אימות יציאת מצריים ומעמד סיני

אימות יציאת מצריים ומעמד סיני

יש לציין שאין סיבה לשלול על הסף כל מסורת על התגלות אצל עמים אחרים. בהחלט יתכן שגם עמים אחרים ראו ניסים שונים, ואפילו זכו להתגלות אלוהית. אבל בפועל ספק גדול אם יש עוד עם שחווה התגלות כל כך עמוקה ארכוה מפורטת וניסית כמו עם ישראל

כדי לאמת את יציאת מצריים ומעמד סיני הבאנו שמונה כללים העוזרים לכך.

כלל א - מסורת של אומה חיה ולא רק הישענות על הכתב.

אחת הטענות נגד יציאת מצריים שאולי מישהו המציא את המאורע וכתב אותו בתנ"ך ואולי הוא לא היה כלל.

אבל באמת צריך לדעת שידיעתנו שהיה ניסי יציאת מצריים ומעמד סיני אינה רק מהכתוב בתנ"ך. קיבלנו במסורת בע"פ מאבותינו שכל האומה כולה יצאה ממצרים בתהליך המלווה בניסים ונפלאות שאפילו לא מסופרים בשום אומה בעולם, ואח"כ קיבלה האומה כולה נבואה במעמד הר סיני, כל שנה יש לנו שני חגים במיוחד בשביל מאורעות אלו, חג הפסח שבו המשפחה כולה מתכנסת ביחד והסבא או האבא מעבירים לנו את כל הסיפור לפרטי פרטים כמו שציוו אותנו "והגדת לבינך" וכן בחג שבועות חג קבלת התורה. לא מצאנו מסמכים שכתבו פעם ואנחנו רוצים להאמין בהם אלא זו מסורת חיה של אומה שלימה.

ידיעתנו על מאורעות הללו הם מהסיפור הלאומי העובר מאב לבן ומאב לבן, מהחגים, ומההיסטוריה העולמית, היהדות זה לא עם ששואל מה כתוב ומקבל, אלא עם חי, שחי חיים עשירים ומפורטים של מסורות וחגים, כשרק חלק מכל זה נכתב.

זה הכלל: "לא בגלל שזה נכתב אנו אומרים שזה קרה, אלא בגלל שזה קרה זה גם נכתב"

אנחנו לא רק עם של ספרים, אנחנו עם חי, עם שיש לו מנהגים, מסורות חגים והלכות, שחלקם גם נכתבו. הרי מאיפה הילד יודע שהחומש זה תורה שבכתב והמשנה זה תושב"ע? מאביו או מהרב שלו. זאת אומרת גם זה שהוא יודע שזה תורה שבכתב, גם זה בעצמו תורה שבע"פ, הכל תורה שבע"פ שעוברת מאב לבן ומרב לתלמיד .

שואל: אם ככה אז גם תאמין למסורת המוסלמים והנוצרים כי גם אצלם הסיפור עובר מאב לבן במשך דורות.

הרב: ברור. אני בהחלט מאמין להם שהיה איש ששמו ישוע שפעל באזור נצרת ועשה ניסים, ואני מאמין שהיה איש ושמו מוחמד שנכנס למערה בין מכה למדינה וטען שהמלאך גבריאל מסר לו דברי אלוהים חיים אלו עובדות היסטורית הבאות אלינו לא רק מהקוראן והברית החדשה אלא מכל מיני מקורות היסטוריים. הבעיה שלי עם האיסלאם והנצרות היא לא במאורעות ההיסטוריים אלא בפירושם. 

המאורע ההיסטורי עצמו לא משכנע אותי, אדם אחד שהלך על המים לא יחליף לי אומה שלימה שהלכה בתוך המים ושידדה את כל מערכות הטבע, ואדם אחד לבד במערה שטוען לנבואה לא יחליף את הודאות של נבואה לאומה שלימה ואחרי כן אלפי נביאים למשך אלף שנה.

שואל: אז למה האיסלאם התפרסם כל כך בעולם ?

הרב: היהודים לא מילאו את תפקידם כמו שצריך נוצר חלל רוחני ונכנסו שם הפילוסופיה, הנצרות והאיסלאם כי הם עונים על תביעה בסיסית של האדם לנשגב למוחלט למוסר אנושי לטוב ויושר.

ברור לאדם שלא מרגע לידתו התחילה ההיסטוריה; אם כן, הוא צריך כלים לדעת אם מה שמספרים לפניו אמת או לא, ויש בזה כלל ברור: 'כל סיפור של זהות לאומית (אומה) שלימה קיימת המפורסם בעולם, הוא אמיתי'.

 לא ניתן להוסיף שום מאורע לאומה קיימת. והראייה: בואו ננסה להכניס סיפור של עם לאומה שלימה קיימת...בוא ננסה לספר למדינת ישראל שהיה עוד מלחמה בשנת 52, האם מישהו יקבל את זה, האם מישהו יחגוג את זה? האם מישהו יתחייב בגלל זה בדברים קשים ולא שכליים...ודאי שלא.

 

עצם השאלה: "אולי המציאו את התנ"ך" וכל הפולמוס של ביקורת המקרא סביב הוויכוח מי כתב את התנ"ך ומתי, ובדיקות בגוף הטקסט על מילים מתקופות מאוחרות וכו', סוטה מהנקודה האמיתית של הטענה, והיא: שעם ישראל מספר וחי ע"פ סיפור של זהות לאומית קיימת, הנמשך קרוב לאלף שנה ומספר על מפגש ישיר עם אלוהים באמצעות אלפי נביאים, זה עובדה היסטורית שכל המבקרים מתעלמים ממנה וחוקרים רק את הטקסט כאילו אין מציאות כלל, דבר זה הוא בעצמו חוסר מדעיות מוחלטת וסטייה מהעיקר.

 

ודומה הדבר לאירוע 'מלחמת ששת הימים', נניח שאחרי המלחמה כתבו הסופרים החשובים באומה את ההתרחשויות במלחמה,  והרי אם נקרא עוד שלושת אלפים וחמש מאות שנה את כל המחקרים על המלחמה, ודאי נמצא כמה סתירות וסיפורים דומים אבל שונים בפרטים, ובכל מיני אירועים צדדיים כמה מיני גרסאות, אבל דבר זה הוא כלל לא העיקר, לא בגלל בעיות בכתוב נבוא ונאמר שלא הייתה כלל מלחמת ששת הימים והיא הומצאה ע"י סופרים כעבור אלף שנה, כי הרי זה היה אירוע של כל האומה כולה, ויש לנו יום ניצחון לזה בכ"ח באייר וחג מיוחד לכיבוש ירושלים שעובר מדור לדור, ולא התחלנו לחגוג את יום ירושלים כי קראנו אצל הסופרים שהייתה מלחמה, בדיוק הפוך! בגלל הניצחון והחגיגות כתבו הסופרים את דבריהם. כל הכתוב הוא משני למאורע עצמו ולמסורת האומה וחגיה, שהם העיקר.

מאורעות אלו כוללים אומה שלימה קיימת ואימפריה אדירה המעורבת עם שמות ותאריכים מקומות וזמנים אין גבול להגזמה לומר שכל זה המצאה ושיכתוב ההיסטוריה וכן כתב הראי"ה בלנבוכי הדור פ' כו:

"אי אפשר כלל לזייף היסטוריה כללית ועיקרית של אומה שלמה באופן גלוי ומבליט כזה. באופן שהמאורעות ההיסטוריים הם כל כך מדויקים, כל כך מכוונים ומפורשים, בשמות האנשים נושאי ההיסטוריה ותולדותיהם הברורה, בציון המקומות החיים לפנינו, והודעת הזמנים לימים לחדשים ולשנים"

כלל ב - מאורע הטבוע באנושות כולה

כשאנו באים לעסוק ביציאת מצריים ומעמד הר סיני, נראה כאילו היהודים המציאו אותם והם היחידים שמאמינים בהם, אולם באמת לא פחות מרוב העולם היום, טוען ומספר שאכן היה יציאת מצריים ומעמד הר סיני. וזה כיוון שהנוצרים והמוסלמים מספרים על המאורעות הללו והם נמצאים אצלם בכתבי הקודש. ידוע שהנוצרים מודים שהתנ"ך אמת, רק שנכרתה ברית חדשה, ז"א אלוהים עזב את בנ"י וכביכול הם מעכשיו בני ישראל החדשים, ומי שאומר שהיו גירושין וחתונה חדשה הוא לא אומר שלא הייתה חתונה קודמת, אלא הוא מודה שהייתה חתונה, ורק אח"כ היה גירושין, לכן הנוצרים מאמינים ומספרים שהיה יציאת מצריים ומעמד הר סיני.

 

וכן האסלאם הקוראן מלא מסיפורי יציאת מצריים ומעמד הר סיני וכל הניסים שנעשו לבנ"י, ורק אח"כ מוסיף שמוחמד היה נביא כמו הנביאים לפניו, (כגון משה) ונבואת מוחמד היא אחרונה ומסכמת את כל הנבואות שלפניו, לכן מעכשיו לומדים ומקיימים רק את הקוראן, והרי גם לשיטתם בקוראן עצמו כתוב על יציאת מצריים ומעמד סיני. הנוצרים והמוסלמים ביחד הם ארבע מיליארד איש מאה מיליון, ואוכלוסיית העולם כולו אינה עולה על שבע מיליארד מאתיים מיליון, לכן רוב העולם היום מאמין ומספר שאכן היה מעמד הר סיני, כל שאר העולם אינו מתייחס לאירוע זה כיוון שלא היה באותו אזור, וגם אינו מדבר עליו וברור שאינו מכחיש זאת, נתונים אלו הופכים את מעמד הר סיני לאירוע השייך להיסטוריה העולמית,

יציאת מצריים ומעמד הר סיני הם מאורעות מכוננים וטבועים עמוק בצורה יסודית ומהותית לא רק באומה הישראלית אלא גם בהיסטוריה העולמית, אין סיכוי להמציא מאורע מכונן כזה המספר לא רק על מאורע מכונן של אומה שלימה אלא גם על מעורבותה של האימפריה הכי גדולה באותה תקופה לא רק שהיא המעורבת העיקרית בכל הסיפור, אלא היא הקורבן העיקרי בכל הסיפור!

כן שמענו על כל מיני שבטים שמספרים שאלוהים התגלה עליהם לזמן קצר בלבד באיזה הר ונתן להם קרן שור או משו דומה, אבל מי יהין להמציא סיפור כזה ולערב בתוכו את האימפריה המצרית?! יש לה כתבים והיסטוריונים משלה אף אחד לא טמבל לעשות דבר כזה, ובאמת אין עוד סיפור כזה חוץ מאשר ליהודים מה שמראה על נכונותו של הסיפור. אין אפשרות לדחוף מאורע של אומה שלימה במרחב הבין לאומי לתוך ההיסטוריה! אפילו שקרן גדול לא יעלה על דעתו לעשות כך כי ודאי יתבדה. כל אלו מקנים למאורעות הללו אפס סיכויים להיות רק פרי הדמיון של כותבים מסויימים בזמן כל שהוא.

כלל ג - אין אפשרות לדחוף או להחליף לאומה אירוע מכונן ומחייב של אומה שלימה.

בוא נניח שלא היה יציאת מצריים ומעמד הר סיני; אם באמת היה כך, מישהו היה צריך לדחוף לעם הזה את המאורעות המכוננים הללו באיזה זמן, כי הרי ע"פ עובדות היסטוריות כרגע יש עם שלם שחוגג חי ומספר אותם. וזה לא משנה אם נטען שהוסיפו לו אותם בתחילת בית שני או בזמן במדבר סיני, או ביניהם, הרי נצטרך לחשוב האם באמת אפשר להשתיל להיסטוריה העולמית שלנו אירועים מכוננים של זהות לאומית ואימפריה בין לאומית שלימה המופרטים במקומות תאריכים שמות מספרים ומשפחות, המתארים זמן כל כך ארוך של קרוב לאלף שנה, אירועים לא שכליים, לא אמינים, וכל כך מחייבים.

 שואל: אולי בא אדם לעם שלם ומספר להם שלפני מאתיים שנה או חמש מאות שנה, כל הסבים והסבתות שלהם יצאו ממצרים ודיברו עם אלוהים ולכן הם חייבים להעביר את זה הלאה לחגוג חגים אלו ולקיים מצוות?

הרב: כמובן שאין דבר זה משכנע אף אחד, ובוודאי שלא להתחיל לשנות את אורח חיים בגלל זה, כי הרי איך הוא היחיד יודע מאירועים אלו ואנחנו לא שמענו כלום אודותם? והסבים והסבתות של כולנו שעדיין חיים ודאי יכחישו את דבריו, אין מצב שנאמין לו וודאי שלא נוסיף חג שלם שלא אוכלים בו לחם שזה המאכל הכי בסיסי לאדם.. ועוד שאם כך היה ודאי היה לנו כמה מסורות הפוכות מצורת הקמתה של האומה ודבר זה כלל אינו בנמצא יש רק סיפור אחד מכונן לצורת הקמתה של האומה הטבוע בה ועובר מדור לדור בליל הסדר !

 שואל: אז אולי היה עם קטן מאוד, ומשה היה מכשף וכריזמטי גדול מאד, והוא עשה את כל הניסים והוציאם ממצרים אח"כ העם הזה התפתח וגדל על הסיפור השקרי הזה?

הרב: זה שאלה נפוצה מאוד ויש לה הרבה תשובות וסתירות הרבה פחות נפוצות.

א - מכשף אמנם יכול לשנות את הטבע, אולם לא שמענו אף פעם על מכשף שיכול להפוך ולשלוט בכל המציאות כרצונו יש גבול גם לכישופים! איפה שמענו על מכשף ששולט בכל ממדי המציאות? המהר"ל מסביר  שנס יציאת מצריים אינו נס מקומי, הוא גילוי יכולת שליטה בכל המציאות, המכות אינם סתמיות אלא הם מסודרות לפי הסדר במים ובנראים של המים אח"כ ביבשה ובנבראי היבשה באוויר ובנבראי האוויר בחי במאורות השמיים ובסוף גם באנשים עצמם הכל למען ידוע כולם כי בורא הכל המתגלה בכל הוא גם השולט בכל ואין ח"ו שתי רשויות, אין שום אדם שיכול להגיע לרמת שליטה כזאת במציאות, אין סיכוי שמכשף בודד עשה כל זאת אם לא בכח אלוהי.

ב – גם אם הכל מכוחו של משה, איך קיבלו נבואה בזמנו של משה נביאים כגון יהושע, מרים, אהרן, ואחריהם עוד אלפי נביאים במשך כמעט אלף שנה עד אחרי חורבן בית ראשון וכולם מספרים שנפגשים עם אלוהים ומדברים איתו וממשיכים לאמת את תורת משה "זכרו תורת משה עבדי" מה כולם שקרנים??! יש גבול ואם הכל מכוחות למה אחרי מותו הכל ממשיך הניסים הנבואה וההשגחה על עם ישראל?..

מאורעות אלו אינם מספרים על התגלות לאדם אחד או לשבט אחד לזמן קצר של כמה שעות. אלא על התגלות ניסית אלוהית נבואית רציפה על אומה שלימה במשך כמעט אלף שנה עם שמות מקומות פרטים מסעות חניות מלחמות וכל התהלוכות שלהם מלוות בניסים לא הגיוניים ומתוכם אלפי נביאים נפגשים בעצמם עם ה'. אנחנו לא מעמידים הכל על בן אדם שדיבר עם ה' לבדו וחזר כמו שעשה מוחמד או על שבט אחד שטוען להתגלות קצרה של כמה שעות.

כלל ד - התאמה של מאורעות ההקמה לאופי ההיסטורי המתמשך של האומה.

באופן מפליא או לא אם טענתנו הייתה שרק פעם היו ניסים לעם ישראל והיום לא (כפי שחלק מבינים בטעות) אז יכול הטוען לטעון תשמע עם ישראל זה עם רגיל ויש לו סיפורי פנטזיה על הקמתו וזהו.. אולם באלפיים שנה האחרונות התרחשו לנו ניסים הרבה יותר גדולים מיציאת מצרים כך שיש התאמה בין סיפורי ההקמה לאופי המתמשך שלנו מה שהופך את סיפור ההקמה הניסי לסיפור הכי סביר שיש.

נס הקיום של האומה הישראלית באלפיים שנה גלות כנגד כל הסיכויים וכנגד הטבע נס קיבוץ גלויות ההזוי שהוא ממש תחיית המתים לאומית מאורע חד פעמי בכל ההיסטוריה כולה ניסי מלחמות התקומה ואחדות הבלתי נתפסית של האומה והארץ?! אלו דברים שלא היו פעם. אפילו היסטוריונים בני זמננו כתבו שהם פעורי פה מול התופעה הזו.

אם תעקוב אחרי ההיסטוריה של עם ישראל באלפיים שנה האחרונות אתה תראה שהטבע הוא לא החבר הכי טוב שלה גם כיום, נס הקיום נס קיבוץ גלויות והחזרה לחיים משואה לתקומה ניצחונות בלתי נתפסים כנגד כל המעצמות מסביבנו החזקים וגדולים ממנו פי מאה והפיכת מדינת ישראל למעצמה מהמובילות בעולם בכל התחומים, זה היום!

לא רק שעם ישראל מלא בניסים בהיסטוריה היותר קרובה אלינו של האלפיים שנה האחרונות אלא בדברים מסוימים אפילו יותר מפעם, הרי מה יותר נס להביא את עם ישראל ממצרים לארץ ישראל או להביאו ולקבצו מיותר ממאה מדינות לארץ ישראל? מה יותר נס כשעם ישראל מנצח את המצריים או במלחמת השחרור כשניצחנו את מצריים לבנון סוריה עיראק ירדן ואת כל הערבים המקומיים ששהו בישראל לפני המלחמה? מה יותר נס לשמור על עם ישראל שלא יכחד במצריים מאתיים ועשר שנים או לשמור עליו שלא יכחד בכל העולם כולו במשך אלפיים שנה?! לכן היו גדולי ישראל שכתבו שנס הקיום בגלות יותר גדול מניסי יציאת מצריים וכן כתב הרב יחיאל מיכל עפשטיין  "ואין לך אות ומופת גדול מזה מקיומינו זמן ארוך כזה"  וכן כתב ר' יעקב עמדין הקדמה לסידור בית יעקב חלק ב':

"מי העיוור שאינו רואה ואיך לא יבוש הכופר בהשגחה ויעמוד נכלם מי שיעיין בייחוד עניינו ומעמדנו בעולם אנחנו האומה הגולה שה פזורה אחר כל מה שעבר עלינו מהצרות והתמורות אלפים מהשנים ואין אומה בעולם נרדפת כמונו מה רבים היו צרינו מה עצמו נשאו ראש הקמים עלינו מנעורינו להשמידנו לעקרנו לשורשינו..גם לא יכלו לנו לאבדנו ולכלותינו כל האומות הקדומות העצומות אבד זיכרם בטל סיברם סר צילם ואנו הדבקים בה' כולנו חיים היום מה יענה בזה הפילוסוף חריף היד המקרה עשתה כל אלה? חי נפשי כי בהתבונני בנפלאות אלה גדלו אצלי יותר מכל הניסים ונפלאות שעשה ה' יתברך לאבותינו במצריים ובמדבר ובארץ ישראל וכל מה שארך הגלות יותר נתאמת הנס יותר ונודע מעשה תוקפו וגבורתו"

שואל: באמת יש ניסים גם היום. אבל למה אני אמור להסיק מזה שהיה ניסים גם בתחילת דרכה של האומה כגון יציאת מצריים וקריעת הים מעמד סיני וכו'?

הרב: אם אתה רואה חי בעל אופי חיים מסויים אתה מסיק שאותו אופי חיים היה בו גם כשהוא היה צעיר. למשל אם אני רואה אדם בגיל שישים הולך על שתיים ומדבר אני לא אומר כיוון שלא הייתי חי כשהוא היה בן חמש אז יכול להיות שהיה סתם פרח ועכשיו השתנה להיות אדם, כי השכל הישר והפשוט אומר שאופי החיים של אדם בגיל שישים זה אותו אופי חיים שהיה לו בגיל חמש גם אם לא היית בזמן הזה.

 כמו כן כשאני רואה אומה בת שלושת אלפים וחמש מאות שנה שלא עומדת בשום קריטריון טבעי של האומות באלפיים שנה האחרונות וגם כיום. אז אני מסיק שאותו אופי חיים שאני כן רואה, זה אותו אופי חיים שהתגלה גם בתחילת דרכה של האומה. דבר כזה הוא נתון של שכל ישר, וכך באמת הסיקו גם חכמי אומות העולם וכן כתב יוהן גוטפריד הרדר:

 

"ישראל היה והווה העם המצוין ביותר עלי אדמות בראשיתו ובקיומו עד היום הזה באסונו ובאושרו ביתרונותיו ובחסרונותיו בירידתו ובעלייתו הוא כל כך יחודי ומיוחד עד שאני רואה את דברי הימים של העם הזה את טיבו וקיומו (כיום) כמופת חותך של הניסים והכתבים שיש לנו ממנו (מפעם) דבר כזה לא ניתן להיות בדוי דברי ימים כאלה עם כל התלוי בהם ומהם, בכלל עם כזה אינו ניתן להיות פרי כזב"

 כלל ה – אמונה חריגה לאותה תקופה

כל העמים באותה תקופה האמינו בהמון סוגי אלים רבים, אותם עבדו באמצעות פסלים, אלים אלו שזוהו על פי רוב עם כוחות הטבע (אל השמש, אל הים וכו') נולדו, נישאו, וניהלו חיים ממשיים. האל שהתגלה במעמד הר סיני, לעומת זאת, שונה מכל אלה. הוא לא אחד מכוחות הטבע ואין לו שותפים, אחים ובנות זוג; הוא אוסר באיסור חמור פולחן לכל אל אחר, הוא איננו אחד מכוחות הטבע ואין לעשות פסל וכל צורה בדמותו.

מדוע אימץ לעצמו עם ישראל רעיונות חריגים כאלה, השונים כל כך מן הנהוג בדרך כלל בעולם העתיק? אם מדובר בסיפורים מומצאים, למה לא הסתפקו "הממציאים" ביצירת דת עברית משלהם, דומה לזה של שאר העמים? למה לא גילו סובלנות כלפי אלים של עמים אחרים, כפי שהיה מקובל אז, אלא יצאו למלחמת חורמה נגד כל סוג של עבודה זרה – מה שרק יוצר קשיים עבור עם ישראל ביחסיו עם העמים השכנים? אין כל ספק כי קשה הרבה יותר לגרום לאנשים להאמין במיתוס המכיל תפיסה דתית כה שונה מהמקובל בחברה. ולא רק זאת, כך לא נראה ולא צפוי להראות סיפור שהתפתח בצורה טבעית.

כלל ו - תיאורים שליליים בכתבי היסוד

כאשר מסתכלים על תולדות עם ישראל המתוארות בתורה, עולות חריגויות נוספות בהשוואה לסיפורי עמים אחרים. בני ישראל מתוארים כעם של עבדים שיצא ממצרים. איזה עם ירצה להמציא לעצמו ייחוס מפוקפק כזה, בתקופה בה עבדים נתפסו בעיני רבים כיצורים שפלים, תת-אנושיים?

על רקע זה ראוי לזכור את העובדה כי בעולם האלילי העתיק המעמד החברתי השפל ביותר היה מעמד העבד. אפשר להבין שעם שמוצאו מעבדים יספר על עצמו שהוא באמת צאצאם של אלים או מלכים או גיבורים. אבל מי שמע שבני עם חופשי החיים בארצם, ימציאו שהם היו עבדים?

מסיבות אלו, עד לא מכבר, הפקפוקים בנוגע לאמתותו של סיפור יציאת מצרים נדחו על הסף על ידי חוקרי המקרא בארץ. כך, למשל, באנציקלופדיה המקראית בערך ׳יציאת מצרים׳ נכתב: ״ובכלל אין להטיל ספק בשעבוד מצרים וביציאת מצרים, שהרי אין עם בודה מלבו מסורת של שעבוד בראשית התהוותו״.

כך גם כתב שמואל ייבין: "אם תימצא במסורתו של עם מן העמים אגדה בודדה על 'תור הזהב׳ בראשית ימיו, יהיה הדבר מסתבר מכוח עצמו: אך בדיית אגדה על זמן שעבוד וכפייה בראשית תולדותיו של עם מן העמים אינה מסתברת כלל, ועצם הקושי שבדבר ערובה נאמנה היא לאמתותה ההיסטורית של מסורת כזו".

התורה גם מפרטת פעם אחר פעם את חטאיהם וכישלונותיהם של בני ישראל, כולל של הגדולים שבהם, כמו משה רבנו עצמו ואבי הכהנים אהרון. גם זאת בניגוד לעמים אחרים, שהשתדלו תמיד לפאר את הצלחותיהם, להסתיר את כישלונותיהם, ולהאדיר את גדולי אומתם לממדים אלוהיים.

התורה, לעומת זאת, נראית כמעט כמו חיבור אנטישמי מרוב הביקורת שלה על עם ישראל וחטאיו: עם ישראל אינו מוצג כגיבור של סיפורי המקרא, אלא כנבל שלהם! למה שעם כלשהו ירצה להמציא או לאמץ לעצמו סיפורים כל כך לא מחמיאים, אלמלא היה ידוע לכולם שזוהי אכן האמת? למה להציג את משה, אהרן ויהושע באור ביקורתי ולציין את חטאיהם, אם מטרת כותבי התורה היא רק לשכנע את העם לקבל את סמכותם? גם אופייה הביקורתי של התורה כלפי עם ישראל מהווה אפוא ראיה לאמיתתה, שכן אף עם לא היה ממציא לעצמו מרצונו היסטוריה כל כך שלילית ובלתי מחמיאה. כך לא נראה מיתוס מצוי.

כלל ז' - דרישות מעשיות קשות

המסורת היהודית אינה רק עניין של אמונה וזיכרון. היא מטילה על עם ישראל שורה ארוכה של מצוות ודרישות, שחלקן תובעניות ולא קלות ליישום. התורה מטילה הגבלות חמורות על תחום המיניות והנישואין; מצמצמת את סוגי המזון ובעלי החיים המותרים באכילה; קובעת מערכת של דיני טומאה וטהרה; דורשת הענקת מתנות לעניים, לכוהנים וללוויים והעלאת קרבנות למקדש; ובאופן כללי מטילה מצוות ואיסורים על האדם בכל תחומי החיים.

קיומה של מערכת דרישות מעשיות מחזק את האמונה במסורת בשתי דרכים: האחת, אילו בני אדם המציאו את התורה, לא ברור איזה אינטרס יש להם להמציא את כל המצוות הכלולות בה. מצוות התורה מגבילות כידוע גם את כוחו של המלך (איסור להרבות סוסים, נשים ואוצרות), של הכהנים (אין להם נחלה בארץ), ושל העשירים (שמיטת חובות כל שמיטה והשבת הקרקעות כל יובל). אם התורה התחברה על ידי אנשים בני אותם מעמדות, מדוע ירצו הללו להגביל את עצמם?

והשנייה, ברור שקשה הרבה יותר לשכנע אנשים באמיתתה של מסורת, כאשר האמונה בה דורשת מהם דרישות מעשיות וחמורות בכל תחומי החיים. קל יחסית לשכנע אנשים באיזה סיפור מופלא כשאין השלכות מעשיות הנגזרות ממנו, קשה הרבה יותר לשכנע בסיפור שמטיל הגבלות על כל אורחות החיים. אם בכל זאת קיבלו עליהם בני ישראל את התורה, זוהי ראיה לכך שיציאת מצריים ומעמד הר סיני אכן התרחשו ונחרטו בזיכרונם.

כלל ח - אין בנמצא שום סיפור הקמה אחר

 חשוב לציין שהסיפור הזה מופיע לא רק בתורה – אלא הוא מוזכר גם בדברי הנביאים, הראשונים והאחרונים, ובמזמורי תהילים רבים. הנביאים פונים אל העם ומזכירים לו כיצד ה' הוציאו ממצרים וטיפל בו טיפול מסור. הם לא מנסים לשכנע את העם שזה קרה, אלא פשוט מזכירים עובדות מפורסמות הידועות לכל. על כן אין הסיפור הזה נחלת אליטה רוחנית, אלא זיכרון קבוצתי משותף של כל שכבות העם.

אין בספרות התנ"ך סיפור לידה מתחרה (אף דברי הימים מזכיר את הסיפור). אין אווירה של פולמוס נגד סיפור שונה המנסה להכחיש את יציאת מצרים. אין ויכוח בעם בין אלה שהכירו בסיפור – ובין אלה שהכחישו. התנ"ך הוא רב גוני ויש בו מסורות שונות, תפיסות שונות באשר לאל, לעבודתו, לחטא ולעונש. המקרא לא ניסה להסתיר את הגיוון, אלא להכיל אותו. אך סיפור יציאת מצרים הוא סיפור-הלידה היחיד והמכונן! לכן מופרך הדבר שמאורע כה מוסכם ומרכזי בהיסטוריה של העם בימי בית ראשון, המצאה הוא.

סיכום - אמינות המסורת כחלק ממכלול

יש לראות את הטענות בעד אמינות המסורת לא כעומדות בפני עצמן, אלא על רקע מכלול הראיות לטובת אמיתתה של היהדות. בתחומים רבים, כאשר מבודדים כל גורם בפני עצמו קל להטיל בו ספק, אולם כאשר מסתכלים על התמונה המלאה מתברר שכל הגורמים משתלבים יחד ומחזקים אחד את השני, עד שנעשה קשה מאד להפריך אותם. כך גם בעניינו כל פרט מצטרף לכדי כמות נכבדת של ראיות והנה הסיכום שלהם: 

מדובר על מאורע מכונן ומחייב של עם שלם הצרוב באומה במסורת של חגים העוברים מדור לדור הוא מפורט בשמות מקומות תאריכים וזמני חניה מדוייקים להפליא סיפור בדוי לא היה יורד לפרטים כאלה הוא מערב בסיפורו את האמפריה של אותה תקופה כקורבן עיקרי הוא מחייב את כל האומה כולל המעמדות הגדולים בדברים קשים ומגבילים מאוד הוא לא מחמיא כלל לאומה הזאת על ידי סיפור של עבדות ויחוס מפוקפק הוא מרבה לספר על חטאיהם ללא הפסקה, הוא טבוע בזיכרון הבין לאומי של האנושות, אין בנמצא שום סיפור הקמה מסורתי אחר שעבר מדור לדור, ולא, סיפורי היסטוריה משוערים של אקדמאים לא נחשבים סיפורי מסורת אחרים, הוא חריג ומוזר מקורי וחדשני לאמונות התקופה העתיקה, ובנוסף הוא מתאים מאוד לאופי ההיסטוריה הישראלית עד היום כך שלומר שכל זה מומצא הוא בלתי סביר.