שלושת הטעויות בבניין הנפש חסימה שחרור וצמצום.
בבניין המידות יש שתי טעויות ראשיות שחוזרות על עצמן וצריך להכירן
ולהיזהר שלא ליפול בהן:
טעות א – היא המחשבה שאם נצליח לחסום את המידות מלצאת אל הפועל כך
נתקן אותה. אולם בבניין המידות אף פעם לא שוברים או מדכאים מידה כי כל מידה נצרכת
"ואין לך דבר שאין לו מקום"[1] תפקידנו
הוא לנתב אותה לטוב לפי הנטיה שבנו ולא הפוך ממנה.
טעות ב – והיא יותר נפוצה, שאם הכח הזה נטוע בי סימן שכך הוא צריך
להיות ולא צריך כלל לשכלל ולעדן אותו אלא להשאיר אותו בצורה טבעית כמו שהוא, אולם
האמת שיש הרבה כוחות שטבועים באדם בצורה ראשונית בוסרית והאדם על ידי עבודתו צריך
לשכלל אותם כגון כח השכל שאם אדם לא ילמד את בנו חכמה וקריאה והשכלה כללית באומרו
כך נמצא בו השכל וזהו כמובן שבנו ישאר בור ולא ידע כלום כך גם שאר כוחות הנפש הם
אינם נמצאים בצורה מושלמת וזקוקים לעיבוד ושכלול וכן תב הראי"ה בעין
אי"ה שבת ב' צח:
"ההתנהגות בדבר
הנטיות הטבעיות של האדם ע"פ דרכי הצדק המוסר והתורה, אפשר שיפלו בהם שני
מיני טעיות..
א - לא
להדריכו ההיפוך ממה שהוא עליו מוטבע, כי בזה לא יצליח,
ב - אמנם גם הטועה
ואומר, מאחר שאי אפשר להנהיג את האדם באורח הפוך מטבע נפשו, ע"כ יבחר לו
דרך הנהגה רק ע"פ עצם הטבע של הנטיות הנפשיות כמו שהן, דרך
זר כזה הוא רשע כסל ומביא לדרכי מוות, וטוב לפני האלוהים ימלט ממנו.
רק צריך להכיר בדעת
וחכמה את אמתיות הנטיות הטבעיות של האדם ולהעלות אותן שיתנהגו
ע"פ תכונתן, לא מצד הנטיה הטבעית השפלה כ"א לכוון אותן
ע"פ תכליתן..ע"פ דרכי הצדק האלוהי והיושר התוריי"
צמצום הכוחות המתת החיים
יש פיתרון מהיר נוסף חוץ מחסימת הכח במקום להתעסק עם הכח ולתקנו,
פשוט שמים אותו על 'מצב שקט' מצמצמים אותו, פתרון זה גם הוא שגוי. צמצום כוחות כזה
הוא ממש המתה רוחנית שה' לא חפץ בה "ובחרת בחיים" החיים צריכים לצאת אל
הפועל בשיא העוצמה אבל לטובה. וכן מלמד הראי"ה בעין איה שבת ב פרק תשיעי פג:
"ת"ר הנעלבים
ואינם עולבים..ישנן הדרכות מוסריות כאלה שבתכונתן הן מחלישות את
כח החיים, ואלה הן לא לפי השלמות האמיתית שאליה ראוי לערוג ע"פ מגמתה של תורת
חיים.. אמנם התכונות הנישאות, הנן אלה שעוצמת החיים מפכה בהן, ועם זה אור הקודש
הוא המעדן אותן ונותן בהן חן תפארתו. לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז
היה אפשר להכניס בכלל גם אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש
המרגיש את רגשי הצער של העלבון נתטמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה,
כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב
העלבון הטבעי יהיה במלא בניינו הנפשי, אבל בכל העומק של ההרגשה הברורה בצער
העלבון, עד שהם נעלבים, בכל זאת רגש המוסר ואהבת הבריות, הוא חזק כל כך עד שהם
אינם עולבים.. זאת היא גבורת הקודש של החיים"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה