נשמה נעים להכיר

 

נשמה נעים להכיר


לפני כמה שנים ניגש אליי תלמיד נסער ואמר לי: "הרב, אולי הכל שקר ואין לי בכלל נשמה?". 


שאלתי אותו מה זו נשמה? והשיב שאינו יודע. אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק.


אולם זו לא אשמתו, ההגדרות על פי חז"ל כמעט ונשכחו בתקופת הגלות, 


"כיון שגלו ישראל ממקומן אין לך ביטול תורה גדול מזה" (חגיגה ה, ע"א), ומרוב צרות ורדיפות נתמעטה התורה גם מהדתיים .


ב"ה עם חזרתנו לארץ, התורה חוזרת ללומדיה ומושגי התורה מתעמקים וחוזרים למקוריותם.


ננסה לתת כאן כיוון כללי לחוש את הנשמה שבנו ולחיות איתה


געגוע ותשוקה מעידים על מפגש


אדם לא יכול להימשך להתגעגע ולרצות משהו שהוא לא חווה או ראה, זו פשוט עובדה קיומית.


רק משהו שנפגשנו איתו והוא נעים לנו, אנחנו מתחילים להיקשר אליו ואם מנתקים אותנו ממנו אנחנו מתגעגעים אליו ומפתחים אליו תשוקה.


למשל ילד שאף פעם לא ראה אופניים לא במציאות לא בסרט ולא בסיפור לא ירצה לקנות אופניים,


לעומתו אדם שגדל עשרים שנה עם מכונית ולקחו לו אותה ועכשיו הולך ברגל מתחיל להתפתח אצלו תשוקה עזה למציאות הנעימה והטובה שהיה שרוי בתוכה "הנסיעה ברכב עם מזגן".


אם מתבוננים בנפש האדם, אנחנו רואים שיש לה תשוקות רוחניות אין סופיות כמיהה לחירות אין סופית, לאהבה אין סופית, להרגיש ולחוות עד כלות הנפש, לדעת את הכל לשמוח ללא שום צער, לחיות לנצח, להיות בקשר עם הנשגב עם המוחלט עם האין סוף.


נשאלת השאלה מאיפה התשוקות והגעגועים הללו הגיעו אליה?


הרי האדם נולד לפני עשרים וחמש שנה בגוף מוגבל, ומעולם לא חווה חירות אין סופית ואהבה אין סופית ומאיפה "נשתלה" בו התשוקה הזו?


על פי היהדות -תשוקות אלו נובעות מהמקום הכי עמוק בזהות שלנו שם יש שכבה רוחנית שבאמת חוותה טוב אין סופי, חירות לא מוגבלת, אהבה ותענוג אין סופיים בכמות ואיכות, והיא זאת שמייצרת אצלנו את התשוקות לה קוראים חז"ל נשמה - נעים להכיר.


הנשמה שולחת לנו כל הזמן קולות ורצונות, רצון לחירות לאהבה לעונג לנצח למשמעות לקשר עמוק עם אלוהים עם טובו האין סופי ממש כמו שהיה לפני שירדה לגוף, חז"ל יקראו לזה "הנשמות שלנו נאצלו מתחת כסא הכבוד". 


הכאב מעיד על שייכות


הכאב שאנחנו לא אוהבים עד כלות הנפש, ולא חירותיים ללא גבולות, ואיננו חיים לנצח נוצר אצלנו כיוון שאנחנו זוכרים בתת מודע שיש דבר כזה חיים לנצח, כיוון שהנשמה ירדה לתוך הגוף ונגבלה בגבולותיו כואב לה על זה,


עצם הכאב מעיד על השייכות למקום הטוב הזה!


הראיה לכך היא שאם נכניס חתולה לפח אשפה לא יהיה לה כאב להיות שם, לעומתה אדם שיהיה שם יכאב לו, כי אינו באמת שייך לשם,


עצם הכאב של האדם על מוגבלות הגוף/הכלי שלו שאינו יכול להכיל ולגלות את כל האיכויות/האור של הנשמה במציאות שלנו מעיד שאנחנו שיייכים למקומות של טוב אין סופי לא מוגבל.


זו לא הגאולה השלימה


אם נתאר למישהו שהגאולה השלימה היא שכל האנושות תתענג לנצח באין סוף כמות ואיכות, וכל הבעלי חיים גם יתענגו בטוב ונעם אלוהי, ורק הזן של האריות יסבול ייסורי תופת, שום אדם לא יהיה מוכן לקרוא לזה "הגאולה השלימה" כי הרי מיד יאמר "למה שהאריות יסבלו?"


אם יש עונג ונעם שאינם אין סופיים לכולם האדם מתקומם ולא יסכים לקרוא לזה הגאולה השלימה, עובדה זו מעידה שהוא כבר חווה את הגאולה השלימה ולא מוכן לפחות מכך.


המצוות - מזככות את הכלי


עבודת תורה ומצוות היא להכין כלים לאור הנשמה לזכך את הגוף/הכלי על מנת שיסתיר ויגביל פחות את אור הנשמה ויותר לגלות אותה, 


לאורך ההיסטוריה אור הנשמה הולך ומתגלה יותר ויותר, החירות גוברת ערך החיים עולה החכמה מתפתחת  העבודות מתעדנות ויש פחות סבל גשמי, הגוף מתעלה ומזדכך עד הגאולה השלימה שבה הגוף לא יגביל כלל את אור הנשמה ויגלה ויממש בחיים האנושיים את כל איכויות הנשמה.

 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה