כפיה דתית

כפייה דתית

"תאמינו במה שאתם רוצים, שיהיה לכם לבריאות, אבל אין לכם שום זכות לכפות את אמונותיכם על אחרים"

לפעמים נראה שכל הוויכוחים על האמונה מתנקזים בסופו של דבר לנקודה זו – האם למאמינים יש זכות לכפות את אמונתם על אחרים.

אלא שגם שאלה זו עצמה היא עניין של אמונה: מושגים כמו "זכויות" ו"מוסר" אינם ניתנים להוכחה אמפירית כידוע, אלא נובעים מאמונה והשקפת עולם. אדם אחד יכול להאמין שערך החירות הוא מעל הכול ואין לאף אדם זכות לכפות דבר על אחרים, ואילו השני יכול להאמין שישנם ערכים חשובים יותר – מוסריים או דתיים – ושיש לו זכות מלאה לכפות אותם על המתנגדים להם. 

הרי בסופו של דבר גם שלטון ליברלי ודמוקרטי כופה את ערכי המוסר שלו על כל הכפופים לו ומעניש את העוברים עליהם, בין אם הם מזדהים איתם ובין אם לא; 

ובטוחני שמרבית הקוראים יפעילו כוח במקרה הצורך כדי לשים קץ להתנהגות שנראית להם מרושעת ובלתי-מוסרית. למעשה, כמעט כל אדם כופה את הערכים שחשובים לו באמת – השאלה היא רק מה הם ואם יש לו כאלה. 

אז אפשר בהחלט לדון במידת הכפייה הדתית (הזעומה ביותר בימינו) ובשיקולים כאלה ואחרים, אבל אין מקום לטענה העקרונית כאילו מותר לכפות את המוסר אבל לא את הדת (והאם מותר לכפות את העיקרון האוסר על כפייה?...)