דרכי קליטת המציאות!
רובנו חושבים שהמציאות היא נתון קיים עובדתי וקבוע והשאלה היא רק איך
אני מגיב אליה או מה אני בוחר לקחת ממנה. אולם באמת המציאות מעוצבת על פי מי
שאנחנו ואם נשתנה ונתפתח גם המציאות תשתנה ותתפתח.
למשל קחו תינוק בן שנתיים ותתנו לו סוכריה על מקל וצ'ק של מיליון
דולר מה הוא ייקח? ברור את הסוכרייה, נשאלת השאלה האם במציאות קיים צ'ק של מיליון
דולר שיכול להיות שלו? התשובה היא כן, אבל במציאות של התינוק הוא לא קיים
וכיוון שאצלו עדיין לא התפתח הערך לכסף הוא גם לא יכול להיפגש עם ערך של הכסף
במציאות!
כמו כן אריה שטורף והורג בן אדם אב לשמונה ילדים האם יש לו ייסורי
מצפון על העוול המוסרי שקרה בגללו? תשובה: לא הוא שבע וטוב לו. האם אין פה עוול
מוסרי והרג במציאות? בוודאי שיש. אז למה האריה לא קולט אותו? בדיוק בגלל אותו
עיקרון כיוון שאין באריה את הממד המוסרי הוא לא יכול להיפגש עם הממד המוסרי
שבמציאות.
רק אם יש בך ממד מסוים אתה יכול לפגוש דרכו את אותו הממד במציאות
כולה, וככל שהממד אצלך יותר מפותח כך תוכל לקלוט בצורה יותר מפותחת את הממד ההוא
בכלל המציאות.
יוצא אם כן שהדרך היחידה שלנו להכיר את המציאות באמת היא רק על ידי
הפיתוח של עצמנו וזה בעיקר תפקיד תורה ומצוות לפתח אותנו להיות אלוהיים מוסריים
אחדותיים וממלא להתחבר ולהכיר את הממדים האלה בבריאה,
ובצדק יש כאלה הטוענים שאין אלוהים, אמונה, מוסר ואחדות
במציאות כולה ובאמת הם לא רואים את העניינים הללו כי הממד האלוהי האמוני האחדותי
והמוסרי שלהם לא מפותח או מפותח מעט. וכן כתב הראי"ה באוה"ק ג' מוסר
הקודש ב' ל"ט:
"מבשרו יחזה אדם אלוה. אם יש באדם כח לאחד את כל כוחות
נפשו וכל נטיותיו למטרה שכלית ומוסרית אחת, כבר רואה הוא את האחדות בעולמו הפנימי,
והאחדות של העולם הכללי מתבררת אצלו יותר ויותר. וכשהוא מוצא שכוחותיו פרודים הם,
כשאינו יכול לצייר שלטון כללי על נטיותיו ותאוותיו, אז מחליט הוא, שהעולם הגדול
כמוהו מפורד הוא גם הוא, ושאין אחדות במציאות"
כמו כן יש הרבה אנשים ששואלים איזה צורך יש במציאות לתפילה לדבקות
בה' ללימוד תורה צניעות וכו' ההדרכה הנכונה והעמוקה היא לפתח בנו את הצניעות את
התפילה ואת התורה וממלא נתחיל לראות יותר ויותר הממדים האלה איך הם פועלים על
המציאות ואת החשיבות הרבה שלהם בתוך התרבות.
יש עבודה, קדימה להתפתח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה