דתיים מאושרים יותר.

מחקר: דתיים מאושרים יותר.

בפולמוס הסוער על דמותה היהודית של המדינה ושל החברה הישראלית יש הרבה דעות והרבה מחשבות לכל אחד ואחת. 'המצווה הזו אינה מוסרית' 'הלכה הזו לא מכילה' ואם זה היה תלוי בהם היה אפשר לגזור חצי מהשולחן ערוך..

 אבל  בניגוד לכל הדעות יש עובדות ועם עובדות לא מתווכחים. ועובדה היא ששמירת תורה ומצוות בצורה כללית ולאורך זמן מטיבה את החיים וגורמת לשומרים אותה להיות מאושרים ומוסריים יותר. 

החברה הדתית כמעט שאינה בוחנת כיצד משפיעה האמונה הדתית ושמירת ההלכה היהודית על חיי המאמין, אושרו, בריאותו, משפחתו, קהילתו, תרומתו לחברה וכן הלאה[1].

יש טענה ישנה הזועקת כי הדבקות באל מביאה לשכחת האדם. והדתיות מפתחת יצור עלוב וצייתן וכו' אם כן, דומה שאין מנוס מלחצות את שלב הסיסמאות ולבדוק בדיקה אמפירית מקיפה: מה אומרים המספרים, הנתונים והעובדות. כדי שלא להשאיר אתכם במתח נאמר כבר עכשיו: טועמיה חיים זכו.

הנתונים האמפיריים הברורים הנשענים על סקרי הלמ״ס ועל מחקרים רשמיים של משרד הבריאות וגופים ציבוריים אחרים (מקורות בדף הפייסבוק של Adam Gold), ומראים שבפרמטרים המוסריים המדידים המקובלים ובאופן סטטיסטי, דתיות מובהקת, בדגש על חרדיות, היא מתכון מובהק לחיים מאושרים בריאים ומוסריים יותר.

יהודים דתיים עוסקים בפעילות התנדבותית ב־250% יותר מהאוכלוסייה החילונית. הם משקיעים זמן רב יותר בהתנדבות ומתמקדים בעיקר בנזקקים ־ קשישים, חולים ועניים.

ההבדל ניכר אף יותר בכל הנוגע לתרומות כספיות. אף על פי שההכנסה הממוצעת שלהם נמוכה בהרבה, שיעור התורמים בקרב דתיים מובהקים גבוה ביותר מ־600%(!) בהשוואה לשיעורם בקרב החילונים. ואם לא די בכך, הדתיים מובילים גם בתרומות דם, ובאופן חריג בקנה מידה עולמי הם מהווים יותר מ־97% מתרומות האיברים האלטרואיסטיות המוענקות לזרים גמורים.

רבים יטענו כי המוסר החשוב ביותר הוא המוסר המשפחתי. גם כאן זוגות שניהלו אורח חיים דתי הגדירו את הקשר ביניהם כיציב יותר עם נאמנות רבה יותר, סיפוק גדול יותר, תקשורת טובה יותר, והם אף דיווחו על תדירות גבוהה יותר של חיי המין והביעו שביעות רצון גדולה יותר מאיכותם. דתיות מובהקת מעלה באופן ניכר את שביעות הרצון ממכלול הקשרים והיחסים עם בני המשפחה הקרובה.

גם התמיכה הקהילתית חזקה יותר אצל הדתיים. בקהילות דתיות יש שכיחות גבוהה בהרבה של סיוע, קשרי חברות, ארגוני עזרה וחסד, גמ״חים לציוד רפואי ושיקומי, ביקורי חולים, תמיכה באנשים בודדים וכדומה. לעומת זאת חילוניות והתגוררות ליד חילונים מעלות את הסבירות לבדידות, לסכסוכי שכנים ולהיעדר תמיכה במקרה של מחלה, דיכאון, משבר כלכלי או מצוקה משפחתית. הבדידות והיעדר התמיכה מעלים פי חמישה את סבירות החילוני לסבול מדיכאון וחרדה שיחייבו טיפול תרופתי.

ההון החברתי המוסרי־דתי מתבטא בשלל תחומים נוספים: דתיים משתפים פעולה וזוכים לאמון רב במבדקים חברתיים של תורת המשחקים, וכן זוכים לאמון גבוה בשווקים מסחריים רחבים המסגרת הקהילתית התומכת גם מובילה למיעוט בעיות חברתיות: דתיים סובלים הרבה פחות מבעיות סמים, אלכוהוליזם, דימוי גוף נמוך, הסתרת פגמים גופניים וכיו״ב.

שלל ניסויים ומחקרים כלליים גילו כי עצם הדתיות מגדילה בכלל את הסיכוי להתנהגויות פרו־חברתיות וכי דתיים ייטו יותר להציע מקום ישיבה לזרים, לסייע למכרים למצוא עבודה, להצביע בבחירות, לתת כסף לקבצן, להציע אוכל לדרי רחוב, להגיע למפגשים ציבוריים כמו ועדי הורים. לסייע לקשיש, להחזיר עודף שגוי ועוד

בכל הנוגע לדתיים־לאומיים (להבדיל מחרדים) גם התרומה הלאומית־־ציבורית שלהם גבוהה בהרבה משל כלל האוכלוסייה. המספרים החד משמעיים מראים שדתיים לאומיים גאים יותר במדינה, מרגישים מחויבים אל המדינה ואל בעיותיה ותורמים הרבה יותר למסגרות אזרחיות ולאומיות. הם מובילים בשיעור הלוחמים, בשיעור ההתנדבות ליחידות מובחרות ובשיעור קציני החי״ר. רוצים נתון ספציפי להמחשה? בשנת 2015 דירוג עשרת התיכונים המובילים בגיוס ללחימה הורכב כולו(!) מתיכונים דתיים־לאומיים.

האדם המערבי המודרני שואף לרוב בעיקר להיות בריא ומאושר; הלכך יש לעמוד גם על ההשפעה הכבירה של מידת הדתיות של האדם על האושר החברתי והבריאות הקולקטיבית במדינת ישראל.

הקהילה, התמיכה, הקשרים המשפחתיים והדאגה לאחר הם ככל הנראה חלק מרכזי באנומליה של המגזר הדתי ובעיקר החרדי בבריאות, בתוחלת החיים ובאושר. למרות מצוקות חומריות ונגישות נמוכה (ותזונה הנשענת בעיקר על רוגעלכים וקריסטל תות), דתיות מובהקת מעלה באופן ניכר את איכות החיים ותוחלתם.

דתיים ובעיקר חרדים חיים יותר, מרוצים יותר ממצבם הבריאותי, מדווחים על פחות בעיות בריאות וסיכויי השיקום שלהם לאחר אשפוזים וניתוחים גבוהים בהרבה. ואם בכל זה לא די, דתיים ובעיקר חרדים מאושרים יותר, אופטימיים ושבעי רצון מחייהם בהשוואה לכלל האוכלוסייה המספרים מראים שדתיות מובהקת מעלה את הסבירות להיות ״מרוצה מאוד מהחיים״ בכמעט 250 אחוז יותר מהחילונים!

מה המסקנות?

כמובן, בכל מגזר ומחנה יש טובים ורשעים, מוסריים ומנוולים, צדיקים ומתועבים. אי אפשר לשפוט אדם בשל הגדרתו ומיותר לציין שלא כל מי שמגדיר עצמו דתי(או אפילו רב) אכן נאמן לערכי היהדות והמוסר.

אבל מבחינה סטטיסטית, כפי שהנתונים הרשמיים מראים בבירור, דתיות מובהקת בדגש על חרדיות היא עדות מובהקת להיותו של אזרח מאושר יותר, בריא יותר, בעל תוחלת חיים ארוכה יותר, מתנדב יותר, תורם יותר לצדקה, בעל חיי משפחה תקינים יותר, עם תרומה משמעותית יותר לקהילה ובעל רווחה חברתית גבוהה יותר, וככל שהדתי הוא גם לאומי גם התרומה שלו למדינה גבוהה באופן ניכר באמצעות שיעורי קצונה, שירות מילואים והשתתפות בכוח הלוחם של מדינת ישראל.

בכל תחום עם תוצאות כאלה לא היו מחליפים את שיטת העובדה. למשל אם שיטת רפואה מסויימת אפילו עתיקה ואפילו מוזרה אבל בפועל מצליחה לרפא אנשים ב250 אחוז יותר ומצליחה במאות אחוזים יותר בניתוחים אף אחד לא היה חושב להחליף אותה ולא משנה למה, ואם היא נראית מוזרה ויש בה כמה דברים לא הגיוניים שאתה לא מבין, אז אתה לא מבין! כנראה שיש כאן עומק גם אם אתה לא תופס אותו.. 

לפני שמפריחים סיסמאות והכפשות על הפגיעה ההרסנית של הדת והמסורת בחברה הישראלית ובתושבי מדינת ישראל, לפני שרצים לבטל כמה מצוות תנו מעט כבוד לעובדות ולמספרים בשטח.

האמת מעל הכול, לא?

---

[1] עיקרי הדברים פורסמו בעולם קטן ומשם לקוחים הנתונים ורוב ככל המאמר עם שינוי לשון והוספת דברים.