התקופה הפוסט מודרנית ותפקידה

הפוסט מודרניזם - תחלואיו ותפקידו האלוהי

אפשר לחלק בגסות את ההיסטוריה של המערב לשלושה שלבים:

א - ימי הביניים, שם האנושות כולה חיה על פי ערכים אלוהיים, הייתה כנסיה היה כומר היה שמיים, היה קישור לאלוהי ובנוסף היה מחיקת האדם על ידי מוסדות האל.

ב – התקופה המודרנית, כתגובת ראקציה למחיקת האדם הגיעה התקופה המודרנית וזרקה את כל הממסד הדתי, את הכנסייה, את כל הדתות והאמונות והכריזה על האדם כאל החדש, מעתה ואילך האדם ידע הכל יחקור הכל ויקבע מה טוב ומה רע מה מוסרי ומה מיותר, בתקופה זו הערכים המרכזים שמחזיקים חברה כגון מחקר, שכל, אמון, משפחה, לאומיות, אחריות, פרחו ושיגשגו מעת שהסירו מעליהם את אזיקי הכנסייה.

ג - בעקבות מלחמות העולם ותאוריות אנושיות כלליות שהביאו לעשרות מיליוני הרוגים קרס האמון באדם שיושיע את העולם ויפתור את הכל והתחילה התקופה הפוסט מודרנית שפירושה 'אחרי המודרנה'. והיא עסוקה בלפרק כל ערך: לאומי, משפחתי, ציוני, ממסדי, מגדרי טבעי, הכל הכל מתפרק בקצב מסחרר, אין שום אמון בשום דבר שום דבר לא בטוח וודאי לא אמת, ובשיאו של הפירוק הגענו לפירוק האדם היחידי מכל ערך ומהות עד כדי מחיקת האדם לגמרי.  

״מות האדם /הסובייקט״ הוא אחד התופעות הקשות ביותר של הפוסט מודרניזם. לאט לאט יותר ויותר תחומים מכחישים את מציאות האדם, יחודו, עוצמתו, ובעצם מוחקים אותו והופכים אותו ללא רלוונטי, נסקור אותם בקצרה[1]:

מחיקת האדם מההיסטוריה

תורת האבולוציה כיום אינה רק התפתחות האדם מן הקוף, היא מתחילה ממצב משוער קדום, שנקרא בשם ״המפץ הגדול״ בהדרגה התפתחו גלקסיות, כוכבים, חומרים כבדים יותר ויותר, תרכובות כימיות, תרכובות אורגניות, תאים חיים, יצורים חיים ראשוניים - ומשם מתחילה האבולוציה נוסח דרווין. על כל פנים לאורך הזמן של ההתפתחות הזאת כמעט שאי-אפשר לתפוס את קוצר ימיו של המין האנושי, שהופיע רק בעשר-עשרים אלף השנים האחרונות: כאלפית האחוז מזמן ההתפתחות הכולל.

מחיקת האדם מהמרחב

מבחינת הממדים כל שביל החלב כולו כמעט אינו תופס מקום ביקום, על אחד כמה וכמה מערכת השמש, ובוודאי גרגיר האבק המיקרוסקופי ששמו כדור הארץ, ואילו האדם מי הוא בכלל? גם אם נשאר בתחומי גרגיר האבק, הלא הוא כדור הארץ, נעשה מקומו של האדם שולי וזניח בין מיני החיים, בין ממלכות החרקים, בין ממלכות המיקרואורגניזמים למיניהם. בין אלה הולכים לאיבוד לא רק האדם, אלא ממלכת היונקים כולה. ובממלכת היונקים עצמה, מבחינת הד.נ.א. שלו, אין האדם שונה בהרבה מהשימפנזה.

מחיקת האדם בפסיכולוגיה

החל מפרויד התחילו להתגלות לפני המערב אזורי התת־מודע והפסיכולוגיה הפכה לפסיכולוגיית-המעמקים. ה״אני״ המודע, השולט על רצונותיו, הוצג על־ידי פרויד כחלק הזעיר הבולט מהר־הקרח שמתחת לפני מים, והוא מערכת הדחפים והכוחות התת־מודעים; הם השולטים והם הדוחפים, והתודעה הרציונלית לרוב אינה אלא רק מספקת להם תירוצים הגיוניים. אצל פרויד התת־מודע רובו אפל והרסני; אצל ממשיכיו, אדלר, יונג ויקטור פרנקל, יש בלא־מודע יותר חיוב וסדר. אבל המשותף לכולם הוא שעיקר הוויית האדם היא באזורים הלא מודעים שלו. כך שמבנה החשיבה המסודר ותודעת האדם הופכת לשולית וחסרת תוכן אמיתי ויציב לקליטת המציאות.

מחיקת האדם בסוציולוגיה

ה״אני״ המודע נדחף ומובל לא רק על־ידי הזרמים הפסיכולוגיים והביולוגיים שמתחתיו, אלא גם על ידי הזרמים החברתיים שמסביבו. ה״אני״ היחיד מובל ונגרר על־ידי המעגלים החברתיים. התפתחותו של הפרט אינה אלא ״סוציאליזציה״, אינה אלא למידת הברווזון לגעגע כנדרש וכמצופה ממנו. גם כאן יש תירוצים רציונליים להליכה עם העדר.

מחיקת האדם בטכנולוגיה

הטכנולוגיה מטבעה באה להחליף את עבודת האדם; לכאורה נוח מאד וטוב לאדם שמכונות יחסכו את זיעתו ויעשו עבורו את הקציר והדיש, את החפירה ואת הסלילה. אבל הטכנולוגיה אינה עוצרת בזה. היא עוברת לטווייה ולאריגה, ומשם לחינוך ולאמנות, ולאט־לאט כל היחסים בין בני האדם מוחלפים בהתכתבויות טבלאות ומסכים. בצורה כזאת נעשים היחסים בין בני־האדם, מנוכרים, טכניים ומבניים.

מחיקת האדם במסחר ובמדיניות

הטכנולוגיה מייצרת תמיד מוצרים חדשים ואיתם הצורך לשווק אותם. הפרסום כבר אינו אינפורמציה לשירותו של ה״סובייקט״ הבוחר והמחליט, אלא תעמולה ועבודה בעיניים של ״קמפיינים״. ברור ומובן שכך היה הדבר במשטרים הפשיסטיים והקומוניסטיים. אבל הפליאה היא שכך הוא הדבר גם במשטרים הדמוקרטיים, המבוססים לכאורה על ההכרה ביחיד ועל הכבוד לאזרח, שהוא לכאורה מקור כל הזכויות, הסמכויות וריבונות המדינה. כל זה רק לכאורה, למעשה ״עובדים״ על האזרחים-המצביעים מהפנטים את תודעתם ומהנדסים את תת־תודעתם בכל דרך הגונה ובלתי־הגונה אפשרית. גם בפרסום המסחרי וגם בתעמולה הבחירות המדינית.

שורש הפוסט מודרניזם בקדושה

ככל תופעה תרבותית רחבה יש גם לפוסט מודרנה שורש בקודשה וצריך בזהירות ובעדינות גם כאן להבין מה תפקידה של תקופה זו, ולמה ההנהגה האלוהית נותנת לה שליטה.

כדי להבין מה עניינה יש לשים לב את מה הפוסט מודרניזם מפרק? הוא מפרק את כל העולם המודרני שנבנה על האדם ורק עליו, ללא שם שמיים.

בעומק הפוסט מודרניזם תפקידו להראות שללא השמיים ללא האלוקות ללא המקור של הערכים הבסיסים הם לא מחזיקים, האלוהות אינה קישוט שמימי שאפשר להסתדר בלעדיה היא המנוע והשורש של הכל, והפוסט מודרניזם תפקידו להראות זאת בגלוי והוא עושה את זה מצויין.

האני הפרטי של האדם באמת אינו יכול בשום אופן לעמוד בפני עצמו. עם כל כוחו וכישרונותיו, חבויים בו במקביל, כוחות־הרס הבנויים־בתוכו, והיוצאים לפעולה אם אין הוא מאזן את עצמו עם מעבר־ לעצמו. ה״אני״ האוטונומי עצמו מלא ברכה ופריון, מלא כוחות יצירה וחדוות־ יצירה. אבל בצמיחתו, בעשייתו, ביצירתו - טמונה הסכנה של היפרדות מוחלטת מן המקור שמעבר לו, ואז - העמדת עצמו כתחליף, כמקור מוחלט - ובאופן בלתי־נמנע,  התרוששות, הידלדלות, התמוטטות והרס עצמי. כמו העץ המנסה להתנתק משורשיו.

ככה ההיסטוריה מתנהלת, אין פה עניין של ויתור זהו פשוט חוק רוחני כמו שיש חוק בעולם הגשמי שענף לא מתקיים וודאי לא מצמיח פירות ללא חיבור לשורש כך בעולם הרוחני אין חברה ערכית ללא חיבור למקור הערכים ואין עולם ערכי יציב ומשמעותי ללא מקורו האלוהי, לכן כמו שצריך ללמוד את החוקים הגשמיים כך צריך ללמוד את החוקים הרוחניים.

כותב הראי"ה ח' קבצים ד כח:

"כשם שהאדם צריך להסתגל אל הטבע החומרי וכוחותיו, ללמוד את דרכיו ומעשיו על פי אותם החוקים הכלליים השולטים בעולם. ככה ויותר מזה צריך ומוכרח הוא להסתגל לחוקי הטבע הרוחני, שהם יותר שולטים במציאות כולה, זה היא הנקודה העליונה של הדבקות האלוהית"

עינינו רואות שמוסר המתחיל רק מהאדם מתרסק מול יצר החיים של התרבות, ובפועל מוסד המשפחה בקריסה בגלל שהוא רק אנושי ולא אלוהי, וזהו התפקיד העמוק של התקופה הפוסט מודרנית לפרק כל ממסד או החלטה ומוסכמה שאינה קשורה לאלוהות למקור הערכים ולהביא למצב שמה שלא יהיה מחובר ונובע וקשור לאלוהים פשוט לא יהיה.

אורות הקודש ג' מוסר הקודש א:

המוסר של חול איננו עמוק, ואינו נכנס בפנימיות הנשמה, ואף על פי שהאדם נמשך אחריו לטובה, על ידי שמכיר את היושר שיש בדברי הגיון, אין להדרכה זו תפיסה עומדת בפני ההסתערות של תאוות שונות, כשהן מתעוררות בחזקה. לא יש עצה אחרת כי אם שיהיה מודרך על פי המוסר האלוהי.

משימת דורנו - להחזיר לעולם את האמון באדם ובגודלו הרוחני.

העולם הולך ומוחק את האדם מעוד ועוד מרחבים והופך אותו ללא רלוונטי ולא משפיע, בזמן שבאמת האדם הוא המח והלב של המציאות כולה ויש לו תפקיד לחבר ולאחד את הכל ולכן הוא מורכב מהכל והוא תמצית הכל יש בו דומם, צומח, חי, מדבר, תודעה, רצון ואלוקות, הכל ביצור אחד הוא התמצית של הכל וכתמצית הוא מפעיל את הכל. זוהי המשימה של ישראל לגלות אמת זו ולהחזיר את כבוד האדם:

אורות ישראל / פרק ח / ח:

הַהִתְגַּלּוּת עַל-דְּבַר גּדֶל עֶרְכּוֹ שֶׁל הָאָדָם, עַל הַשְׁפָּעָתוֹ הַגְּדוֹלָה בְּשִׁפְעַת הַחַיִּים שֶׁלּוֹ, בְּגדֶל רוּחוֹ, בִּרְצוֹנוֹ וְהוֹפָעַת שִׂכְלוֹ עַל הַהֲוָיָה, עַל כָּל הַיֵּשׁ, זאת הִיא חֲטִיבָה מְיֻחֶדֶת לְיִשְׂרָאֵל. רָחוֹק רָחוֹק מְאד הוּא הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מֵהַכָּרָה זוֹ.

הַכּל חוֹשְׁבִים, שֶׁהָאָדָם בְּיַחַשׂ לְהַמְּצִיאוּת הוּא רַק פָּסִיבִי, מֻשְׁפָּע וְלֹא מַשְׁפִּיעַ. אֲבָל הַקְטָנָה זוֹ אֵין לָהּ כָּל עֵרֶךְ בֶּאֱמֶת. וַדַּאי שֶׁהַהֶאָרָה הָרוּחָנִית שֶׁל סְגֻלַּת הָרוּחָנִיּוּת הַהֲוָיָתִית שֶׁל עַצְמִיּוּת הַמְּצִיאוּת קְשׁוּרָה הִיא הַרְבֵּה עִם הַיְדִיעָה בְּעַצְמָהּ. כָּל מַה שֶּׁהָאָדָם יוֹדֵעַ יוֹתֵר אֶת עֶרְכּוֹ, כָּכָה עֶרְכּוֹ בֶּאֱמֶת גָּדוֹל הוּא, וְכָל מַה שֶּׁיַּכִּיר יוֹתֵר בְּשִׁפְעַת הַחַיִּים, שֶׁשְּׂדֵרוֹת הַהֲוָיָה הַשּׁוֹנוֹת מְקַבְּלוֹת עַל-יְדֵי הַהֲוָיָה הַמֶּרְכָּזִית שֶׁלּוֹ, כָּכָה תִּגְדַּל עַצְמוּתָהּ שֶׁל הַשְׁפָּעָה זוֹ. מוּבָן הַדָּבָר שֶׁיְּדִיעָה כָּזאת אִי-אֶפְשָׁר לָהּ שֶׁתִּהְיֶה רַק יְדִיעָה גְּרֵידָא. מַהוּת הַחַיִּים, 

 

---

[1] תיאור מחיקת האדם בכל הרבדים לקוח מספרו של דניאל שליט ארץ ושמיים.