הטוב אמיתי ממשי ומחייב

 

הטוב האלוהי - אמיתי חי ממשי ומחייב

הטוב מוחלט ואינו הסכמה חברתית

יש אנשים הטוענים שהטוב זו המצאה, בטבע אין טוב יש מלחמת כוחות, והטוב נוצר רק כהסכמה חברתית אנושית וכמו שאנשים החליטו עליה הם יכולים לוותר עליה או לקבוע מדרג אחר כך שהטוב הגבוה שלך יחשב אצלי הכי נמוך.

היהדות אינה אומרת ככה לפי היהדות הטוב מתחיל מטובו של אלוהים והוא חקוק בעמקי המציאות הטבע והנפש האנושית ויש לכך מספר ראיות :

א - הטוב חי ומושך

יסודות הטוב הקיימים כעובדה מציאותית עמוק בנפשנו ורוחנו, בכל חברה, קיבוץ, אומה ותרבות אנושית אינם סתם ערכים שאנשים הסכימו עליהם אלא מציאות חיים רוחנית דוחפת בעלת רצון ברור. הם כח חיים הפועל על המציאות.

מעולם האנושות לא התכנסה והחליטה שהיא מקבלת על עצמה להיות יותר טובה ואיכותית בכל המישורים.

הרי היה שלב בהתפתחות המציאות שלא היו בו בני אדם בעלי שכל לקבל החלטה כזו, וגם אז המציאות לא הפסיקה להתעלות, להשתכלל ולהתפתח למציאות יותר טובה ואיכותית.

אין זה אלא מפני שהמציאות לא משתכללת מכוחנו בלבד; לא אנחנו הגדרנו את הערכים והחלטנו להופיע אותם, אלא ערכים אלו מושכים אותנו אליהם ללא הרף ודוחפים אותנו להתעלות אליהם ולגלות אותם במציאות הממשית.

ברמה הנפשית אפשר לראות שהאדם אף פעם לא החליט שמהיום הוא רוצה לחיות, להחכים, לאהוב, להשתכלל ולהתענג; הוא תמיד נדחף למקומות האלה בעל כורחו, בין אם הוא מבין אותם ובין אם לאו.

כך גם ברמה העולמית – כל התרבות נדחפת להחכים, לדעת עוד, להתאחד יותר, להיות יותר מלאה בשלום, טוב, יושר ודעת. זו המציאות, מישהו דוחף אותנו לשם! זה הרצון האלוהי המושך אותנו אליו.

ב – הוויכוחים למען הטוב

כאשר אנשים מתווכחים ביניהם לגבי רצונות אישיים למשל, הבעל רוצה לאכול בשרי והאישה רוצה לאכול חלבי ברור לנו שאף אחד אינו צודק יותר מהאחר. זהו עניין של טעם וריח. 

במצב כזה ננסה לשכנע אחד מהם להתפשר ולוותר על רצונו, או שיכריעו באמצעות זוג או פרד; שהרי לא משנה באמת מה תהיה התוצאה, העיקר שכולם יהיו מרוצים פחות או יותר.

לעומת זאת, כאשר אנשים מתווכחים בניהם על מציאות אמיתית טבעית למשל, שני חבלנים שמתווכחים אם צריך לנתק את החוט האדום או את החוט השחור כדי לנטרל את הפצצה ברור לנו שאחד צודק ואחד טועה ולא נציע להכריע את הוויכוח באמצעות ויתור או זוג או פרד, שהרי תוצאה לא נכונה עלולה לגרום לאסון ואין למסור אותה ביד המקרה. במקום זאת נדרוש מכל אחד לעמוד על שלו ולנסות לשכנע את השני בצדקתו, עד שתתברר האמת.

מה לגבי ויכוח ערכי? האם אנחנו מתייחסים אליו כאל ויכוח בין רצונות אישיים, או כאל ויכוח על אמת במציאות? נניח שקיים ויכוח בין שני אנשים, האחד חושב שזה בסדר גמור לשרוף חתולים לשם הנאה, ואילו השני חושב שזה מעשה רע מאוד. האם נציע להם להכריע בוויכוח באמצעות פשרה או זוג או פרד? וודאי שלא.

אנו נעודד את הצד הצודק לעמוד על שלו בתוקף ולא לוותר, ואולי אף להילחם בפועל בצד השני כדי למנוע ממנו לבצע מעשה פלילי.

על אחת כמה וכמה שכאשר מדובר בפשעים מוסריים חמורים עוד יותר, כמו עינוי ורצח של בני אדם, או השמדת המונים, אנו מצפים מכל מי שמתנגד להם לפעול בכל תוקף למניעתם ללא שום פשרה.

אם כן אנחנו מרגישים בעומק האישיות שלנו שהערכים והטוב אינם הסכמה חברתית שאפשר להסכים גם אחרת אלא אנחנו חשים שהטוב והצדק החירות אלו אמיתות הטבועות במציאות! כך אנחנו חיים ובשבילם אנחנו נלחמים בכל כוחנו ולא כעניין של טעם וריח.

האם מישהו מסוגל לומר שהמוסר של הנאצים לא היה באמת גרוע אלא הם רק היו שונים? ההרגשות הפשוטות שלנו מעידות שיש מוסר מוחלט שאינו נקבע לפי החברה, אלא להפך - מעמדן המוסרי של חברות נמדד לפי השייכות שלהן אליו. העובדה שאנו מתווכחים סביב סוגיות מוסריות, ואפילו נלחמים עליהן, מראה שיש אמת אלוהית בנושא זה.

ג - הטוב -עומק הזהות האנושית

בכל אדם מכל תרבות טבוע עמוק עמוק גרעין של טוב שתמציתו היסודי אומר 'זה לא מוסרי לעשות רע לכל נברא ללא סיבה מוצדקת'. זה לא עניין אישי אלא אנושי. טבוע בכל האנושות וחוצה מגזרים ומגדרים מה שמראה שהטוב עומד בבסיס המציאות ואינו התחיל מהסכמה עליו.

גם חבורת שודדים שמחלקים את הכסף הגנוב בניהם מחלקים אותו בשווה ובאופן צודק, ואם החלוקה לא תהיה צודקת תפתח מריבה בניהם על כך, כי גם הם מרגישים את הצדק בעומק אישיותם רק שהם מוכנים לעבור עליו כדי להשיג את הכסף אבל בינם לבין עצמם הם יחזרו אליו.

ד – הטוב -המנוע של ההיסטוריה

הטוב מתגלה כמנוע והנשמה של ההיסטוריה הרבה לפני שהיו בני אדם וודאי אינו יכול להיות רק פרי הסכמה שלהם. הדבר הכי בוטה ב'כל המציאות' היא צורת התפתחותה התמידית, הכל מתעלה בצורה עיקבית לאורך כל שנות ההיסטוריה ונהיה יותר טוב ואיכותי, כל הזמן המציאות נדחפת לאותו כיוון להיות טובה יותר ואיכותית יותר.  עניין זה מלמד שהטוב הוא המנוע העמוק של כלל המציאות ואינו הסכמה של חברה.

ה – הטוב טבוע בעומק הטבע

הטוב והיושר אינם דבר הסכמי חברתי אלא בסיס של הטבע וודאי של הטבע האנושי. אפשר לראות שגם בעולם הטבע כולו, בהתנהגויות השונות של בעלי החיים, אפשר למצוא ניצנים של מידות טובות כגון חריצות "לך אל הנמלה עצל" זריזות, נאמנות, מסירות לטובת הכלל ועוד.

לא מזמן נעשה ניסוי מעניין, נתנו לקוף לבצע פעולה ותמורתה קיבל בננה, אחר כך קראו לקוף אחר לבצע את אותה פעולה וקיבל אשכול ענבים, לאחר מכן קראו לקוף הראשון שיבצע את אותה פעולה ונתנו לו שוב בננה, לקח הקוף את הבננה וזרק אותה על הרצפה בכעס, הוא ביטא בזה את חוסר הצדק!

אנחנו רואים שהצדק טבוע עמוק עמוק בטבע, ובתהליך ארוך אנחנו רק מוציאים אותו אל הפועל ולא ממציאים אותו, אם הכל הסכמי, איך זה שבעולם הטבע ללא דיבור וללא הסכמים נוצרו שם מידות טובות וניצני מוסר?

ו - המדרג של הטוב מוחלט ואינו נזיל

יש אנשים הטוענים : 'נכון שכולם מסכימים שהטוב הוא העיקר אבל אי אפשר לדעת מהו הטוב וגם אי אפשר לדעת בתוך הטוב איזה ערך טוב עדיף על ערך טוב אחר, לכן כל אחד יעשה כהבנתו מהו הטוב ואין אפשרות לומר למישהו שהוא יותר טוב או פחות טוב'.

על פי היהדות אמירה זו מסוכנת מאוד והיא הבסיס והשורש לפירוק הערכים הטובים מהחברה האנושית. כשאין בהירות לגבי הטוב ואין יכולת שפיטה והשתפרות מול סולם ערכים הכל נהיה נזיל לא מחייב עניין של טעם וריח וכך חברות ערכיות לא מצליחות לבסס את הטוב בתוכם.

האמת היא שבמציאות רואים שזה אינו כך.

רוב הערכים הטובים מקובלים כמעט על כל בני האדם, בכל החברות וכל הזמנים. כולם מסכימים שרצח, גניבה ושקר הם רעים. כולם מסכימים שיש לכבד את ההורים ואת הנפטרים. כולם מסכימים שהמשפט אמור להתנהל בצורה צודקת.

אם כן למעשה, רוב הערכים הטובים הבסיסיים מוסכמים על רוב בני האדם.

בנוסף גם בתוך הערכים יש ערכים של טוב שהם יותר קריטיים ויסודיים ויש ערכים שהם טובים אבל פחותים מהם וגם כאן המדרג של הערכים הבסיסיים הוא ברור.

לרוב האנשים בעולם ברור שערך החיים גובר על ערך האמת לא יתכן שבזמן הנאצים מחפשים אדם חבר שלו יגלה להם איפה הוא מתחבא כיוון שיש ערך טוב הנקרא 'אמת' ברור שבמקרה כזה צריך להעדיף את ערך החיים על פני האמת.

כמו כן ברור שבתוך ערך החיים יש מדרג וערך חיי אדם קודם לערך חיי בהמה, אם יש לנו אפשרות להציל אדם או בהמה נציל קודם את הבהמה כי חיי האדם הם חיים איכותיים וחשובים יותר ואם יציל את הפרה שלו וייתן לאדם אחר למות אנחנו נבוא אליו בטענה של רצח, ולא נאמר לו 'טוב זה בסדר ככה אתה מדרג את הטוב'...

וכן ערך הנאמנות גובר על ערך החופש, לא יתכן שאדם יבגוד בבת זוגתו ויסביר לנו את מעשיו בכך שיש ערך גם להיות חופשי ולעשות ככל העולה על רוחו בעולם הזה, אנחנו לא נקרא לו אדם מוסרי וטוב אלא בוגד. וחברה שתראה בו אדם חופשי ונועז מסמנת לנו על גסיסה בבהירות מדרג הערכים שלה.

ערך הכלל גובר על ערך הפרט, לא יתכן שאדם שיש לו אפשרות להציל חיי אדם אחד או מאה אנשים והוא מציל את האחד ונותן למאה אנשים למות נקרא לו אדם טוב, זהו רצח של תשעים ותשע אנשים.

ערך השלום גובר על ערך האמת, לא יתכן שאדם יבוא לאירועים משפחתיים ויתחיל לומר לכולם את מה שהוא חושב עליהם יפגע ויעליב למשל יאמר לדוד מסויים שהוא מכוער ועוד וכשישאלו אותו מה הוא עושה הוא יאמר 'האמת חשובה מהכל ואין מה לעשות הוא דוגרי אומר הכל בפנים של השני' האדם הזה פוגע ומחריב את השלום במשפחה ובחברה האנושית הוא לא מיישם ערך אחר של טוב אלא הורס.

אם כן למעשה, רוב הערכים הטובים הבסיסיים יש בניהם מדרג מובנה והם מוסכמים על רוב בני האדם.

נכון שיש וויכוחים על הפרטים של הערכים הללו ועל מדרג יותר מורכב ומפורט במצבים מסויימים. ושאלות אלה הן המובילות להבדלים, הגדולים בין הערכים של חברות שונות, אבל היסודות של הטוב וכן המדרג הבסיסי של הטוב הוא מציאותי מחייב ואינו עניין של טעם וריח או העדפה אישית.

על פי כל מה שראינו עד כה עולה מסקנה ברורה יסודות הטוב מחייבים את כלל החברה האנושית כמו אמת מציאותית שהמיים בריאים לאדם ונפט מזיק לו.

אם כן הטוב אינו תלוי בהרגשה אישית שלי אלא מחייב את כולם בשווה ולכן חברות אנושיות ואנשים נמדדים מול הטוב הזה ויכולים להישפט לטוב או לרע על פי הסולם הבסיסי הזה.