זהירות עונג בוסרי

זהירות עונג בוסרי

יש כלל יסוד באמונה:

העולמות התחתונים הגשמיים והחומריים בנויים באותו מודל כמו העולמות העליונים הרוחניים המוסריים והפנימיים.

 וכך כותב הזוהר (בראשית לח עמ א):

שֶׁכְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם..עָשָׂה עוֹלָם תַּחְתּוֹן כְּמוֹ עוֹלָם הָעֶלְיוֹן

עולמות עליונים אין הכוונה גאוגרפית אלא עולמות פנימיים רוחניים ערכיים 

העיקרון הזה נורא חשוב כי הוא מלמד אותנו שמתוך ההתבוננות על התהליכים העוברים על הגוף והחומר על התבואה ועל העצים נוכל ללמוד גם על הנפש והרוח על תהליכי עומק בתרבות ובמידות הרוחניות

אחת ההקבלות החשובות בין העולמות הגשמיים לרוחניים היא עבודת הבירור. 

כמו שיש המון דברים במציאות החומרית כגון: נפט קרשים עצים תפוזים ותפוחים אבל לא כולם מזינים אותי ואני צריך לברור מתוכם רק את מה שמזין אותי

כך גם בעולם הרוחני יש המון דעות אמונות מחשבות דמיונות רצונות ולא כולם מזינות אותי רוחנית ואמונית ובונות לי רצון ודמיון בריאים 

יש אמונות נגועות חלקיות חולות שיפרקו לי את כל העולם הרוחני ויגרמו לי לבחילה רוחנית לא עם כולם אני צריך להתאחד לשמוע ולהסכים חלקן לא מזינות אותי וחלקן מזינות אותי ברעל ואני צריך לברור מתוכן רק את הטוב והנכון

עד כאן זה עיקרון הברירה, אולם אני רוצה על גביו להגיע לעיקרון רוחני יותר עמוק עיקרון הבוסריות.

יש מצבים בחומריות שבו הפרי מתגלה על העץ פרי מתוק וטעים והוא גם מזין אותי כמו דובדבן למשל אבל אם הוא עדיין לא הבשיל אסור לאכול אותו עד שיהיה מוכן ויבשיל ומי שיאכל אותו לפני הזמן הפרי יהיה לו מר לא מזין ויגרום לו לקלקול קיבה 

כך בדיוק גם בעולם הרוחני יש כוחות וכישרונות אמיתיים בתרבות שמתגלים בשלב מסויים בתוך התרבות האנושית אבל הם צריכים זמן והבשלה כדי שהתרבות תוכל להיפגש איתם בצורה נכונה והם יזינו אותנו ולא יפרקו לנו את הקיבה הרוחנית.

אחת הדוגמאות לזה הוא כח העונג, אחרי כמה אלפי שנים שהעולם היה עסוק בעיקר בלשרוד ולעבוד ולא היה לו זמן פנאי לכייף ולהנות כי ביום היו עובדים בעבודות כפיים ומכבסים מבשלים וכשהייתה שוקעת השמש כבר לא היו רואים כלום..

פתאום התגלתה מידת החכמה(תקופת ההשכלה) והביאה את המהפכה התעשייתית והחשמל והקלו על החיים בצורה מדהימה מה שייצר מלא זמן פנוי ומלא שעות של אור נוספות אפשר להתפרנס בקלות ובקצרה ועוד המון פיתוחים בלי סוף שמקלים על החיים וכך נפרצה הדרך למימוש הנאות פנאי וכיף והתגלה הכח הבא כח העונג(מידת הכתר) כולם מחפשים עונג. 

המוטו היום הוא: מינימום מאמץ מקסימום תענוג. כולם רוצים שיהיה עונג בקשר הזוגי עונג בעבודה ביצירה שלי עונג בלימודים  וכו אם זוג נמצא בקשר ויש איזה קונפליקט קטן או טיפה משעמם והתרגלנו אחד לשני יאללה להחליף זה כבר לא מספיק מענג ומרגש אותי..

תופעה זו בשורשה היא מבורכת כי היא מראה על העמקת הקשרים והחלפת המניעים של הקשר ממחוייבות לבחירה חופש והנאה.. אולם נראה כי תרבות הבנויה רק על עונג וריגוש צועדת לאבדון לפחות חיים וילדים למותה של האהבה במובנה העמוק ובסופו של יום גם לבדידות עמוקה הצבועה בהמון איפור.

ונראה שיש כאן שתי סיבות לדבר:

אחת - שקופצים על העונג מיד בתחילת התגלותו הבוסרית ללא כל בדיקה ושאילת שאלות בסיסיות שברובד החומרי היינו עושים אותם בוודאות.

 למשל: האם אנחנו בשלים מוסרית לכאלה עוצמות של עונג בלי שזה יחריב אותנו? האם העונג הזה הוא קליפתי בוסרי עדיין? וכו'

שתיים - ניתוק כח העונג משאר המידות האלוהיות שתמיד באות בהרמוניה אין בעולם רק עונג יש גם נאמנות ואמת טוב ונצח חסד וגבורה וכו' הכללת כל הערכים כולם רק היא מה שמאפשר בסופו של דבר לחיים להתבסס בצורתם הבריאה ולא להישבר.

ממש כמו העולם החומרי אם מישהו יאכל כל היום רק סוכריות רק כי הם טעימות ולא ישתה מים ולחם בשר ודגים וכל מיני ויטמינים הדרושים לגופו הוא ישלם על זה מחיר כבד בבריאותו למרות שסוכריה היא תמצית הטעם המתוק אבל אי אפשר לצרוך רק אותה כל הזמן...

תפקידנו בתור עובדי ה' לשאול את כל השאלות החומריות גם על העולם הרוחני המדעי המידותי התרבותי הרצוני והדמיוני וכך לדעת לצרוך תרבות מבוררת בשלה והרמונית שמעצימה את כלל כוחות החיים ולא מחריבה אותם. 

ט"ו בשבט שמח.