מוסריות קודם כל כלפי עצמך
עשרת
הדיברות החדש והמקוצר ההולך וכובש את האנושות: 'תעשה כל מה שאתה רוצה כל עוד אתה
לא פוגע באחר',
ואם
אתה פוגע בעצמך בהסכמה, זה מוסרי?
אם
כן, למה כשאדם ערירי ללא משפחה וחברים כלל הרוצה לקפוץ מגג אנחנו כחברה מנסים
לעצור אותו ושמים עליו שמירה? לכאורה הוא אינו פוגע באף אחד רק בעצמו ובהסכמתו
המלאה..
האמת
היא שהחברה מרגישה בצורה אינטואיטיבית שמבחן המוסריות אינו רק כלפי הזולת אלא גם
כלפי האדם עצמו, וחברה מפותחת מוסרית זו חברה המצליחה למנוע גם עוולות מוסריות של
האדם כלפי עצמו, כי מוסר אינו מוגבל רק בהטבה או פגיעה באחר אלא גם וקודם כל בלהיות
טוב לעצמך.
"המוסר
איננו מתרכז רק במעשים טובים של המובן החברתי בלבד. המוסר הוא ראשית הכל
תכונה פנימית עדינה..להיות בעצמו טוב.." (אורות עמ' קלו)
בהרבה
וויכוחים של דת ומדינה, כפירה ואמונה, עולה הטענה כלפי אנשי התורה 'אם שני אנשים
מסכימים לעשות משהו ולא פוגעים באף אחד מותר להם לעשות ככל העולה על רוחם'
אנשי
התורה לפעמים נופלים בפח של הקטנת המוסר רק לגבול של פגיעה בזולת ומנסים להוכיח
בסלטות שכליות שיש כאן 'אחר' שנפגע מהקשר, לפעמים הם מצליחים ולפעמים זה מגוחך..
אבל
התשובה צריכה להיות מכוונת בעיקר לאדם עצמו, לכוחות חייו צרכיו חלומותיו משפחתו משמעותו
ועתידו הגשמי הרוחני והנשמתי שוודאי ניזוק מחריגה קטנה או גדולה מדרכי התורה והמצוות
המכוונות לבניית אדם שלם בכל קומתו הרוחנית "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" גם
כשהאדם מרגיש אחרת ובהסכמה מלאה לפגוע 'בצלם אלוהים' שהולך ונבנה בו, זהו חוסר
מוסריות!
כמו
אצל אדם ערירי החפץ להתאבד, שהניסיונות לשכנעו לא לעשות זאת, אינם צריכים להיות
מכוונים רק ל: 'כמה החברה תפגע מזה' ו: 'כמה השכן שלו יזיל דמעה', אלא בעיקר כמה
המעשה הזה רע לו בעצמו ופוגע בו ובחייו, שאינם חייבים להראות ככה, והוא יכול לשכללם
באלף ואחד דרכים אחרות שרק יבחר אם יעבוד ילמד ישתדל ויפתח לעולמות חדשים יוכל גם לתרום
את חלקו שבשבילו בא לעולם ואולי אפילו "ח"ו" גם להיות מאושר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה