סוד האכילה עילוי הנבראים

פרשת שמיני

סוד האכילה עילוי הנבראים

בפרשת השבוע התורה מדברת על מאכלות אסורות.

כמו את כל איסורי חז"ל גם איסורי מאכלות אפשר לקבל את הגבולות שלהם כחוק ולא משנה למה, ככה אסרו עלינו!  אבל יש איזה מועקה כללית שאדם חי רק ברמה הזאת..

ואפשר להעמיק באיסורים עצמם ולגלות שבעומק שלהם מונח סיבה מוסרית איכותית עליונה שהופכת את החוק למשהו טוב וראוי ולא רק גזירה. ושאדם מבין את טעם החוק החוק עצמו הופך להיות משהו אהוב, ואז האיסור הופך להיות כולו מואר באור אחר וחופשי. וכן כותב הראי"ה בישראל ותחייתו ב:

שתי הבנות כלליות הן, המקיפות את ההוויה ואת התורה, את כל ההסתכלות בכל שינויי דרכיה: ההבנה המוסרית וההבנה הסבתית. בתוך ההבנה הסיבתית..כלולה היא, בתור נשמה עליונה המחיה אותה, ההבנה המוסרית.

ההבנה הסיבתית מציעה חוקים אחוזים זה בזה על כל מרחב היש...בשלשלת הסיבתית מונחה איזו העקה כללית, איזו מניעה, המעצרת את החוקים ותכנם שלא ילכו בדרכים אחרים כי אם באותם הדרכים שהשלשלת הסיבתית מקשרת אותם להם..

אבל בעת אשר אנו עולים למעלה יותר עליונה אז אנחנו משתחררים מכל אותה המועקה הסיבתית, וכל הבניין החוקי מצטייר לפנינו בתור קשרים מוסריים אחוזים זה בזה..

כשהעולם המוסרי מתגלה לפנינו מרומם הוא את העולם החקי הסבתי כולו ומושכו אליו, משפיע עליו מאורו ונמצא שהוא כולו טבוע בים של אור חיים זה..ההופעה המוסרית מגלה בנו צביון של אמרה, "שכך ראוי להיות", "כך צריך להיות", לא רק "כך הוא" ו"ככה נהיה". ומההכרה ש"כך צריך להיות" בהתגלותה של הבינה המוסרית אנו חוזרים אח"כ להכיר את השלשלת החוקית המוסרית בכל פרטיה, בכל עמקה וגבהה, רחבה והקפה, פנימיותה וחיצוניותה.

ממש ככה גם במאכלות אסורות במבט אנושי רגיל, לא מובן מהו הטעם לאיסורים אלו . כי גם אם נאמר שיש בעלי חיים שאכילתם מזיקה  לבני אדם, מכל מקום ישנם כאלה שאכילתם אינה מזיקה. על כן, צריך להעמיק כדי להבין מהו סוד איסורי אכילה. 

ראשית כל להבין למה בכלל נבראנו עם הצורך לאכול?

למעשה, האכילה היא פעולת התאחדות בין המאכל ומי שאוכלו.  ישנם נקודות חיבור רבות בין הנבראים, אבל האכילה עמוקה מכולן – כי האוכל והמאכל נעשים אחד. 

והתאחדות הזאת היא בשני ממדים כי הנבראים הגשמיים נראים רק כגופים שמורכבים מאטומים חומריים, אבל באמת יש בכל נברא נקודת חיות אלוקית, ניצוץ קדוש, שהיא הגרעין העמוק ביותר שלו. אם כן באכילה יש שני מימדי התאחדות  – ברובד הגשמי נוצרת אחדות בין החומר של המאכל ובין גופו של האדם, שנבנה מהאטומים של המאכל, וברובד הרוחני נשמתו של האדם אוספת אליה 'ניצוצות' אור שבפנימיות המאכל וכוללת אותם בהוויתה.

זה הסוד העמוק של האכילה, וזהו החיוב הגדול לברך ברכות הנהנין – כי עיקר ההתאחדות הרוחנית מתרחשת בברכה, בעוד שההתאחדות החומרית נעשית באכילה. מכאן יובן שהאכילה גורמת לעילוי הנבראים – שכן כשהאדם אוכל פרי, הרי שהפרי עלה מדרגת צומח לדרגת אדם. שרשרת המזון היא למעשה סולם התעלות – מהדומם עד האדם . וכשאדם הוגה בתורה ועוסק במצוות, הרי מתרגם את כוחו הגופני לחיות רוחנית, ובכך ה'מאכל' הגשמי סיים את מסלול התעלותו ונעשה 'מלאך' רוחני. זוהי הסיבה הפנימית מדוע האדם נברא עם הצורך לאכול – לא בשביל עצמו, אלא כדי שימצא בתוכו מקום לנבראים שתחתיו, לכוללם עמו ולהעלותם.

נמצא שיש באכילה שני מרכיבים – התעלות והאחדות. ובאמת, התעלות העולם אל האחדות הגמורה היא יסוד בריאת העולם. כי הקב"ה ברא עולם שבשורשו הוא אחד, אך כשנברא בפועל, נפל ונותץ לרסיסים נפרדים, וצריך לחזור ולאחדם. משל לכד מלכותי עתיק ומרהיב ביופיו, שנפל על הקרקע והתנפץ לרסיסים. המלך מזמן אומנים, שיאספו את כל החלקיקים ויחברו את הכד לאט לאט מחדש, עד שישוב לשלמותו. כך העולם, למרות שכל הבריות נראים נפרדים ומנותקים זה מזה, בסופו של דבר כולם שייכים להוויה אחת, וצריכים הם להתאחד. ובאחרית הימים כל ההוויה תתאחד מחדש בשלמות גמורה, ביום בו יהיה ה' אחד ושמו אחד.

סוד מאכלות אסורות בנוי כולו על סוד התעלות ואחדות הנבראים כולם לתיקונם יש בעלי חיים שאנחנו יכולים להרימם ולהעלות אותם ויש כאלה שעדיין לא, וזה תלוי במצב המוסרי שלנו רואים שאחרי חטא דור המבול הותר להם לאכול בשר ולעתיד לבוא לא זה תלוי המצב המוסרי מה נפל מה הוא יכול לעלות ומה דווקא יוריד אותו.

כל טוב ושבת שלום.