על זוגיות וניסים

 

קביעות חיצונית מאפשרת התחדשות פנימית

"הנישואים ישארו החשוב שבמסעי התגליות שאדם יכול לקחת על עצמו." ~ סרן קירקגור

האדם שואף תמיד להתחדש, להכיר דברים חדשים, להחליף רכב, פלאפון, בית, מטבח ספות, ובגדים, לראות נופים חדשים וכו' ולמה לא יחיה כך גם בקשרים הזוגיים שלו? יש כאלה שיאמרו שלא צריך להיות בקשר קבוע עם אותו בן או בת זוג.

אבל האמת היא שאם נסתכל על חברות החיות ככה בפועל האם הם יותר מאושרות או פחות מאושרות? התשובה הברורה היא פחות מאושרות. המשפחה מתפרקת הבדידות עולה, חוסר היציבות הנפשית של הילדים הנולדים לתוך הכאוס הזה גורר סיבוכים בקשרים העתידיים שלהם והכל ככדור שלג מוביל לעלייה בגרף הדיכאון והטיפולים.

ונשאלת השאלה למה?

התשובה לכך טמונה בהבנה שהאדם ודאי צריך להתחדש אבל החידוש אינו בחיצוניות שלו אלא בפנימיותו. הגוף חיצוני לנו ומשמש מסגרת קבועה שבתוכה נוצרים החידושים אבל אם מתבלבלים ושוברים את המסגרת הגופנית הקבועה על מנת לחדש גם אותה לא מתחדשים אלא מתפרקים.

האדם עשוי מגוף קבוע ואישיות משתנה, כל הזמן פעולות הגוף חוזרות על אותה פעולה ואוי לנו אם לא, מצד שני הנפש החופשית המונחת בתוך הגוף כל הזמן מדברת ולומדת דברים חדשים ואוי לנו אם לא, ההחלפה בין הפנים לחוץ אינה מחדשת את החוץ אלא שוברת את המסגרת של הפנימיות ומערערת את כל הקיום של החופש.

אל לנו לזלזל בצורך של הנפש במסגרת חיצונית כבן זוג קבוע אחד תומך לאורך הרבה שנים כזו שהיא יכולה לסמוך עליו ולהישען עליו באמת על ידי אמון וקשר שנבנו והתפתחו לאורך שנים, הנפש מאוד זקוקה לזה. ההחלפה של הקשרים והחוסר יציבות הנפשית משפיעה ומערערת לאדם את כל קיומו, היא כמו שנחליף לילד קטן את הוריו כל שנתיים זה מייצר נזק נפשי וחוסר יציבות.

זה הכלל היכולת של החופש להתפתח ולהתחדש היא רק בתנאי שיש לו קרקע יציבה שבתוכו הוא יתחדש. ממש כמו שהאישיות שלי זקוקה לגוף קבוע שבתוכו היא תתחדש ואם כל יום אחליף גוף פעם אריה פעם נשר ויום אחר דוב או אישה זה יערער לי את כל התודעה ויזרוק אותי לשאלה 'מי אני בכלל'? לא אהיה עסוק בהתחדשות אלא בניסיון למצוא יציבות. 

כך גם נפש ששוברת את המסגרת המשפחתית הזוגית הקהילתית והלאומית על מנת להיות לבד בודדה וכביכול חופשיה לאט לאט היא תגרר למסע לחיפוש יציבות של זהות או מסגרת ולא יהיה לה פנאי נפשי להתחדש ולקבל כח מההתחדשות הזאת.

וכשאין כח מהתחדשות פנימית הכל מועתק למרחב החיצוני על מנת לנסות לקבל ממנו חידוש ואז נכנסים למרדף מסחרר להחליף הכל כל הזמן על מנת לחוות חידוש אבל הנפש לא מאושרת היא מרגישה שזה עדיין חיצוני לה והיא כבר תמאס בחידושים הללו, לכן אפשר לראות אנשים שקנו רכב חדש או מטבח חדש ואחרי שבוע הוא כבר לא מעניין אותם כי הנפש רוצה חידוש פנימי.

זהו גם הפירוש העמוק למחלוקת בחז"ל מתי נברא העולם בתשרי או בניסן. והאריז"ל אומר ששניהם אמת -בתשרי הוא נברא בחיצונית שלו ולכן הוא "ראש השנה" מלשון לשנות, לחזור, בקביעות, ובניסן הוא נברא בפנימיות שלו ולכן הוא נקרא "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים"[1] מלשון חידוש התחדשות, ולכן ההתחדשות האמיתית של הטבע היא בניסן מלשון נס בשם מקצוע לומר שזהו ענינו הקבוע, כמו דואג ודאגן כועס וכעסן נס וניסן שמקצועו לחולל ניסים והתחדשות אבל בפנימיות העולם, ניסן לא שבר את השמש והחליף את הירח אולי קצת זעזע אותם זמנית אבל בעיקר הכניס לתוכם משהו חדש לגמרי את עם ישראל שכל עניינו התחדשות והתקדמות בפנימיות החיים של האנושות.

חודש טוב.

 

---

[1] שמות יב.