עבודת ה'



שיטה מהפכנית בעבודת ה'  

פחות עמל - יותר תוצאות



שלב א - הפער הבלתי נגמר

לכל אדם יש פער בין המצוי לרצוי זהו סיפור החיים של כולנו.

 יש באדם את איך שהוא היה רוצה שעבודת ה' שלו תראה ויש את איך שהיא נראית באמת. יש פער בין איך הוא מדמיין את ברכת המזון ויש את איך שהוא מברך אחרי הארוחה בפועל אם בכלל... הפער והסכסוך הזה לא נותנים לנו מנוח..

הפתרון הרגיל כדי להשכין שלום הוא לנסות לאחד בין המצוי לרצוי.

הפתרון המהיר הוא להקטין את הרצוי למצוי, למשל לא לרצות תמיד לברך המזון בכוונה מתוך סידור ואז גם ייסורי המצפון שלא ברכתי בכוונה מסתלקים. אבל לרוב גם הפער הזה לא נסגר ואז יש עוד יותר הלקאה עצמית שבמה שכן הצבתי לעצמי אני גם לא עומד והסכסוך לא רק שלא הסתיים אלא עבר למקום יותר נמוך. וגם אם הוא נגמר בפועל ויתרתי על כל החלומות הגדולים שלי בעבודת ה'.

הפתרון הארוך הוא להרים את המצוי לרצוי, לעשות סולם מדורג כדי להגיע לרצוי, זה מתאים לסיירת רצינית זה עבודת חיים שלימה ויחידי יחידים מצליחים בה וגם היא בנויה יותר על יראה מאשר על אהבה.

יוצא שלכאורה רוב מוחלט של האנשים לא במקום שהיו רוצים, או שהם יחידי יחידים עובדים קשה ורואים תוצאות אחרי שנים, או שהם לא מצליחים ומתוסכלים, או שהם מוותרים על החלומות הגדולים שלהם בעבודת ה' לטובת המציאות הריאלית.

שלב ב  - הפרדה בין הרצוי למצוי

כאן אנחנו עובדים בשיטה חדשנית בדגש על אהבה בעיקר בדרכו של הרב קוק, תפקידה הסופי הוא בוודאי להרים את המצוי אבל בדרך עקיפה בנחת ובאהבה. בימינו כל המפעלים המצליחים עושים סקירה אחת לכמה זמן כמה הם משקיעים וכמה הם מרוויחים, אם למשל הם משקיעים המון המון כסף ועמל בפרסום שמביא בקושי לקוחות ומאידך הם מוצאים שיטה אחרת שדורשת הרבה פחות עמל וכסף ובנויה על חדשנות ויצירתיות מחוץ לקופסא ומביאה המון לקוחות מיד הם עוברים אליה, כך גם צריך לנהוג בעבודת ה'! לא יתכן שעולם החומר יתפתח וישגשג כי הוא עובד היום על פחות כח ויותר מח ועבודת ה' תשאר כל הזמן רק בכח ובעמל ורק עמל ולא משנה התוצאות.. וכך כותב הרב קוק במאמר עבודת אלוהים:

ואם יזדמן איזה דור או דורות שכל מושגיהם הכלליים נתעלו והתפתחו, ועל החלקה של המושגים האלוהיים לא שלחו המפתחים והעובדים יד, אז נשאר אותו הדור במצב שפל ואומלל, ואין לו רפואה כי אם בעבודה שכלית מרובה בעומק הצד הפנימי שבתורה.. עד שיתרוממו המושגים האלוהיים, לעומת אותו הגובה של ההתפתחות השכלית והמידותית של התרבות הכללית, שעלה אליו הדור בכללותו.

השיטה היא : הפרדה בין הרצוי למצוי, בלי לנסות לאחד בניהם כלל, טיפול במצוי לבד וברצוי לבד, ומתוך ההפרדה החיבור יגיע מימלא. מילת המפתח היא מימלא לא בכח, בנחת ובאהבה זה יקרה! כמו שתילת צמח רק מכינים לו את הקרקע ומשקים אותו לא דוחפים ולא מושכים אותו בכח החוצה אלא משקים אותו למרות שלא רואים בכלל תוצאות ועם הזמן הוא צומח, עם הזמן המצוי יצמח לרצוי.

לדעתנו אסור להוריד טיפה מהרצוי הענק גם אם הוא לא מציאותי בכלל כי יש כח גדול ואור גדול באישיות להיות מודע לרצוי גדול ולספר אותו לך ולאחרים גם בלי שהוא מצוי, למשל לומר לאישתך שהיית רוצה להיות בעל טוב מאוד למרות שאתה לא מצליח יש לזה ערך אדיר...

וגם אסור לחשוב שהמצוי הוא כולו סתמי ומיותר וכל הזמן לנסות לשנות אותו מיד לרצוי בלי להתעמק ולשים לב לאוצרות שבו אלא צריך לעבוד עם שניהם כל אחד עבודה אחרת לגמרי כמו שנראה והחיבור יגיע מאליו.

שלב ג - הטיפול במצוי

יש חילוק חשוב בין המצוי הבחירי שלי למצוי הלא בחירי!

למשל מצוי לא בחירי שיש לאדם משיכה לאכול מעדן חלב אחרי בשר זה לא הוא בחר את זה ככה הוא נברא, והמצוי הבחירי הוא האם לאכול בפועל, אין לו שליטה על עצם המשיכה למעדן ככה הוא נברא, הבחירה שלו היא לאכול או להרהר בעבירה לא האם להימשך אליה!

או למשל אדם כועס יש לומר האם אני יצרתי את עצמי כך? האם אני רציתי את זה? האתגר שלנו הוא האתגר שלנו ולא אנחנו יצרנו אותו "הוא עשנו ולו אנחנו" ה' ית' בחר בשבילנו! וכנראה יש משמעות דווקא לסיטואציה הזאת איך שהיא בדיוק,

ואדם במקום לומר לה' 'לא! תביא לי עבודה אחרת בלי להימשך בכלל לעבירות' צריך לקבל את המצוי! הנקודה העיקרית כאן היא הפנמה שהמצוי הלא בחירי שלנו הוא הרצוי של ה' יתברך! ה' ית' יכל לשים אותנו באין סוף אפשריות עבודה אחרות אבל ככה הוא רצה שנעבוד אותו..

עדיין אנחנו במצוי הלא בחירי בלי עבודה ובלי משימה ובלי להתעלות עצם העובדה שה' יכול לעשות הכל ולשים אותנו במקום אחר לגמרי והוא רוצה אותי במקום הזה והבנה ששם אני הכי רצוי וזה מה שהוא צריך זה שם אותך בגן עדן מבחינה מחשבתית.

מצוי לא בחירי משתנה מאדם לאדם יש אנשים שלא לרצוח זה בכלל לא בחירי אצלם אין להם בכלל משיכה לזה ויש אנשים שלא..אחת השיטות לחילוק בין המצוי הלא בחירי למצוי הבחירי זה לראות איפה כואב לך מאוד ואיפה נתת המון המון עבודה וראית מעט מאוד תוצאות זה אצלך מצוי לא בחירי כרגע (ע"פ דברי המכתב מאליהו שיש לאדם בחירה בנקודת בחירתו) ומאוד יכול להיות שבמהלך החיים הוא ישתנה ויעבור למצוי הבחירי כי זה דינמי, לא באנו להכשיר כלום זה עובדה שאתה מנסה המון ולא מצליח לראות תוצאות. אבל זה עובדה שאתה יכול להתרעם על ה' ועל עצמך ולהיכנס לדיכאון ועצבות ממנה ולרצות כל הזמן לברוח ממנה, או לקבלה כרצון ה' ולעבוד ולצמוח ממנה דווקא. אנחנו בוחרים לעבוד את ה' מכל מצב.

שלב ג - מסירת המושכות על המצוי הלא בחירי לה'

להרים ידיים לבורא ולומר לו עד היום לא הסכמתי לעבוד אותך בתנאים שלך רציתי להחליף אותך בתור אלוהים ולשנות את המצוי הלא בחירי שלי ועכשיו אני מוכן לעבוד אותך בתנאים שלך – בבקשה תן לי עצה איך אוכל לעבוד אותך עם התנאים האלה לא בלעדיהם!

שלב ד - העמקה במצוי הלא בחירי- מתנות גבולות ואוצרות

את המצוי הבחירי נניח רגע - ונמשיך להתעמק במצוי הלא בחירי למה? כי הוא הבסיס שלנו ודווקא המצוי הלא בחירי הזה הוא הדרך שלנו להגיע לדבקות עליונה כותב הרב קוק בכנפי רוח ב ל:

"כל אדם יש לו את המסלול שלו שעל ידו הוא בא לאושרו לתכלית הוויתו שבה הוא מתדבק ליוצרו ולא יוכל לבוא למגמת חפצו במסלול אחר אף על פי שהוא מסלול ישר בעד אחרים על כן צריך כל אחד להיות מוקיר את מסלולו המיוחד"

זה לא שהראי"ה עושה לנו חיים קלים, להפך הכי קל להעתיק במבחן החיים ולרצות  טופס אחר, הכי קשה זה להיישיר מבט עמוק לתוך הכישלונות הכי גדולים שלך למצוי הלא בחירי שלנו ולהסכים להתחיל לעבוד איתם ולא לברוח מהם לרצוי שלא נמצא. זו הסיבה שצריך קודם כל לעסוק במצוי הלא בחירי לפני הבריחה אל הרצוי להסתכל לו בעניים ולומר לו ברוך הבא עכשיו אני הולך לגדול דווקא דרכך ולא בבריחה מימך.

מתנות

יש דברים במסלול המצוי הלא בחירי שלנו בעבודת ה' שקיבלנו כמתנה לא עבדנו בשבילם הרבה זה הטבע שלנו וצריך להתבונן עליהם ולהוקיר אותם זה יכול להיות בתחום של בן אדם למקום בן אדם לחברו מתנות בזמנים מסויימים מתנות ליד אנשים מסויימים הכל. למשל יש אנשים שלהתפלל מאוד קלל להם ויש אנשים שללמוד תורה מאוד קל להם ויש אנשים שלעשות חסד זה בטבע אצלם לדעת לעצור ולומר עליהם תודה ולהוקירם.

גבולות

גבולות זה בדיוק הפוך, זה הדברים הלא בחיריים שאני מוגבל בהם שהייתי רוצה לפרוץ ולשנות אבל זה מעבר ליכולות שלי אני מוגבל ביחס אליהם כמו ניסיון לבטל את תאוות העריות לגמרי אדם לא יצליח הוא מוגבל בזה, הבחירה שלו היא האם לממש אותה במחשבה דיבור ומעשה לא האם להימשך בכלל וגם אם התגברת שלושים פעם אתה עדיין יכול להימשך וליפול כי ככה ה' ברא אותך, או אדם שיש לו הפרעות קשב וריכוז קשות זה לא בבחירתו הוא לא ברא את עצמו ככה ולא בחר בזה אבל זה נקודת הפתיחה שלו זה הגבולות שלנו.

אוצרות

אוצרות זה להבין שיש אוצר טמון ומכוסה בתוך הגבולות שלי ודווקא בגלל שזה בצורה הזאת אני מרוויח משהו בתחום אחר.

 למשל מי שלא יכול להתרכז במשהו אחד אולי דווקא זה מביא אותו למעשיות מרובה בקלות או יכולת לתפוס ראש במרחב שלם, או אדם שנולד נמוך ודווקא זה הביא אותו להתקבל ליחידת טרור מיוחדת שצריכה לפריצה למבנים אנשים נמוכים וכו' ואז אני מבין שגם הגבול של המצוי הלא בחירי הוא לטובתי. וכן כותב הראי"ה בפנקס ז עמ תלח:

"הננו טבועים בים של חסרונות לא רק מפני חסרונותינו ומצד העצלות שבנו להיות להיות משתלמים במעלות ובמידות, אלא שגם היתרונות שבנו דורשים לפעמים להתפתחותם והתקיימותם, סייגים של חסרונות.. שההשתלמות במקצוע אחד תובעת העדר הכשרה ושלילת נטייה למקצוע האחר. וכל מה שאנו עומדים ביותר על הטבע המחויב הזה שבמהותנו, לא נתקצף הרבה לא על חסרונותינו ולא נשתדל להעלים אותם.. להבין שהחסרונות הללו שאנו סובלים מהם, הם בוודאי מכשירים של כמה מעלות שראויות הן שנשמח עליהן."

שלב ה- לייקר את המצוי הבחירי שאני כן עושה

כאן אנחנו עוברים לטפל במצוי הבחירי.

במשך היום בצורה בחירית אנחנו עושים המון המון מצוות ואנחנו בכלל לא מתייחסים אליהם... כל פעם שבא אלי תלמיד ומתלונן שהוא נפל בעבירה אתמול והוא רוצה לדבר איתי אני אומר לו שיש לי תנאי אחד, אנחנו נדבר קודם כל עליו ואז על כל האתמול ואח"כ אולי נגיע לעבירה, ואנחנו מתחילים בזכות הגדולה של להיות יהודי מהי נשמה של יהודי בדור של גאולה מאיפה היא באה ומה המורכבות שלה בערך עשרים דקות, אח"כ עוברים לדבר על הזכות להיות דתי להיות שייך לתורה ומצוות עוד עשרים דקות.. אח"כ עוברים לדבר על אתמול האם בבוקר הוא אמר מודה אני נטל ידיים ברכות השחר והתפלל אם כן חגיגות וואו מהי התפילה עילוי כל העולמות מצוות תפילין וטלית מה הפעולות שלהם 

אח"כ אכל פת שחרית ברכת המזון דאורייתא הלך אלפי צעדים בארץ ישראל זה עוד אלפי מצוות והוא לובש ציצית זה מצווה דאורייתא ששקולה כנגד כל המצוות ואם הוא חייל בכלל אין סוף לטוב הבחירי שהוא עושה בכל רגע ורגע, ואם הוא בחור ישיבה אין מה להאריך במה הוא זכה שרוב עם ישראל לא זוכה ללמוד תורה כל יום כמוהו ומהי כמות המצוות של לימוד תורה על כל דיבור ודיבור  שלא נדבר על סדר בוקר שלם שהוא לומד תורה ומה הוא פועל בעולמות הרוחניים ובנפשו ובכל העולמות מדיבור אחד של תורה ובאמת כמה זה חשוב ומיוחד ומוסיף שפע רב בכל העולמות! ואח"כ אחרי שעתיים שיחה ופירוט של כל הטוב הזה שהוא בחר בו כבר אין לנו כח והעבירה נראית ממש קטנה והוא מבין כמה הוא באמת גדול ופועל בוודאי אחרי שעשה תשובה הכל נמחל,

כמו כן אמא או אבא שמטפלים בילדים בוודאי הם כועסים מידי פעם  ונופלים ומתנהגים לא בצורה שהיו רוצים אבל אם הם יעצרו רגע ויראו כמה בבחירתם הם עושים דברים נפלאים לטובת הילד לקום בלילה להכין בקבוק להכין ארוחות בוקר צהריים וערב לקלח להשכיב לספר סיפור להלביש לנקות כינים לשפוך את הזבל לצאת לעבוד בשבילם לקחת אותם להחזיר אותם ולקחת לחוגים וכו' בלי סוף כל זה בחירות טובות למה לא לשמוח מהם כל זה פועל עליהם לטובה למה רק כשצועקים אליהם בבחירה רעה אז עוצרים הכל ומתייחסים ברצינות לבחירה שהייתה כאן ומייקרים אותה ואומרים וואו כמה זה פעל עליהם האם אני בכלל ראויה להיות אמא... ומה עם כל הבחירות הטובות למה אותן את לא מייקרת? אם מתסכלים על כל הבחירות הטובות במצוי הבחירי כסתם כברור מאליו מהר מאוד אפשר להכנס לדיכאון וחבל.

שלב ו  - עלות מול תועלת במצוי הבחירי!

כאשר אנחנו באים לעבודת ה' אנחנו נוטים להפעיל כח ולא מוח, לא גלגולי שלג אבל מאמצים מרובים וחשיבה מועטת וחבל. לפעמים אנחנו מציירים לנו שעבודת ה' זה סבל וייסורים ומתח לא נגמר ולא פלא שרוצים לעזוב את זה... אנחנו לא צריכים להתאמץ כל הזמן בלי סוף אלא יותר לעשות את מה שצריך בחשיבה ובנחת. וכן כותב המסילת ישרים בהקדמה:

...עד שידמו רוב בני האדם שהחסידות תלוי באמירת מזמורים הרבה ווידויים ארוכים מאד, צומות קשים, וטבילות קרח ושלג, כולם דברים אשר אין השכל נח בהם ואין הדעת שוקטה. והחסידות האמיתי הנרצה והנחמד, רחוק מציור שכלנו.

למשל אדם שרוצה להגיע מוכן לחג לפעמים מכין רשימה של עשרה ספרים קשים לעבור על כולם ולא בטוח שהוא כל כך שמח בחג, לעומת זאת יכול ללכת עם פרשן אחד רעיון אחד ולהתעמק בו ולחיות אותו וזה יביא אותו ליותר דבקות בפחות מאמץ או בעזרה בחסד לפעמים הוא מתמרן בין עשרה מפעלים לפני פסח וכבר קשה לו מאוד פיזית והוא לא כל כך מועיל אבל הוא יכול לעשות חסד בלתת מחמאה לכל מיני אנשים, מחמאה קצרה אבל עמוקה ומחייה, לעשות טלפון להוריו וכו או במקום לבזבז מלא אנרגיה על לימוד כל טעמי המצוות מכל השיטות לשהות רגע לפני עשיית המצווה ולחשוב "אשר קדשנו במצוותיו" התניא כותב שזה כמו מעשה קידושין ממש בכל מצווה התייחדות שלך ושל הבורא ועכשיו אתה נכנס לחדר יחוד עם הבורא ית'. בקיצור יותר לחשוב איך במינימום מאמץ אפשר להשיג מקסימום תוצאות אנחנו לא באים להוריד בתוצאות אלא להוריד בעמל על ידי הפעלת כח המחשבה ועל ידי זה השגת תוצאות אפילו יותר גדולות ועמוקות.

שלב ז - השליחות שלי במצוי הבחירי

בחירת השליחות שלי בעולם בנויה משלוש שאלות פשוטות:

ממה אני מתענג?
מה מועיל לסביבתי?
ומה קל לי?

 ועם זה אני יוצא החוצה לשליחות. חשוב לזכור שהשליחות שלי בעולם לא צריכה להיות כל היום אלא העיקר בנפש שממלא אותה. למשל יכול להיות אדם שנחמד לו לעבוד במחשבים וזה מפרנס בכבוד את משפחתו אבל העיקר בנפש שלו זה שהוא רב בית כנסת ונותן שיעורים בין מנחה לערבית הוא מתענג מזה זה מועיל לחברה וזה קל לו לא דורש ממנו יותר מידי.  לא חייבת להיות אותה שליחות כל החיים. חשוב להיות קשוב למעברים בשליחות ובהתפתחות שלה.

העיסוק בשליחות שלי ממלא את הנפש באור ונותן לה המון כוחות ואנרגיה שבלעדיהן הנפש חשוכה ועצובה ולא פלא שאינה מצליחה באתגרים רוחניים פשוטים.

שלב ח - לצאת מחוץ לקופסא

בעולם התורה לא כ"כ עובדים עם רעיונות מחוץ לקופסא בגדול הכל כתוב ומסודר נדרשת חשיבה עמוקה וקשורה לכל רעיון אבל בעולם החומר כן וצריך לקדש את הכלי הזה ולהכניסו גם לתוך עולם הקודש ולעבוד איתו בעבודת ה' .

העבודה היא לקחת חפץ לא קשור לכלום "מופרע" למשל גרב, אוטובוס, מדליה, מחצלת, וכו ואח"כ לבחור איזה מצווה שאתה רוצה לפתח למשל שולחן שבת או תפילה ולהתחיל ללמוד מהכלי הזה איך לפתח את המצווה.

למשל בחרתי מדליה ושולחן שבת אז לחשוב שכמו שמדליה היא נקיה ומצוחצחת ויש לה מקום של כבוד כך שולחן שבת צריך להיות נקי ומצוחצח במקום של כבוד, וכמו שמדליה מתאמצים בשבילה כך צריך להתאמץ וללכת לישון כדי שיהיה כח לשולחן שבת, וכמו שמדליה מחולקת בשמחה עצומה כך לשמוח שמחה עצומה בארוחת שבת וכו' לקשר בין החפץ למצווה.

שלב ט - להמשיך לגדל את הרצוי למרות המצוי

רק כאן אנחנו מתחילים לטפל ברצוי עצמו.

כהקדמה צריך לדעת לדעתנו הרצוי צריך להיות תמיד בשיא כוחו בלי שום מגבלה לעוף איתו ונסביר למה.

במצוי הבחירי יש לפעמים מידות רעות או קטנות שמסבכות אותנו בגלל שאנחנו מטפלים בהם בצורה קטנה ודווקא בטיפול גדול יכולות לגמרי יעלם.

למשל אם נקח ילד בכיתה יב ונשים אותו בגן חובה וניתן לו לשחק בלגו עם כולם הוא יעשה בעיות ויפריע לכולם ואם ננסה כל הזמן לטפל בו בכל מיני ניסיונות מיוחדים כמו לתת לו את הלגו הכי חדש ושהוא יהיה התורן ויקבל צל"ש מהגננת וכל הניסיונות שמצליחים על כל שאר הילדים אנחנו לא נצליח כי כולם מתייחסים אליו עדיין כילד קטן והוא יפרח וימצא את עצמו רק בהתייחסות אליו כילד גדול 

כמו כן באישיות גדולה יש מידות גדולות וכל זמן שהיא לא התפתחה המידות הגדולות לא ירגעו ולא יתוקנו והם לא יתפתחו ויבואו למקומם עד שהתייחסו אליהם בגודל כי הוא נוצר להיות גדול ולכן מאוד יכול להיות שיהיה בחור שיש לו מידות רעות והוא כל הזמן מנסה לטפל בהם בהזנה רוחנית קטנה ובעבודת ה' קטנה ויאמר לעצמו ברגע שאצליח להתגבר על הנפילות הללו אני אגדל לקומה הבאה והאמת היא שרק מעבר לקומה הבאה יתקן את המידות הללו לכן לפעמים צריך דילוג ולנהוג בגדלות ומימלא המידות יתוקנו ולכן מי שהוא גדול גם אם יש לו במצוי בעיות רוחניות אסור לו לוותר על הגדלות ועל הרצוי שלו– וכן כותב הראי"ה באוה"ק ג עמ רלט:

אף על פי שצריך להשתדל הרבה להיטיב את המידות, מכל מקום חלילה לעכב בשביל מניעת הטהרה המידותית את העילוי לצד גודל הרוח וההסתכלות השכלית. ולאידך גיסא אי אפשר כלל שיטהרו המידות בלא עליית רוח גדולה, וכל הגדול מחברו צריך הוא יותר לשכלל את עולמו הרוחני השכלי..שברית כרותה היא, שבהתרוממות הדעת כולם יתרוממו, ובטהרתו יטהרו.

שלב י - לתת דרור לרצוי, להמחיש אותו, ולהתייחד איתו כל יום!

צריך לנתק לגמרי את הרצון מהמצוי הכושל ולתת לו דרור כי יש כח אדיר לרצון עצמו גם שאינו מצוי. לרצון עמוק וחי יש  כח להפוך את כלל האישיות. 

אישיות האדם אינה מדרגה אחת אלא נמתחת בין הנקודה הכי נמוכה באישיות לנקודה הכי גבוהה שלו וכאשר מנמיכים את הנקודה העליונה כל האישיות מתגמדת, ולהפך ככל שחולמים יותר גבוה כך האישיות נמתחת והנקודה הנמוכה גדלה וכיוון שהאישיות קשורה ומאוחדת אם מרימים חלק מהאישיות (במיוחד את הרצון שהוא עיקר חשוב ומרכזי באישיות) כל האישיות גדלה.  ממש כמו מפה אם מרימים את האמצע שלה כל המפה נמתחת ועולה איתה. וכן כותב הרב מהו ערך הרצון. באוה"ת ט א.

התשובה השרויה בלב תמיד, מוודאת לאדם את הערך הגדול של החיים הרוחניים, והיסוד הגדול. שהרצון הטוב הוא הכל, וכל הכישרונות שבעולם אינם אלא מילואיו, נעשה תוכן מוטבע בנפשו ע"י אור התשובה הקבוע בו, וממילא חל עליו שפע גדול של רוה"ק בתדירות, ורצון נשגב בקדושה, למעלה מהמידה הקבועה של בני אדם רגילים, הולך ומתגבר בו, והוא בא להכיר את הטוב האמתי של ההצלחה הגמורה שאינה תלויה כ"א באדם עצמו, ולא בשום תנאי חיצוני, והוא רק הרצון הטוב. והצלחה זו היא האושר הגדול מכל אוצרות וסגולות, ורק היא מאשרת את כל העולם ואת כל המציאות. כי הרצון הטוב, השורה בנשמה תדיר, מהפך הוא את כל החיים והמציאות לטובה, ומתוך העין הטובה, שהוא מביט אז על ידה באמיתת המציאות, פועל הוא על המציאות ועל אורחות הסבוך שבחיים שיצאו מכלל קלקולם, והכל פורח וחי באושר, מתוך העושר והשובע הנשמתי שברצון הטוב.

צריכים לקחת את מה שאנחנו רוצים את החלום שלנו ולתת לו צבע לתת לו חיים לדמיין אותו למשל החלום הרצוי שלנו זה תפילה בדבקות אז בואו נחלום ונרצה בלי כל מגבלה בעולם כלל!

 למשל לרצות להתפלל בבית המקדש שדוד המלך חזן הבעש"ט משמאלנו הגר"א מימינו הרב קוק מאחורה והרב קרליבך מלווה את התפילה בניגונים וכל הלווים עושים קול שני וכולם עורגים למלך אל חי וקיים וככה אתה עומד בתפילה קח 4 דקות כל יום ותשחזר את זה תרצה את זה תדמיין את זה! זה כלל לא משנה אם במצוי בפועל אתה מתפלל יחיד בחדר סגור לבד בדרום הארץ כי הרצון שלך שהוא העומק של האישות שלך באמת הוא נמצא בבית המקד ב4 דקות הללו וזה לא דמיונות זה יחלחל לתוך האישיות וישנה אותה לגמרי אל תוותר!

סיכום:

 ראינו שהטיפול הרגיל בפער בין המצוי לרצוי הוא לנסות כל הזמן לאחד והשיטה המוצעת כאן היא דווקא להפריד בניהם ולטפל בכל אחד בנפרד ומתוך כך עם הזמן הרצוי יהפך להיות יותר מצוי הנה סדר הדברים:

א - להכיר שיש פער ולא להיבהל ממנו
ב-   להפריד בניהם
ג -  לקבל את הלא בחירי באהבה מאת ה'
ד -  למסור את המושכות על הלא בחירי לה' 
ה - להעמיק במצוי הלא בחירי באוצרות שיש בו
ו -  לייקר את המצוי הבחירי הטוב שלי
ז -  לעבוד במצוי הבחירי ביותר מח ופחות כח
ח - להשקיע בנקודת השליחות שלי
ט - להמשיך לגדול גם אני נופל במידות
י -  לתת דרור וצבע לרצוי ולהתייחד איתו בדמיון כל יום כמה דקות ולא משנה מה היה!
בהצלחה.




א.
הדברים מבוססים על סדנה בעבודת ה' שהעביר הרב יהושע שפירא שליט"א, הוספתי עוד והורדתי חלק הבאתי מקורות דוגמאות ומשלים וחידדתי נקודות ולכן הדברים על אחריותי בלבד. להרחבה אפשר לעיין גם בספר טללי חיים ויחד לבבנו עמ קיט - קנז.

אין תגובות:

פרסום תגובה

הפוסטים הנצפים ביותר