מצוות התשובה ולא מצוות החסימה
כמה פעמים אדם מחליט שהוא לא נופל יותר בעבירה מסויימת ואחרי כמה
ימים הוא עושה את אותו הדבר בדיוק..לא רק אנשים חלשי אופי גם מפקדים מנהלים ואנשים
עם רצון חזק..
העניין נובע מהעובדה שכל מעשה הוא הוצאה אל הפועל של כח נפשי מסויים
הדוחק ומנסה לצאת אל הפועל. למשל מי שנכשל כל הזמן בדיבור לשון הרע שזה הוצאה אל
הפועל של כח הדיבור אם ירצה לתקן את הכח הזה רק על ידי החלטה שמהיום הוא לא מדבר
עם החברים בהפסקות כדי לא ליפול בזה לאורך זמן הוא יפסיד ויחזור לדבר, כי הטבע
יותר חזק ממנו, וחקוק בו כח דיבור.
תיקונו האמיתי הוא אינו לחסום אלא לנתב את כח הדיבור אל הטוב וכך
לגרום לו לצאת אל הפועל בטוב, למשל לדבר דברים חיוביים לתת שיעור תורה לחזק ולעודד
אנשים עצובים בכח דיבורו וכו' ולכן תיקון מידה חייב לכלול הוספת טוב שלא היה עד
עכשיו וכך שהכח יצא אל הפועל בצורה בריאה לא ידחוק בו יותר ויתפרץ אצלו בצורת
עבירה.
כח הדיבור הוא דוגמא אולם יסוד זה נכון לכל שאר כוחות הנפש כגון
עונג, אדם שעובר עבירה מסויימת כיוון שגורמת לו עונג חוץ מהחלטה לא ליפול צריך
לחשוב כיצד כן יצא כח העונג אל הפועל בצורה חיובית כי כח העונג הוא כח מרכזי שלא
יפסיק לנסות לצאת אל הפועל ובצדק כי לכך נוצר,
תיקונו הוא רק שימצא בסדר היום שלו עינוגים אחרים שאינם עבירות כגון
תענוג מהלימוד מניגון או תענוג מבן הזוג או בת הזוג בקדושה וכו' ובכך יוציא אותו
בצורה בריאה ובונה ולא מחרבת ומפרדת. ולכן אין ביהדות מצוות החסימה כאידיאל סופי
אלא כדרך זמני אל היעד שהוא מצוות התשובה השבת הכח למקורו הבריא ולא חסימתו וכן
כותב הראי"ה במוסר אביך א ד:
"זה נראה בטבע המציאות. שכל כח שנמצא בכל דבר וטבעו לפעול הוא
פועל בהכרח. וכיון שהוא פועל אם יזדמנו לו מצבים שפעולתו תהי' מסודרת אל השלמות
ותכלית הנרצה יפעול טוב, ואם לא יתנהג כפי הסדר והתכלית יפעול (אותו הכח
בעצמו) הריסות ורע ע"י תנועתו...לכן יש ללמוד, שכל מי שיש בו איזה כח
מיוחד צריך להוציאו לשלמותו כפי האפשר לו. ואם לאו הרי לא די שאינו מוציא ממנו
תועלת אלא (אותו הכח) הוא פועל בלבול סדרים והפסדים גדולים בכל דרכי הנהגתו".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה