מי האלוהים שלך?

מי האלוהים שלך? 

יש אנשים הטוענים שהם לא מאמינים באלוהים. אני לא מאמין להם ואסביר למה.

 

אלוהים בצורה שכלית זו סיבה ראשונה שבראה את העולם ובשכל אפשר לפלפל הרבה ולהטיל ספקות בלוגיקה ובכל מבנה והוכחה שיציעו לנו, 

אולם ברמה הנפשית שהיא עומק האישיות השפה אינה הוכחות אלא חוויות,

 

ובנפש שלנו אלוהים אינו סיבה ראשונה אלא החוויה הכי חזקה שבשבילה אני קם בבוקר ולמענה אני חי,

 

בקצרה: אלוהים ברמה הנפשית זו התכלית שאין אחריה שום תכלית, ונסביר.

 

כל אדם מכל תרבות בכל גיל בכל מצב יש לו מטרה מסויימת שבשבילה הוא עובד לומד מתאמץ ואליה הוא חותר יש מטרות קטנות ואמצעיות למטרות יותר גדולות ויש מטרות גדולות שאחריהם האדם לא רוצה עוד שום דבר, זה בעצמו נחווה אצלו כתכלית החיים בשבילו זה לא תחנה אל משהו, אלא הטעם והסיבה לחיים הללו, מטרה זו נחוות אצלו כאלוהות.

 

למשל אם אשאל אדם שעובד ממש קשה בעירייה למה הוא משקיע כל כך הרבה ורץ מכנס לכנס ומשיג בוחרים? ויענה שהוא רוצה להיבחר להיות ראש עיר. ואם אשאל ומה התכלית בלהיות ראש עיר? יענה מה זאת אומרת שאהיה ראש עיר אוכל על ידי כך להיכנס לכנסת. 

וכשאשאל ומה התכלית בלהיכנס לכנסת? יאמר שכך יוכל להיות ראש ממשלה. ומה התכלית להיות ראש ממשלה? יענה מה זאת אומרת להיות ראש ממשלה זה התכלית בעצמה זהו אחר כך לא צריך עוד כלום...

 

ברגע שהוא חווה את מציאות ראש הממשלה כתכלית האחרונה שבשבילה הוא מתאמץ כל היום ולמענה הוא חי הוא שם את המציאות הזאת בדרגת אלוהות. ועכשיו הוא מקריב לה קורבנות מתאמץ כל היום להגיע אליה לדבוק בה והוא אינו מסוגל כלל לחוות שיש אחריה עוד משו בחיים יותר גבוה מהעניין הזה ברמה הנפשית זה האלוהים שלו.

 

אם כן לכל אדם יש מטרה בחיים שמבחינתו אליה הוא שואף ואותה הוא רוצה לחוות, ואיתה הוא רוצה להיפגש ובשבילה הוא משקיע המון מקריב לה קורבנות מגן עליה מפני כופרים שאומרים שאי אפשר להיפגש איתה באמת.

 

באמת אין ליהדות שום בעיה עם מטרות בחיים אבל רק כתחנות ביניים הבעיה מתחילה שמגדירים אותם כאלוהות דהיינו שמים אותם כתחנה סופית במקום את אלוהים בעצמו שהוא על פי היהדות ה: 'אין סוף'. וכן כותב הראי"ה בייסורים ממרקים:

 

עיקר האמונה היא בגדולת שלמות אין סוף...כל הגדרה באלוהות מביאה לידי כפירה, ההגדרה הוא אליליות רוחנית.

 

היהדות טוענת שאלוהים דהיינו המטרה והתכלית של כל העולם שלמענה העולם נברא ובה שואף להידבק אינה בשום פנים ואופן מטרה מוגבלת חשובה ככל שתהיה אלא התכלית של החיים היא אין סופית! ולכן תמיד יש לאן להתפתח ולהתקדם. 

כל הגדרה באלוהות היא כפירה וגורמת לעצירה של ההתפתחות האנושית כי אם המטרה מוגבלת גם ההתאמצות להגיע אליה דורשת פחות התפתחות. 

 

כמו עבודה זרה גם אתאיסט או ספקן שלא מאמינים בטוב האין סופי הם בהכרח חווים מטרה כל שהיא בחיים, יתכן וזה קריירה או עסק או לראות את כל היבשות, להבין את כל הטבע או לחוות כמה שיותר תענוג במינימום מאמץ... לא משנה מה אבל בוודאי יש להם מטרה כללית רחוקה שלשמה הם חיים, 

אפילו מי שאומר שאין לו שום מטרה בחיים והוא רוצה להתאבד כרגע אז זה עצמו התכלית שאחריה אין לו שום תכלית הוא חווה את המציאות בצורה שהדבר הכי חשוב כרגע שאחר כך לא מעניין אותו כלום זה לשים קץ למציאות שלו בעולם הזה זה התכלית שלו ובשביל זה הוא יקריב לה קרבן מאוד יקר קרבן אדם.

 לפעמים אנשים בשביל תכליות מוגבלות וצרות מאוד מקריבים ארבעים וחמישים שנה של עבודות קשות ומשונות שבגיל שישים הם פותחים את העיניים ומבינים שזה היה עבודה זרה...עבדות למשהו זר לאישיות שלהם המחפשת מטרה אין סופית לא פחות.

 

ואפילו תכלית שהיא מוסרית וטובה היא מוגבלת ובוודאי יותר מוגבלת מאמונת ישראל השורשית ולכן היהדות תעדיף לעבוד את האלוהים שלה דהיינו את האין סוף ולא אלוהים אחרים קטנים ומוגבלים. וכן כותב הראי"ה בפנקס ראשון ליפו פס' קנ'.

 

אמנם כל זמן שלא יהיו לה (לכפירה) את האידיאלים האלוהיים למטרה, יהיה גבול למבוקשים שלה, וישראל אינם חפצים לתן גבול, כי נחלת יעקב בלי מצרים', ע״כ ירוממו וינשאו בכל עז להגדיל את מידותיו את הצדק והחכמה האלוהית לעדי עד"

 

לכל אדם יש אלוהים השאלה מי הוא! אפשר להבין מי זה אלוהי ישראל ולעבוד אותו להתקרב אליו כמה שאפשר ובכך לרומם את כל חיינו במשמעות אין סופית או להחליף אותו באליל קטן אליל כיס דמות קריירה מוצלחת בהייטק, תענוג גופני או אל מוגבל בדמות מנכ"ל בחברה מוצלחת, כמובן שאין ליהדות שום דבר נגד מנכ"ל או קריירה מוצלחת אלא היא רק נגד לחוות אותם כתכלית הסופית של החיים.

 

בהצלחה בבחירת האור האין סופי כמקור האור והשראה שלנו ולא להסתפק בפחות.