שכר ועונש - מעשה ותוצאה

שכר ועונש

שכר ועונש  - מעשה ותוצאה

(הארה: כל תיאור המערכת של שכר ועונש הוא תיאור של ההנהגה החיצונית של קב"ה ויש אצלו גם הנהגות יותר עליונות הקשורות למגמות יותר פנימיות. ממש כמו אצל האדם שיש בו צד קבוע (גוף) וגם צד פנימי חופשי (נפש רוח נשמה) ולפעמים ההנהגה העליונה מבטלת את ההנהגה של שכר ועונש כמו שאמר הקב"ה למשה בגמרא ברכות דף ז: "וחנותי את אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם אף על פי שאינו הגון" אבל אין עניין הנהגות אלו במאמר זה.)

 המערכת של שכר ועונש לפעמים נראית עלומה וצריכה ביאור האמירה שעל כל מעשה יש שכר ויש עונש עלולה לגרום לזלזול כי עינינו רואות אלפי יהודי המחללים שבת ולא קורה להם כלום לכאורה, וכן הפוך הרבה יהודים שומרי תורה ומצוות ניזוקים.

 מצב זה עלול להוביל לחוסר אמונה ולמסקנה שבאמת אין שכר ועונש על כל מעשה, אולם באמת על כל מעשה יש שכר ויש עונש, וזה פשוט אם מבינים ששכר ועונש ביהדות במילים פשוטות יותר זה מעשה ותוצאה.

למשל יש עונש על אכילת אוכל מקולקל ויש שכר על אכילת אוכל בריא יש עונש על עישון סיגריה ויש עונש על שתיית נפט ושכר על אימון בחדר כושר ועוד ועוד' לכל מעשה במציאות יש תוצאה, וחריפות התוצאה תלויה ברמת המעשה, אין צורך להוכיח שיש שכר ועונש אלא רק להראות שכך מתנהלת כל המציאות, שכר ועונש ביהדות במילים פשוטות יותר זה מעשה ותוצאה. וכן כתבו חז"ל במדרש רבה תחילת פרשת ראה:

"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִשֶּׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַדָּבָר הַזֶּה בְּסִינַי, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה (איכה ג, לח): מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב, אֶלָּא מֵאֵלֶיהָ הָרָעָה בָּאָה עַל עוֹשֵׂי הָרָעָה, וְהַטּוֹבָה בָּאָה עַל עוֹשֵׂי הַטּוֹבָה"

וכן כתב הרקנאטי ריש פרשת בחוקותי (ויקרא כו, ג),

"דע כי הברכות והקללות הכתובות בתורה אינם על צד הגמול והעונש לבד, רק הם טבעיות ממש כדמיון הזורע שקוצר, שנאמר (משלי יב, יא), עובד אדמתו ישבע לחם, וההיפך הפך"

וכן כתב הגר"א באד"א:

 "ביום אכלך ממנו מות תמות אין זה עונש על האכילה, אפס הודיעו אותו טבע האילן הזה וכן כל המצוות שנצטווינו לטוב לנו כל הימים"

כשנביאי ישראל מודיעים שיש שכר ועונש על סדר מסויים אין הם ממציאים משהו חדש בעולם או דבר שלא היה, היסוד הוא אותו יסוד לכל מעשה במציאות יש תוצאה, הם רק מדברים על מימד יותר עמוק שלפעמים תוצאות הפגיעה לא נראות לעין מוגבלת אנושית.

כמו רופא שעושה צילום ריאות ואומר לאדם המעשן שזה פוגע בו, האדם הרגיל אינו מבחין בפגיעה בריאות כי הם נסתרים ופנימיים וכמסתכל על גופו בראיה חיצונית שטחית ואינו רואה כלום וממשיך לעשן הוא יפגע בסוף לא בגלל שהרופא רוצה, וגם לא בגלל שהרופא העניש אותו אלא בגלל שהוא עצמו אינו חי בהתאמה לסדר הפנימי של המציאות שלו, וכן על זה הדרך כל המצוות. 

וכן כתב הנצי"ב בהעמק דבר על ויקרא פרק כו פסוק ג:

"יש לדעת ששכר ועונש של המצוות אינם כגזרת מלך שתלוי בדעתו ורצונו בכל שעה לעשות כמו שלבו חפץ אלא כדבר הרופא המזהיר את האדם ממאכלים אלו שיזיקו שאין הדבר תלוי ברצונו אלא מודיע מה שנעשה בבריאת הטבע...שאין הרופא מעניש כלל בידיעתו שעבר האדם על אזהרתו אלא נענש מעצמו. ולא כעונש של המלך שאין העונש בא אלא בידיעה ופעולת המעניש"

שאלה: מה? אז יש במציאות חוקים קבועים וכשעוברים עליהם נענשים ואם משתמשים בהם נכון ומנצלים אותם זה השכר, אז הכל פה מכני קבוע ואלוהים לא מתעניין בבריאתו ולא אכפת לו מה אנחנו בוחרים, מה עזב אלוקים את הארץ?

תשובה: ח"ו. זה שאמרנו שהקב"ה נתן את הבריאה בידיים של האדם לטוב ולמוטב אין זה אומר שאינו משגיח ומתעניין ושמח או עצוב בגלל בחירות שלנו, כי הקב"ה ועם ישראל זה כמו רופא ובנו, וכשהרופא מצווה על בנו להתרחק מתרופה מסויימת כי תזיק לו, מצד אחד אם בנו בוחר ברע, אין הוא המביא את העונש על בנו כי "מפי עליון לא תצא הרעות" (איכה ג' לח)

מאידך הוא מאוד מעוניין שהבן יבחר בטוב וגם שמח ועצוב מאוד בהתאם לבחירות של בנו. וכן כתב הנצי"ב בהמשך שם:

"מעתה היה הדבר ראוי לישאל אם רצון ה' ית' בקיום המצות או אינו אלא כמו רופא המזהיר ומודיע...אבל באמת אינו כן אלא הקב"ה חפץ בקיום המצות והרי זה דומה לרופא המזהיר את בנו שחפץ מאד שיהא הבן נזהר כדי שיהי' חי ומקיים את עולמו של האב המזהיר"

שאלה: אז הכל פה זה חוקים קבועים והקב"ה רק שמח או עצוב ואינו מתערב במציאות?

תשובה: לא ח"ו. החוקים הקבועים הם בעצמם עיקר צורת ההתגלות של הבורא בתוך הבריאה כמו שעיקר ההתגלות של האדם בעולם זה באמצעות מערכת של חוקים קבועים הנקראים גוף, הטבע אינו משהו אחר אלא צורת התגלות של אלוהים בעצמו רק יותר חיצונית, ע"פ מערכת זו הקב"ה כן מתערב בבריאה אבל רק כתגובה למעשי בני האדם. "שכל מידותיו של הקב"ה מידה כנגד מידה" כי הקב"ה נתן את הנהגת המציאות בידי בני האדם "הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיהוָה וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם" וכל הבריאה מתנהלת על פי מעשי בני האדם, ואין זה דבר תורה יפה אלא זוהי ממש דרך ההנהגה להנהיג ולהתערב במציאות רק כתגובה למעשי הנבראים, וכן כתב בעל הלשם בדרושי עולם התוהו ח"ב דרוש ה' ענף ב' סימן ב':

"וא"כ הרי נמצא מזה שצמצם המאציל ית"ש את רצונו ויכולתו בכל ההנהגה כולה ומנהיג את כל הבריאה כולה תמיד רק לפי מה שמסובב מהנבראים עצמן..ולזאת הנה אינו משפיע הקב"ה לעולם שום שפעת חסד או שום שפעת דין ע"פ רצונו ויכולתו העצמותית בו אלא רק לפי סיבת הנבראים לפי מה שמסובב מהם"

שאלה: אבל איך כל זה עובד? הרי זה ממש מסובך יש פה מלא מצוות שלכאורה נראה שאין להם שום קשר למציאות ולסדר התפתחותה.

תשובה: את זה מבאר הרמח"ל הוא מלמד שהקב"ה לא ברא עולם וגם את האדם אלא ברא רק מציאות אחת והיא עולם גדול כולו מאוחד והרמוני וחלק מרכזי מתוך כל המציאות הוא האדם הקשור לכל המציאות ומשפיע ומושפע ממנה ועליה. וז"ל:

"הבריאה מסודרת בדמות האדם. כתיב (בראשית א, כו), "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו"..והוא פלאי מכל הפעמים האחרות אשר נזכרים שמות כאלה באלוהים, אמנם דע, כי המאציל ית"ש כאשר חפץ לברוא נבראים שיקבלו טובו, ידעה חכמתו כי טוב היות הנבראים..בעלי בחירה..הן אמת, שלדבר הזה היה די שיברא המאציל את האדם, שהוא בעל הבחירה בטבע הזה אשר יתן לו הבחירה, ויצוהו מצוות כאשר יחפוץ, שבקיימו אותם יקבל שכר, ואם אין - יענש עליהם. אך מעומק עצת החכמה היה לעשות דבר נפלא, אשר יוודע כי המעשה מעשה אלקים הוא, וזולתו לא יוכל עשיהו כלל לעשות, הבריאה, המצווה, השכר והעונש - הכל עניין אחד הוא, אשר לא ימצא זה בלא זה. והעניין סובב בעצמו, ונעוץ סופו בתחילתו, ותחילתו בסופו; עד שנמצא, שלא המציא הממציא רק מציאות אחת...נמצאנו למדים, כי כל העולם כולו בכל מדרגותיו הוא אדם גדול, והאדם הוא עולם קטן, ואין בזה אלא מה שבזה"

שאלה: יפה יש מציאות אחת הרמונית אבל איך זה עונה?

תשובה: כל חלק באדם הקטן הוא מקביל מחובר ומשפיע לחלק בעולם וז"ל:

"רצה המאציל להשוות פעולתו אל הנפעל ממנו. ועל כן הנה פעל מין פעולה אחת, דרך משל - שהיא מקבלת לחלק הראש שבאדם, והוציא בריאה אחת בבחינה זו בעולם, וכן נמצא אחר כך באדם. ואחר כך פעל מין פעולה אחרת, מקבלת דרך משל לחלק הצוואר, והוציא בריאה אחת מבחינה זו בעולם. וימצא שייכות וקשר בין שתי הפעולות האלה"

ועכשיו מגיע הרמח"ל לעיקר העניין ומבאר איך השכר והעונש זה מעשה ותוצאה רק בצורה הרבה יותר עמוקה, כי כל זמן שהאדם מפעיל נכון ומוציא אל הפועל בצורה טובה את חלקו הקטן אז גם המציאות כולה יוצאת אל הפועל בצורה נכונה והיפך בהיפך, וז"ל:

"ועתה אודיעך איך נמשך מזה הבחירה, שכרה ועונשה...כנגד כל הפעולות אשר הוא פועל בעולם, והחלקים אשר באדם, שהכל אחד, כך שם חוקים ומצוות, ונתן אותם ביד האדם לעשותם. והוא רוצה להיות פועל לפי מעשה בני אדם, אשר כל מצווה שיעשה האדם, הנה הפעולה מפעולותיו אשר היא מקבלת למצווה ההיא, תימשך אל האדם ההוא לטובה, וזהו שכרו. ואם האדם יעבור על המצווה ההיא, הנה טוב הפעולה ההיא המקבלת אל המצווה - ימנע ממנו, או תהיה הפעולה לרעה אליו ח"ו, וזהו עונשה: וכל זה גם כן נמשך משייכות וקשר חלקי דמות האדם. ותדע, שחלקי האדם הם רבים, אבל הם מתחלקים לתרי"ג אברים וגידים, שכל אחד מהם אחר כך מתחלק לפרטים רבים. וכן המצוות הם תרי"ג, ולהם תנאים רבים"

שאלה: יפה מאוד אפשר דוגמא?

תשובה : ודאי, הדוגמא הכי ברורה היא מדור המבול, חז"ל מספרים שדור המבול היו לוקחים טיפות חיים ובמקום לפתח אותם הם היו שמים אותם במקום שאינו מפתח אותם אלא משחית אותם ועשו פעולה זאת ללא הגבלה וללא סדר, וכשחבורה גדולה מבני האדם חוזרת על אותה פעולה לא מוסרית הם ממש מתחילים לשנות את סדרי המציאות הכלליים והמציאות כולה גם מתחילה להשתנות והמציאות עצמה כתגובה מתחילה גם להוציא את טיפות החיים שלה שזה הגשם "נפתחו ארובות השמיים" בצורה משחיתה חיים וללא גבולות וללא מינון מוגבל ובמקום שטיפות אלו יפתחו את החיים ואת האדמה הם החריבו הכל ממש מידה כנגד מידה, וכמו שמסכם רש"י "כל מקום שאתה מוצא זנות ועבודת אלילים (חוקי מוסר משובשים), אנדרלמוסיא באה  לעולם (הטבע גם משתבש) והורגת  טובים ורעים" אין ירידת המבול מקרה סתמי, תופעת טבע או מלחמות אלים כמו שרצו לומר אומות העולם שכחי אלוהים, אלא בעיה מוסרית של החברה האנושית וזה עיקר מה שבא עם ישראל לגלות בעולם וכן כתב הרב קוק:

"תורת ישראל מבארת, איך קיום העולם והמוסר האנושי הם תלויים זה בזה, וממילא מובן, ששכלול העולם בשכלול המוסר גם הוא קשור קשר של קיימא, זאת היא עיקר דעת אלוהים הישראלית. חטא האדם קלקל בכללו את מוסרו עד שמלאה הארץ חמס, השחית את דרכו, העולם מתקומם עליו, יורד מבול ומוחה את היקום כולו"

שאלה: כתוב בחז"ל "מפני חטאנו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו" והנה דווקא שהתפתחה תנועת ההשכלה והרבה מעם ישראל נהיה חילוני חזרנו לארצנו, הרי בעיניך אתה רואה שזה לא נכון..מה כאן זה לא עובד?

תשובה: לא. החוקיות הזאת עובדת תמיד בכל הרבדים של המציאות, וגם בחטאים שהביאו עלינו גלות, ובמצוות שהוציאו אותנו מהגלות אבל לא כל חטא מביא גלות, ולא כל מצווה מחזירה אותנו לארץ. דבר זה צריך לימוד ובירור. וכן כתב הרב במאמר נחמת ישראל:

 "כי גלינו מארצנו מפני חטאינו, זהו דבר פשוט..אמנם איך תוכל זו הגלות להתם את חטאינו ולהעמידנו בקרן אורה של מנוקים מעון..דבר זה צריך הארה ברורה. למוד ועיון, הרגל והשכלת אמת"

בעם ישראל בבית שני היה הרבה תורה ומצוות של בן אדם למקום, וחיסרון ענק בתחום של בן אדם לחברו, חיי הציבור והחברה היו מקולקלים וכעונש דהיינו התוצאה של חיסרון זה, הייתה שחיי הציבור נשברו ונפסקו ומימלא יצאנו לגלות,

וכמו שלא שייך לשאול האם החוקיות של מעשה ותוצאה של עישון סיגריה לא עובדת כי הרי הבן אדם מעשן שלושים שנה והוא עדיין עשיר, כך לא יתכן לשאול הנה חזרנו לארץ ועדיין יש חילונים כי העבירות שגורמות גלות הם בעיקר העבירות המחריבות את חיי החברה, הרי זה עובדה שבית שני היה מלא בתורה ובתנאים קדושים ובהקפדה על הלכות טומאה וטהרה ועדיין יצאנו לגלות כי ברמה הציבורית היו עיוותים נוראים, משמע שהעמדת החיים בארצנו עומדת בעיקר על חיי ציבור מתוקנים ואח"כ על התורה והקדושה, כמו בית שעומד תחילה על היסודות ואח"כ על קירות ותקרה ודאי שקירות ותקרה נצרכים אבל בלי יסודות הכל קורס, וכן כותב הרב:

"החטא היסודי שגורם גלות הוא מה שמהרס את התכונה האלוהית של האומה בכללה, את היסוד של הקדושה הלאומית הכוללת..ומה שמעכב את השיווי האלוהי ואת המנוחה הדרושה לסדרי החיים הציבוריים.."בעוון גילוי עריות עבודה זרה והשמטת שמיטין ויובלות גלות בא לעולם" (שבת לג' א')

וממשיך הרב לתאר שמחסרונות הציבוריים האומה הבריאה לכן היא יכולה לחזור ולחיות חיי ציבור, ובגלל שבתחום הציבורי ברמת חיי החברה והמוסר הכללי אנחנו מתוקנים לכן חזרנו לארצנו. אבל כיוון שבתחום הרוחני איננו מתוקנים עדיין, לכן גם עדיין לא חזרנו לחיי רוחניות מלאים של מקדש נבואה טהרה ורוח הקודש. וז"ל:

"והנה אצל רבים מבני דורנו אנו מוצאים..סרו מדרך ה', וימאסו בדת וקודש, ולקחו להם את הדרך של כופרי האומות, בכל זאת היושר הציבורי חי בקרבם באופן גדול ונשגב, ודבקים הם במצוות השכליות והמוסריות עד כדי מסירות נפש. למדים אנו. שהכח הכללי האלהי של השפעת קדושת האבות "לשמור דרך ה, לעשות צדקה ומשפט" החל להתנער ולתת את פריו"

'איך יתכן שאדם זה נכה ועדיין הוא גאון' משפט זה מעורר גיחוך כי אין קשר עצמי בין רמת השכל לרמה התפקוד הגופנית, אולם לצערנו בתחום הרוחני ככה אנשים מדברים, 'הוא כל היום לומד תורה איך ארעה לו תאונה' דבר זה לא קשור מהותית כי יכול להיות תלמיד חכם שאינו יודע את כל התמרורים או שהוא קרא הודעה תוך כדי נסיעה ולכן עשה תאונה זוהי תוצאה ישירה של התחום בו היה פגום, לכל תחום יש מעשים (מצוות) שבונים אותו, ועברות הפוגמות אותו.

למשל אדם בעל מידת כעס, הוא עושה מעשה שאינו תואם את הסדר הנפשי ויש לזה תוצאות נפשיות וחברתיות ולא גופניות, הוא יוכל להיות שרירי וגבוה גופנית אולם דחוי חברתית, כי המימד שפגע בו הוא המימד הנפשי ולא הגופני ומימלא התוצאה תהיה תוצאה נפשית.

ככל שנעלה מרמת גוף ונפש לרמת רוח ושכל ומוסר ונשיג את סדר המציאות הרוחנית השכלית המוסרית בצורה יותר עמוקה כך נוסיף מעשים והנהגות התואמות את הסדר שהשגנו.

וכיוון שעם ישראל בא לבנות צדדים באומה הישראלית שהם לא רק חיצוניים שטחיים או גופניים נפשיים אלא גם קומות של רוח מוסר ושכל רוח הקודש ונבואה וכל זה לאומה שלימה ולא רק ליחידים, לכן יש לו הרבה יותר מכל אומה מעשים שקשורים לבניית הקומה הזאת, הבלבול והאי הבנה מה כל מצווה באה לבנות וממה נובע הפגם מייצרת כאוס רוחני המביא לידי זלזול במצוות כי אי הכרת גבולם וסדר פעולתם מביא לאמירת הכל אותו דבר והמצוות והעבירות לא מועילות לכלום ח"ו.