התפילה משעממת? מה עושים?

 

התפילה משעממת? מה עושים?

תובנות וכלים מעשיים לעבודת התפילה

היה בחור אחד שלא קם לתפילה, פנה אליו אביו ואמר לו: 'אם זה היה סרט טוב היית קם...'

ענה לו הבן: 'אם היה זה אותו סרט שלוש פעמים ביום גם לא הייתי קם'...

התפילה היא אותה תפילה, חוזרת על אותם מילים פחות או יותר עניין זה מקשה על הריגוש והחידוש בתפילה.

מה עושים?

כדי להקל מעט על עבודת התפילה הבאתי חמש תובנות וכלים מעשיים:

א - תחדש

אפשר ורצוי על פי ההלכה להוסיף מילים אישיות חדשות ושונות בכל יום בכל בקשה בתפילת שמונה עשרה, על פי מה שחוויתי ומה שעבר עליי באותו יום. כמו כן אני יכול תמיד לדבר עם ה' בכל רגע ורגע.

ב - תתחדש

גם אם זה או טקסט בתפילות הקבועות זה לא אותו אדם! אנחנו עוברים בעשרים וארבע שעות הרבה דברים ידיעות הרגשות חוויות אירועים והתרחשויות שמשפיעות על הנפש שלנו ומשנות אותה והיא זקוקה לעמוד מול מקור הנצח ולקבל ממנו יציבות ותקווה כל פעם מחדש.

מספר יואל שפיץ[1] : "פעם, כשהייתי קצת יותר מחוצף, שאלתי את הרב עדין שטיינזלץ: ״הרב, תגיד לי את האמת, אפשר להתפלל כל יום בדיוק את אותו נוסח של התפילה בלי להשתעמם?״ הרב עדין הרים את מבטו, הסתכל בי במבט משועשע וענה: 

"אמנם התפילה של אתמול היא בדיוק התפילה של היום, אבל אתה לא אותו אדם. אז זה לא משעמם."

לאחר מכן הוא עצר, נשם עמוק וירה לעברי:

״ואם אתה אותו אדם שהיית אתמול, אז לא התפילה היא המשעממת -אלא אתה!״.

ג - תחליף נושא שיחה

איך הייתם מרגישים אם הייתם צריכים לצאת לדייט עם מישהי שרק לכם מותר לדבר? 

בוודאי זה היה מתחיל לשעמם אתכם, כי את עצמכם ואת מחשבותיכם אתם מכירים, לחזור כל הזמן על הרצונות המחשבות והחלומות שלכם גם אם זה מול מישהו זה לא בדיוק מסעיר את הנפש, אני מניח שהייתם מפסיקים לבוא לדייטים באיזה שהוא שלב.

התפילה היא מפגש עם הבורא, כשאדם עסוק לאורך כל התפילה רק בעצמו הוא מתחיל להשתעמם, כשנושא השיחה בתפילה הוא רק הבקשות שלו ומה הוא צריך מהבורא ומה הוא חולם שה' יביא לו, זה באמת משעמם...

אבל אם האדם יבוא לא רק לדבר את עצמו אלא גם להכיר את הבורא, לחוות ולהתחבר לרצונות של ה' את מחשבות שלו את החלומות של האין סוף,

ולהרגיש את הכאבים של אלוהים לגבי המציאות או אז התפילה תהיה מעניינת מאוד היא תהיה בוערת חיה מפתיעה וסוערת ובלתי צפויה.

ד - תקצר

בתור התחלה של בניית החיבור יש עוד אפשרות היא פחות רצויה אבל היא אפשרית. 

אם אדם מרגיש שכל יום לומר את פתח אליהו והקורבנות וכל פסוקי דזמרה זה מקשה עליו והוא לא יכול לכוון בכל אלה, הוא יכול הלכתית לקצר ולומר את הבסיס ולא את הכל, למשל לומר את ברכות השחר, פרשת התמיד, קטורת הודו לה' ברוך שאמר, אשרי יושבי ביתך, הללו את ה' מן השמיים ויברך דוד, וישתבח. 

ויכוון בכל אלה בכוונה גדולה ובנוסף יבחר לו עוד פרקים אהובים עליו שמצליח לכוון בהם. ואחר כך יתפלל את שאר התפילה מיוצר אור עד הסוף. 

כל זאת בתנאי שהקיצור יביא אותו לתפילה מעומק הלב ויוסיף לו יראת שמיים ויאמר אותם בכוונה ולא שיקצר את תפילתו ויאמר גם את המקוצר בלי כוונה כלל. 

כתב בשולחן ערוך א ד:  "טוב מעט תחנונים בכוונה מהרבות בלא כוונה" 

ומוסיף המשנה ברורה שם: "אם הממעט משער בעצמו שאם יאריך לא יהיה יוכל לכוין, וממעט בתחנונים ואומרם בכוונה, נחשב לפני ה' יתברך כמו אותו שיש לו פנאי ומאריך בתחנונים בכוונה. 

ה - תחליף כלי עבודה

מה תגידו על אדם שמגיע לקונצרט יוקרתי של מוזיקה עם אטמים חזקים מאוד על האוזניים לאורך כל הקונצרט הוא לא שומע כלום אבל יש לו משקפת איכותית מאוד והוא מסתכל על הקונצרט בצורה טובה, 

ובסוף הקונצרט הוא מסכם "קונצרט זהו שעמום אחד גדול לא מבין על מה שילמתי מאתיים חמישים שקל, אנשים זזים על הבמה עם כל מיני כלים ולא קורה כלום'.

ודאי שנאמר לו שהוא ניגש עם הכלי הלא נכון לקונצרט עם כלי הראיה ולא עם כלי השמיעה.

אותו דבר בתפילה, תפילה היא השתפכות הנפש היא שפה רגשית חוויתית, התקשרות רגשית דמיונית רצונית באלוהים עצמו, התקשרות שכלית איתו מתרחשת בתורה לא בתפילה, 

עיקר הטעות היא שבאים לתפילה עם הכלי הלא נכון עם 'השכל' והוא יוצר את השעמום.

כי השכל כל עניינו להמשיג להכליל ולאחד הוא לא סובל פרטים וחזרות, למשל אם אומר למישהו אתה רואה את העלה הזה הוא חלק מהעץ ואתה רואה את העלה הזה גם הוא חלק מהעץ, והעלה הזה גם הוא חלק מהעץ אחרי שלוש פעמים השכל יתקומם ויצעק,

'הבנתי כל העלים כאן הם חלק מהעץ' הוא שונא חזרות ופרטים הוא ממשיג מהר' מכליל את כולם תחת המושג 'העץ' ורוצה לעבור הלאה זהו האופי של השכל הכללה.

לעומתו יש את החושים הם בדיוק הפוכים אם ניסע למפעל שוקולד של עלית וניכנס לסיור טעימות ניתן לכל התלמידים לטעום אגוזי אחד ונאמר להם 'אתם רואים את כל המפעל הזה הוא כמו האגוזי טעים ומתוק ועכשיו כולם לעלות לאוטובוס וליסוע',

אף אחד לא ירצה לזוז, יש שם מאות סוגי שוקולד בכל מיני טעמים והחוש רוצה לחוות את כולם אחד אחד לאט לאט לבדוק הכל.

השכל מבין את כל המפעל מהר ומשתעמם, אבל החוש רוצה לחוות את כל הפרטים לאט לאט על מנת להינות מהכל.

בדור שלנו ההשכלה עלתה מאוד, ולפעמים השכל משתלט על האישיות ונכנס במקומות שאינו צריך, התפילה היא התקשרות ליבית רגשית חוויתית במקור החיים ולכן היא כתובה בשפה כזו

נקח מזמור אחד לדוגמא המתאר מי צריך להלל את ה':

הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֶת יְהֹוָה מִן הַשָּׁמַיִם הַלְלוּהוּ בַּמְּרוֹמִים: הַלְלוּהוּ כָל מַלְאָכָיו הַלְלוּהוּ כָּל צְבָאָיו: הַלְלוּהוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ הַלְלוּהוּ כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר: הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם: יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְהֹוָה כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ: וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם חָק נָתַן וְלֹא יַעֲבוֹר: הַלְלוּ אֶת יְהֹוָה מִן הָאָרֶץ תַּנִּינִים וְכָל תְּהֹמוֹת: אֵשׁ וּבָרָד שֶׁלֶג וְקִיטוֹר רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ: הֶהָרִים וְכָל גְּבָעוֹת עֵץ פְּרִי וְכָל אֲרָזִים: הַחַיָּה וְכָל בְּהֵמָה רֶמֶשׂ וְצִפּוֹר כָּנָף: מַלְכֵי אֶרֶץ וְכָל לְאֻמִּים שָׂרִים וְכָל שֹׁפְטֵי אָרֶץ: בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלוֹת זְקֵנִים עִם נְעָרִים: יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְהֹוָה

יש כאן חזרות מתסכלות, אבל הם מתסכלות רק למי שקורא אותו בשפה שכלית כי בשפה שכלית אפשר לסכם אותו בקצרה רבה 'כל המציאות צריכה להלל את ה'' זהו! הלאה בוא נתקדם.

ולכן מי שיגש לתפילה בצורה שכלית הוא ישתעמם מאוד כי הוא לא מבין למה צריך את כל המלל הזה. אבל המזמור אינו כתוב לשפה שכלית הוא מפורט לגמרי כי זו שפת הדמיון החוש והרגש ולא בשפת השכל^[2].

לסיכום - השעמום יכול להיות נובע :

א - מחוסר חידוש.

ב - מחוסר התחדשות וכנות,

ג - ריכוז יתר בעצמי.

ד - מאריכות שאינה נצרכת למצבי הרוחני

ה - משימוש בכלי נפשי לא תואם לתפילה.

אבל עיקר השעמום לא נובע מהתפילה עצמה.

אנחנו רואים בכל יום בעלי תפילה עומדים בכלות הנפש בוקר בוקר ארבעים שנה מלאים בתשוקה וחיות ויוצאים מלאי חוויה והתלהבות אלוהית מאותן מילים ומאותה תפילה. ההבדל הוא יותר בגישה ופחות בטקסט.

בהצלחה ופתיחת הלב אמיתית למלך בכל יום ויום לכולנו אמן ואמן.

 

---

[1] סיפור טוב מתחיל מהאמצע עמ' 210.

[2] שמונה קבצים / קובץ א / לג: "התפילה עשויה בצורה המתאמת לרגשי הלב, שדרך הקשבתם היא אחרת, לא כאותה הדרך של ההקשבה ההגיונית. וכשהמצב הוא כן, התפילה הולכת ופורחת, וכשהשכל מטפל הוא בידיו הקרות בתפילה החמה, בת האש השמיימית, הוא מאבד את כוחה"