היחס הנכון לנפילות - התפתחות הדרגתית.

היחס הנכון לנפילות - התפתחות הדרגתית.

פיתוח האישיות הרוחנית המוסרית והערכית צריך להיתפס אצל האדם ממש כמו פיתוח כח ההליכה של התינוק, במצב ההליכה של התינוק הוא זוחל על ארבע ועד שהוא מגיע למצב הליכה יציב יש בערך ארבעת אלפים נפילות חלקם כואבות חלקם מייאשות חלקם ארוכות אולם תמיד תמיד הגרף עולה ועולה הוא נהיה יותר ויותר יציב עד שמצליח לעמוד על רגליו כמו שצריך,

כמו כן אדם שנופל לא צריך להיבהל ולהחליט בגלל כך שאינו שייך אל הקודש, ודאי שאנחנו נגד נפילות ואין קץ לרעות הגשמיות והרוחניות שהם מסבבות על האדם ועל הסביבה. אבל המדד בכל מדרגה רוחנית שאדם רוצה לעלות אליה היא אינה האם יש נפילות או לא, שזה ודאי לא נכון כי ודאי יהיה לפחות כמה, המדד האמיתי האם הם בגרף של ירידה. 

צריך להתייחס אליהם כילד הלומד ללכת שלמרות שהוא נופל לאט לאט אחרי כמה חודשים הנפילות שלו מתחילות להיות עם מרווחים יותר ארוכים והוא נשאר על הרצפה פחות זמן ולאט לאט מקבל יציבות כך גם הגרף המוסרי הרוחני של האדם ייבדק בצורה כללית האם המרווח בין הנפילות מתרחק האם זמן הנפילה מתקצר האם הנפילה מלוות בהרגשות לא טובות האם הוא מצליח להיות יותר יציב בתוכן החיובי שבו שלאט לאט הולך ונבנית פה אישיות יציבה ומוסרית, זה לא קורה ביום ולא בחודש זה תהליך ארוך שאם הגרף הכללי בהתקדמות אין לו מה לדאוג ואחרי נפילה יעשה תשובה עיקרית שזה חרטה וידוי וקבלה לעתיד גם אם משער שזה יחזור על עצמו זה לא עניינו רק יעשה את המוטל עליו וימשיך לעסוק בטוב בלי להתחשב ולהתעסק יותר מידי עם הרע "סור מרע ועשה טוב" 

אולם מי שרואה שכמות הנפילות וזמן הנפילות ואיכות הנפילות רק עולה והגרף הכללי שלו בירידה, כאן יש בעיה יותר שורשית וצריך להתייעץ עם ת"ח המכיר אותו לראות איך זה קרה ומה לעשות הלאה. ואם אין לו ת"ח או מורה שמכיר אותו ומייעץ לו בדרכו הרוחנית יחפש קודם כל אחד כזה כי ללא הדרכה רוחנית אמיתית מתלמיד חכם חי כמעט ואי אפשר להתקדם באמת היום.