים שיכולים לקרות בעולם שלנו, ועכשיו שיש עולם, כל מה שנעשה זה כבר נרצה
מהקב"ה וידע אותו, היינו כל הדרכים שהאדם יעשה כבר נרצו בכח והאדם בוחר
בבחירתו איזה דרכים להוציא אל הפועל.
ומביא לזה כמה דוגמאות להוכיח שיטתו ואחת מהם היא
שכתוב בש"ס "היה ראוי ליפול זה הנופל מששת ימי בראשית" מדייק
השל"ה היה ראוי, ולא היה מוחזק, בלשון ראוי דווקא, הכוונה
שלפי מה שנצפה מששת ימי בראשית נפתח מסלול שלפיו היה ראוי שייפול הנופל, אבל יכול
להיות גם בדרכים אחרות אם האדם בבחירתו היה מוציא דרכים אחרות לפועל היה מתרחש מה
שלא נצפה, כי האדם בכח בחירתו יכול לפתוח מסלולים אחרים הפך ממה שנצפה, ופירוש
נצפה הכוונה מה שנפתח בתחילת ההויה, לכן הכל צפוי ולמרות כך הרשות נתונה, וכן אומר
הרב כך היה בחטא אדם הראשון, וכך עם התורה הקדושה שאם העולם היה מתנהג אחרת התורה
הייתה מופיעה אלינו בצורה אחרת ובצירוף אותיות אחר לגמרי.
לסיכום האדם אחראי על מעשיו וקובע איך העולם יראה.
אמנם מצד הקב"ה, הקב"ה אכן ידע בכח את כל האופציות שהאנשים והאנושות
יכולים לעשות וכל מה שנעשה היה כלול ברצונו ואנחנו מוציאים חלק מתוך הרצון הזה
לפועל יוצא שבחירתנו לא מוציאה את השגחת ה' מהעולם ובעיקר השגחת ה' על עולמו לא
מבטלת לנו את כח הבחירה, והדברים משמחים מאד כנתינתם בסיני.
באחרונים
רמח"ל - ההשגחה מתבצעת דרך הבחירה החופשית
הבחירה וההשגחה אינם שני דברים שונים אלא שני
רבדים שאחד מלביש את השני, הכוונה שה' משגיח על העולם לכוון אותו אל תכליתו
וייעודו דרך הבחירות החופשיות של האנשים. למשל אם מישהו רוצה ומחליט לרצוח
הקב"ה מכווין אותו למי שחייב מיתה, כך הוא לוקח בחירה חופשית רעה של מישהו
ומכווין אותה לעונש אל מי שמגיע לו בגלל שיקול כזה או אחר. ולכן יש בחירה ויש
השגחה. (דעת תבונות מד):
"באמת בשתי מידות אלה אוחז האדון ב"ה
תמיד א' - מדת השכר ועונש, היא הנהגת הטוב והרע בשיקול אחד לזכות ולחובה, ונקראת
הנהגה זאת, הנהגת המשפט, ותוך משפטו זה - מדת טובו (הנהגת תיקון העולם לגילוי
ייחודו)
והנה, לפי מדת השכר ועונש הקב"ה, כביכול,
משעבד מעשיו למעשי בני אדם, שאם הם טובים גם הוא יטיב להם, ואם הם רעים יוכרח,
כביכול, להענישם. ולפי מידת ממשלתו ושליטתו אמר (זכריה ג, ט), "ומשתי את עוון
הארץ ההיא ביום אחד".
והנה לפי מדת הטוב ורע - משפטי ה' אמת לתת לאיש
כדרכיו מדה כנגד מדה, והרבה דרכים למקום לשלם לאדם כפעלו, וכאורח איש ימציאנו, אכן
לחסד אם לשבטו. אך לפי עצת טובו בחק שלמותו ית' - הצד השווה שבהן, להחזיר את הכל -
לטוב שלם, לתיקון הגמור שיהיה באחרונה. ואמנם הנהגת השכר ועונש היא
המגולית ונראית תמיד לעיני הכל, אך הגלגול שהוא מגלגל הכל לטובה עמוק עמוק הוא,
ולא גלוי כי אם לבסוף, אבל מתגלגל הוא והולך בכל עת ובכל שעה ודאי, ואינו פוסק.
ואמנם צריך שתדעי הקדמה, צריכה לנו הרבה לישוב
ספיקות רבים. והוא, כי אפילו בזמן שהאדון ב"ה רוצה לנהג את עולמו בהנהגת המזל
(הנהגת הייחוד) הנה הוא מחזיר ומסבב הדברים, שאפילו מה שצריך לבוא לפי המזל - יגיע
מתוך דרכי הנהגת השכר ועונש. כך היא המידה, שהקב"ה מרכיב שתי ההנהגות אלה
ביחד, ואף גזירות המזל לא יבואו אלא על ידי ענין מה המתייחס אל השכר ועונש שיוכלו
להיתלות בו, שהרי אגביו יתגלגל כל הצריך להתגלגל, אף על פי שבעצמו לא יהיה אלא דבר
קטון"
אור החיים הקדוש - יכול לשלול ידיעתו
דעת האור החיים הקדוש בראשית ו פס ה'. שכיוון
שהקב"ה יכול לשלול ידיעתו מעצמו, אחרי ששלל, אין לו ידיעה בדבר, וזה נעשה
ברצונו ולא מחוסר שלמותו. וכל זה רק בנוגע למעשה הרשעים אבל ממעשה הצדיקים לא שלל
ידיעתו ושמח בזה ועל פי זה יש מקום לענוש הרשעים כי בחרו בזה מעצמם ולא הייתה
ידיעתו מכרחת אותם ובזה אין להם טענה עליו.
אלשיך הקדוש - ידיעת ה' אינה מכרחת רק דיבורו
בפירושו על ישעיהו פרק נה אות ח' נותן הרב
ע"פ ג' פסוקים אלו וסמיכותם נותן הרב תשובה לשאלת הידיעה ובחירה
"כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם
וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם יְהוָה: {ט} כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן
גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם:{י} כִּי
כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב
כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ
וְלֶחֶם לָאֹכֵל: {יא} כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי
לֹא יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם כִּי אִם עָשָׂה אֶת אֲשֶׁר חָפַצְתִּי וְהִצְלִיחַ
אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו"
מסמיכותם של שלושה פס' אלו למד הרב שיש קשר והבדל
בין מחשבותינו לבין מחשבות ה' ובין משל השלג והגשם לדבר ה' שיצא מפיו, ואומר
הרב יש הבדל בין מחשבת ה' לבין דבר ה', שמחשבתו של ה' לרוב
דקותה פועלת בתחתונים אבל לא מכריחה אותם,
לעומת זאת דבר ה' שהוא נמשל למה שלא חוזר ריקם,
הוא פועל בתחתונים ומכריח אותם, ולכן דווקא בעשרה מאמרות נברא העולם, וכן מלמד הרב
שהעולם והתורה והגאולה וכל הנבואות שנאמרו על הכלל לטובה הכל
מוכרח כי יצא מאמירה, אבל צדיקותו ורשעותו של אדם לא מוכרחים כי ה' יודע אותם
במחשבה אבל לא אמר אותם בפה כמו שמדייקת הגמרא "צדיק ורשע לא קאמר" ולכן
זה נשאר לעבודת האדם.
הרב דסלר - יש בחירה בנקודת בחירתו לא בהכל
דעת הרב אליהו דסלר בעל המכתב מאליהו. קונטרס
הבחירה. פרק א.
מלמד הרב שהאדם בוחר בנקודת בחירתו, הכוונה
שיש אדם שהרציחה היא למטה מנקודת בחירתו והוא בכלל לא מתאווה לרצוח ויש אדם
שהרציחה למעלה מנקודת בחירתו דהיינו שהוא בכלל לא חושב או רוצה להפסיק לרצוח, ויש
אדם שנקודת בחירתו היא בדיוק האם לרצוח או לא, זה ההתלבטויות שלו בחיים, עליו נאמר
שנקודת הרציחה היא נקודת בחירתו. ומלמד הרב שאדם יכול להזיז את נקודת בחירתו
ע"י בחירות טובות והפיכתם להרגל אצלו, נקודת בחירתו תעלה למקומות יותר גבוהים
וכן להפך.
בהמשך מביא הרב כמה פס' וביניהם הפס' בדברים
"ובחרת בחיים" ולומד מהם שהאדם בעל בחירה ועוד מוכיח שהאדם בעל בחירה
במעשה עצמו ע"פ משנה בסנהדרין שאומרת מי שמעיד עדות שקר בדיני נפשות דמו של
הנרצח ודם זרעו תלויים בו. והרי אם הכל נגזר מהשמיים והאדם הזה נגזר עליו למות אז
יכול להיות שמגלגלים חובה ע"י חייב לכן הוא גם יענש על כוונתו לרצוח למרות שנגזר
על האדם למות כי הוא לא ידע על זה, אבל אם באמת זה כך ונגזר עליו למות למה לחייב
את הרוצח על דם זרעו של הנרצח הרי במלא זרעו היה נגדע?
משמע שהוא אכן השפיע על הריגתו והפסקת חייו ולכן
יהיה חייב גם על זרעו, וממשיך הרב ומקשה אם כן איך זה מסתדר עם הפס'
באיכה "מי אמר ויהי, ה' לא ציווה" ע"פ פירוש רש"י שם שהכל זה
בגזירת ה' וכל מה שקורה במציאות זה כי ה' גזר? אז איך נאמר שהאדם בוחר וקובע? הוא
לא קובע כלום הוא רק מוציא את גזירת ה' לפועל?
ומתרץ הרב דסלר ע"פ הרמב"ן שלפעמים יכול
האדם להוסיף על הגזירה של ה' כמו שכתוב "אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה"
(זכריה)
איך יכול אדם להוסיף אפ' מעט על גזירת ה' ומתרץ
הרב דסלר שאדם לפעמים מקבל חיים בר"ה כדי להוציא לפועל רעיון או תוכן של מישו
אחר ובגלל שהוא צריך לסייע לו הוא מקבל חיים ותפקיד, לדוג' רוצים לבחון את ראובן
בניסיון רצח אז משאירים מישהו שחייב מיתה בידי שמיים וגם יש לו צדדים של זכות ואז
מזמנים אותם לאותו פונדק ואם ראובן בוחר להרוג אותו אז מתגלה רצון ה' "על
דאטפת יטופוך" ואם בוחר להחיות אותו גם מתגלה מידת משפטו של ה' יתברך לטובה
ע"י האיש שלא רצח וגם ע"י האיש שלא נרצח, ששימש כלי -הכוונה אמצעי
לביצוע הניסיון.
וע"פ מה ששאלנו יש לענות שאדם שחייב מיתה
ודאי, נמסר לידי אדם שהרציחה למטה מבחירתו, ואדם שיש בו צד של זכות נמסר לידי אדם
שהרציחה היא נקודת בחירתו וע"י בחירתו הטובה, ממש מציל אותו מלמות, ואם בחר
להורגו באמת הרג אותו, ודמו ודם זרעו תלויים בו בצדק כי הוא בחר לא נכון.
גדולי ישראל לכל הדורות עמדו על זה שיש ידיעה
השגחת ה' ויש בחירה, איך זה מסתדר? כל אחד תירץ בסגננו הוא.
ע"פ היהדות האחריות הבלעדית על מעשה שהאדם
עשה היא עליו בלבד,[3] ויכול
לבקש סיוע מה' למעשיו, אבל לא להאשים את ה' בחטאיו ובנפילותיו, ולא יקיים בחייו
"איוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף ליבו" ומכאן באנו לאמון הגדול שה'
מאמין בנו ונותן לנו להיות שותפים פעילים איתו בתיקון העולם" ואין בבחירה
החופשית שום סתירה לעובדה שה' ית' משגיח על עולמו ומביאו אל שלמותו, אלא
שזה דרך הבחירות של בני אדם[4] "וכל
מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו"
[1] למעט אחד. וכולם חלקו עליו. ומגדולי הראשונים אמרו שמי שאומר
כך הוא כופר בעיקר ומייחס עוול לה' יתברך וסותר התורה.
[2] הקדמה למסכת אבות פרק שמיני.
[3] למעט מספר דברים א - אונס, ב – לפעמים יקבל כעונש שישללו לו
את בחירתו ע"פ הרמב"ם ג- מקריים שנגזרו עליו משמיים ע"פ בעל
העיקרים ד- כל המקרים שהם לא מצווה או עבירה ע"פ הרמח"ל.
[4] עניין זה מבואר באריכות ובעומק בספר דעת תבונות לרמח"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה