תמונת הסלפי משגעת את העולם, סֶלפִי (באנגלית: Selfie) הוא דיוקן עצמי מצולם.
לרוב הוא מצולם באמצעות טלפון סלולרי או מצלמה דיגיטלית הצילום מתבצע כאשר המצלם
אוחז במצלמה קדמית.
סקר שערכה חברת סמסונג ב2013 מצא כי כ-30% מהתמונות שמצלמים בני 18
עד 24 הן תמונות סלפי. נכון ליוני 2013 היו ברשת אינסטגרם למעלה 23 מיליון תמונות
שלוו בכיתוב "selfie", ולמעלה מ-51 מיליון לוו בכיתוב "me" ("אני")
הרצון להשיג את הפרסום ואת הסלפי המושלם והנועז, גורם למצלמים לעיתים
לצלם עצמם במקומות מסוכנים, עד כדי פציעה ואף מוות. לפי מחקר שנערך ב-2018
מאוקטובר 2011 ועד נובמבר 2017, 259 איש מתו כאשר צילמו עצמם בסלפי. לדוגמה:
צילום ממגדלים גבוהים, צילום באזור פסי רכבת, צילום במטווח ועוד.
בכל אירוע או מסיבה קודם כל תמונה לא צילמת לא היית! העניין כבר הפך
לחרדה אם אין תמונה טובה לכאורה לא היה שווה לבוא לכל האירוע. איך נהפך האירוע
עצמו למשני לתמונה?
כדי להבין מה קורה לנו יש לרדת לעומק האישיות ולראות מה גורם לה
להתמכר לסלפי.
האישיות שלנו בנויה מכמה ממדים, ממד הגוף -עור עצמות בשר וגידים, ממד הנפש שמחה
עצבות כעס וצחוק, ממד הרוח המחשבות האומנות אסתטיקה ואידיאולוגיות והממד העמוק
ביותר ממד הנשמה שאפשר לזהות אותו עם הרצון העמוק של האישיות לנשגב לאמונה מוסריות
ותענוג.
אולם כאן הסיפור לא נגמר בכל ממד יש צד קליפתי וצד של פרי "זה
לעומת זה עשה אלוהים" אומר התנ"ך ומסבירים חז"ל –כי כל כח חיובי
בנפש יש לו במקביל כח בוסרי פראי וחיצוני, למשל כמו שיש תענוג בקדושה יש תענוג של
טומאה, דהיינו תענוג בוסרי קצר חיצוני חולף לא עמוק ולא יציב, תפקידנו בעולם לקחת
את התענוג דטומאה ולעלות אותו לתקן אותו להפוך אותו ליציב לעמוק לממלא וכו' זהו
תפקידן של התורה והמצוות לקחת את נטיות החיים הנמוכות ולעלות אותן.
ולא רק זה אלא אנחנו יודעים שהקליפה היא כגודל הפרי אינה דומה הקליפה
הדקה והקטנה של גרעיני חמניות לקליפה של האבטיח, כגודל הקליפה גודל הפרי, כמו כן
כגודל התענוג החיצוני הבוסרי החזק והגופני כך גודלו של התענוג הרוחני הערכי הפנימי
והמוסרי של האדם.
בכל שכבה באישיות יש את כל הממדים. למשל יש תענוג
גופני כגון לאכול מתוק ויש תענוג נפשי להיות מאושר יש תענוג רוחני מהשכלה טובה ויש
תענוג נשמתי מעשיית טוב אלוהי
הבעיה מתחילה כשכח התענוג מתעורר ושולח קריאה לתענוג בכלל האישיות
אולם אם מרכז האישיות נחווה רק במרחב הגופני הוא מתרגם את הקריאה הזו רק
לרצון לתענוג גופני ומספק לאישיות תענוג רק במרחב הזה.
אולם כיוון שהקריאה ממקום יותר עמוק באישיות הרוצה לכלול את הכל, לכן
האישיות נהנית באותו רגע אבל לא מרגישה מלאה משהו חסר לה, זהו סוד העצבות הבאה אחר
החטא, חטא מלשון להחטיא את המטרה, המטרה הייתה יותר עמוקה אולם פגעו רק ברובד
הנמוך יש הרגשה של פיספוס של באסה האישיות לא מלאה ולא רגועה, כשחוזרים על טעות זו
המון פעמים נוצרת חרדה ודיכאון באישיות היא לא מרגישה טוב היא חלולה וחסרה.
לא פלא שבתרבות הרודפת רק אחרי תענוג הגופני האי שקט רק גובר והחרדות
העצבות והדיכאון רק גדלים, לכאורה היה אמור להיות הפוך ככל שמספקים את מה שצריכים
האישיות שמחה ומאושרת אולם הגרף והעובדות מראים לנו בבירור אחרת.
בתרבות שמתיימרת לעשות אותנו מאושרים וצורחת לנו באוזניים יום
ולילה שאם ניתן לעצמנו כל מה שאנחנו רוצים מבחינה גופנית הכל יהיה כיף ושמח היא
כרגע המובילה במחלת הדיכאון!
הפסיכולוגים עובדים ללא הרף וכמות הכדורים שניתנים נגד חרדות רק גדלה אין זה כי
האישיות מכילה עוד ממדי עומק הקוראים אלינו להזין אותם באוכל שלהם, חוץ מתענוג
גופני לתת גם תענוג נפשי רוחני וודאי תענוג נשמתי ואלוהי יש בנו צד אלוהי שדרוש את
שלו לנסות להשתיק אותו בסוכר ותענוג גופני זה בדיחה הדומה לניסיון לצקת בטון על הר
געש מתפרץ... הממד האלוהי המוסרי שבנו הוא עוצמתי וחזק ולא ירפה מתוכן שהוא פחות
מאלוהי.
כמו כן בצילום הסלפי יש בקשה עמוקה של האישיות להביא להראות להציג
לספר לחלוק לשתף משהו חדש, להעניק לעולם משהו שרק אני יכול לתת לו,
משהו שקרה לי שהבנתי שהרגשתי בתוכי ואני מוסיף את זה לעולם ומקדם אותו
זהו תפקידנו כבני אדם,
אולם ברגע שכל האישיות שלי מונחת רק במרחב הגופני מה שאני קולט
מהקריאה העמוקה של שיתוף העולם בתוכן המיוחד שלי זה את הקריאה להראות ולשתף את
המרחב הגופני, אני מתרגם את כל העומק של הקריאה רק לממד הנמוך.
הכלי הכי טוב למרחב הזה הוא הצילום, הממד היחיד שתמונה יכולה לקלוט ולהעביר
זה הממד הגופני והיא עושה את מצויין היא אינה מכילה את הרגשות את המחשבות ואת
המוסריות שהיו נוכחים בצילום, לפעמים אפילו ממש מראה ההפך.
הבקשה העמוקה מבקשת שיתוף תוכן ומתורגמת אוטומטית לשיתוף גופניות
התוצאה היא תרבות של לצלם את עצמי כל הזמן במצבים גופניים חדשים ולשתף.
וכך קיבלנו בני אדם שעסוקים בהעלאת תמונה עם תספורת חדשה או חיוך
חדש, צילום מקורי עם חולצה מבריקה ומכנס מחמיא או צילום של גופי על רקע נוף פיזי
חדש הכל הכל על אותו מרחב ואותו ציר 'גופניות'.
המילה סלפי מזכירה לנו סילוף, פיסול, פסולת, הכל מאותו עניין ורומז
לאותה בעיה אישיותית, מי שעסוק רק במרחב החיצוני ונעצר בו הוא כמו פסל העומד במקום
ולא מתפתח, מגמה זו היא סילוף עמוק של האישיות הרב ממדית, פיסול זה מעורר אצלו
המון פסולת באישיות וצחנה הנובעת מחוסר דינמיקה והתקדמות.
מי ייתן ומהסלפי הזה נתעלה לפילוס של
דרך חדשה ועמוקה הנותנת מענה לכלל האישיות דרך הקודש.
עניין זה נכון גם ברמה הכללית לא פלא שישראל מספר אחת בהתמכרות
לאייפון, כיוון שהיא האומה הממונה על אחדות העולם בכל הממדים שלו אולם גם כאן את
הקריאה העמוקה שלה לאחדות העולם בתור האומה האלוהית היא מתרגמת על פי העולם שהיא
מונחת בו כרגע לאחדות גופנית וקצת נפשית.
הלוואי ונדע להתרומם ולאחד את כל העולם כולו בכל ממדיו ובזה נביא ברכה ואחדות
אמיתית ועמוקה לעולם כולו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה