אסון מירון

 

אסון מירון גזירת שמיים או טעות אנוש?

לאחרונה מתנהלים ויכוחים סביב האשם באסון מירון. להלן סיכום הדעות: א - טבע העולם שיש מקום צפוף אנשים מתים. ב - תרבות הדחיפות. ג - גזירת שמיים, אלוהי לגמרי.

כולם עסוקים להביא ראיות מי צודק. אחד אומר שכך טבע העולם במקומות צפופים וזה מתרחש בכל העולם ובמשחקי כדורגל. השני טוען שזה מחדל של הממשלה והחרדים ואלוהים לא קשור ולא רצה את זה, והשלישי מביא זוהר עלום ואמר שהיו מתים בכל מקרה גם אם הכל היה תקין, והראיה שעשרים שנה לא התרחש כלום בשביל הזה.

נשאלת השאלה מי צודק?

הרב קוק (עין איה ברכות ז לד) מבאר בצורה עמוקה שכל אירוע המתרחש בעולם הוא מורכב מג' שכבות שכבה טבעית שכבה חופשית ושכבה אלוהית. ממש כמו מבנה האדם שיש בו שכבה טבעית שהיא הגוף, ושכבה חופשית שהיא הרוח ששם הבחירה החופשית, ושכבה אלוהית שהיא הנשמה. ואם יבוא אדם ויאמר שהאדם הוא רק גוף, והנה הראיות לכך, לא נאמר לו שהוא שקרן, אלא נאמר שהוא צודק אבל חלקי וכן בכל שכבה שכבה.

כמו כן אירוע רע שיורד לעולם הוא ודאי גזירה אלוהית הרוצה לקדם את העולם לייעודו ותכליתו דרך מידת הדין, אבל על מנת שהיא תתממש במציאות היא חייבת להתלבש בבחירות חופשיות רעות של אנשים ובמצבים טבעיים מסוכנים אחרת היא לא תצא אל הפועל (דעת תבונות ס' קע) ממש כמו הנשמה האלוהית שללא התלבשות ברוח ובגוף אין לה הופעה במציאות שלנו. 

לכן מי שיאמר שהיה צפוף והשביל מסוכן הוא ודאי צודק, ומי שאומר שזו תרבות הדחיפות הוא גם צודק, ומי שאומר שזו גזירת שמיים גם הוא צודק אלא שכולם חלקיים ולא מקיפים את התמונה השלימה של האירוע. לכן אין טעם להתווכח זו ודאי גזירה אלוהית אלא שהיא התלבשה במחדלים אנושיים וטבעיים ואת הרבדים הללו אנחנו ודאי צריכים לתקן.